רשויות החוק והעבריינים - איפה עובר הגבול?

רשויות החוק והעבריינים - איפה עובר הגבול?

סיגל שהב - 08.08.2018 11:52 |עודכן ב: 12:44  

בימים אלו של כרסום מתמשך בדמוקרטיה הישראלית וחיזוק האלמנט הלאומי, פסק הדין בעניינו של אלישע חייבטוב הוא תזכורת חשובה מפי בית המשפט העליון להיותנו חברה ליברלית, המחייבת את רשויות המדינה, ובכלל זה רשויות אכיפת החוק, לנהוג כלפי כלל אזרחי המדינה – גם כלפי אלו החשודים כי ביצעו מעשים פליליים – באופן המכבד את יכולת הבחירה של האדם ושומר על האוטונומיה הפרטית שלו, וכן לשמור על שלטון החוק. 

מעבר לסקירה המשפטית המקיפה בפסק דינו של השופט אורי שהם, חשיבותה של הלכת חייבטוב טמונה בעיני בפסקי הדין של השופטת דפנה ברק ארז ושל המשנה לנשיאה, השופט חנן מלצר. השופטת ברק ארז קבעה כי גביית הודאה תחת השפעת סמים, כפי שקרה בעניינו של חייבטוב, משפיעה על יכולת הבחירה של האדם והבנתו את המציאות. היא גם קובעת כי לא כל תרגיל חקירה הוא לגיטימי וכי במיוחד לא ניתן להכשיר פגיעה ביכולת הבחירה של הנחקר אם למסור הודאתו. המשנה לנשיאה מלצר קבע כי ניתן להפעיל במקרה זה את דוקטרינת ההגנה מן הצדק, שכן מכלול הפגמים בחקירה יכולים היו להקים טענה של הגנה מן הצדק. בסופו של דבר, חייבטוב זוכה בשל פסילת הודאתו. 

מטרתו של המודל המניעתי, שנקבע בפסק דין יששכרוב, איננו להרתיע או לחנך את רשויות החקירה, שכן הניסיון מראה שכלל כזה אינו מרתיע בהכרח את גורמי החקירה, כפי שקרה לחייבטוב. החקירה על ידי המדובב נערכה במשך שלושה שבועות תחת עינו הפקוחה של צוות החקירה, שהיה מודע לשימוש בסמים כחלק מהחקירה, והפסיקה הידועה בנושא הפעלת אמצעים פסולים וכללי פסלות הראיה – לא הביאו להתערבות צוות החקירה בעבודת המדובב. מטרתו של המודל שאומץ כבר בפסיקה היא לשמור על טוהר ההליך הפלילי, על ההליך ההוגן ועל זכויות הנאשם במסגרתו. 

השימוש במדובבים בחקירות המשטרה הוכר בפסיקה כ"הכרח בל יגונה", זאת לאור הצורך להתגבר על מכשולים שארגוני הפשיעה מציבים בתחכום רב בפני גורמי אכיפת החוק. כבר הובאו בפני בית המשפט מצבים שבהם נבחנה תקינות עבודת המדובב, כגון כאשר המשטרה עשתה שימוש באותו מדובב כלפי מספר מעורבים באותו תיק בניגוד לכללים ובחוסר זהירות הנדרשת או כאשר נעשה שימוש במספר רב של מדובבים בעניינו של נחקר ואף סוהרים היו בסוד העניינים ומילאו תפקיד מסוים בתחבולה המופעלת בעניינו. במקרים אלו נקבע כי, ככלל, עצם השימוש במדובבים – הן מדובב פאסיבי והן אקטיבי – מהווה תחבולת חקירה לגיטימית, ואין לראות בפעולת הדיבוב, כשלעצמה, פגיעה בזכות השתיקה של הנחקר ובזכותו להימנע מהפללה עצמית באופן המוביל לפסילת הודאה שניתנה בפני מדובב. 

עם זאת, נקבע כי תחבולה נפסדת היא תחבולה השומטת את הקרקע תחת יכולתו של הנחקר לעשות שימוש בזכות השתיקה ובזכותו להימנע מהפללה עצמית, ולמעשה שוללת, על רקע המצג הכוזב שבבסיסה, את יכולת הבחירה של הנחקר אם למסור הודאתו או שהיא פוגעת בעשיית הצדק. בהקשר זה, הדגש הוא על שמירת זכויות הנאשם לשתיקה ולאי-הפללה, באופן שמאפשר לו להגן על עצמו - ולא "להתאבד" ולפגוע בעצמו. 

לאחר שעמד בית המשפט על האוטונומיה הפרטית של חייבטוב ועל יכולת הבחירה שלו בחקירה כעניין יסודי בדמוקרטיה ליברלית, הוא משלים את המהלך בדיון על תקינות החקירה במסגרת דיון על מושג דמוקרטי בסיסי ביותר - שלטון החוק. בית המשפט קובע כי שימוש בסמים מסוכנים מהווה עבירה פלילית, וכי במקרה של חייבטוב, עצם ביצוע העבירות במסגרת של אמצעי חקירה מטשטש את הגבול בין הרשויות לבין העולם העברייני. במקרה זה, החתירה לחקר האמת, שמפירה את דיני העונשין, פוגעת בשלטון החוק, ופוגעת באמון הציבור במערכת המשפט ובהליך הפלילי בכלל. כמו כן טשטוש התודעה כתוצאה מהשימוש בסמים הוא עניין משמעותי כשמדובר על חקירת חשוד. הסם עלול להביא להשפעה על יכולת הבחירה של האדם ועל הבנתו את המציאות. הודאה תחת סם מעלה חשש מובנה, לפיו החשוד לא הודה מתוך בחירה חופשית ומרצון, וכן היא מעלה ספק בקשר לעניין אמיתות הדברים. על פי רוב, המדובבים אינם אנשי חוק ולעתים הם מתוגמלים על גביית ראיות מפלילות מהחשודים. במקרה זה, המשטרה לא התערבה בפעילות הדיבוב, וצריכת הסם על ידי המדובב והנחקר תועדה ונצפתה 24 שעות ביממה. יש בכך מקרה מובהק של "ליקוי מאורות". בית המשפט מייחס חשיבות גבוהה גם לעובדה כי המדובב הוא עבריין שהורשע בעבירות סמים שעבר תהליך גמילה וכעת נחשף לסיכון החזרה להתמכרות. המדינה אף הבהירה לבית המשפט כי לא ייעשה עוד שימוש במדובבים שהם מכורים לשעבר וקיים איסור מוחלט על שימוש בסמים בתא. 

ברור כי במצב המשפטי הקיים בישראל, גביית הודאה מהחשוד – ובמיוחד גביית הודאה באמצעות תחבולת מדובב – היא הדרך המהירה והקלה להוכחת האשמה. במצב זה, אין לחוקרי המשטרה תמריץ לפעול להשגת מצרף ראייתי עשיר המבוסס על ראיות פורנזיות, עדים ועוד. ככל שמההודאה ומדברי מה נוספים עולה תמונה מסוימת – עד כה המשטרה הסתפקה בכך גם אם היו חסרים מספר חלקים בפאזל, שחסרונם לא פגע בזיהוי התמונה בכללותה. 

לאור הלכת חייבטוב, המחזקת את האלמנטים הדמוקרטיים-ליברליים של השיטה שלנו, על המשטרה להקפיד על הפעלת המדובב, להגדיר לו גבולות ברורים ביחס לכללי החקירה, ולפרסם ככל הניתן את הנוהל שיצרה בעניין הפעלת מדובבים מאז התרחשות מקרה זה. 

חשוב להבין כי למרות שבית המשפט המחוזי הרכיב מהראיות שהונחו בפניו תמונה מסוימת, משמעות פסק דין חייבטוב היא כי לעתים ערך חקר האמת נסוג מפני ערכים בעלי חשיבות גבוהה יותר מהבחינה הדמוקרטית-ליברלית של אוטונומיית הפרט ויכולת הבחירה שלו, תקינות מנהלית ושלטון חוק. כך, נקבע על ידי השופטים ברק ארז ומלצר כי לא ניתן להסיק מהראיות שנאספו מסקנות וכי לא ניתן היה לבחון את אשמתו של חייבטוב בשל אופן איסוף הראיות.