סיוע ועזרה למשפחה ברוכת ילדים

עמותה לזכויות האסיר מבקשת את עזרת הציבור בעזרה לאסיר משוחרר עם בעיות בריאותיות ואב למשפחה ברוכת ילדים, במוצרי מזון בסיסי, מוצרי חלב ובשר.

ליצירת קשר נא לפנות - 054-9324701

תבוא הברכה לעוזרים והתומכים בנושא.

כשנער כלוא מנסה להשתקם ולחזור למוטב, השופט חייב להתחשב במאמץ

כשנער כלוא מנסה להשתקם ולחזור למוטב, השופט חייב להתחשב במאמץ

עו"ד גלית מבורך, סגנית הסניגור הציבורי בתל אביב, נתקלה ביותר מדי מקרים שבהם בית המשפט החמיר עם בני נוער שלא הצליחו להתמיד במסגרת משקמת: לדעתה, זה צריך להיות בדיוק להפך

כתב אישום המוגש נגד קטין הוא ברוב המקרים רק קצה הקרחון של בעיותיו, ואינו מבטא ולו חלק קטן מתמונת העולם בו גדל וחי. מאחורי ניסוח יבש של כתב אישום, בעבירות שחלקן פעוטות וקלות ערך, מסתתר סיפור אישי מורכב של דלות, סבל, בעיית התפתחות, לחץ חברתי מצד קבוצת השווים, התמכרות לחומרים נרקוטיים כתוצאה משימוש חברתי, בדידות, חינוך מיני לקוי, אידאולוגיה מרדנית, בעיות רגשיות ועוד.

העיסוק עם נוער עובר חוק מעלה שאלה חשובה, האם נכון לעסוק ולהתמקד רק בתוצאות ותהליכי שיקום מוגמרים, או שהגיעה השעה לתת מקום גם לצעדים התחלתיים, לרכישת כלים ולתקווה.

הטור הזה נכתב מתוך התבוננות קרובה בתהליך שעבר אביב (שם בדוי), נער בן 17, בזמן שהתנהל נגדו תיק פלילי בגין עבירת אלימות, בבית המשפט לנוער. בתור מי שליוותה את אביב כמעט שלוש שנים, בתיק זה ובתיק קודם, נותרתי בסיום ההליך עם תחושה כבדה של כעס ועם תסכול גדול.

ראיתי כי למרות שאביב עבר דרך שיקומית לא מבוטלת במסגרות טיפוליות, תוך מאמץ וקושי גדול, לא ניתן לכך שום ביטוי של הערכה או התחשבות בשלב גזירת הדין, וזאת כיוון שהדרך לא הסתיימה בהצלחה מלאה. אביב הורשע בבית המשפט לנוער ונשלח למאסר. הרכב השופטים בערעור קיבל את ערעור המדינה והחמיר במידה מסוימת את עונשו.

בתחילה שהה אביב במעצר בפיקוח אלקטרוני בבית דודתו במשך מספר שבועות כי אף אחד ממשפחתו הגרעינית המורכבת לא מסוגל היה לשמש כאחראי עליו. עם הזמן, הוא החל להביע רצון להשתלב במסגרת טיפולית והצליח להתקבל לפנימיה טיפולית. הייתה זו הפעם הראשונה בחייו שבה הסכים ליציאה מהבית.

אביב הוא נער חייכן, טוב מראה, חכם מאוד, מרקע משפחתי מורכב וכואב, אשר מלבד הצלחה בלימודים במהלך שהותו במוסדות ובמהלך מאסרו, לא צבר בילדותו חוויות הצלחה. נער שחטא ופגע באחר, אך עם זאת נבון, בעל קסם אישי ועתיר כישרון למצוא חן ולחדור לליבם של הסובבים אותו.

השהות בפנימיה לא הייתה קלה. חלים בה כללי התנהגות נוקשים וסדר יום אינטנסיבי. לראשונה התבקש אביב לחדול משימוש בשפה עבריינית, לחדול מהדאגה לתוצאות המשפט ולא להתקשר לסניגור בכל פעם שעלתה בו דאגה הקשורה למשפט ולהתרכז במטלות היומיום. היה עליו להתעורר בשעות הבוקר המוקדמות, ולמלא את יומו בלימודים, עבודה, תרגילי כושר גופני ובעיקר השתתפות יומיומית בשיחות טיפוליות קבוצתיות. העבודה הקבוצתית והגבלת הקשר טלפוני עם בני משפחה וחברים מהשכונה הייתה כמעט בלתי אפשרית עבורו.

אביב התקשה להתמיד לאורך זמן, ואחרי חודשים ספורים ולא רצופים - שבמהלכם נעצר וחזר לפנימייה – הוא התייאש וביקש לשוב לכלא "אופק" ולסיים את משפטו בעונש מאסר. אביב הניח בצד תקווה לשינוי, יכולת ריסון ואיפוק שגילה בעצמו, תעודות הצטיינות, וחוויות חדשות כמו דהירה על סוס ומסעות במדבר. שופטת הנוער שהורתה על שליחתו לפנימייה התאכזבה מאוד מכך שלא סיים את המסלול שהתוותה בעבורו, והחליטה על מעצרו.

מכאן הייתה הדרך לעונש מאסר קצרה. רגשות התסכול של אביב וחוסר האמונה ביכולתו להשפיע באופן משמעותי על גורלו חזרו שוב. בן רגע חזר אפילו סגנון הדיבור בעגה עבריינית. אחרי שהתייאש מההליך הטיפולי, התמקד אך ורק בתוצאה וחשוב היה לו שימי השהות במעצר ובמעון ייחשבו כחלק מעונש המאסר שיוטל עליו.

ניסיון בלתי מושלם של הקטין ללכת בדרך שיקומית, גם כאשר הניסיון נמשך חודשים ארוכים, אינו מסייע לו בשלב הטיעונים לעונש, אינו מפחית מחומרת העונש שיוטל עליו ובאופן אבסורדי אף מביא להחמרה בענישה. בית המשפט סבור, מבחינתו, כי הוא השתדל בכל מאודו להיטיב עם הקטין, ולנסות לגרום לו להיטיב את דרכיו באמצעות הטיפול הסמכותי של שירות המבחן לנוער וגורמים נוספים. כאשר הקטין זונח את הטיפול שהותווה עבורו מבלי לסיימו, מקבל בית המשפט רושם של זלזול מצד קטין.

הליך הערעור הסתיים, עוד החלטה שיפוטית ניתנה ועוד טיעון התקבל. הצדדים הטוענים, איש איש בתורו, נעו בגלימותיהם השחורות וזרקו לחלל האוויר מילים כמו "ניכוי", "פיקוח אלקטרוני", "הלכה" ו"שיקום". המילים נשמעו באוזניו של אביב אך לא הובנו עד תומן. הוא רק חשב כיצד ישתף את חבריו לתא בחוויה המאכזבת שעבר בבית המשפט. "כולם אוהבים אותי כאן", הוא מספר בכל שיחת טלפון מבית הסוהר, בנימה של השתאות. רק הוא עצמו לא מעריך את יכולותיו.

גם הישגים חלקיים הם הישגים

אביב אינו היחיד. השלמת התהליך הטיפולי משפיעה באופן מכריע על גזירת הדין, אך ניסיונות חלקיים עלולים להחמיר את העונש. פעם אחר פעם מגיעים קטינים למאסר, על פי בקשתם, אחרי ייאוש מניסיונות אבחון וטיפול במסגרות שונות. המאסר נראה בעיניהם אפשרות משתלמת וקלה יותר. האם לא הגיע הזמן לשנות את גישת "הכל או לא כלום" בהערכת דרך השיקום של קטין?

כאשר קטין עובר הליך טיפולי, הרגליו מתעצבים והוא מתחיל בהדרגה להכיר את משאביו ואת היכולת שלו להשפיע על גורלו וחייו באמצעות שינוי דפוסי ההתנהגות. הדרך להבנת המסוגלות ומתן משמעות למעשיו וליכולתו לשלוט בהם היא דרך ארוכה, הדרגתית, ורצופה מהמורות ומעידות. קטין עלול להשלים רק חלק מתקופה בה אמור להשתתף בהליך חינוכי- טיפולי, אך במידה רבה כבר רכש כלים המהווים בסיס להתמודדות. הדבר יבוא לידי ביטוי בעתיד (הקרוב או הרחוק) במהלך חייו.

בהחלט יתכן שבעתיד ידע להימנע מהתנהגות מסבכת בזכות הבסיס שרכש, גם בתהליך חלקי, אולם קטין הרואה את חבריו אשר נענשים בחומרה משום שלא עמדו בניסיונות הטיפוליים, עלול לוותר מראש על האפשרות לנסות להשתלב במסגרת טיפולית שיקומית.

שופט נוער חייב להיות קשוב לאורך הדיונים גם להישגיו החלקיים של נער, ולא רק לקשייו וכישלונותיו. בשלב גזירת העונש חייב בית המשפט לנוער להכיר גם במאמץ, בהשתדלות, בתקופה חלקית שבה שוהה קטין במסגרת.

המינוח והשפה שבה משתמש בית המשפט לנוער לצורך הערכת טיפול של קטין חייבת להשתנות ולעטות נימה חיובית. השימוש בסמכות של שופטי הנוער לחדור לנבכי חייו של קטין - במקרים רבים, גם מבלי שקיים קשר ישיר לעבירה שבה הוא מואשם - חייבת לכלול הערכה למאמץ ולהתקדמות שעשה, ולא לתוצאה בלבד.

בשנים האחרונות חלה מגמה של הגברת דרכי הטיפול והשיקום בבית הסוהר לנוער, כולל מוכוונות של סגל בית הסוהר לעבר החזרת קטינים עצורים למוסדות שיקום, בשיתוף עם גורמי הטיפול. בהוראת שרת המשפטים, הוקם צוות בין משרדי שגיבש מתווה להקמת מערך של רצף טיפולי ופיתוח תכניות מעקב וליווי לקטינים המשוחררים. דו"ח הצוות הבין-משרדי "שחרור קטינים ממאסר" אומץ בהחלטת ממשלה ואף הוקמה ועדת היגוי ליישום המלצות הדו"ח. אנשי המקצוע בתחום הנוער מבינים שדרוש שיתוף פעולה בין הגורמים השונים לשם הגשמת מטרת השיקום וצמצום החזרתיות. עם זאת, כל עוד מושפעים שיקולי ענישת קטינים רק מהליך טיפולי מושלם, בעוד מאמצים שנעשו וניסיונות שלא הושלמו גורמים להחמרה בענישה, נשארים הקטינים עם חישובי הכדאיות ועלולים לבחור שלא להתאמץ כלל.

יש לזכור כי הקטינים המגיעים לבית המשפט לנוער הם פעמים רבות פליטים של נסיבות חיים קשות, למודי סבל ורחוקים מאוד משלמות, וכל צעד שלהם לעבר השיקום הוא התקדמות מבורכת וראויה להערכה.

המטרה אינה שאיפה לשלמות ומושלמות אלא פיתוח מיומנותם של הקטינים ועידודם להתבוננות פנימית לעבר כוחם להשפיע על גורלם. כולנו כחברה ודאי נצא נשכרים מהכרה בדרך שעשו ומעידודם להמשיך בה, גם אם התוצאה הסופית המיוחלת עדיין לא הושלמה.

הכותבת היא מנהלת מחלקת הנוער וסגנית הסניגור הציבורי המחוזי במחוז תל אביב.

בלוף החנינה הישראלי

בלוף החנינה הישראלי 

נכתב על ידי ​זיו קריסטל ב 17/09/2018 01:19:01. 

הנשיא ריבלין הקל בעונשם של כ-50 אסירים בלבד מתוך 1400 בקשות החנינה שהוגשו לו לרגל שנת ה-70 למדינה, וגם במרבית המקרים האלה קוצרו עונשי המאסר בחודשים בודדים בלבד * כמה מאלה שנשארו בכלא זכו למפגש סטרילי עם הנשיא, בזמן שאחרים קיבלו אוכל קר לתאיהם 

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין חתם מיום העצמאות האחרון ועד לראש השנה על הקלה בעונשם של כ-50 אסירים בלבד, במסגרת מתווה החנינה המיוחד שהוכרז לרגל שנת ה-70.

כך עולה מנתונים שנמסרו לבקשת "פוסטה" מבית הנשיא.

מאז פרסום מתווה החנינה המיוחד וכניסתו לתוקף, ב-20 באפריל, התקבלו בבית הנשיא מעל 2500 פניות בכתב ובקשות קיצור מאסר, מחיקת קנסות ומחיקת רישום פלילי. בלשכת הנשיא אומרים כי מאז יום העצמאות נפתחו כ-1,400 בקשות חנינה חדשות, כאלף יותר מאלו שנפתחו בתקופה המקבילה בשנת 2017.

עם זאת, מתוך כלל בקשות החנינה שהוגשו, רק כ-300 עומדות בקריטריונים שהוגדרו ב"מתווה ה-70" להקלה בעונשי המאסר, וכאמור עד ראש השנה הקל הנשיא בעונשיהם של 50 אסירים בלבד. נשמע מאכזב, אך בלשכת הנשיא טוענים כי מדובר במספר הגבוה פי שבעה מכמות החנינות וההקלות בעונשי מאסר שניתנו לפני שנה (בחודשים המקבילים).

מתווה החנינות לרגל ה-70 למדינה, שהושק בתיאום עם משרד המשפטים, הזמין אסירים בעלי מאפיינים ספציפיים וייחודיים להגיש בקשות לקיצור מאסרם. מדובר באסירים השפוטים למאסר ראשון ולתקופה קצרה של עד שנתיים, או לאסירים בעלי נסיבות בריאותיות, אישיות או משפחתיות קשות ומורכבות: כאלו שעברו את גיל 70, או סובלים ממחלות קשות ולקויות. כמו כן, אוכלוסיית היעד כוללת גם אסירים ואסירות צעירים, שילדיהם הקטינים מטופלים על ידי אפוטרופוס שאינו הורה טבעי, ואסירים שסבלו התעללות מצד נפגע העבירה.

במסגרת המתווה נקבע, כי בכל מקרה לא תינתן חנינה לאסירים בעבירות רצח והריגה, עבירות מין או עבירות על בטחון המדינה. מתן החנינה לאלו שזכו בכך, ייעשה בדרך של קיצור תקופת המאסר והבאת האסיר לשני שליש מתקופת העונש, כך שלאחר חתימת הנשיא ושרת המשפטים איילת שקד, נדרשים מקבלי החנינות עוד לעמוד בפני ועדת השחרורים ("ועדת שליש") הקובעת את תנאי שחרורם ברישיון. תקופת הגשת הבקשות שנפתחה ביום העצמאות, נקצבה עד ל-14 באוקטובר, בתום חגי תשרי, אם לא יחול שינוי.

כבר עם פרסום המתווה הורידו במשרד המשפטים את רף הציפיות. שקד וריבלין הבהירו כי לא מדובר בחנינה גורפת או המונית כמו שגרסו השמועות, אלא בשימוש רחב מהרגיל בסמכות הנתונה ממילא לנשיא להקל במאסרים, על בסיס "שיקולי חסד ורחמים".

העבריינים החנונים

יוצאת דופן בין מקבלי החנינה בחודשים האחרונים, היא צעירה בדואית שהורשעה ברצח בעלה שאנס אותה כשהיתה קטינה בת 17. הצעירה, מתל שבע בדרום, נמכרה על ידי אביה לבעלה הראשון כבר בגיל 16,  והתגרשה ממנו, וכעבור שנה מכר אותה אביה בכפייה לגבר נוסף, בן 46. יום לאחר ליל הכלולות, בו כפה עליה הבעל יחסים, היא דקרה אותו למוות ונדונה בשנת 2013 ל-11 שנות מאסר. הצעירה עברה תהליכי טיפול ושיקום בכלא, והנשיא קיצר את עונשה, כך שתוכל לעמוד כבר בפני ועדת השחרורים.

חנינה אחרת ניתנה לצעיר בשנות העשרים המוקדמות לחייו, שהורשע בגרימת מוות ברשלנות של חברו הטוב שהיה אתו ברכב בזמן התאונה. משפחתו של ההרוג תמכה בבקשת החנינה, וציינה כי הצעיר תומך בהם ככל יכולתו והוא כ"בן" להם. המשפחה תיארה את העונש שנגזר על הצעיר כסבל נוסף ומיותר עבורם. 

הנשיא נענה גם לבקשת חנינה שהוגשה על ידי גבר שהורשע בעבירות סמים, ונדון למאסר ראשון של עשרה חודשים. הגבר הוא אב חד הורי לבתו בת ה-15, שאימה ניתקה עמה כל קשר. הוא עבר תהליך שיקום בתקופת מאסרו, ולקראת החלטת הנשיא הותאמה לו תכנית שיקום מקיפה על ידי הרשות לשיקום האסיר. בקשה אחרת של עבריין סמים התקבלה לאחר שעבר אירוע מוחי בתקופת מאסרו.

עוד עבריין סמים שזכה לחנינה הוא מעצב שיער מהכרמל בחיפה, שאשתו ואם ילדיו נפטרה במהלך מעצרו ממחלה קשה. לבקשת האסיר באמצעות הסנגור, עו"ד רונן חליוה, הנשיא המיר עונש של 21 חודשי מאסר שהוא ריצה כבר חלק גדול ממנו בשישה חודשי עבודות שירות.   

בין מקבלי החנינה גם עברייני צווארון לבן, אחד מהם הוא מוטי מימון, שהיה רואה החשבון של מפלגת "קדימה". מימון נשפט ל-15 חודשי מאסר, במסגרת הסדר, בגין עבירות גניבה בידי מורשה והלבנת הון. מימון, וגזבר המפלגה יצחק חדד, קיבלו באחד הקמפיינים 1.5 מיליון שקל מקדימה, לצורך תשלום לפעילים במטה יום הבחירות. מימון הודה כי בין היתר השתמשו בכספים להעמדת ערבות בנקאית במכרז חכירה של מינהל מקרקעי ישראל, אליו ניגשו באופן פרטי, לצורך בנייה למגורים ביישוב שוהם. הנשיא ריבלין קיצר ארבעה חודשים מעונשו של מימון כדי שיוכל לעמוד בפני ועדת השחרורים.

עו"ד רותם טובול, יו"ר ועדת שב"ס בלשכת עורכי הדין, הגישה בחודשים האחרונים מספר דו ספרתי של בקשות חנינה ללקוחותיה במסגרת מתווה החנינה המיוחד, ובקשותיה התקבלו בשבעה מקרים. לדבריה, כל האסירים בהם מדובר הם עברייני מרמה וצווארון לבן, רובם שפוטים לתקופות קצרות.

עו"ד טובול אומרת כי נראה שקיצורי המאסר מינוריים, ומתבטאים במרבית המקרים בקיצור של חודשים בודדים מתקופת המאסר. בשום מקרה לא מדובר בחנינה מלאה, אלא בהקלה בעונש, ועד שנבחנו הבקשות ואושרו, נותרה לאסירים יתרה קצרה ממילא עד לשני שליש.

ובתוך כך, היום (17.9) סייר הנשיא ריבלין בבתי הסוהר ניצן ואיילון, ונפגש עם אסירים, סוהרים ומשרתים ביחידות השונות של שב"ס, הודה להם על העובדה המקצועית, וביקש ״שתמשיכו לפעול מתוך ודאות מוחלטת שמול עיניכם עומדים תמיד בני אדם, שגם כשהם טועים וגם כשהם עושים רע, מגיעה להם הזדמנות שניה וגם שלישית". לסיור התלוותה נציבת שב"ס, רב גונדר עופרה קלינגר.

בפתח הסיור צפה הנשיא בתצוגת תכלית של היחידות "נחשון" (הזרוע המבצעית המלווה מדי יום כ-180 אסירים ברכבי הליווי), "מצדה" (יחידת ההשתלטות המיוחדת למצבי חירום), ו"דרור", היחידה המיוחדת של חטיבת המודיעין בשב"ס, הנלחמת בפשיעה בתוך בתי הסוהר ובהברחות. ריבלין אף ביקר באגף המיועד לאסירים טעוני פיקוח של בית הסוהר ניצן, שם שוחח עם הצוות הטיפולי ועם נציגות האסירים השוהים בו. בתום הסיור נפגש הנשיא לשיחה עם הסוהרים והלוחמים של שירות בתי הסוהר מהיחידות השונות.

הנשיא הזכיר את מתווה החנינות המיוחד עליו הכריז עם שרת המשפטים לרגל שנת ה-70 למדינה. ״בערב יום העצמאות האחרון הכרזתנו על מתווה חנינות מיוחד לשנת ה-70 לישראל, במסגרתו ייעשה "שימוש רחב יותר בסמכות החסד והרחמים ובתקנת השבים, ויינתן משקל מיוחד למאפיינים ולנסיבות אישיות ומשפחתיות. מאז הפרסום הוגשו כ-300 בקשות להקלה בעונשי מאסר, ואני אני שב וקורא למי שעומד במאפייני המתווה לנסות לפתוח את השער ולהגיש בקשה לחנינה ולתהליכי טיפול ושיקום״.

נציבת שירות בתי הסוהר, רב גונדר עופרה קלינגר, הודתה לנשיא על ביקורו. "הגעתך אלינו מעבירה מסר של תקווה ואמונה בנו, אנשי הסגל, ובארגון שב״ס כגוף ביטחוני עם שליחות חברתית, וכן באסירים שתקוותנו ומטרת כולנו כי הם ישתקמו. דברים שיוצאים מהלב, חזקה עליהם שיחדרו אל הלב״.

אולם לביקור היתה גם זווית אחרת. לפוסטה נודע כי בכל שלבי הביקור, שעות ארוכות לפניו ואחריו, אולצו האסירים להישאר בתאיהם, נאסר עליהם לצאת לטיולים במסדרונות האגפים ובחצרות, לא נערכו פגישות עם עובדים סוציאליים ועורכי דין, ואפילו ארוחת הצהריים לא הוגשה בחדרי האוכל אלא לתאים, כשלפי התלונות האוכל הגיע קר. בנוסף, עורכי דין שהגיעו היום למפגשים עם לקוחותיהם לא קיבלו הודעה מוקדמת על כך שאין פגישות עורכי דין-אסירים, ונאלצו להמתין שעות ארוכות מחוץ לשערי בתי הסוהר. 

http://posta.co.il/article/21900-%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%95%D7%94-%D7%94-70-%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%93%D7%A8%D7%93%D7%9C-%D7%94

"זה כאילו 100 טון ירדו לי מהגב": עוברי חוק מבקשים סליחה מהנפגעים בחסות המדינה

"זה כאילו 100 טון ירדו לי מהגב": עוברי חוק מבקשים סליחה מהנפגעים בחסות המדינה

זיווה תירוש נפגשה עם הצעיר שפרץ לה למחשב ונחרדה מהאפשרות שהוא ייכנס לכלא. איליה בן ה-86 שומר על קשר עם הנהג שפגע בו וברח. עמי סלח לשאול שגנב את זהותו כדי לשלם חובות. תוכנית "צדק מאחה" של משרד העבודה והרווחה כבר גישרה במאות מקרים בין הצדדים בהליכים פליליים. לרגל יום כיפור: ישראלים מגלים שאפשר לסלוח

אמיר אלוןפורסם:  18.09.18 , 09:22 

"לא האמנתי שהוא יסלח לי. הוא אדם גדול"

העבירה: מרמה והתחזות 

הנה סיפור אמיתי: עמי ושאול (שמות בדויים), שני גברים בשנות ה-40 לחייהם, הם בעלי חזות חיצונית דומה. רצה הגורל והשניים גם עובדים זה בסמוך לזה – עמי בעל דוכן פלאפל ושאול במוסך ליד. עם הזמן התפתחה היכרות נינוחה ביניהם אבל עמי לא ידע ששאול מהמוסך שקוע עד צווארו בחובות כבדים לשוק האפור. ים אחד ביקש שאול מעמי בתואנת שווא את פרטיו האישיים וזייף תעודת זהות עם תמונתו תוך ניצול הדמיון החיצוני ביניהם. באמצעות התעודה המזויפת הוא פתח חברה פיקטיבית, קיבל עבורה פנקסי צ'קים עם פרטיו של עמי שאותם חילק לנושיו בשוק האפור.

עמי האומלל מצא עצמו בשנים שלאחר מכן נתון למתקפה של עורכי דין, מס הכנסה, התראות ואיומים בעיקולים, מבלי שהבין מה גרם לכך. הוא פיתח חרדות, סבל מקשיי שינה ונזקק לתרופות הרגעה. בצד זאת הוא נדרש להוצאות כספיות עצומות לעורכי דין שאליהם פנה כדי לנסות לפתור את בעיותיו. 

לאחר חקירת משטרה נתפס שאול והועמד לדין בעבירה של זיוף מסמך, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה והתחזות לאדם אחר. בבית המשפט הוא הביע חרטה על מעשיו. לאחר שנשלח לשירות המבחן לצורך הגשת תסקיר לעונש לפני גזר הדין, הוא הופנה על ידי קצינת המבחן שלו לתוכנית "צדק מאחה" (גפ"ן - גישור פוגע נפגע) הפועלת בשירות המבחן למבוגרים של משרד העבודה והרווחה. 

במסגרת התוכנית הוא ביקש להיפגש עם עמי כדי לבקש סליחה. "לא רציתי להיפגש איתו בשביל הקלה בעונש או כדי שהשופט יתחשב בי, אלא באמת כדי לבקש סליחה", הוא אומר. "היה לי מאוד קשה להסתכל על עצמי במראה. איך עשיתי דבר כזה? כל יום היינו נפגשים, הוא היה מכין לי פלאפל בשיא הפינוק ואני הרסתי לו את החיים". 

קצינת שירות המבחן פנתה לעמי והציעה לו לבוא לפגישת גישור, סליחה ואיחוי פגיעות. היא סיפרה לו ששאול מתחרט ומבקש לדבר איתו. עמי התלבט והביע ספק בנוגע לכוונותיו של שאול, אך בסופו של דבר נעתר למפגש וקשר בגילוי לב את המוטיבציה שלו לכך לרצונו בפיצוי כספי על הוצאותיו. 

במפגש המשותף נכחו בהסכמה גם תומכים - אשתו של שאול ובן משפחתו של עמי. האווירה תחילה הייתה נרגשת ודרוכה גם יחד. עמי, שהגיע טעון מאוד מבחינה רגשית, ביטא בישירות את זעמו וסיפר על הנזקים שמלווים אותו - הן הפגיעה הכלכלית והן את חוויות ההתערערות, הרדיפה ואובדן השליטה. 

שאול הגיע למפגש נרגש ואסיר תודה על כך שניתנה לו הזדמנות להביע צער ובושה על מעשיו. הוא שב ואמר שהוא יודע על הסבל שגרם לעמי, שלא הגיע לו בשום אופן שיפגע בו, ושאין הצדקה לבחירה שלו להתמודד עם חובותיו על ידי פגיעה באדם חף מפשע שלא עשה לו כל רע. "בהתחלה היה לו קשה", הוא מספר. "הוא לא רצה להסתכל עליי או להוציא מילה, אפילו שפת הגוף שלו הייתה כאילו הוא נגעל ממני, ובצדק". 

לשאול התאפשרה ההזדמנות לתאר את השינוי שעשה מאז ביצוע העבירות. הוא סיפר שהחזיר חובותיו לשוק האפור באמצעות עבודה קשה, נגמל משתיית האלכוהול שתרמה להידרדרותו ופירט את מאמציו העצומים לשקם את משפחתו ולחזור למסלול חיים של אדם נורמטיבי. 

במפגש שילם שאול לעמי פיצוי של 30 אלף שקל, לאחר שבשלב ההכנה הציג עמי קבלות על הוצאותיו לעורכי דין והפסד ימי עבודה, בנוסף לעוגמת הנפש וערעור ביטחונו. העובדה ששאול שיתף פעולה התקבלה בהערכה על ידי עמי. "לא האמנתי שהוא יכול לסלוח לי", אומר שאול. "הוא אדם ענק. אני בחיים לא הייתי סולח. אני שמח שעברתי את התהליך של הגישור. זה שינה אותי ומאז אני אדם נורמטיבי שעובד קשה. סליחה היא דבר גדול שזכיתי בו". 

הוא התחייב להמשיך ולעשות כל שיידרש במידה שיצוצו בעיות כספיות נוספות הנובעות מהעבירה. בית המשפט התייחס בחיוב בגזר דינו לתהליך ה"צדק מאחה" שהתקיים, ראה בכך סימן חיובי לתהליך השיקום של שאול וכגורם שיסייע בהליך קליטתו מחדש בחברה. הפרקליטות נסוגה מדרישתה למאסר בפועל והעדיפה אף היא גישה שיקומית. 

"לא עשיתי את הגישור בשביל לקבל הקלה בעונש אלא כי הייתי חייב את זה קודם כל לעמי", סיכם שאול. "הוא היה כל כך בסדר איתי כל השנים ואני בגדתי באמונו ולא יכולתי לחיות עם עצמי. אחרי שהוא סלח לי זה כאילו כמו מאה טון שירדו לי מהגב ואני יכול להתחיל מחדש". 

השלמה להליך הפלילי

תוכנית גפ"ן (גישור פוגע נפגע) נשענת על תפיסת "צדק מאחה", המתמקד בשיקום וריפוי הן של הפוגע והן של הנפגע. התוכנית מציעה לנפגעי עבירות ולפוגעים תהליך הידברות מובנה המתרחש במרחב בטוח ומכבד, מתוך הסכמה חופשית של הצדדים. מטרת התוכנית להוות אפיק משלים למערכת המשפט הפלילי. מנחי התוכנית, הפועלת כיחידה בתוך שירות המבחן, הם קציני מבחן שעברו הכשרה מיוחדת לכך. הצוות הארצי מונה כיום כ-15 איש מכל המחוזות. 

הרקע להקמת התוכנית היה גם על בסיס מגמה גוברת המכירה בצורך לתת לנפגע מקום להיראות ולהישמע. משרד העבודה והרווחה מפעיל את התוכנית לצד הליכי אבחון וטיפול, לפני מתן גזר הדין וגם לאחריו, ובדרך זו גם נפגעי העבירה זוכים למענה. 

בסיכום ההליך, לאחר שהמשתתפים מסכמים על החלטות והתחייבויות, נכתב "הסכם איחוי פגיעות" המועבר לבית המשפט, שעל פי רוב לוקח זאת בחשבון בשיקולי גזר הדין. 

מאז תחילת יישום התוכנית, התקבלו במשרד העבודה והרווחה מאות הפניות, כשכרבע מהן הסתיימו בהליך מלא הכולל פגישת איחוי בין הפוגע לנפגע והסכם איחוי פגיעות. 

"אם הייתי הורג אותו בחיים לא הייתי סולח לעצמי"

העבירה: תאונת פגע וברח

אליעזר עייני, חייל משוחרר, החל לחצות עם מכוניתו את הצומת בזמן שבכיוון נסיעתו רכב הקשיש איליה (86) על אופניו. עייני פגע בגלגל האופניים של הקשיש, שנפל ונפצע. הוא לא עצר את המכונית אלא נמלט מהמקום תוך שהוא מפקיר את איליה שרוע על הקרקע. "פחדתי", מסביר עייני. "מצד אחד רציתי לעצור ולחזור, וכל הזמן חשבתי מה קורה עם הזקן, אבל משהו בי היה בבלק-אאוט. לא הייתה לי שליטה על זה בכלל". 

איליה, שנפצע באורח קשה בחלקי גוף שונים, נדרש לעבור טיפולים תחת אשפוז, ובמשך תקופה ארוכה סבל מהנזקים הגופניים שנגרמו לו. רק בחלוף כשבוע אותר עייני על ידי המשטרה. לאחר שבוחן תנועה קבע שהוא לא אחראי ישירות לתאונה עצמה, הוגש נגדו כתב אישום רק על עבירה של הפקרה. 

לאחר שחרורו של איליה מבית החולים הגיעו עורכי הדין של השניים להסדר טיעון שבמסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן. הצדדים הסכימו שהתביעה תעתור לגזור על עייני 22 חודשי מאסר בפועל, בעוד שהסנגור יטען באופן חופשי. עייני נשלח לקבלת תסקיר של שירות המבחן. 

"רציתי להגיע לשירות מבחן ולקבוצת הטיפול כי לא היו לי חיים מאז אותו היום", אומר עייני. "היו לי סיוטים. רציתי רק לראות אותו, לדבר איתו. כבר לאחר התאונה רציתי ללכת לבקר אותו בבית החולים, אבל בגלל שהתהליך של החקירה והגשת כתב האישום עוד לא הסתיים - המשטרה מנעה ממני. כשבשירות מבחן הציעו את ההצעה קפצתי מרוב התרגשות ומאוד קיוויתי שהוא יסכים לראות אותי". 

במסגרת ההליך נפגש עייני למשך כמה שעות עם איליה בליווי מנחת הליך גפ"ן, לקח אחריות מלאה על מעשיו, הביע חרטה על שעזב את הזירה מבלי לסייע והסביר את מניעיו. לבסוף, לאור נכונות הצדדים, הסתיים ההליך בהצלחה ואיליה ויתר על זכותו לבקש פיצוי נוסף מאליעזר. 

"לא האמנתי שהוא יסלח לי", אומר עייני. "הוא גם אמר לי משפט שאני לא אשכח כל חיי: 'אתם הצעירים נמצאים בעולם כדי לעשות טעויות, אנחנו המבוגרים נמצאים בעולם כדי לסלוח". 

בין השניים נוצר קשר חם שעליו הם שומרים עד היום. הם מדברים על בסיס קבוע בטלפון ואף נפגשים לארוחות משותפות. בסיום ההליך הועבר הסכם איחוי הפגיעות לקצינת המבחן המטפלת, שבתסקירה לבית המשפט הצביעה על הצלחת ההליך והמליצה להימנע מהטלת מאסר בפועל. הצדדים התייצבו בפני הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט העליון, עם הסכמת הפרקליטות להעמיד את עונשו של עייני על שישה חודשי עבודות שירות וצו מבחן לשנה. 

"אם החנון הזה היה נכנס לכלא היו גומרים אותו"

העבירה: חדירה למחשב

זיוה תירוש, אשת עסקים, חזרה לביתה מטיול בחו"ל, ראתה שכל המיילים שלה נקראו והבינה שפרצו לה למחשב. היא הגישה תלונה במשטרה ותוך כמה ימים נתפס מי שביצע את העבירה. במשטרה הוא טען שעשה זאת משעמום ומציצנות. החוקרים התרשמו שמדובר באדם עם יכולת קוגניטיבית גבוהה, אך בעל הערכה עצמית נמוכה שמאופיין בקשיים רגשיים וחברתיים. 

במסגרת הטיעונים לעונש, הנאשם הופנה לאבחון שירות המבחן למבוגרים על מנת שיוגש תסקיר. הוא קיבל אחריות על העבירה, הביע צער וחרטה, וקצין המבחן העלה את האפשרות של תהליך "צדק מאחה", שבו הנאשם היה מעוניין. מנחה התוכנית פנה למחלקת התביעות של המשטרה, שוחח עם התובעת הראשית והציע את הליך הגישור במקום ההליך הפלילי. התובעת הסכימה וכך נוצר קשר טלפוני עם תירוש. 

"בהתחלה סירבתי", היא מספרת. "בן אדם פרץ לי למחשב, הייתי בטוחה שהיה ריגול תעשייתי. חיטטו לי במכרזים, נגרם לי נזק. מה פתאום גישור? אני רציתי משפט צדק ואם יש גם מאסר אז עוד יותר טוב". 

קצין המבחן לא התייאש ובמשך כמה שבועות ניסה לעודד את תירוש להסכים לפגישה. הוא הציע לה פגישת הכנה אישית שבמסגרתה יתאפשר לה לשוחח על הפגיעה והשלכת העבירה על חייה ורגשותיה, ולבחון את עמדתה ליישב הסכסוך במסגרת הליך של צדק מאחה. 

במפגש ההכנה היא שיתפה שזה כמה חודשים היא חשה חוסר אונים, טענה שהעבירה יצרה פגיעות נוספות, בעיקר סביב אובדן תחושת הביטחון וחוסר אמון במכשירים אלקטרוניים, ופירטה את הנזקים הרגשיים, הנפשיים והכלכליים שעבירה הסבה לה. בעקבות גילוי העבירה היא רכשה ערכת אבטחה משוכללת ומחשב נפרד לביצוע הפעולות הכספיות של העסק. 

"הרגשתי חסרת אונים באותו ערב שפרצו לי למחשב", היא מתארת. "הוא פתח לי את כל המיילים, לא רק העסקיים אלא גם התכתבויות אישיות עם אחותי ועם עוד אנשים. הרגשתי ממש כמו שמישהו נכנס אלי הביתה, הרים מעלי את השמיכה וראה אותי ערומה". 

לאחר שהתייעצה עם בני משפחתה הביעה תירוש הסכמתה לפגוש את מבצע העבירה. מנחה ההליך העביר לפוגע את עמדתה ואת דרישותיה הכספיות, ובתיאום עם שני הצדדים נקבע מועד למפגש. 

"כשהבנתי שהוא לא מרגל תעשייתי ואף חברה לא שלחה אותו הסכמתי לגישור, אבל הייתי מאוד סקפטית, כי לא תיארתי לעצמי שזה ירגיע אותי או שבאמת אני אסלח לו", אומרת תירוש. "אבל כשהגעתי למפגש ראיתי איש כזה חנון. הוא מיד התנצל וסיפר לי שזה רק ממציצנות ושעמום. שאלתי אותו למה דווקא אני והוא ענה לי שבמקרה. ככל שדיברנו יותר והוא סיפר לי על החיים שלו הבנתי שיש לו בעיות, אבל לא כאלה שבגללן הוא צריך להיכנס לכלא. חשבתי לעצמי שאם הוא ייכנס לכלא הוא יחטוף מכות בכל יום. לא רציתי להרוס לו את החיים". 

בסופו של דבר שילם הפוגע לתירוש פיצוי בשווי המחשב ומערכת האבטחה החדשה שקנתה. "כל המפגש איתו היה עבורי סגירת מעגל", היא מסכמת. "היום אני מרגישה שעשיתי מעשה טוב, נתתי הזדמנות לבן אדם ואפילו אני מאחלת לו רק טוב בחיים שלו". 

הזדמנות לקבל תשובות אמיתיות מהפוגע

ליאור גול, קצינת מבחן מחוזית ומנהלת תכנית גפ"ן (גישור פוגע-נפגע) בשירות המבחן למבוגרים במשרד העבודה והרווחה, מסבירה כי "נקודת המוצא של 'צדק מאחה' היא התמקדות בנזק שנגרם ולא בחוק שהופר. התהליך מסייע לנפגע, לפוגע ולקהילה. זו הזדמנות יוצאת דופן לפוגע להביע חרטה ולפצות, ולנפגע לקבל מענה לנזק שנגרם לו ולדרוש מהפוגע לקבל אחריות ישירה למעשיו. 

"תהליכי הגישור מספקים העצמה לשני הצדדים. בתהליכים אלה מתמקדים במעשה ולא באישיותו של הפוגע או בעברו ובכך שומרים על כבודו. הנפגע, שברוב המקרים מסתובב עם שאלות רבות וחרדות שבהליך פלילי רגיל לא יקבל עליהן תשובות, מקבל תשובות אמיתיות וישירות מהפוגע - הליך שתורם רבות לרווחתו האישית". 

אסתי שדה מנהלת שירות מבחן למבוגרים במשרד העבודה והרווחה, מוסיפה: "תוכנית 'צדק מאחה' מאפשרת לפוגע לראות באופן מוחשי מה קורה עם הנפגע ואיך הפגיעה השפיעה על חייו. המפגש מאפשר הבנה להשלכות של מעשיו ועוזרת לו להימנע מחזרה על העבירה. כולם מרוויחים מכך - הפוגע, הנפגע והחברה".

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5352656,00.html

גם לאסירים מגיע ליווי פיננסי, כי לא כולם דנקנר

גם לאסירים מגיע ליווי פיננסי, כי לא כולם דנקנר

אמיר ברנע - 04.09.2018 20:00  

בבתי הסוהר בישראל כלואים כ–10,200 אסירים פליליים (לא ביטחוניים). על פי נתוני רשות האכיפה והגבייה, כ–30% מהם חייבים כסף לרשויות המדינה. החוב המצרפי של אסירים אלה מגיע נכון להיום ל–65.5 מיליון שקל, כ–21,800 שקל בממוצע לאסיר. סכום זה מחולק בין תיקי פיצויים לקורבנות וחובות שנפסקו כקנס פלילי, ולאסירים רבים יש חובות נוספים — לעיריות, לחברות סלולר, לבנקים וכו'. 

יכולת ההשתכרות של אסיר בזמן ריצוי העונש מוגבלת לסכום של 1,600 שקלים בחודש, ובמקרים מיוחדים ל–2,000 שקלים. סכום זה משמש גם לקניית מוצרים בסיסיים בקנטינת הכלא. בנוסף, אסירים רבים תומכים כלכלית במשפחותיהם. לפיכך, יכולת ההחזר החודשית של חובותיהם מוגבלת מאוד. 

רבים מהאסירים, במיוחד אלה השפוטים לפרקי זמן ארוכים, אינם מסדירים את חובותיהם, ואלו עלולים להתנפח לממדי ענק. על פי סעיף 67 לחוק העונשין, על קנס שאינו משולם במועד (אפילו אם מדובר באיחור של יום) מוטלת תוספת פיגור חד־פעמית של 50%. בנוסף, כל עוד לא שולם, גדל החוב בקצב של 5% כל חצי שנה. פיצויים לקורבנות נושאים ריבית שונה, העומדת בשנים האחרונות על 7.5% פלוס הצמדה למדד. בנוסף, נהוגה בישראל ריבית הפיגורים המקסימלית על חובות לנושים אחרים כגון בנקים ועיריות. ריבית זו, המעוגנת בצו הריבית, עומדת כיום על 17%. 

בחצי השנה האחרונה אני מבקר בכלא איילון אחת לשבוע־שבועיים, לצורך הכנת תוכנית רדיו בנושאי חינוך פיננסי המשודרת ב"רדיו פוקוס" — תחנת רדיו המופעלת על ידי אסירים ומשודרת בבתי הכלא. משיחותי עם אסירים עולה, כי חובותיהם הכספיים הם אחד הנושאים המעיקים עליהם ביותר, ומטילים צל כבד על עתידם ביום שלאחר השחרור. חלק מהאסירים פשוט מתעלם מהחובות, ואחרים מבולבלים. לתוך חלל זה נכנסו עורכי דין, המנצלים את חולשתם של האסירים וגובים אלפי שקלים תמורת "טיפול" בחוב מול הרשויות והנושים. 

מפקדת כלא חרמון, גונדר משנה לבנה לוי־שי, הפכה את שיקומם הכלכלי של האסירים לחלק מכריע בשיקומם הכללי. כשביקרתי במתקן היא הדגישה בפני, כי שיתוף הפעולה שלה עם מרכז הקנסות ברשות האכיפה והגבייה מצוין, וכי ברשות מבינים את הפן השיקומי שיש להסדר החובות. נציגי המרכז מגיעים לבית הסוהר פעם בכמה חודשים, ומאז 2017 נערכו הסדרי חוב לכ–160 אסירים. מעודד לשמוע, כי בגוף שמעצם הגדרת תפקידו זוכה בדרך כלל למוניטין גרועים, ניתן למצוא היום נכונות, גמישות ואנושיות, אם כי דורון תשתית, מנהל המרכז לגביית קנסות, מתלונן כי מספר העובדים המוקצה לטיפול בהסדרים עם האסירים קטן מדי. בכל מקרה, חשוב להדגיש, כי האחריות ליצירת הקשר עם מרכז הקנסות לצורך הסדר החוב, מוטלת על האסיר. 

ברור לכל, שעל אסירים לשאת בעונש שהוטל עליהם, כולל הפיצויים שנפסקו לקורבנות. ואולם, יש להכיר בכך שאסירים מוגבלים מאוד ביכולת ההתנהלות שלהם מול הרשויות השונות ובטיפול בחובותיהם. לדעתי, שני מהלכים פשוטים יכולים לשפר את מצוקתם הפיננסית בצורה דרמטית, וכפועל יוצא, גם את שיקומם האזרחי. 

ראשית, יש לעגן בחקיקה החלטה ולפיה על חובות של אסירים תחול מעין "הקפאה" למשך תקופת המאסר. החובות יוצמדו למדד המחירים לצרכן, כדי שלא יישחקו מבחינה ריאלית, אך תוספות פיגורים והצמדות לא יחולו עליהם. מרוץ הריביות וההצמדה המטורף ייפסק ברגע שהסטטוס "אסיר" יופיע ליד שמו של אדם. 

שנית, ברגע שאסיר נשלח למאסר, כחלק מתהליך הקליטה שלו תיבנה בעבורו תוכנית מעשית להחזר תשלומים למשך תקופת המאסר ולאחריו. כפועל יוצא של הידברות זו, ההוצאה לפועל לא תצטרך לנקוט צעדים שנויים במחלוקת כגון עיקול חשבון הקנטינה של האסירים. בתהליך הקליטה יש גם לוודא, כי האסירים בקיאים בזכויותיהם, כולל בתיקון 57 לחוק ההוצאה לפועל אשר אושר בכנסת לאחרונה, המרחיב את ההסדר למתן הפטר (מחיקת חובות) לחייב מוגבל באמצעים. 

מפקדת כלא חרמון הוכיחה, כי שיתוף פעולה יעיל בין שב"ס למרכז הקנסות לטיפול בחובות האסירים אפשרי. יש להרחיב שיתוף פעולה זה לכדי טיפול מערכתי שיטתי. על פי נתוני שב"ס, שיעור הרצידיביזם (החזרה למאסר) בחמש השנים הראשונות מאז השחרור מהכלא הוא 41.3%. תפקידה של חברה בריאה ומתוקנת הוא לדאוג לשיקומם של האסירים, בהם החלשים ביותר בחברה. הקטנת מצוקתם הפיננסית על ידי הקפאת חובותיהם בזמן המאסר, וסיוע בהגעה להסדרי תשלום עם הנושים, יתרמו להקטנת הסיכוי שהם יחזרו למעגל הפשע בגלל מצוקה כלכלית. 

ד"ר ברנע הוא מרצה למימון באוניברסיטת HEC Montréal, בקוויבק, קנדה.

https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6450447

הלכתי לתרגל יוגה עם אסירים בכלא מעשיהו

הלכתי לתרגל יוגה עם אסירים בכלא מעשיהו 

כתבנו הצטרף לשיעור יוגה במקום הכי פחות צפוי - בית הכלא מעשיהו. התרגול שמועבר לאסירים במסגרת פרויקט יוגה לכל נועד לסייע בשיקום האסירים. "מנסים ליצור מרחב של חופש מאחורי הסורגים", מתארת יוזמת הפרויקט

איתי עמיקם פורסם:  23.08.18 , 10:01 

המכונית שלי מחליקה אל מגרש החנייה, ואני יוצא ממנה מחזיק בטבעיות את מזרן היוגה שלי בדרכי לשיעור שאני הולך להשתתף בו. אך אין שום דבר טבעי בסיטואציה שניצבת בפניי. נהפוכו. כל כולה זועקת דיסוננס - יוגה בבית כלא. הטכניקה שתכליתה היא שחרור השלשלאות שכובלות את הגוף והנפש עבור אנשים שאין להם טיפה של דרור.

אני נכנס באיחור בין החומות האטומות של כלא מעשיהו, מפקיד את מזרן היוגה שלי לבדיקת הסוהרים בשער. הבריח הכבד שננעל מאחוריי משמיע קול מתכתי חלול. כמו בסרטים אני אומר לסוהר שלום, ולוחץ את המזרן קרוב יותר לחזה. גדרות התיל הגבוהות משגרות מחנק שמטפס במעלה הגרון. 

"לאט לאט החשדנות נסדקה"

האיחור לשיעור מזכה אותי במבטים חשדניים משמונת הגברים שיושבים על מזרנים ברגליים משוכלות. חלקם לבושים במדי האסיר הכתומים. קלסתרים שלהם קשה. לא הקהל בעל ארשת הפנים הנינוחה והגזרה הדקה שרגילים לפגוש בין מזרני היוגה ביום יום. 

אני תופס את מקומי. ליאורה המורה מתחילה להכתיב תרגילי נשימה. שאיפה ונשיפה. מתחילים ברצף הברכות לשמש. הגוף מכיר את התנועות. המחשבה מתמסרת גם היא אט אט לרצף. הכיווץ בין הגבות של המתרגלים משתחרר. 

פרויקט היוגה עבור אסירים החל לפני כשנתיים, פרי יוזמתן של ליאורה קסל ושרון רוט, מורות ליוגה ומתרגלות אדוקות שעובדות עם אוכלוסיות בסיכון. 

"אני מגיעה מרקע של עבודה עם אוכלוסיה בסיכון ומתרגלת יוגה מגיל צעיר", מפרטת ליאורה, "בסוף ההכשרה למורי יוגה שעשיתי, המורה שלי אמרה לנו שיש לנו אחריות להעביר את הידע הלאה. רציתי להעביר את עקרונות השיטה לשכבות באוכלוסייה שהיוגה לא מחלחלת אליהן. 

"אני זוכרת את המפגש הראשון בכלא נווה תרצה", היא משחזרת, "אני זוכרת את התחושה של כניסה למקום שהוא כל כולו חומות וגדרות תיל. זה משהו שמכווץ את הלב. ההפך המוחלט מיוגה. גם מצד שירות בתי הסוהר וגם מצד האסירות הייתה חשדנות גדולה כלפינו וכלפי התרגול. לקח לנו זמן עד שחידדנו את מה שאנחנו רצינו להעביר. 

"לאט לאט החשדנות נסדקה. התחלנו לראות את הפירות של התהליך. אסירות הצביעו ברגליים – הן באו שוב ושוב לתרגולים והפכו לשגרירות של הטכניקה באגפים שלהן. המערכת התחילה להבין שמשהו עובד פה. היום אנחנו מנחות שתי קבוצות בכלא נווה תרצה, שתי קבוצות בכלא מעשיהו ושתי קבוצות בכלא השרון ונמצאות במגמת התרחבות מתמדת", היא אומרת בסיפוק. 

"מנסות ליצור חופש מאחורי הסורגים"

אנחנו עוברים לחלק המאתגר יותר של התרגול. השרירים מתכווצים ונמתחים, הדם שוטף את האיברים, הלחיים הופכות סמוקות, דופק הלב מתגבר. כמו בכלים שלובים המחשבות נרגעות, זרם התודעה שוכך, נכנע לתנועות הגוף. ההרהורים על חומות הכלא כמו נעלמות מאליהן. האסירים נעים בטבעיות מתנוחה לתנוחה – מאזנים את גופם על רגל אחת בתנוחות שיווי המשקל, מניפים רגליים מעלה בניסיון לעמוד על הראש. 

"התכלית העמוקה של היוגה היא שחרור מסבל – גם נפשי וגם גופני", מסבירה שרון, "האימון הפיזי הוא דרך להתפתחות והיכרות מעמיקה שלנו עם עצמנו. היוגה משתמשת בטכניקות גופניות כדי ליצור מרחב פנימי של שקט ואיזון. התרגול מאפשר לאדם להתבונן על חייו מבחוץ, ולא להיות כל כולו בתוך החוויה. כך המתרגל קונה שליטה על המעשים שלו. היכולת להתנתק מרחיבה את יכולת הבחירה והחופש שלנו. זו המהות העמוקה של היוגה". 

הפרויקט, כך מפרטת שרון, מופעל בהתנדבות. "על מנת להרחיב את הפעילות אנו זקוקות לתמיכה", היא מסבירה.

"אנחנו מנסים ליצור עבור האסירים מרחב של חופש מאחורי הסורגים", מסבירה ליאורה, "גם מאחורי חומות הכלא אפשר לבנות חירות פנימית. יש בקבוצות שאני מדריכה אסירות עולם. הן יישארו כלואות עד סוף חייהן. ועדיין, בתוך המקום הכבול הזה יש להן חופש בחירה. 

"יש להן אפשרויות. זה דבר גדול מאוד להבין שגם במקום ללא מוצא אפשר להרגיש חופשי. גם אני מוצאת את עצמי לא פעם כלואה בתוך המחשבות והחרדות שלי. זה כלא שלא תלוי בסורגים, אלא בחומות שהנפש בונה סביב עצמה". 

"הזמן בכלא הוא מצרך מאוד זול"

השיעור קרב אל סופו. ליאורה מדריכה את האסירים בין תנוחות המתיחות. השרירים נרפים. כמקובל בשיעורי יוגה, התרגול מסתיים במנוחה. האסירים שוכבים פרקדן בעיניים עצומות על המזרן. הנשימה בחדר מעמיקה והופכת קצובה. שאוואסנה.

"שיעורי היוגה הם חלק מסל של כלים ושיטות שהמטרה שלהם היא לתת לאסיר הזדמנות לחוות משהו אחר", מסבירה שירלי דהן רוזין, ראש תחום חינוך חברתי בענף החינוך של שירות בתי הסוהר. "המטרה היא להרחיב כמה שניתן את הכלים החינוכיים כדי שהאסיר יוכל להתנסות ולבחון מה מתאים עבורו". 

דהן רוזין מוסיפה ומתארת כי "בניגוד לחיים האינטנסיביים מחוץ לכותלי הכלא, הזמן בבית הסוהר הוא מצרך מאוד זול. אנחנו כל הזמן מחפשים איך למלא את הזמן של האסירים בתכנים שיכולים לעזור להם. הרעיון הוא שאסירים ואסירות שמתחברים לכלי הזה יתרגלו את השיטה באופן עצמאי. 

"הכלא הוא מקום קשה. ההרחקה מהחברה היא סנקציה לא פשוטה. יוגה היא עוד כלי שיכול להביא לאסיר איזון, ללמד אותו למצוא מקום רגוע ומחובר לעצמו. יוגה לבדה לא תשקם אף אסיר, אבל היא יכולה לסייע למשימה החשובה של מתן כלים לאסיר שיבטיחו שהוא לא ישוב לכלא", היא מסכמת. 

"המתרגלים והמתרגלות סיפרו לנו על מקרים רבים שבהם הם השתמשו בטכניקות שהם רכשו ביוגה כדי להתגבר על כעס או קושי", מפרטת שרון. "יש אסירים ואסירות שהמשיכו עם היוגה גם אחרי השחרור. היו אסירות שהחליטו להיות מורות ליוגה בעקבות האימון כדי שיוכלו להעביר את השיטה הלאה". 

"תחושה של חצי סטלה"

ההרפיה מסתיימת. התנועה חוזרת אט אט לגוף. המבע על פני האסירים לא משאיר מקום לבלבול – ארשת פניהם משדרת שלווה. "זו תחושה של חצי סטלה. קצת כמו אחרי ג'וינט", משתף ג' בתום השיעור, אסיר, מתרגל אדוק של השיטה. "בהתחלה הגעתי לשיעורים כדי לשבור את השגרה. אני מוכן לנסות כל דבר שיכול להעביר פה את הזמן. סבלתי מכאבי גב ואמרו לי שיוגה יכולה לעזור בזה. אחרי שנה וחצי של תרגול הכאבים נעלמו".

ג' מוסיף ומתאר כי "כשהציעו לי לתרגל יוגה בחוץ צחקתי. זה היה נראה לי כמו התעמלות של נשים. משהו שלא מתאים לגברים. בכלא הגעתי למצב שלא אכפת לי מה אחרים חושבים. אני עבריין. אני כבר שרוף. אז לפחות אני אשתמש בזה כדי לבחור לעשות מה שאני רוצה. אני רואה ביוגה מתנה". 

"לא שואלים את המתרגלים על הפשעים שלהם"

אחד מהעקרונות המובילים ביוגה הוא חוסר השיפוטיות – כיבוש הביקורתיות כלפי הזולת וכלפי עצמנו – עיקרון שרחוק מהמציאות השיפוטית של בית הכלא כמרחק מזרח ממערב.

בסוף בסוף מדובר באנשים שביצעו פשעים, חלקם מחרידים. אין רתיעה ללמד יוגה אנשים שגרמו לאחרים סבל וכאב? 

"הפרויקט רואה את האסירים לא רק כתוקפים, אלא קודם כל כקורבנות", משיבה שרון, "הרוב המוחץ של האסירים הם אנשים שסובלים מטראומה מורכבת – אנשים שהיו חשופים לעוני, התעללות והזנחה בכל הרמות – ברמה הגופנית, הנפשית והמינית. 

"האנשים התוקפניים ביותר הם ברוב המקרים קורבנות של תוקפנות בעצמם. זו נקודת המוצא של הפרויקט. אנחנו מנסות להתעלות מעל הדיכוטומיה של קורבן - תוקפן. זה לא בהכרח דבר קל. באחת הקבוצות, למשל, יש אסירה שרצחה את ילדיה. אולי הפשע הכי קשה להכלה, בוודאי עבור אם. חלק מהעבודה שלנו היא לפעול מהמקום הלא שיפוטי. 

"אנחנו לא שואלים את המתרגלים על הפשעים שלהם. השאיפה היא להתמקד ברובד הבריא של האדם. לכולנו יש רובד בריא ורובד חולה. היוגה עובדת עם הרובד הבריא. זה לא תמיד פשוט, אבל זו המטרה. זה מפגיש אותנו עם המקומות הכי אפלים, אבל בדיוק אל המקום הזה אנחנו מנסות להביא את החמלה".

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5329226,00.html

מחסור בלחם ובישול בקומקום חשמלי: בבתי הכלא, אוכל הוא נשק

מחסור בלחם ובישול בקומקום חשמלי: בבתי הכלא, אוכל הוא נשק

מחקר מביא עדויות של אסירים על תנאי תזונה קשים בבתי הסוהר, שמאשימות את שב"ס בשימוש ציני באוכל לצורכי ענישה: "בזמנים קשים שאין ירקות, אנשים מוכנים לשלם אפילו בבגדים יקרים"

יהושע (ג'וש) בריינר - 09.09.2018 04:58 |עודכן ב: 10.09.2018 16:03  

רגעים אחרי שדלת הפלדה נטרקת, אסיר שנכנס לכלא יודע שהוא לא מתחיל רק לרצות את עונשו, אלא גם להתאים עצמו לסדר החדש: מעתה הוא נתון לשליטת שירות בתי הסוהר. דברים מובנים מאליהם כמו ארוחות מסודרות, פירות וירקות הופכים בכלא לאמצעי הישרדות, ולפעמים לכלי של ענישה ותגמול בידי הסוהרים. מחקר חדש שהתקבל באחרונה לפרסום בכתב העת של האגודה האירופאית לקרימינלוגיה שנערך באוניברסיטת בר אילן חושף תנאי מזון קשים של אסירים בישראל ומאשים את שב"ס בשימוש מניפולטיבי באוכל, המשמש כלי לקביעת מעמדו של האסיר בתוך בתי הסוהר. בשב"ס דחו את ממצאי המחקר.  

המחקר, "מזון בתת־התרבות של בתי הסוהר", שבוצע על ידי פרופ' תומר עינת ומורן דווידיאן מהמחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן, נערך ב–2015. הוא כלל ראיונות עומק עם 20 אסירים לשעבר שריצו תקופת מאסר של שלוש שנים לפחות בבתי סוהר עם רמת אבטחה מקסימלית, שהם בדרך כלל מבצעי עבירות חמורות, שקיים לגביהם חשש לבריחה. האסירים נבחרו בהתאם לחלוקה בין שיעור היהודים והערבים הכלואים בישראל והם נשאלו לגבי סוגיה אחת בלבד: האוכל בכלא. תשובותיהם חשפו שוק שחור המתנהל מאחורי הסורגים, וכיצד הוא משפיע על מעמדות בתוך בתי הכלא. "מדיניות התזונה של שב"ס מפלה בין אסירים ומפרה באופן ברור את זכויות האדם הבסיסיות שלהם, דבר המצביע על ניצול כוחם של הסוהרים", כותב פרופ' עינת, "נעשה שימוש באוכל כפרס או לענישת אסירים באופן המנציח את אי השוויון בין האסירים ומעודד סחר לא חוקי במצרכי מזון בכלא, ובפועל, המזון והחזקתו משמשים ככלי רב עוצמה להנצחת מעמדות וניצול אסירים חלשים אחרים". 

16,041 כלואים מוחזקים כיום בבתי הסוהר בישראל. כשליש הם אסירים ביטחוניים, שאליהם המחקר אינו מתייחס. היתר הם אסירים, עצורים ונאשמים המוחזקים במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. שב"ס אמור להעניק להם שלוש ארוחות ביום: בשש בבוקר, ב–12 בצהריים, וארוחת ערב בחמש. אלא שהאסירים הצביעו במחקר על מחסור במזון. "לפעמים היה מחסור בלחם", סיפר האסיר ח', "אני אומר לך שלפעמים לא היה בכלל לחם בבית סוהר. לפעמים לא היו ירקות — בצל, גזר, תפוח אדמה. אתה יודע איזה כאוס היה שם? היו קרבות על אוכל". 

"אנחנו פחות בני אדם מהם?"

דו"ח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת הראה כי ב–2017 נמכרו בכל הקנטינות מוצרים בסך 92 מיליון שקלים. רוב הנמכרים ביותר הם מוצרי מזון בסיסיים: המוצר הנמכר ביותר היה שימורי טונה, ואחריו חלב עמיד וקפה שחור. "מסקירה אקראית של המוצרים שנרכשו נראה כי אסירים רבים רוכשים ביגוד חם וכן מוצרי מזון רבים", נכתב בדו"ח, "ייתכן ויש מקום לבחון אם הדבר מעיד על כך שבתי הכלא אינם מחוממים כראוי, ואם התפריט התזונתי ששב"ס מספק לאסירים אינו מספק והם נאלצים להשלימו בעצמם בקנטינות". 

לצד דיווח על אוכל חסר, עיקר הטענות של האסירים עסקו באיכותו. האסירים הצביעו על שתי תופעות: הראשונה היא שסגל הפיקוד של הכלא מקבל מזון איכותי יותר מזה של האסירים, והשנייה היא שאסירים נוהגים לבשל בתא את המזון שקיבלו כדי לשפרו או לחממו. הבישול נעשה בהיחבא, בעיקר בתוך קומקומים חשמליים, דבר העלול לדברי האסירים לסכן את חייהם. 

אסירים נחשפים לאוכל של הסוהרים כיוון שבחלק מבתי הסוהר הם מגישים אותו. "המזון שהוגש למפקדי הכלא הוא רמה אחת מעל", סיפר האסיר ס', "העובדה שיש הפרדה בין המזון של הסגל למזון של האסירים הוא עניין בפני עצמו. האם אנחנו פחות בני אדם מהם?", תהה. "אסירים שעובדים במטבח של הסגל חוזרים לאגף ומספרים מה הולך שם. הם אומרים שההבדל באוכל שלנו לבין האוכל שלהם הוא כמו בין גן עדן לכדור הארץ", הוסיף האסיר א'. אסירים אחרים סיפרו כי חוסר סדר בחלוקת אוכל יוצר תסכול ועצבנות בקרב אסירים, וכי הסוהרים לא מתייחסים לאסיר שפספס ארוחה. "יום אחד הגיע האוכל בשלוש במקום ב-12 בצהריים", סיפר האסיר ס', "אנשים התחרפנו. זה יצר הרבה רעש בכלא כי אסירים רגילים לקבל את האוכל בשעה קבועה ולפי זה לקבוע את לוח הזמנים שלהם. אתה לא יכול לשנות להם את זה". על כך הוסיף א': "האוכל לא תמיד מגיע בזמן. זה גרם לעצבנות רבה. אוכל זה כמו אוויר בכלא. אם האוכל לא מגיע, מה אתה יכול לעשות? כולם נופלים לאותו בור וזה יצר הרבה תסכול". 

עוד עולה מהמחקר שימוש שעושה שב"ס באוכל כתגמול או כעונש לאסירים. פרופ' עינת כותב כי שלילת זכותו של אסיר לרכוש מזון בקנטינה בשל עבירות התנהגות בכלא מהווה "פגיעה קשה באיכות חייהם של האסירים וביטוי ממשי וכואב לחוסר כוחם לעומת הכוח המופרז של מערכת הכליאה". האסירים מספרים זאת בעצמם: "שב"ס מעניש באמצעות מזון", סיפר האסיר י', "כשהוא שולל ממישהו את הזכות לרכוש אוכל בקנטינה, הוא יודע שלאסיר לא יהיה מה לאכול, כי מי נוגע באוכל של הכלא?". 

הפוליטיקה של האוכל

ירקות ופירות טריים וגישה למזון משמעותה יותר כוח בכלא. מי שנהנים מכך בעיקר הם אסירים העובדים במטבח, מקצים מזון למנות ובהמשך מחלקים אותן בין התאים. הם נהנים מסטטוס גבוה, בגלל הגישה לאוכל איכותי ואל מפקדי הכלא. אסירים במחקר ציינו שאסירים העובדים במטבח מתוגמלים באופן לא רשמי שפוגע בשוויון. "כל מי שעובד במטבח יוצא ממנו עם שקית ירקות, ככה שכל שבוע הוא מקבל בערך חמישה ק"ג ירקות רק לעצמו", מספר האסיר ב', "זה מגיע לו. שב"ס לא משלם לו הרבה כסף אז הוא משתמש במזון כפרס, מכיוון שעובדי המטבח אינם מקבלים משכורות. הולכים לעבוד שם בגלל הגישה לאוכל. למנהלי המטבח יש אינטרס גדול בהעצמת האסירים שעובדים איתם שיאכלו טוב כדי שיעשו עבודה טובה יותר". ה' סיפר כי כעובד מטבח, היו נוהגים הוא וחבריו להכין לעצמם אוכל. "אף אחד לא היה אומר לנו לא". 

גם אסירים המחלקים מנות בין התאים זוכים למעמד מיוחד. "הם מחליטים בעצם היכן להתחיל את החלוקה באגף, והם תמיד מחליטים להתחיל באזור שבו נמצאים החברים שלהם", מתאר זאת האסיר א', "הם מסדרים את הירקות הטריים עבורם ומחליטים כמה מזון לספק לחברים שלהם וכמה יישאר לשאר האסירים". ה', עובד המטבח, תיאר את השיטה: "ביקשתי מהאחראי להכין לי שקית של ירקות טריים ובתמורה הייתי דואג שחלוקת האוכל תיעשה במהירות וביעילות". האסיר ח' סיפר כי "יש כאלה שמחלקים אוכל לאנשי הסגל ומוסיפים להם עוד מנה, אולי יקבלו טיפול טוב יותר". לדבריו "אחד מבקש ממפקד הכלא לזרוק עליו מלה טובה בוועדה, אחר מבקש שיוסיפו לו ביקורי משפחות. בקיצור, לכל דבר יש מחיר". האסיר ב' מוסיף: "זה לא רשמי, אבל כל מי שעובד במטבח של הסגל מקבל מהם יחס שונה. אתה נמצא איתם בקשר מתמיד, הם רואים אותך, אתה מנסה להיות נחמד אליהם ואם יש לך בעיה, אתה יכול לפנות אליהם כל יום. אסירים אחרים לא יכולים לעשות את זה". 

מצב המזון הוביל לתופעה נוספת בין כותלי הכלא: שוק שחור של מוצרים. מחקרים קודמים הצביעו על כך שמעמדו של אסיר בכלא נקבע בין היתר לפי יכולתו להשיג שירותים או מוצרים שונים. מעמדו של אסיר משתפר אם הוא מסוגל לספק סמים, אלכוהול או מכשירי סלולר. אולם מאחורי החומות, גם ירקות טריים הם פריבילגיה. "אם מישהו מחזיק בסטוקים של אוכל, זה אומר עליו משהו. זה מעמד, זה כוח", קובע האסיר י', "למי שאין אוכל בכלא, הוא צריך להתכופף או להשפיל את עצמו כדי לשרוד. ומי שיש לו כסף, אין לו בעיה לקנות לאסירים אחרים אוכל ואחר כך לנצל אותם". "יש הרבה עסקאות קומבינציה", מספר ה', "בזמנים קשים שבהם אין גישה לירקות, אנשים מוכנים לשלם אפילו בבגדים יקרים תמורת ירקות טריים. אחרים מכרו מזון בשביל כמה סיגריות. הכל בכלא זה אינטרסים. הייתי משלם עבור ירקות טריים או עבור עוף לשבת עם סיגריות". האסיר י' מספר על ניסיון לשנות את המחירים בכלא. "כל שקית ירקות הייתה עולה שלוש חפיסות סיגריה. פעם אחת החלטתי שאנחנו בתא צריכים לשבור את השוק ועשינו דבר מתוחכם. החלטתי שכל מי שרוצה לרכוש שקית יצטרך לשלם מעכשיו רק שתי חפיסות במקום שלוש. חשבתי בהתחלה שאחרי יום או יומיים שבו האנשים עם השקיות לא ימכרו, הם יישברו. ובאמת לא היתה להם ברירה והמחיר ירד לשתי חפיסות, זה בדיוק מה שקרה". 

לצד הטענות על ניצול מצד שב"ס, גם אסירים משתמשים בפוליטיקה של האוכל. כלי אחד הוא שביתת רעב. אחרים מצביעים על ארוחות המשותפות כדרך להעניש אסירים אחרים. ברוב בתי הכלא האכילה נעשית בתאים במשותף. הפרת כללים פנימיים של האסירים, או עבריינים בעלי מעמד נמוך לא יורשו לאכול יחד. "אכילה לבד זה עונש", מסביר ב', "אם אתה איזה סוג של מטורף, אנס או פדופיל, אף אחד לא יבקש ממך לשבת לאכול איתו. אף אחד לא רוצה שיראו אותו אוכל ביחד עם איזה אנס. יחשבו שהוא כמוהו". האסיר ו' מוסיף: "אנשים לא יכולים לסבול אסירים אחרים שקשורים לעבירות מין או אלימות במשפחה. האנשים הללו מבחינתנו הם בחוץ. ולכן אנחנו מענישים אותם באמצעות האוכל. אומרים לו 'אתה לא אוכל איתנו, לך תחפש לעצמך איזו פינה'. מבחינתי הם יכולים להיכנס לשירותים לאכול שם עם עצמם. כשתראה מישהו אוכל לבד, תדע שהוא עבריין מין או מי שהכה את אשתו. זה הדרך שלנו להעניש אותם". 

המחקר נערך ב-2015, אך שיחות עם אסירים כיום מעלות שתמונת המצב המובאת בו משקפת את המציאות כיום. גם דו"ח מבקר המדינה במאי האחרון ביקר בחריפות את המזון שנותן שב"ס לאסירים וקבע כי האוכל המוגש לאסירים עלול לפגוע בבריאותם. "אוכל ברמה נמוכה, לא מביאים מספיק פריטים במנה כמו שהחוק מחייב אותם, או שמביאים לך גבינה לארוחת ערב ואומרים לך שזה על חשבון ארוחת הבוקר", מספר אחד האסירים. "שישי אחד חילקו לנו חלות שהיו בקירור. לא חשבתי פעמיים והתקשרתי לבית של מפקד הכלא. אמרתי לו 'אתה אוכל עכשיו עם המשפחה חלה חמה וטעימה או קפואה כמו שהבאת לנו?' עוד באותו הערב ננזפתי'". 

משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה: "אנו דוחים מכל וכל את הממצאים והמסקנות, אין מאחורי המאמר עובדות שיש בהן היגיון מקצועי כלשהי. שב"ס עוסק ללא הרף ומשקיע מאמצים ומשאבים רבים בשיפור תנאי המחיה של האסירים ובכלל זה שיפור משמעותי מאד של המזון". 

https://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.6464551

"המשטרה מבצעת אלפי מעצרים מיותרים בשנה - על אלשיך להתערב"

"המשטרה מבצעת אלפי מעצרים מיותרים בשנה - על אלשיך להתערב"

הסניגור הציבורי הארצי שלח מכתב חריף למפכ"ל המשטרה, בו טען כי אלפי חשודים נשארים במעצר למשך הלילה ללא הצדקה - ולכאורה בניגוד לחוק. לדבריו, השוטרים מפחדים לקחת אחריות על השחרור וגורמים ל"פגיעה חמורה בזכויות החשודים"

דניאל דולב יום שלישי, 21 באוגוסט 2018, 20:41

הסנגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר, פנה למפכ"ל המשטרה רוני אלשיך וביקש שיתערב כדי למנוע אלפי מעצרים מיותרים מדי שנה. המכתב הועבר לפני כשלושה שבועות, אולם עד כה לא התקבלה כל תגובה מהמשטרה.

בסנגוריה הציבורית מתריעים כבר שנים כי אף שלקציני משטרה ישנה סמכות חוקית לשחרר עצורים בתנאים מגבילים, הם מעדיפים להביא את החשודים לבית המשפט, גם אם המחיר הוא השארתם במעצר לילה ללא הצדקה של ממש. לפי ספיר, הסיבה לפחות בחלק מהמקרים היא "רצון בלתי לגיטימי של המשטרה להימנע מלקיחת אחריות על השחרור, והעדפה כי השחרור יהיה בהחלטה של בית המשפט". 

השופטים עצמם מתחו לא פעם ביקורת על התופעה. למכתב מצורפות 44 דוגמאות משלוש השנים האחרונות, בהן נמתחה בבתי המשפט ביקורת על השוטרים שלא עשו שימוש בסמכותם לשחרר עצורים. "התופעה גורמת פגיעה חמורה ומיותרת בזכויות החשודים, שחלקם קטינים, מוגבלים בנפשם או בשכלם או משתייכים לאוכלוסיות פגיעות אחרות", כתב ספיר. הוא הוסיף כי המעצרים המיותרים גם דורשים משאבים רבים ומגדילים ללא צורך את הצפיפות הקשה ממילא במתקני המעצר. 

אנשי הסנגוריה זיהו שלושה סוגים של מעצרים מיותרים: הראשון הוא עצורים שמשוחררים בשעות הבוקר בהחלטת קצין משטרה ממונה, מבלי שהובאו בפני שופט, ומכאן שניתן היה לשחררם גם בערב שלפני כן; הסוג השני הוא עצורים שמובאים בפני שופט והמשטרה מבקשת לשחררם בערבות, אף שגם קצין ממונה יכול היה לעשות זאת בתחנה; והסוג השלישי הוא חשודים שמובאים לבתי המשפט עם בקשת מעצר, אך מיד בתחילת הדיון מתברר כי המשטרה מבקשת לשחרר את החשוד בתנאים מגבילים. בתי המשפט מתחו בעבר ביקורת על תופעה זו וכינו אותה "מעצר לצרכי סטטיסטיקה".

במחוז תל אביב של הסנגוריה ערכו בחודש מרץ האחרון בדיקה, במסגרתה נבחנו כלל בקשות המעצר לצרכי חקירה שביקשה המשטרה במשך שבוע אחד בבית המשפט בעיר. תוצאות הבדיקה מופיעות במכתב ששלח ספיר לאלשיך: מתוך 184 בקשות מעצר שהוגשו באותו שבוע, 17% היו כאלו שבהן המשטרה ביקשה בפועל לשחרר את החשוד, ולא לעצור אותו. 

"ממצאים אלו", כתב ספיר. "שהתקבלו בבדיקת בית משפט במשך שבוע ימים, מעלות חשש כבד לקיומה של תופעה כללית, שהיקפיה עומדים על עשרות, ואף מאות, חשודים בכל שבוע. חשודים שהמשטרה היתה יכולה לשחררם בתחנת המשטרה על ידי הקצינים הממונים לו היה הקצין הממונה מפעיל את שיקול הדעת שניתן לו על פי חוק בשעות הערב, ולא דוחה החלטתו לבוקר למחרת". 

הסנגור הארצי מציין כי לפני כארבע שנים נפגש בנושא עם המפכ"ל דאז, יוחנן דנינו, וכי בעקבות הפגישה נעשו שינויים מסויימים - אך השפעתם אינה מספיקה. הוא כתב עוד כי המשרד לביטחון הפנים פיתח תשתית שמאפשרת הפקדת ערבות בכל שעות היממה, אך זו לא עוזרת במקרים שקציני המשטרה מעדיפים לא להשתמש בה.

"לאור האמור", הוסיף ספיר. "אבקש כי תפעל לשינוי המציאות העגומה המהווה פגיעה פסולה ובלתי חוקתית בזכויות החוקתיות לחירות ולכבוד. מעבר לפגיעה בזכויות האדם, מציאות זו מביאה לבזבוז משאבי ציבור ולעומס יתר על בתי המשפט, שירות בתי הסוהר והסנגוריה הציבורית". 

המשטרה: ירידה של 42% בעצורים למשך יממה ב-5 השנים האחרונות

ממשטרת ישראל נמסר כי המכתב התקבל בלשכת המפכ"ל ותשובה תימסר לסנגוריה הציבורית בתום בחינתו. "משטרת ישראל פועלת כדין, תוך הקפדה יתרה על זכויות נחקרים, מתלוננים וקורבנות עבירה תוך איזונים ראויים בין טובת החקירה לזכויות אלה, הכל משיקולים מקצועיים ותוך שלנגד עיני המשטרה עומד האינטרס הציבורי", נמסר בנוסף. "עובדה היא כי במרביתם של החקירות, המשטרה כלל לא מביאה נחקרים ו/או עצורים לבית המשפט ומשתמשת בסמכותה על פי חוק לשחרור חשודים בתנאים מגבילים או שחרור מלא ללא תנאי". 

https://news.walla.co.il/item/3182518?utm_source=whatsup&utm_medium=sharebuttonapp&utm_term=social&utm_content=whatsup&utm_campaign=socialbutton

פניית הסניגור הציבורי למפכ"ל המשטרה בעניין מעצרי לילה מיותרים

פניית הסניגור הציבורי למפכ"ל המשטרה בעניין מעצרי לילה מיותרים 

ביום 30.07.2018, פנה הסניגור הציבורי הארצי אל מפכ"ל המשטרה, בנושא מעצרי לילה מיותרים בשל אי מיצוי סמכות קציני המשטרה לשחרר בערובה עצורים בתחנות המשטרה.

22/08/2018

כאמור בפנייה, מזה מספר שנים שבה ומתריעה הסניגוריה הציבורית על תופעה קשה ורחבה של מעצרי לילה מיותרים, הנגרמים מכך שקציני משטרה אינם ממצים את סמכותם לשחרר בערובה עצורים בתחנות משטרה. תופעת מעצרי הלילה המיותרים גורמת פגיעה חמורה ומיותרת בזכויות החשודים, שחלקם קטינים, מוגבלים בנפשם או בשכלם או משתייכים לאוכלוסיות פגיעות אחרות. החזקת אדם במעצר מיותר, כאשר ניתן היה לשחררו בתחנת המשטרה, אף מנוגדת לחוק האוסר על המשטרה לשלול את חירותו של אדם במידה העולה על הנדרש, ומחייב את המשטרה לבחון את אפשרות השחרור בתנאים בדחיפות לאחר הבאתו לתחנת המשטרה.

על אף פניות חוזרות ונשנות בנושא, עצורים רבים, להערכתנו מאות מידי חודש, נותרים עדיין במעצר במהלך הלילה, אף שגם לדעת המשטרה אין סיבה להמשך מעצרם, והם משוחררים בבוקר, בהחלטת הקצין הממונה, לעיתים ללא שהובאו לפני שופט מעצרים כלל ולעיתים לאחר שהובאו לבית המשפט עם בקשה לשחרור.

מפכ"ל המשטרה התבקש לפעול לשינוי המציאות העגומה המהווה פגיעה פסולה ובלתי חוקתית בזכויות החוקתיות לחירות ולכבוד. בפרט, צוין כי ראוי לערוך נוהל מסודר במשטרה המבנה את שיקול דעת הקצינים הממונים, מבהיר כי ברירת המחדל צריכה להיות שחרורו של העצור, כפי שמורה החוק, תוך הנחיית הקצין הממונה להפעיל את שיקול הדעת שלו בדבר אפשרות השחרור בערובה בשעות הערב לפני העברתו של החשוד למתקני שב"ס. 

לקריאת המכתב

http://www.justice.gov.il/Units/SanegoriaZiborit/News/Documents/Night_Arrests_Letter_300718.pdf

"קחו לי את הכסף. כפרה. אבל למה עונש קשה כל כך?"

"קחו לי את הכסף. כפרה. אבל למה עונש קשה כל כך?"

תשעת חודשי המאסר שריצה עד לאחרונה בגין העלמות מס היו עבור הזמר קובי פרץ סיוט אחד גדול. בראיון ראשון לאחר שחרורו הוא מספר לאבי שושן על החיים בתא במעשיהו לצד הרב מצגר, נזכר ברגע שבו התמוטט כשענבל אשתו גילתה לו מה עבר על בנו בן השמונה, חולם על סגירת מעגל עם עומר אדם ולא יכול לעצור את הדמעות

שבועיים לפני כניסתו לשערי הכלא שאלתי את הזמר קובי פרץ אם הוא נערך למה שהיה ברור מאליו, פרט לו עצמו כנראה: האפשרות שנשיא המדינה יסרב לחון אותו טרם ריצוי עונשו. התשובה של פרץ היממה אותי: "אני לא חושב על זה בכלל", אמר. 

"הנה, דחו לי את הכניסה לכלא, אז למה שלא אאמין שיהיה נס? מישהו אמר לי ללכת לבית כלא מסוים כי שם זה כמו קייטנה. אמרתי לו: 'תודה, אבל אני מעדיף בבית'. אני מאמין שתחשוב טוב, יהיה טוב". למחרת שוחחתי עם מאיר נחמני, אמרגנו הנאמן, והפצרתי בו להכין את הזמר למציאות. את ההשלכות של אותה הדחקה פרץ מתאר עכשיו בפרוטרוט. 

כמעט שנה אחרי שהחל לרצות תקופת מאסר בת שנה וחצי שנגזרה עליו בגין העלמת הכנסות בגובה 5.8 מיליון שקל, וחודש וחצי לאחר שחרורו המוקדם, לאחר תשעה חודשים, פרץ מסכם בראיון ראשון את הפרק הקשה בחייו. השיחה טעונה ואמוציונלית. האיש שחתום על עשרות להיטים והיה אחד מאבות המהפכה המזרחית של שנות ה־2000, מדבר על הילדות במשפחה בת 12 נפשות בשכונת מצוקה, על השנים שבשיאן היה לזמר הישראלי הראשון שהופיע בהיכל יד אליהו, ועל הנפילה הגדולה, עד אגף 10 של כלא מעשיהו. שוב ושוב הוא עוצר כדי לנגב את הדמעות. 

סיקרתי את עלייתו ונפילתו כשכתבתי את מדור המוזיקה המזרחית "מביט מזרחה" באתר ynet. ההתרשמות היא שזה לא אותו פרץ. אולי בגלל פרק הזמן הקצר שעבר מאז שוחרר, בעקבות מיזם חנינות לרגל 70 שנות עצמאות המדינה. אולי זה משום, כמו שיעיד על עצמו בהמשך, שהוא מצולק נפשית, אבל התחושה היא שהאדם שהתהלך כמו טווס, מוקף פמליה ויחצנית צמודה, שופע שארם וביטחון, עבר חוויה מטלטלת. כשהוא מספר על השנה שחלפה, הוא לוחש ולעיתים קשה לשמוע, הוא פורץ בבכי כמה פעמים וחוזר ואומר דבר אחד: זה היה גיהינום.

פתקים בחצר

בכתב האישום שהוגש בנובמבר 2013 נטען כי פרץ השמיט הכנסות בהיקף של כ־5.2 מיליון שקל וכן ניסה לחמוק מתשלום מס עסקאות בסך של כ־830 אלף שקל. במארס אשתקד קבעה שופטת בית משפט השלום בתל־אביב, לימור מרגולין־יחידי, כי בין השנים 2005 ל־2009 הזמר דיווח לרשויות על פחות מרבע מהכנסותיו, באמצעות הסתרת כספים אצל מקורביו והצגת הכנסות כמתנות. פרץ הורשע בשורת עבירות מס, בהן הכנה וקיום של פנקסי רישום כוזבים ועבירות מע"מ נוספות. השופטת דנה אותו לשנתיים מאסר בפועל, ותיארה את מעשיו כ"החלטה מושכלת שנעשתה מטעמי בצע". בנוסף, גזר עליו בית המשפט 18 חודשי מאסר על תנאי וקנס בגובה 175 אלף שקלים. 

פרץ עירער בבקשה להמתיק את העונש, והפרקליטות מצידה עירערה בדרישה להחמרתו. ביוני קבעו שופטי בית המשפט המחוזי בראשות דבורה ברלינר שדנו בערעור, כי "דומה שכל הנסיבות מוליכות למסקנה כי מדובר בהעלמת מס מתוכננת, מתוחכמת, שבוצעה בשיטתיות ובחוסר מעצורים". העונש קוצר בחצי שנה, לאחר שפרץ משך את ערעורו על הרשעתו. פרץ, אגב, יכול היה להיחלץ ממאסר: טרם הגשת כתב האישום נגדו הוצע לו הסדר טיעון מקל, אך הוא סירב לחתום עליו. כשניאות לכך, כבר היה מאוחר מדי: אמרגנו לשעבר הפך לעד מדינה נגדו. 

מתי נפל לך האסימון והבנת שאתה נכנס לכלא?

"לא האמנתי שאשב יום אחד בכלא עד שבוע לפני שנכנסתי אליו. כשעו"ד ציון אמיר, שביקש עבורי חנינה מהנשיא, צילצל ואמר שלצערו הוא לא איש של בשורות, הרגשתי סחרחורת. חצי שעה הלכתי כמו מטורף בתוך הבית, רואה הכל שחור (פרץ פורץ בבכי — א"ש). מצטער, אני נזכר בזה וזה עושה לי לא טוב. בלילה לפני, הילדים הלכו לישון אצל חמי וחמותי, ונשארנו ענבל ואני לבד, ושנינו לא מפסיקים לבכות. גם בבוקר. זו הפרידה הכי קשה שהייתה לי בחיים". 

ובנסיעה למעשיהו, מה עובר לך בראש ברגעים אחרונים של חירות?

"כל הדרך אני שואל למה זה קרה לי, ואיך אני, שמקפיד על כיבוד הורים ועושה חסד עם זרים ומסכנים ומי לא, בסוף מקבל כזה עונש". 

המזל שלך הוא שאולמרט השתחרר והתפנה מקום באגף שבנו במיוחד בשבילו.

"אני מברך את אהוד אולמרט כל יום שבזכותו לא הייתי באגף רגיל. למזלי, הייתי באגף שבו כולם אנשים נורמטיביים של עבירות צווארון לבן, כי המקום הזה לא קל, וזה בלשון המעטה. נתנו לי לבחור בין חרמון למעשיהו. ג'קי בן זקן ניסה לשכנע אותי לבוא לצידו לחרמון, אבל משהו בפנים אמר לי, רק לאגף של אולמרט. רציתי להיות גם לצד הרב יונה מצגר, שלפחות אלמד בזמן הזה ואחכים". 

בכלא, מה הדבר הראשון שאתה רואה?

"את הרב מצגר שוטף רצפה. קיבלתי בומבה. אתה רואה רב ראשי לשעבר עם מגב. רצתי אליו ונישקתי לו את היד ואמרתי לו: 'תן לי כבוד הרב'. בא אליי אורי שטרית, ממורשעי פרשת הולילנד, ונתן לי את השיעור הראשון שלי שם: 'במקום הזה כולם שווים'. אם ראש הממשלה אהוד אולמרט עשה את זה, אז גם רב. הייתי בתא עם הרב מצגר ועם הרב אהרון גוטסדינר, שהיה רב המחוז הצפוני של המשטרה ונאשם בזיוף תעודות. זכיתי להיות בכלא עם שני תלמידי חכמים".

וכשנכנסת בפעם הראשונה לתא שיהיה הבית שלך בשנה הקרובה?

"הכל היה שחור. נשכבתי במיטה, כיסיתי את עצמי בשמיכה עד מעל הראש ונשארתי ככה שבוע. פחדו ממקרה דודו טופז 2 ושמו עליי השגחה צמודה. כל חצי שעה בא סוהר עם פנס ובדק אותי. התכנסתי בעצמי וזה גם השפיע על הקול שלי שנהיה פתאום חלש ועייף. חודשיים כמעט לא יצא לי קול. איפשרו לי להכניס לתא בקבוק מים קטן, כי פעם בהופעה הכניסו לי כדור לכוס, ומאז אני שותה רק מבקבוק סגור. אז הייתי רק בוכה ושותה". 

בשלב מסוים היית צריך לקום.

"עבר שבוע והגיע יום שישי והייתי חייב כבר להרים טלפון לאמא שלי. היא מיררה בבכי, ולא רציתי שתבין שאני בוכה יחד איתה. איכשהו הצלחתי להתעלות על עצמי, ורק אחרי שהיא ניתקה התפרקתי. כשנאסרתי, מרוב שהיא לקחה ללב, היא התחילה לסבול מדפיקות לב מואצות. יומיים לפני שהשתחררתי היא נאלצה לעבור השתלת קוצב לב. מסכנה, אמא אהובה שלי, איזה צער גרמתי לה".

איך התחלת להתערבב באגף?

"מי שהרים אותי היה מאיר רבין, איש מדהים ממורשעי הולילינד. הוא היה האבא והאמא של האגף. צדיק גדול שרק דאג לכולם. גם לאורי שטרית מאוד התחברתי. הוא היה מבשל לכולם ומצליח להכין שבעה סוגי סלטים מכלום. אנשים נפלאים. גם באגף שלנו היה מתח כי כולם הגיעו מתפקידים וקריירות וזה לא פשוט, אבל ביחס לאגפים אחרים זו חבורה שרובה יוצאת מן הכלל". 

גם כלפיך היו מתחים?

"גם. כי יש לי תסביך עם שטיפת כלים. אמרתי, תנו לי הכל חוץ מזה, אז שטפתי רצפות וניקיתי מה שצריך, וביומיום עבדתי במכבסה". 

בכלא קשה כמו בסדרות כמו "אוז" או "כתום זה השחור החדש"?

"בית כלא זה בית משוגעים. ממש גיהינום. מכות, דקירות, מה לא. שמים שמונה אנשים בתוך חדרון. קיץ, חום מוות. חורף, קור כלבים. סיר לחץ. פעם בשבוע לפחות הייתה אזעקה בגלל מכות בין אסירים. אסור למהר להכניס למאסר, זה עונש אכזרי מדי. איפה הפאקינג שיקום? אני הגעתי עם ניסיון חיים, אבל קח ילד בן 22 ושים אותו בכלא, ואתה הופך אותו לפושע. אין ברירה אחרת, אם רוצים לשרוד. הכלא הוא האמא של ההישרדות. אבל יודע מה הכי זיעזע אותי?" 

מה?

"צבי בר, ראש עיריית רמת־גן לשעבר. לראות אדם בן 82, נתמך במקל, מדדה באגף, זה דבר שאי־אפשר להבין. איש עתיר זכויות שמפקד הכלא היה תחת פיקודו בצבא. מה יש לשים אדם בגיל הזה במאסר? למי הוא מסוכן? טוב שחננו אותו מהר".

יש מיזם בשם "כליאה זה לא פתרון" שהוקם כדי להציע חלופות לכלא, בגלל הנזקים שהוא גורם. 

"תנו לי לא חצי שנה עבודות שירות, אלא שנה וחצי, קחו לי את כל הכסף. כפרה. אבל למה עונש קשה כל כך? כל אסיר עולה למדינה אלפי שקלים בחודש. במקום שנעלה לכם כסף, תהפכו אותנו למועילים: שימו אותנו במקום שאנחנו יכולים לתרום בו, כמו בבית חולים 'רעות', שם סעדו את אבא שלי. אצל חיילים, קשישים. למה לכלוא אזרח שעשה עבירה ראשונה ולא מסוכן לציבור? בשבוע האחרון שלי הגיע לאגף ילד בן 32 ונישק את הרצפה. הוא בא מאגף אחר, רעד שם. אסירים איימו עליו לא לזוז בלי אישור. אני לא מבין איך אין הפרדה בין אסירי צווארון לבן לבין רוצחים ואנסים, איך מאפשרים את החיכוך המסוכן ואכזרי הזה". 

מה אומרים אסירים שרואים בין הסורגים את הזמר המפורסם?

"ביקשתי מהשב"ס שלא יוציאו אותי לעבודה במכבסה מהמסדר בחצר אלא ישר מהאגף, אבל לא הסכימו. בחצר אסירים היו ניגשים ונותנים לי פתקים. זה להתקשר לאשתו, וההוא לברך את הבת שלו, ואני בכלל לא מכיר אותם, אבל מהפחד מתקשר. ושם הרי כל השיחות מוקלטות, אז אחרי כמה ימים הגיע אליי קצין מודיעין ושאל מה לי ולהם. עניתי לו: 'מה אני צריך שאחר כך יתנכלו לי?' למחרת בבוקר השגיחו עליי וזה הפסיק".

איך נראה סדר היום שלך?

"קמתי בשעה שלא הכרתי, שש בבוקר. ייסדנו מניין לתפילת שחרית. אחרי התפילה יש מסדר, ואז יוצאים לעבודה, ובצהריים חוזרים לאגף, אוכלים. אחר כך הייתי יושב על כיסא באגף או בחצר להתבודדות כאילו אני באומן. שעות קראתי תהילים, 'גן האמונה'". 

עם סדר יום כזה ושני רבנים בתא, פלא שלא יצאת חרדי.

"אני מסורתי. שומר שבת, לובש ציצית קטנה. מזמן הסרתי את העגיל מהאוזן, הבן שלי ביקש ממני. אחרי ארבעה חודשים שם די השתגעתי בלי טלוויזיה. הייתי חייב קצת מוזיקה והתחיל המונדיאל".

את מונדיאל רוסיה 2018 לא תשכח?

"לעולם. ראיתי במסך קטן, 02 אינץ', את כל המשחקים. הרב בחיים לא ראה כדורגל, וכל שנייה שאל אותי, והייתי מסביר לו שזה נבדל וזה פנדל". 

חטא היוהרה

את השנה שלפני המאסר יעדיף פרץ לשכוח. הקריירה התרסקה, הזמנות להופעות פסקו, הוא הפסיק להוציא שירים חדשים. את התמונות מנופשונים או ממופעים הומים, החליפו ציטוטים מפרשת השבוע וסלפי מקברי צדיקים. נדמה היה שפרץ לא פסח על אף קבר של צדיק או רב שהבטיח ישועה. רבים האמינו שהוא ייצא ממעשיהו לבוש שחורים ועם זקן. לראיון הוא בא במכנסיים קצרים וטריקו, השיער עדיין מחומצן. 

מלשיר בנוקיה עברת למכבסת הכלא. המעבר הזה יכול לפצוע את הנפש.

"ודווקא המכבסה נחשבת למקום הכי טוב. הייתי אחראי על הבגדים של הסגל, ושורק. יצאו לי לחנים, אז הייתי שורק אותם לאמרגן שלי בטלפון והוא הקליט. אולי פעם נעשה איתם משהו". 

מה הרגשת כלפי הצוות?

"הרוב היו בסדר גמור. היו קצינים שהצליל בטלפון שלהם היה השיר שלי 'תודה על הכל', וזה היה מוזר. בחצר קרה שהסוהרים והאסירים היו שרים לי ביחד את 'כמה אהבה', ואת 'יחד' הדואט עם אישתר. אבל היו קצינים ששכחו את האנושיות ושהם עובדי ציבור". 

ואיך מתמודדים עם הקשיים? 

"רק דרך עתירות. אני קורא לחברי הכנסת ולשופטים לעשות ביקורי פתע בכלא. שיראו את התנאים של האסירים במדינת ישראל. אני, ברוך השם, עברתי את זה איכשהו, אבל אני יודע היום שכל אחד יכול יום אחד למצוא את עצמו שם. אני בטוח שהרבה אנשים יגידו למה הוא מזכיר את זה, ושזה כאילו לא טוב לזמר שרוצה לחזור לשגרה, אבל חשוב לדבר על זה כי לאף אחד לא מגיע לחיות בתנאים כאלו. זה לא אנושי".

האינסטינקט הראשון הוא לחשוב שפרץ מתבכיין. שלא הפנים את המעבר מחיי נוחות לתא קטן. ועם זאת, הסיפורים שלו מעלים סימני שאלה אם התנאים המסופקים לאסירים הולמים מדינה שמתיימרת להיות מתוקנת. 

מה הטענה העיקרית שלך לגבי שירות בתי הסוהר?

"לא תמצא שם היגיון. בתנאי השחרור שלי הגבילו אותי, למשל, בעוצר בין שלוש בלילה לעשר בבוקר. מה ההיגיון? תנו לי לקחת את הילדים לבית הספר. יש לי הופעות באילת ובים המלח, איך אני אמור להספיק לחזור משם? סתם לענות בן אדם? אבל זה עכשיו. כשהייתי בפנים, כל דבר זה להתחנן. ביקשתי, למשל, שיביאו גיטרה או קלידים למועדונית, שאלמד לנגן לפחות. אבל לא אישרו. מה הפריע להם שאנצל את הזמן כדי להשתפר כמוזיקאי, מה שישפר את השיקום שלי בהמשך? למזלי, זכיתי בעורכי דין מדהימים, שני אילוז ואלדן דנינו. הפעלתי אותם עם לא מעט עתירות, כי אחרת אי־אפשר להשיג כלום".

נגררת לוויכוח על כשרות עם רב הכלא.

"ביקשתי כשרות בד"ץ, והרב הביא לי שאלון עם שאלות הזויות כדי לבדוק כמה אני דתי והחליט שלא מספיק, ולכן אני לא זכאי. חברים שלי, שמפעילים את ההסעדה, אמרו שלא יחייבו את המנה שלי, וסירבו להם. הכל זה פקודות ונהלים, אין שכל ישר. לא מספיק אתה מתענה וסובל, אז עוד מוסיפים לך! אבל אני אוהב את הרב, אין בליבי עליו. זו המערכת".

הם חרגו מהכללים למענך כי אחרי חודש וחצי, שלב שבו לא היית זכאי לחופשה, נתנו לך לצאת לאזכרה של אבא שלך. 

"בשן ועין נתנו לי. הסכימו שאצא רק לבית העלמין, אבל הסברתי שזו השנה הראשונה ויש סעודה וקדיש, ובואו, אנחנו לא נאצים בגרמניה שיודעים רק לדקלם פקודות. בסוף הם הסכימו שאצא לארבע שעות, ורק לבית העלמין. זה לא הגיוני הרי, מה יש לעשות ארבע שעות בבית קברות, ואני רוצה לראות את הילדים והם קטנים בשביל מקום כזה. עתרתי שוב, ונתנו לי שבע שעות. הכל במלחמות".

אבל אי־אפשר להתכחש לעובדות: חלק גדול מהפושעים בבתי הכלא הם הדפוקים של החברה הישראלית. 

"גדלתי בכפר שלם. ברחתי מהפשע כל חיי, כי כילד ראיתי דברים מאוד קשים. בגיל 21 רצחו מישהו מול העיניים שלי. קח את דימונה וקריית־גת ואופקים שהמצב הסוציו־אוקונומי בהן נמוך. החברה צריכה להיות פחות נוקשה עם המוחלשים. אל תמהרו להכניס אותם לבית הכלא. זה גומר אותם סופית. בתי המשפט חייבים לעזור לאנשים שלא קיבלו צ'אנס אמיתי בחיים לפני שדנים אותם לחיים בפשע". 

אתה יודע, הייתי בדיון פעם אחת, ולא יכולתי שלא לתהות אם לגבר מזרחי גברתן עם שיער מחומצן יש סיכוי לקבל בהיכל המשפט הזדמנות שווה. ואת זה אני אומר כמי שעצרו אותו כמה פעמים וביקשו תעודה מזהה רק בגלל החזות המזרחית שלו. מה לדעתך המשקל של השם "פרץ" בגזר הדין? 

"אתה אומר פה דברים מאוד קשים, כואבים ואמיתיים. אם היית אומר לי את זה לפני, לא הייתי מאמין, אבל בכלא ראיתי את 'סאלח, פה זה ארץ ישראל'. הילדים של אותם סאלחים משלמים את המחיר עד היום, ואתה רואה את זה בבתי הסוהר. רוב האסירים הם מזרחים, רוסים, אתיופים ובני דודים. לא סתם. מהקמת המדינה זה התחיל. גם להורים שלי, שעלו בתחילת שנות השבעים, עשו אותו תרגיל. היה להם בית מפואר בקזבלנקה עם משרתות, ואבא שלי ניהל קריירה מצליחה כזמר. אמא שלי התעקשה שנעלה כדי לגור בירושלים, בסוף זרקו אותם באוהלים בקריות. אבא שלי גיז'דר ובכה בלי הפסקה. אמא שלי חיה במרוקו כמו מלכה, ובארץ עבדה שעות במשק בית וניקיון. הם עברו לדירת שיכון קטנה בדרום תל־אביב, וגרנו שם שני ההורים ועשרה ילדים".

אני זוכר את אבא שלי שומע קסטות של אבא שלך, הזמר פטי ארמו, ויוצא לפעמים להופעות שלו בבת־ים. 

"ביום הוא עבד כחייט ובערב יצא להופיע. היה קצת קל יותר כלכלית, ועדיין, כל הבגדים והנעליים עברו אליי מהאחים הגדולים. רק בבר־מצווה קנו לי משהו בפעם הראשונה".

ביקשת לעבור לפנימייה.

"רציתי מרחב כי היה צפוף בבית, וחלמתי על הירוק של הקיבוץ. הלכתי לשם לשנה וברחתי, כי ילדה הביאה באנג. אני לא מכיר המון זמרים שכמוני בחיים לא נגעו בסיגריות, סמים, אלכוהול. כשהתפרסמתי לקחו אותי לסוויטה במלון באילת, ועל השולחן שמו קוקאין ושטרות דולרים להסניף. ברחתי כל עוד נפשי בי".

בגיל 16 וחצי יצא סינגל הבכורה שלו. בעשור הראשון לפעילותו הוציא חמישה אלבומים שזכו להצלחה מועטה. ההצלחה שעליה חלם הגיעה ב־2003 עם הלהיט "בלבלי אותו". ארבעת אלבומיו הבאים מכרו מאות אלפי עותקים. פרץ כיכב ב"רוקדים עם כוכבים" וב"חי בלה־לה־לנד", ופוצץ אולמות. בימי החקירות והמשפט הספיק להוציא שני אלבומים שזיכו אותו באלבומי זהב ופלטינה. בין להיטיו הגדולים: “את כמו אש”, “כל הכוח”, "סה לה וי" והדואט "יא מאמא" שבו שיחזר הקלטה ישנה של אביו. 

תמיד ידעת שאתה רוצה להיות זמר?

"כן. הוצאתי את 'טעויות של החיים' – גם כן, מצאתי איזה שם לתת לשיר הראשון בקריירה שלי – וככה התחלתי. הבום קרה כשיצא 'בלבלי אותו', אלוהים נגע בי באותן שנים".

והצלחת להתבלבל.

"דווקא לא. עד גיל 29 גרתי אצל ההורים, היום כל אחד מוציא שיר וישר עובר למגדלים. החטא שלי היה אחרי ההופעה בנוקיה, ובגללו הכל התחרב: הוצאתי מהפה שעכשיו רק אני, וכל מחיר שאנקוב ובכל מקום שאבחר ומתי שארצה ואני המלך. לא סתם אומרים: 'שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו', כי ארבעה ימים אחר כך התחילו שבע השנים הרעות. פגעתי בחנה לסלאו כשקראתי לה 'בהמה', הייתה פרשת ה'שלופים' (פרץ נתבע על התנהגות מעליבה בהופעה בבר־מצווה — א"ש), מס הכנסה. צרה אחרי צרה. גיהינום. הייתה לי מידת הגאווה וחטאתי בחטא היוהרה". 

בגלל זה סירבת לחתום על הסדר טיעון?

"אמרו לי תשלם 400 אלף שקל, ורואה חשבון אמר לי: 'לא צריך'. הייתי עקשן והקשבתי לו, כי לא הבנתי כלום בכספים. הסכום תפח ל־600 אלף שקל. הסכמתי וחתמתי על ייפוי כוח, אבל יוחאי יעיש, האמרגן שלי לשעבר, חתם הסכם עד מדינה נגדי והכל התבטל. אז כבר הציעו לי עסקת טיעון בין אפס עד תשעה חודשי עבודות שירות או מעצר, לפי החלטת בית המשפט ואמרתי, 'אפילו לא תשע שעות'. בדיעבד זו הייתה עוד טעות שלי".

תסלח ליוחאי אי פעם?

"אני אפתיע אותך: סלחתי לו. אם הוא יגיד לי שלום ברחוב, אולי אפילו אחזיר בחזרה".

בחייאת, קובי, זה לא נשמע אמין.

"אחרי מה שעברתי, מה זה ייתן לי להמשיך לכעוס? היום אני רואה אותו שליח של בורא עולם, כי לך תדע מה היה אמור להיות אם לא".

ושרית בירן, היחצנית שגם העידה נגדך? 

"מחול לה, ואני מאחל לה רק טוב. אני מקווה שאם פגעתי בה או במישהו אחר, שיסלחו גם לי. הייתי כל כולי כעסים, היום כבר לא".

אבא שלך לקה באירוע מוחי לא הרבה אחרי שיוחאי חתם על הסכם עד מדינה.

"חד־משמעית הוא לקח ללב. הוא גם מאוד כיבד ואהב את יוחאי. הוא לא האמין שככה יקרה לי. עד שנפל לו האסימון - הנורא קרה".

זוכר את היציאה לאזכרה שלו? 

"חמי ואחי אספו אותי ונסענו לבית העלמין. ירד גשם זלעפות. השתטחתי על הקבר ורק בכיתי. נרטבתי כולי אבל לא עניין אותי כלום. אחר כך נסעתי הביתה לראות את הילדים, ושם הלב שלי נקרע, אתה יכול לראות אותם רק בחטף, ולך תסביר להם למה".

נולדתי מחדש

פרץ דומע שוב. "אתה יודע, אבי, אפילו לא נתנו לי לצאת איתם לגינה. בחופשות ביום שישי הבן אומר לי: 'אבא, בוא לבית הכנסת', אבל לא אישרו לי. לקחתי טיפות אופטלגין כאילו שאני חולה, ואמרתי לו שאני לא יכול. בפנים התרסקתי. עד החופשה האחרונה שקיבלתי הילדים בכלל לא ידעו איפה הייתי. חשבתי שהצלחתי להסתיר מהם, אבל מסתבר שאין כזה דבר. ליאל, הבן הבכור שלי, רב עם אחד הילדים מהכיתה, והילד זרק לו, 'אבא שלך בכלא'. הוא לא סיפר את זה לאף אחד. כשענבל גילתה והתקשרה לפאקינג טלפון ציבורי עם הצבע הכתום, שאני לא יכול לסבול את הצבע הזה יותר, וסיפרה לי, הטלפון נפל לי מהיד. לא הפסקתי לבכות. 

"היה עוד אירוע מכוער. ליאל הלך לאכול שיפודים בתקווה, וזכר שהייתה שם תמונה שלי על הקיר. הוא ניגש לבחור בקופה ושאל: 'איפה התמונה של אבא שלי?' הבחור שאל, 'מי זה אבא שלך?' וליאל ענה, ומה אומר אותו בן אדם לילד בן שמונה? 'ברגע שאבא שלך ייצא מהכלא נחזיר את התמונה שלו'", פרץ פורץ שוב בבכי. "זה פשוט חוסר אונים. הבן שלך צריך אותך ואתה לא יכול להיות איתו. נורא". 

איך אתה מסכם את התקופה הזאת?

"תיקון. בדיעבד אני מבין שטוב שזה נגמר 'רק' ככה. כזמר, סעדתי ילדים חולי סרטן וחיילים פצועים מצוק איתן, אז זה נתן לי פרופורציות. כל השאלות שהיו לי כלפי בורא עולם, והיו לי לא מעט, לקחתי בחזרה. הכלא נתן לי פרופורציות לגבי המון דברים בחיים. אפילו לאכול פרי, להתקלח בלי כפכפים. זה היה ממש גיהינום ונשארה לי צלקת נפשית שתלווה אותי לצערי כל החיים, אבל אני מאמין שבורא עולם נתן לי ניסיון שאוכל לעמוד בו".

כמה כסף עלו לך השנים האלו?

"עשיתי חשבון בדיוק כמה עלו עורכי הדין ואגרות בית משפט והכספת שלקחו וההופעות שהתבטלו, והגעתי לסכום של עשרה מיליון שקלים, שהלכו".

ומה מצבך הכלכלי היום?

"ברוך השם, נשארו לי חסכונות וחמי עזר לי מאוד. רק על עו"ד יעקב וינרוט השכיב חצי מיליון שקלים. לפני הכניסה לכלא דאגתי שלא יחסר כלום, ישבתי עם ענבל על החשבונות. אבל גם עזרו לי מבלי שידעתי. במצבים כאלה אתה מגלה מי החברים שלך, ויש כמה אנשים שאני חייב להם את החיים שלי".

כמו?

"הם לא ירצו שהשם שלהם יופיע. אחרי תקופה בכלא אני רואה בחשבון שענבל כמעט לא מגהצת, ואז גיליתי ששני חברים היו שולחים לה כל חודש מעטפות עם הרבה כסף, שיהיה לכל מה שהיא צריכה. אחד מהם ידע שמכרתי את הרכב, והציע שענבל תבחר איזה רכב שהיא רוצה בסוכנות מרצדס על חשבונו, אבל סירבתי".

לא קשה להתחיל הכל מאפס בגיל 24? אולי אפילו להתחיל במינוס, כי יש עליך כתם של אסיר לשעבר. ועדי עובדים לא ימהרו להזמין אותך. 

"צריך לזכור לאנשים גם את הדברים הטובים שעשו, ולא רק את הטעויות. אני שילמתי את המחיר בשביל כולם. אייל גולן, מושיק עפיה, איציק קלה, כולם היה להם ענייני מיסים, ורק אני ישבתי. כשאני רואה שכולם מופיעים זה מרגיע אותי. הפחד הכי גדול היה שנגמרה לי הקריירה. אבל בכל 25 שנות הקריירה לא קיבלתי אהבה כמו היום. מאז השחרור, רק חיבוקים ונשיקות. אני מרגיש שנולדתי מחדש. הבנתי מי חבר ומי אינטרסנט, קיבלתי המון תובנות לחיים, ויודע מה, היום כסף בשבילי זה לא העיקר, החירות והמשפחה זה מה שחשוב. יצאתי עם הילד לרכוב על אופניים, והרגשתי יותר עשיר מביל גייטס".

התעשייה השתנתה כשהיית בפנים. תוכל להדביק את הפער? 

"מה שידבר זה רק המוזיקה. אני מרגיש שיש התגייסות למעני. דודו אהרון ומשה פרץ כותבים לי, ופנינו גם לעמיר בניון ודיקלה. אבי אוחיון שלח לי שיר. החלום שלי זה לעשות משהו עם עידן רייכל, אני מת על השירים שלו. היום אני מאוד בררן בבחירת שירים, כי אין מקום לטעויות. מצפים ממני למשהו מיוחד".

לא נראה לי שתוזמן להופיע בקרוב בבית הנשיא.

"הלוואי וזה יקרה כדי לומר תודה רבה לנשיא רובי ריבלין שנהג כלפיי במידת הרחמים. הוא והשרה איילת שקד". 

את אייל גולן כן פגשת. אף פעם לא הייתם חברים קרובים. 

"המציאו שהיה בינינו ריב, אבל זו הייתה תחרות בריאה. הייתי באולפן של יעקב למאי, ואייל צילם את התוכנית שלו עם אביב. אמרו לו שאני שם, והוא עזב הכל ונכנס לחדר ונתן לי חיבוק גדול. אמרתי לו שהגיע הזמן לשבור את המיתוס השלילי עלינו, ולעשות דואט. הוא אמר שישמח מאוד ולחצנו ידיים".

בטח לנשמות טובות יהיה מה להגיד, אבל זה חיבור היסטורי. עד עומר אדם, היית היחיד שהצליח להתחרות בו כשווה. 

"כשישבתי בפנים, חשבתי שארצה לעשות דואט איתו ועם עומר אדם. באחת החופשות הראו לי סרטון מלפני עשר שנים, שהעליתי את עומר לשיר איתי. אמא שלו ממש ביקשה ממני".

למה לעומר אדם לקחת ריזיקה ולשתף פעולה עם זמר שרק השתחרר מהכלא?

"אני מאמין ששני הדואטים, גם עם אייל וגם עם עומר, יעשו באזז שלא היה עוד. לגבי עומר ספציפית, זה לעשות חסד נעורים וגם לסגור מעגל בינינו".

אתה מאמין שתחזור למעמד שהיה לך?

"אני שואף ליותר. אני מרגיש שמה שהיה, היה רק הפרומו".

למי אתה צריך לומר תודה?

"לענבל אשתי. היא לביאה אמיתית. בזמנו כמעט התגרשנו, והנס הכי גדול שקרה לי הוא שחזרנו. גם הרווחתי אישה נפלאה וגם עוד שני ילדים. אין נשים כמוה".

אני בטוח שלא היה פשוט להורים שלה, משפחת פלדבאום, שהבת היחידה שלהם מביאה זמר מזרחי הביתה.

"כשהתחלנו לצאת חמי רצה להכיר לה טייס, אבל היא רצתה רק אותי. אני מודה שגם לי היה מוזר החיבור פלדבאום־פרץ, כאילו שני עולמות. הם בחיים לא אמרו לי את זה. תמיד קיבלו אותי באהבה. הם כמו ההורים שלי. אני אוהב אותם מאוד". 

כששמעת על מתווה חנינות ה-70, הבנת שזה הכרטיס שלך החוצה? 

"כשחיכיתי לתשובה על החנינה, בדיוק שמעתי ברדיו שידור חי של ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי בערב ל"ג בעומר. שרתי, מתכוון ומתפלל. למחרת, קיבלתי את הבשורה. לכן את סעודת ההודיה אחרי שהשתחררתי, עשיתי אצלו בציון במירון". 

רודף אותך השם יוחאי.

לראשונה פרץ צוחק. "יוחאי הכניס אותי ויוחאי הוציא אותי, אשכרה. וברצינות, אני מאחל לעצמי שלא אראה יותר את המקומות האלו”.

איפה טעית? על מה אתה מתחרט? 

“אני לוקח אחריות, את חובי שילמתי גם בכסף וגם במאסר. אני פונה מפה לכולם: אנחנו בחודש הרחמים וסליחות, אז תנו לי הזדמנות שנייה. תאמינו לי, את השיעור שלי בחיים האלה, למדתי".

https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5328970,00.html