הלכתי לתרגל יוגה עם אסירים בכלא מעשיהו
כתבנו הצטרף לשיעור יוגה במקום הכי פחות צפוי - בית הכלא מעשיהו. התרגול שמועבר לאסירים במסגרת פרויקט יוגה לכל נועד לסייע בשיקום האסירים. "מנסים ליצור מרחב של חופש מאחורי הסורגים", מתארת יוזמת הפרויקט
איתי עמיקם פורסם: 23.08.18 , 10:01
המכונית שלי מחליקה אל מגרש החנייה, ואני יוצא ממנה מחזיק בטבעיות את מזרן היוגה שלי בדרכי לשיעור שאני הולך להשתתף בו. אך אין שום דבר טבעי בסיטואציה שניצבת בפניי. נהפוכו. כל כולה זועקת דיסוננס - יוגה בבית כלא. הטכניקה שתכליתה היא שחרור השלשלאות שכובלות את הגוף והנפש עבור אנשים שאין להם טיפה של דרור.
אני נכנס באיחור בין החומות האטומות של כלא מעשיהו, מפקיד את מזרן היוגה שלי לבדיקת הסוהרים בשער. הבריח הכבד שננעל מאחוריי משמיע קול מתכתי חלול. כמו בסרטים אני אומר לסוהר שלום, ולוחץ את המזרן קרוב יותר לחזה. גדרות התיל הגבוהות משגרות מחנק שמטפס במעלה הגרון.
"לאט לאט החשדנות נסדקה"
האיחור לשיעור מזכה אותי במבטים חשדניים משמונת הגברים שיושבים על מזרנים ברגליים משוכלות. חלקם לבושים במדי האסיר הכתומים. קלסתרים שלהם קשה. לא הקהל בעל ארשת הפנים הנינוחה והגזרה הדקה שרגילים לפגוש בין מזרני היוגה ביום יום.
אני תופס את מקומי. ליאורה המורה מתחילה להכתיב תרגילי נשימה. שאיפה ונשיפה. מתחילים ברצף הברכות לשמש. הגוף מכיר את התנועות. המחשבה מתמסרת גם היא אט אט לרצף. הכיווץ בין הגבות של המתרגלים משתחרר.
פרויקט היוגה עבור אסירים החל לפני כשנתיים, פרי יוזמתן של ליאורה קסל ושרון רוט, מורות ליוגה ומתרגלות אדוקות שעובדות עם אוכלוסיות בסיכון.
"אני מגיעה מרקע של עבודה עם אוכלוסיה בסיכון ומתרגלת יוגה מגיל צעיר", מפרטת ליאורה, "בסוף ההכשרה למורי יוגה שעשיתי, המורה שלי אמרה לנו שיש לנו אחריות להעביר את הידע הלאה. רציתי להעביר את עקרונות השיטה לשכבות באוכלוסייה שהיוגה לא מחלחלת אליהן.
"אני זוכרת את המפגש הראשון בכלא נווה תרצה", היא משחזרת, "אני זוכרת את התחושה של כניסה למקום שהוא כל כולו חומות וגדרות תיל. זה משהו שמכווץ את הלב. ההפך המוחלט מיוגה. גם מצד שירות בתי הסוהר וגם מצד האסירות הייתה חשדנות גדולה כלפינו וכלפי התרגול. לקח לנו זמן עד שחידדנו את מה שאנחנו רצינו להעביר.
"לאט לאט החשדנות נסדקה. התחלנו לראות את הפירות של התהליך. אסירות הצביעו ברגליים – הן באו שוב ושוב לתרגולים והפכו לשגרירות של הטכניקה באגפים שלהן. המערכת התחילה להבין שמשהו עובד פה. היום אנחנו מנחות שתי קבוצות בכלא נווה תרצה, שתי קבוצות בכלא מעשיהו ושתי קבוצות בכלא השרון ונמצאות במגמת התרחבות מתמדת", היא אומרת בסיפוק.
"מנסות ליצור חופש מאחורי הסורגים"
אנחנו עוברים לחלק המאתגר יותר של התרגול. השרירים מתכווצים ונמתחים, הדם שוטף את האיברים, הלחיים הופכות סמוקות, דופק הלב מתגבר. כמו בכלים שלובים המחשבות נרגעות, זרם התודעה שוכך, נכנע לתנועות הגוף. ההרהורים על חומות הכלא כמו נעלמות מאליהן. האסירים נעים בטבעיות מתנוחה לתנוחה – מאזנים את גופם על רגל אחת בתנוחות שיווי המשקל, מניפים רגליים מעלה בניסיון לעמוד על הראש.
"התכלית העמוקה של היוגה היא שחרור מסבל – גם נפשי וגם גופני", מסבירה שרון, "האימון הפיזי הוא דרך להתפתחות והיכרות מעמיקה שלנו עם עצמנו. היוגה משתמשת בטכניקות גופניות כדי ליצור מרחב פנימי של שקט ואיזון. התרגול מאפשר לאדם להתבונן על חייו מבחוץ, ולא להיות כל כולו בתוך החוויה. כך המתרגל קונה שליטה על המעשים שלו. היכולת להתנתק מרחיבה את יכולת הבחירה והחופש שלנו. זו המהות העמוקה של היוגה".
הפרויקט, כך מפרטת שרון, מופעל בהתנדבות. "על מנת להרחיב את הפעילות אנו זקוקות לתמיכה", היא מסבירה.
"אנחנו מנסים ליצור עבור האסירים מרחב של חופש מאחורי הסורגים", מסבירה ליאורה, "גם מאחורי חומות הכלא אפשר לבנות חירות פנימית. יש בקבוצות שאני מדריכה אסירות עולם. הן יישארו כלואות עד סוף חייהן. ועדיין, בתוך המקום הכבול הזה יש להן חופש בחירה.
"יש להן אפשרויות. זה דבר גדול מאוד להבין שגם במקום ללא מוצא אפשר להרגיש חופשי. גם אני מוצאת את עצמי לא פעם כלואה בתוך המחשבות והחרדות שלי. זה כלא שלא תלוי בסורגים, אלא בחומות שהנפש בונה סביב עצמה".
"הזמן בכלא הוא מצרך מאוד זול"
השיעור קרב אל סופו. ליאורה מדריכה את האסירים בין תנוחות המתיחות. השרירים נרפים. כמקובל בשיעורי יוגה, התרגול מסתיים במנוחה. האסירים שוכבים פרקדן בעיניים עצומות על המזרן. הנשימה בחדר מעמיקה והופכת קצובה. שאוואסנה.
"שיעורי היוגה הם חלק מסל של כלים ושיטות שהמטרה שלהם היא לתת לאסיר הזדמנות לחוות משהו אחר", מסבירה שירלי דהן רוזין, ראש תחום חינוך חברתי בענף החינוך של שירות בתי הסוהר. "המטרה היא להרחיב כמה שניתן את הכלים החינוכיים כדי שהאסיר יוכל להתנסות ולבחון מה מתאים עבורו".
דהן רוזין מוסיפה ומתארת כי "בניגוד לחיים האינטנסיביים מחוץ לכותלי הכלא, הזמן בבית הסוהר הוא מצרך מאוד זול. אנחנו כל הזמן מחפשים איך למלא את הזמן של האסירים בתכנים שיכולים לעזור להם. הרעיון הוא שאסירים ואסירות שמתחברים לכלי הזה יתרגלו את השיטה באופן עצמאי.
"הכלא הוא מקום קשה. ההרחקה מהחברה היא סנקציה לא פשוטה. יוגה היא עוד כלי שיכול להביא לאסיר איזון, ללמד אותו למצוא מקום רגוע ומחובר לעצמו. יוגה לבדה לא תשקם אף אסיר, אבל היא יכולה לסייע למשימה החשובה של מתן כלים לאסיר שיבטיחו שהוא לא ישוב לכלא", היא מסכמת.
"המתרגלים והמתרגלות סיפרו לנו על מקרים רבים שבהם הם השתמשו בטכניקות שהם רכשו ביוגה כדי להתגבר על כעס או קושי", מפרטת שרון. "יש אסירים ואסירות שהמשיכו עם היוגה גם אחרי השחרור. היו אסירות שהחליטו להיות מורות ליוגה בעקבות האימון כדי שיוכלו להעביר את השיטה הלאה".
"תחושה של חצי סטלה"
ההרפיה מסתיימת. התנועה חוזרת אט אט לגוף. המבע על פני האסירים לא משאיר מקום לבלבול – ארשת פניהם משדרת שלווה. "זו תחושה של חצי סטלה. קצת כמו אחרי ג'וינט", משתף ג' בתום השיעור, אסיר, מתרגל אדוק של השיטה. "בהתחלה הגעתי לשיעורים כדי לשבור את השגרה. אני מוכן לנסות כל דבר שיכול להעביר פה את הזמן. סבלתי מכאבי גב ואמרו לי שיוגה יכולה לעזור בזה. אחרי שנה וחצי של תרגול הכאבים נעלמו".
ג' מוסיף ומתאר כי "כשהציעו לי לתרגל יוגה בחוץ צחקתי. זה היה נראה לי כמו התעמלות של נשים. משהו שלא מתאים לגברים. בכלא הגעתי למצב שלא אכפת לי מה אחרים חושבים. אני עבריין. אני כבר שרוף. אז לפחות אני אשתמש בזה כדי לבחור לעשות מה שאני רוצה. אני רואה ביוגה מתנה".
"לא שואלים את המתרגלים על הפשעים שלהם"
אחד מהעקרונות המובילים ביוגה הוא חוסר השיפוטיות – כיבוש הביקורתיות כלפי הזולת וכלפי עצמנו – עיקרון שרחוק מהמציאות השיפוטית של בית הכלא כמרחק מזרח ממערב.
בסוף בסוף מדובר באנשים שביצעו פשעים, חלקם מחרידים. אין רתיעה ללמד יוגה אנשים שגרמו לאחרים סבל וכאב?
"הפרויקט רואה את האסירים לא רק כתוקפים, אלא קודם כל כקורבנות", משיבה שרון, "הרוב המוחץ של האסירים הם אנשים שסובלים מטראומה מורכבת – אנשים שהיו חשופים לעוני, התעללות והזנחה בכל הרמות – ברמה הגופנית, הנפשית והמינית.
"האנשים התוקפניים ביותר הם ברוב המקרים קורבנות של תוקפנות בעצמם. זו נקודת המוצא של הפרויקט. אנחנו מנסות להתעלות מעל הדיכוטומיה של קורבן - תוקפן. זה לא בהכרח דבר קל. באחת הקבוצות, למשל, יש אסירה שרצחה את ילדיה. אולי הפשע הכי קשה להכלה, בוודאי עבור אם. חלק מהעבודה שלנו היא לפעול מהמקום הלא שיפוטי.
"אנחנו לא שואלים את המתרגלים על הפשעים שלהם. השאיפה היא להתמקד ברובד הבריא של האדם. לכולנו יש רובד בריא ורובד חולה. היוגה עובדת עם הרובד הבריא. זה לא תמיד פשוט, אבל זו המטרה. זה מפגיש אותנו עם המקומות הכי אפלים, אבל בדיוק אל המקום הזה אנחנו מנסות להביא את החמלה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה