גם לאסירים מגיע ליווי פיננסי, כי לא כולם דנקנר

גם לאסירים מגיע ליווי פיננסי, כי לא כולם דנקנר

אמיר ברנע - 04.09.2018 20:00  

בבתי הסוהר בישראל כלואים כ–10,200 אסירים פליליים (לא ביטחוניים). על פי נתוני רשות האכיפה והגבייה, כ–30% מהם חייבים כסף לרשויות המדינה. החוב המצרפי של אסירים אלה מגיע נכון להיום ל–65.5 מיליון שקל, כ–21,800 שקל בממוצע לאסיר. סכום זה מחולק בין תיקי פיצויים לקורבנות וחובות שנפסקו כקנס פלילי, ולאסירים רבים יש חובות נוספים — לעיריות, לחברות סלולר, לבנקים וכו'. 

יכולת ההשתכרות של אסיר בזמן ריצוי העונש מוגבלת לסכום של 1,600 שקלים בחודש, ובמקרים מיוחדים ל–2,000 שקלים. סכום זה משמש גם לקניית מוצרים בסיסיים בקנטינת הכלא. בנוסף, אסירים רבים תומכים כלכלית במשפחותיהם. לפיכך, יכולת ההחזר החודשית של חובותיהם מוגבלת מאוד. 

רבים מהאסירים, במיוחד אלה השפוטים לפרקי זמן ארוכים, אינם מסדירים את חובותיהם, ואלו עלולים להתנפח לממדי ענק. על פי סעיף 67 לחוק העונשין, על קנס שאינו משולם במועד (אפילו אם מדובר באיחור של יום) מוטלת תוספת פיגור חד־פעמית של 50%. בנוסף, כל עוד לא שולם, גדל החוב בקצב של 5% כל חצי שנה. פיצויים לקורבנות נושאים ריבית שונה, העומדת בשנים האחרונות על 7.5% פלוס הצמדה למדד. בנוסף, נהוגה בישראל ריבית הפיגורים המקסימלית על חובות לנושים אחרים כגון בנקים ועיריות. ריבית זו, המעוגנת בצו הריבית, עומדת כיום על 17%. 

בחצי השנה האחרונה אני מבקר בכלא איילון אחת לשבוע־שבועיים, לצורך הכנת תוכנית רדיו בנושאי חינוך פיננסי המשודרת ב"רדיו פוקוס" — תחנת רדיו המופעלת על ידי אסירים ומשודרת בבתי הכלא. משיחותי עם אסירים עולה, כי חובותיהם הכספיים הם אחד הנושאים המעיקים עליהם ביותר, ומטילים צל כבד על עתידם ביום שלאחר השחרור. חלק מהאסירים פשוט מתעלם מהחובות, ואחרים מבולבלים. לתוך חלל זה נכנסו עורכי דין, המנצלים את חולשתם של האסירים וגובים אלפי שקלים תמורת "טיפול" בחוב מול הרשויות והנושים. 

מפקדת כלא חרמון, גונדר משנה לבנה לוי־שי, הפכה את שיקומם הכלכלי של האסירים לחלק מכריע בשיקומם הכללי. כשביקרתי במתקן היא הדגישה בפני, כי שיתוף הפעולה שלה עם מרכז הקנסות ברשות האכיפה והגבייה מצוין, וכי ברשות מבינים את הפן השיקומי שיש להסדר החובות. נציגי המרכז מגיעים לבית הסוהר פעם בכמה חודשים, ומאז 2017 נערכו הסדרי חוב לכ–160 אסירים. מעודד לשמוע, כי בגוף שמעצם הגדרת תפקידו זוכה בדרך כלל למוניטין גרועים, ניתן למצוא היום נכונות, גמישות ואנושיות, אם כי דורון תשתית, מנהל המרכז לגביית קנסות, מתלונן כי מספר העובדים המוקצה לטיפול בהסדרים עם האסירים קטן מדי. בכל מקרה, חשוב להדגיש, כי האחריות ליצירת הקשר עם מרכז הקנסות לצורך הסדר החוב, מוטלת על האסיר. 

ברור לכל, שעל אסירים לשאת בעונש שהוטל עליהם, כולל הפיצויים שנפסקו לקורבנות. ואולם, יש להכיר בכך שאסירים מוגבלים מאוד ביכולת ההתנהלות שלהם מול הרשויות השונות ובטיפול בחובותיהם. לדעתי, שני מהלכים פשוטים יכולים לשפר את מצוקתם הפיננסית בצורה דרמטית, וכפועל יוצא, גם את שיקומם האזרחי. 

ראשית, יש לעגן בחקיקה החלטה ולפיה על חובות של אסירים תחול מעין "הקפאה" למשך תקופת המאסר. החובות יוצמדו למדד המחירים לצרכן, כדי שלא יישחקו מבחינה ריאלית, אך תוספות פיגורים והצמדות לא יחולו עליהם. מרוץ הריביות וההצמדה המטורף ייפסק ברגע שהסטטוס "אסיר" יופיע ליד שמו של אדם. 

שנית, ברגע שאסיר נשלח למאסר, כחלק מתהליך הקליטה שלו תיבנה בעבורו תוכנית מעשית להחזר תשלומים למשך תקופת המאסר ולאחריו. כפועל יוצא של הידברות זו, ההוצאה לפועל לא תצטרך לנקוט צעדים שנויים במחלוקת כגון עיקול חשבון הקנטינה של האסירים. בתהליך הקליטה יש גם לוודא, כי האסירים בקיאים בזכויותיהם, כולל בתיקון 57 לחוק ההוצאה לפועל אשר אושר בכנסת לאחרונה, המרחיב את ההסדר למתן הפטר (מחיקת חובות) לחייב מוגבל באמצעים. 

מפקדת כלא חרמון הוכיחה, כי שיתוף פעולה יעיל בין שב"ס למרכז הקנסות לטיפול בחובות האסירים אפשרי. יש להרחיב שיתוף פעולה זה לכדי טיפול מערכתי שיטתי. על פי נתוני שב"ס, שיעור הרצידיביזם (החזרה למאסר) בחמש השנים הראשונות מאז השחרור מהכלא הוא 41.3%. תפקידה של חברה בריאה ומתוקנת הוא לדאוג לשיקומם של האסירים, בהם החלשים ביותר בחברה. הקטנת מצוקתם הפיננסית על ידי הקפאת חובותיהם בזמן המאסר, וסיוע בהגעה להסדרי תשלום עם הנושים, יתרמו להקטנת הסיכוי שהם יחזרו למעגל הפשע בגלל מצוקה כלכלית. 

ד"ר ברנע הוא מרצה למימון באוניברסיטת HEC Montréal, בקוויבק, קנדה.

https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6450447