א. כבילת כלואים
סעיף 9א לחוק המעצרים, וסעיף 11א לפקודת בתי הסוהר מורים כי עצור או אסיר לא יהיה כבול במקום ציבורי, למעט החריגים המנויים בחוק. לצורך כך, הוגדר בחוק "מקום ציבורי" באופן רחב, כמקום שלציבור או לחלק ממנו גישה אליו. בנוסף, סעיף 10ב לחוק הנוער מורה כי לא יוחלט על כבילת קטין עצור אם ניתן להשיג את מטרת הכבילה בדרך שפגיעתה בקטין פחותה, וכבילתו תהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה כאמור, כאשר בקבלת החלטה על כבילתו של קטין יובאו בחשבון גילו והשפעת הכבילה על שלומו הגופני והנפשי. כמו כן, סעיף 12 לפקודת נציבות שב"ס 04.15.01 " כבילת אסיר במקום ציבורי", מתייחס במישרין לכבילתם של אסירים באולמות בית המשפט. לפי סעיף זה, אין לכבול אסיר באולם בית המשפט, אלא בהתקיים חשש הנובע מסוג העבירות בהן הורשע וממידת מסוכנותו הפרטנית. בהינתן חשש כאמור ולאחר הפעלת שיקול דעת כמפורט בסעיף 11א לפקודת בתי הסוהר, על צוות הליווי לפנות לשופט, להציג בפניו את המידע הרלוונטי, ולבקש את רשותו להשאיר את האסיר כבול בעת הדיון. רק משניתנה רשות כאמור, יתאפשר להותיר את האסיר כבול באולם בית המשפט.
בדומה לממצאים שעלו בדוחות של הסניגוריה הציבורית משנים קודמות, גם בביקורים שנערכו במהלך השנים 2017-2018 נחשפה מציאות המנוגדת לחוק, שבה מופר האיזון שקבע המחוקק בין הרצון למנוע פגיעה שאיננה מידתית בזכויותיו החוקתיות של אדם ומניעת השפלתו בפרהסיה הנובעת מעצם הכבילה, לבין צרכי ביטחון וסדר ציבורי. הממצאים מראים, שבמקרים רבים מובלים כלואים כשהם כבולים בידיהם ו/או ברגליהם במסדרונות בתי המשפט אל אולמות הדיון כשהם חשופים לעיני ציבור המתדיינים והמבקרים, באופן שיש בו כדי לפגוע בכבודם ולהשפילם בפומבי. כמו כן, ממצאי הביקורים חושפים שבחלק מהמתקנים מוחזקים הכלואים כבולים גם בתוך אולמות בית המשפט, וכי פעמים רבות הכבילה נעשית באופן גורף וללא הפעלת שיקול דעת. באופן זה מפר שירות בתי הסוהר את הוראות החוק, על פיהן ככלל אין לאזוק כלואים במקום ציבורי אלא במקרים החריגים הקבועים בחוק, ובכפוף לבחינת הצורך באיזוק בנסיבות המקרה.
ב-5 מתקני מעצר בהם ביקרו נציגי הסניגוריה הציבורית נמצאו כשלים בנושא כבילה של כלואים במקומות ציבוריים.
בבית משפט השלום בחדרה נמצא כי בשל אילוצים מבניים כלואים מכלל האוכלוסיות, ובכלל זה לוקים בנפשם וקטינים, מובלים על פי רוב כשהם אזוקים בידיים וברגליים דרך השטחים הציבוריים של בית המשפט. מדובר במבנה ישן אשר אינו מאפשר מעבר נפרד של הכלואים לאולמות המשפט, שהגישה אליהם היא דרך גרם מדרגות יחיד המשותף לכלואים המובאים לדיון ולכלל הציבור. למבקרים נמסר כי לגבי כל כלוא מתבצעת הערכה פרטנית בדבר הצורך באיזוק, אך בפועל התרשמו המבקרים כי לאור התנאים הפיזיים השוררים בבית המשפט ברירת המחדל היא איזוק מלא, ומרבית הכלואים מובלים לבית המשפט כשהם כבולים.
בנוסף נמצא כי בחלק מהמקרים כלואים מובלים למבנה חיצוני הנמצא מרחק הליכה קצרה מבית המשפט. מפאת מצוקת אולמות בבניין המרכזי הוקצו במבנה זה אולמות דיונים לשופטים. מדובר בבניין אזרחי, המיועד לצרכים שונים לרבות בתי עסק ומרפאות. הכניסה לבניין וההגעה לאולמות המשפט מתבצעת דרך שתי מעליות קטנות המשמשות את כלל באי המקום. הכלואים מובלים לבניין כשהם כבולים על פי רוב, דרך המבואה והמעלית המשמשת את כלל הציבור הפוקד את הבניין על כלל שירותיו. אמנם במעלית עצמה לא מעלים את הכלואים ביחד עם אזרחים, אך ההמתנה למעלית בלובי וכן הכניסה עצמה לבניין משותפים לכלל הציבור ולכלואים. פרקטיקה זו כרוכה בפגיעה קשה, רחבה ונמשכת בפרטיותם ובכבודם הבסיסי של הכלואים, המובלים לדיון לעיני כלל הציבור הבא בשערי בית המשפט וכן לעיני ציבור המגיע לקבל שירותים שונים בבניין זה. יצוין כי בעקבות הערות הסניגוריה הציבורית בנושא בשנים הקודמות, הוקצה חדר בבניין בית המשפט המשמש כאולם דיוני מעצר של קטינים, על מנת להימנע מהובלת כלואים קטינים כשהם כבולים וחשופים לעיני הציבור. עם זאת, אולמה של שופטת הנוער נמצא עדיין בבניין החיצוני, כך שקטינים כלואים המובאים לדיון בעניינם באולם זה עדיין מובלים כשהם כבולים בפומבי.
במצב הדברים הקיים, הסניגוריה הציבורית סבורה כי יש לערוך לאלתר שינויים בניתוב דיונים בעניינים פליליים לאולמות המשפט המצויים בבניין המרכזי, על מנת להימנע מהובלת עצורים לאולמות המשפט הממוקמים בבניין האזרחי.
בהיכל המשפט בחיפה נמצא כי כלל הכלואים מובלים מתאי המעצר אל אולמות הדיונים כשהם כבולים בידיהם וברגליהם, מבלי שנערכת הערכה פרטנית בדבר הצורך בכבילה בהתאם להוראות החוק. למבקרים נמסר כי עם הגעתו של הכלוא לאולם בית המשפט מוסר האיזוק, למעט במקרים בהם קיים חשש למסוכנות או הימלטות, אז משאירים הסוהרים את אזיקי הרגליים בכפוף להחלטה של מפקד המתקן. לעומת זאת מהתרשמות המבקרים וכן מדיווחים שהגיעו לסניגוריה הציבורית עולה כי איזוק רגלי הכלואים במהלך הדיון מתבצע באופן גורף.
בבית משפט השלום בירושלים נמצא כי מרבית הכלואים, למעט מקרים בודדים ויוצאי דופן, מובלים מתאי המעצר לאולמות בית המשפט כשהם כבולים בידיהם וברגליהם. באולמות הדיונים מוסרים אזיקי הידיים בלבד, והכלואים נותרים עם אזיקי הרגליים גם במהלך הדיון באולם.
בבית המשפט המחוזי בירושלים המבקרים התרשמו כי הכלואים מובלים ממתקן המעצר אל אולמות הדיונים כשהם על פי רוב כבולים בידיהם וברגליהם ומובלים בצורה זו במסדרונות בית המשפט, חשופים לעיני כל. זאת, מכיוון שמבנה בית המשפט במצבו הנוכחי לא מאפשר מעבר נפרד של אנשי יחידת נחשון עם הכלואים. אף על פי שלמבקרים נמסר כי ביחס לכל אחד מהכלואים מופעל שיקול דעת פרטני באשר לשאלה האם לכבול אותו בעת הובלתו לאולם, במהלך הביקור כל הכלואים שיצאו או חזרו לתאיהם היו כבולים בידיהם וברגליהם.
מבירור שערכו המבקרים עלה כי באותו יום דיונים לא היה כלוא אשר הובא לדיון בעניינו כשאינו כבול בידיו וברגליו.
בבית משפט השלום בקריות מובלים הכלואים ממתקן המעצר לאולמות הדיונים כשהם כבולים בידיהם וברגליהם. במספר אולמות בבית המשפט אין גישה ישירה ממתקן המעצר כך שהובלת הכלואים הכבולים נעשית לעיני כל, תוך פגיעה קשה בפרטיותם. כמו כן נמצא כי על פי רוב הכלואים נשארים במהלך הדיון כשהם כבולים ברגליהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה