יום חמישי, 15 ביוני 2017

פסק הדין האחרון של רובינשטיין: המדינה לא מבטיחה קיום אנושי בכבוד של אסירים


 
 
 
 
 
העתירה השנייה שבה דן רובינשטיין הוגשה על ידי מבקשי מקלט שמוחזקים במתקן חולות, המוקד לפליטים ומהגרים והאגודה לזכויות האזרח. העותרים ביקשו לבטל את האיסור להכניס ציוד למתקן חולות, כאשר כיום אוסר שב"ס על המוחזקים במתקן להכניס אליו סבון, שמפו, מוצרי היגיינה, חומרי ניקוי, מכשירי חשמל ומוצרים נוספים.
רובינשטיין קיבל את העתירה יחד עם השופטים עוזי פוגלמן ודפנה ברק-ארז, וקבע כי האיסור הגורף על החזקתם והכנסתם של חומרי ניקוי למתקן חולות אינו סביר וביטל אותו. כחלק מעתירה נוספת שאוחדה לאותו התיק, נקבע גם כי מספר השוהים המרבי שניתן יהיה לאכלס בחדר במתקן חולות הוא שישה שוהים במקום עשרה, כפי שקורה היום.




עורך הדין דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, בירך על הפסיקות ואמר כי "מדובר בבשורה גדולה לזכויות אסירים ועצורים. זכויות האדם לא נעצרות בשערי הכלא. על המדינה לדאוג לכבוד האדם גם של עצורים ואסורים. המצב הקיים פוגע בבריאות האסירים, מגביר את האלימות ופוגע בסיכויי האסירים להשתקם".
 
שקד על רובינשטיין: שופט רחום וחנון עם סגנון יהודי טוב
 
השרה שקד נשאה דברי פרידה לרובינשטיין והודתה לו על כהונתו. היא תיארה אותו כ"שופט רחום וחנון אשר לבו יוצא לנדכאים ולחלשים בחברה הישראלית", והוסיפה כי דרכו השיפוטית אופיינה ב"סגנון יהודי טוב".
 
שקד אמרה כי "רובינשטיין מעולם לא ראה סתירה בין היותו יהודי-דתי, המשכים ומעריב לבית המדרש, לבין היותו ציוני בכל נימי נפשו. עומק מחשבתו ותפיסת עולמו העשירה אפשרה לו לאחוז בקצות חבלים שהיו לא פעם רחוקים מאוד האחד מן השני". היא הוסיפה כי "בעוד שאחרים ביקשו להכריע בין ה'יהודית' ל'דמוקרטית', בין האמת לבין השלום, בין האמת ליציב, בין הדין לרחמים, בין החזק לחלש או בין הציבורי לפרטי, השופט רובינשטיין החזיק בשתי ידיו הפתוחות את הערכים המתחרים והשתדל שלא לזנוח אף לא אחד מהם". 

לדברי שרת המשפטים, השימוש של רובינשטיין במשפט העברי "לא נעשה כמליצה או כקישוט לפסק הדין, אלא כחלק ממקורות ההשראה ההשוואתיים המרכזיים של השופט הישראלי. בכך, פעל השופט רובינשטיין לאיחוד הקצוות בין המשפט הישראלי המתחדש למשפט העברי". ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה כינה את רובינשטיין "איש ציבור מופתי". 
 
היועץ המשפטי לממשלה נשא גם כן דברי פרידה ושיבח את פועלו של רובינשטיין. "תקצר היריעה מלתאר כעת את מכלול פועלו הציבורי והמשפטי של השופט רובינשטיין בכל תפקידיו", אמר מנדלבליט. "מסלול חייו של השופט רובינשטיין כמשרת ציבור מהמובהקים ביותר, הוא אות, דוגמה ומופת לתרומתו של שירות ציבורי איכותי ומחויב לפרופיל הדמוקרטי של מדינת ישראל ולשיפור איכות החיים האזרחית בה. שירות ציבורי המרים תרומה יומיומית ומצטברת שלא תסולא בפז לשמירת איתנות יסודותיה של המדינה, להבטחת חוסנה ולקידומה לעתיד טוב יותר". 
 
רובינשטיין בטקס הפרישה: כדאי לשמר את היכולת לפנות לבג"ץ
 
נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור נפרדה מרובינשטיין כשדמעות חונקות את גרונה, ואמרה כי הוא "שופט מעולה, רודף צדק, מחפש תמיד את דרך הפשרה". נאור יצאה נגד התוויות שמדביקים לשופטים, ואמרה כי "לפעמים נשמעת הטענה כאילו שופטים יראי שמיים וחובשי כיפה הם 'שופטים שמרנים'. כבר נזדמן לי לא אחת לעמוד על כך שאין זה ראוי לתייג שופטים כ'שמרנים' או 'אקטיביסטים', או לצאת מהנחה מוקדמת כי שופט זה או אחר יפסוק בצורה מסוימת. תמהתי תמיד על ניסיונות תיוג אלה, שכן הנחה מוקדמת מעין זו אינה ריאלית והניסיון מלמד כי במקרים לא מעטים לא ניתן לחזות מראש את תוצאתו של פסק דין. זאת משום ששופט מכריע לא על סמך דעותיו ועמדותיו האישיות כי אם על פי מיטב היכרותו את הדין ובהתבסס על התשתית העובדתית. אלי (אליקים) הוא התגלמות תפיסה זו. הוא יהודי ירא שמים בכל הווייתו, אך אין קפדנית כפסיקתו בהגנה על שלטון החוק ועל זכויות האדם, גם בסוגיות של דת ומדינה".
 
רובינשטיין התייחס בנאום הפרישה שלו לתפקידו של בית המשפט בישראל והביקורת שנמתחת עליו. "בתי המשפט, ובמיוחד בית המשפט העליון, הם חלק חשוב בחוסן הלאומי – גם בעוז וגם בשלום. יכולים כולנו להיות גאים במערכת המשפט, מערכת נקיית כפיים ומקצועית, שהיא לתפארת מדינת ישראל, גם אם אינה מושלמת. אין נביא בעירו, ובית המשפט העליון 'זוכה' בארץ לא אחת לקיתונות ביקורת, לעתים לגיטימית ופעמים רבות לא ראויה.
 
זכות גדולה מאוד היתה לשרת בבתי המשפט של ישראל".



רובינשטיין התייחס גם ליוזמה של שרת המשפטים להגביל את האפשרות לפנות לבג"ץ, ואמר: "לדעתי, היכולת לפנות ישירות לבית משפט זה בעתירות נגד הממשל היא מוסד ישראלי יפה ומועיל שכדאי לשמר אותו, גם אם יש לעתים עתירות סרק. אין לי ספק כי אם נשים בכף מאזניים אחת את התועלת שבכך ליחיד ולציבור, ובכף האחרת את החסרונות – תגבר הכף הראשונה".
 
כהונת רובינשטיין: תמך בפסילת זועבי ובביטול מתווה הגז
 
רובינשטיין הושבע כשופט בבית המשפט העליון ב-2004, לאחר כהונה סוערת כיועץ משפטי לממשלה, שבה בין היתר סגר את תיקי החקירה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרשות עמדי ובראון-חברון, הביא להדחת ראש אגף החקירות במשטרה משה מזרחי כחלק מבדיקת ההאזנות שנעשו לאביגדור ליברמן והמליץ להעמיד לדין את הפרקליטה ליאורה גלאט ברקוביץ', שהדליפה את דבר החשדות נגד ראש הממשלה דאז אריאל שרון בפרשת סיריל קרן.
 
קודם לכן התמחה רובינשטיין בפרקליטות המדינה וכיהן בתפקידים שונים במשרדי הממשלה, בהם כיועץ לשר החוץ משה דיין וכמזכיר הממשלה בתקופת כהונתם של יצחק שמיר ויצחק רבין. 
 
כשופט בית המשפט העליון היה רובינשטיין בדעת מיעוט מול שמונה שופטים כשתמך בפסילתה של ח"כ חנין זועבי מלהתמודד לבחירות לכנסת ה-20. כמו כן, הוא תמך בביטול מתווה הגז וסבר שיש בעיה עם כהונתו של ראש הממשלה גם כשר הבריאות.
 
שופטי עליון נוהגים לקיים טקסי פרישה, אך לא כולם. אדמונד לוי בחר לוותר על המנהג וכך גם צבי זילברטל שפרש באפריל מבלי לקיים את הטקס. הפקידים במערכת המשפט הציבורית מגיעים לאירוע זה ונושאים נאומי פרידה בפני מי שמתח ביקורת על החלטותיהם ועוד ימשיך לעשות כן כשופט בדימוס בשלושת החודשים הקרובים.
 
עם סיום טקס פרישתו של רובינשטיין, יושבעו היום בבית הנשיא שני שופטי העליון החדשים, דוד מינץ וג'ורג' קרא, שיחליפו את רובינשטיין ואת השופט זילברטל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה