זיכוי אלישע חייבטוב הוא הסיכוי הגבוה ביותר לשינוי בחדרי החקירות

זיכוי אלישע חייבטוב הוא הסיכוי הגבוה ביותר לשינוי בחדרי החקירות

גינוי ודרישה לבדיקה לא מספיקים, אבל שחרורו של אסיר בעקבות חקירה משטרתית מחפירה, עשוי להשפיע על פעולות החוקרים. בצל פעולות השלטון להורדת קרנן של זכויות האדם, זיכויו של חייבטוב הוא תזכורת להילתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

מרדכי קרמניצר- 03.08.2018 00:41 | עודכן ב: 00:44 

מתי ראוי בית המשפט להערכה מיוחדת? כאשר הוא מחליט למען ההגנה על זכויות האדם בראייה ארוכת טווח, בניגוד לאינטואיציה חזקה, ביחס לתוצאה הנכונה במקרה שבפניו. אם היינו מחייבים את השופטים להכריע בשאלת אשמתו או חפותו של אלישע חייבטוב, כמובן שאין לדעת, אבל ניתן להעריך שלא ברור שהוא היה מזוכה. ואולם, עד שבאים להכריע בשאלת הקצה של אשמה או חפות, חייבים לבחון אם הראיות שהוגשו על ידי התביעה הן כשרות; ומסקנה בדבר פסלות הראיות התחייבה כאן. בית המשפט העליון סבר שלא ניתן להשלים עם התנהגות מחפירה של צוות החקירה, שרמס את החוק ואת זכויות החשוד, כפי שפורט בכתבתה של רויטל חובל. לכן, הוא פסל את ההודאה של חייבטוב, בהתאם להלכת יששכרוב של הנשיאה בדימוס דורית בייניש. 

למקרא התנהלותו של צוות החקירה, נותר רק לשפשף עיניים. כך מתנהלת חקירה משטרתית? ובישראל של המאה ה-21? הכשרת ההודאה הייתה משמיעה, בין היתר, מתן גושפנקא לשלילת זכותו של חשוד להיוועץ בעורך דין תוך שימוש בהונאה של החשוד (אמנם על ידי מדובב, אך תחת עיניהם ובהסכמתם בשתיקה של השוטרים), כמו גם להכנסת סמים מסוכנים, כולל הרואין, אל תא המעצר, כך שהנחקר יוכל להשתמש בהם ולפגום באופן זה ביכולת הבחירה שלו והבנתו את המציאות. ההנחה שניתן להתמודד עם תופעות כאלה על ידי גינוי והוראה לקיים בדיקה, אינה עומדת במבחן המציאות. רק כאשר מובהר לחוקרים שאמצעים פסולים הננקטים על ידם מכשילים את תכלית הפעלתם, ניתן לצפות להשפעה על התנהלותם. 

בימים שבהם פועל השלטון להורדת קרנן של זכויות האדם, חשוב לחזור ולהתבונן בהשפעה הטובה שהייתה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, על זכויותיהם של חשודים ונחקרים. בעקבות חוק היסוד, הורחבה האפשרות לפסול הודאות מכוח סעיף 12 לפקודת הראיות. ראיות לא נפסלות רק בשל החשש להיותן כוזבות, אלא גם כדי להגן על חופש הרצון של הנחקר כטעם נכבד ועצמאי לפסילת ההודאה. בנוסף, פיתח בית המשפט את הלכת יששכרוב, שלפיה יש לבית המשפט שיקול דעת לפסול ראיה, לרבות הודאה שצלחה את סעיף 12 לפקודת הראיות, אם קבלתה במשפט פוגעת פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך פלילי הוגן. ללא הלכת יששכרוב, אפשר שהרשעתו של חייבטוב ברצח הייתה מאושרת על ידי בית המשפט העליון. ועתה, הניח המשנה לנשיאה חנן מלצר יסודות להרחבת ההגנה על זכויות חשודים מכוח ההגנה על הצדק, שגם היא נשענת על אדניו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. 

ההתנהלות המשטרתית בפרשה מדאיגה ביותר. היא מלמדת שוב כי אנשים טובים הפועלים בשירות מטרה חשובה, נוטים להכשיר את כול האמצעים העשויים לקדם את המטרה, גם כשמדובר בהפרת חוק ובפגיעה קשה בזכויות. הבעיה היא שבקצב בו מתנהלת מערכת המשפט, הגילויים האלה מגיעים לידיעתנו שנים רבות אחרי שהתופעות התרחשו. תמיד אומרים במקרים אלה, "כן, זה היה אז, בימינו דברים השתנו לגמרי לטובה". מוצע לא להיחפז באימוץ עיוור ובלתי ספקני של צפירת ההרגעה הזו. מטרידים גם הסבריו הקלושים של בית המשפט המחוזי למסקנתו, שלפיה הפגיעה בזכות להיוועץ בעו"ד לא הייתה חמורה ובלתי מידתית עד כדי פגיעה בזכות להליך הוגן. השופט שוהם מראה יפה שההסברים מחוררים ככברה ואינם מחזיקים מים. אסור שבתי המשפט ישמשו מכבסה להתנהלות חקירתית בלתי נסבלת. 

השימוש במדובבים, שהוא כנראה הכרח בל יגונה, מזמין צרות, וצרות אכן מתרחשות. בפני בית המשפט הוצגו נהלים חדשים להפעלתם של מדובבים ולפיקוח עליהם. מוצע שלא להניח שבכך נפתרה הבעיה. קיימים נהלים זה שנים רבות המחייבים את המשטרה לתיעוד של מהלכי חקירה. למרות זאת, חוזרת שוב ושוב תופעה של אי כיבוד הנהלים. הנוהל הנכון הוא צעד ראשון. אם לא מפקחים על מימושו במציאות, יש סיכוי טוב מאד שלא יתממש. 

בעוד אנו משבחים את בית המשפט ומשתבחים בהתקדמות בתחום ההגנה על זכויות של חשודים בעברות פליליות, כדאי שנזכיר לעצמנו את המתרחש בחקירותיהם של חשודים בעברות ביטחון. שם המשטר החוקי הוא שונה לחלוטין, מניעת מפגש של עצור עם עורך דין, ולימים ארוכים, היא עניין שבשגרה, כך גם לעניין מניעת הודעה על המעצר למשפחתו של העצור. משום שמדובר בחקיקה שקדמה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אין היא נתונה לביקורת שיפוטית מכוחו. אבל לא יכול להיות פער של יום ולילה בין משטר המעצרים החל גם על העבירות הפליליות החמורות ביותר, לבין המשטר החל על עבירות ביטחון שיכולות להיות חמורות פחות. כאשר הפער הזה הוא גם פער בין עצורים על בסיס אתני, שכן הרוב המכריע של החשודים בעברות ביטחון הם ערבים, מתגנב חשש - שמא גס ליבנו בזכויותיהם של החשודים בעברות אלה משום שמדובר בהם ולא בנו. בד בבד עם ההתקדמות המשמעותית בתחום זה ביחס לשאר העברות פליליות, ראוי שתיבחן מחדש החקיקה לגבי מעצרים בגין עברות ביטחון.  

משמח שפסק הדין הזה ניתן ביום הכהונה האחרון של השופט שוהם בבית המשפט העליון. אור הנגוהות של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ופיתוחי הזהב של הפסיקה מכוחו מקרינים גם על שופטים שמרנים.