קל לחלץ הודאה והרשעה אפילו אם ה"נרצח" לא נרצח
חלק 3. בכנס השנתי של רשת החפות, באפריל, השתתפו יותר מ־500 בני אדם, מארצות הברית, דרום אפריקה, נורבגיה, יפן, ישראל ועוד. רובם עורכי דין מארגונים שונים שמטרתם לבדוק את הטענות של אסירים כי הורשעו לשווא. חלק מהמשתתפים היו אסירים לשעבר ששוחררו לאחר שהוכחה חפותם ובני משפחותיהם. היו שם 114 כאלה, exonerees. "מזוכים" יהיה תרגום קרוב אך לא מדויק.
מעניין שאין מילה מדויקת בעברית למי שכבר הורשע ורק לאחר מכן נוקה מאשמה. אולי משום שאין כמעט אנשים כאלה בשיטת המשפט הישראלית. רק עמוס ברנס, חברי כנופיית מע"צ ועוד מספר זעום של אנשים שהורשעו ואז נוקו מאשמה. מאז קום המדינה הורה בית המשפט העליון על עריכת משפט חוזר רק ב־26 מקרים; 21 מהם הסתיימו בזיכוי. כשבוחנים את הנתונים בהשוואה לגודל האוכלוסייה, שיעור המזוכים בישראל נמוך מאוד. בארצות הברית מגיע מספר המזוכים לכ־2,000, ומתחילת שנות התשעים אסירים אמריקאים מזוכים ומשתחררים בקצב ממוצע של אחד לשבוע. האם ייתכן שמערכת המשפט שלנו, בניגוד למערכת המשפט האמריקאית, לא טועה? קשה להאמין.
ביום הראשון של הכנס שמענו הרצאות מרתקות על מחקרים חדשים בתחום של הודאות שווא, שהן סיבה מרכזית להרשעות שווא. בכרבע מהמקרים שבהם ראיות דנ"א הוכיחו בדיעבד כי המורשעים לא ביצעו את הפשע, ההרשעה התבססה במקור על הודאת שווא. אנשים עלולים להודות בפשע שלא ביצעו בגלל הלחץ הנפשי בחקירת המשטרה; בשל הרצון שהחקירה תסתיים; מתוך ייאוש; על סמך מחשבה - המבוססת לא פעם על שקרים של השוטרים - שממילא למשטרה יש די ראיות כדי להרשיעם; או באמונה שגויה שאם יודו, מצבם המשפטי ישתפר. מחקרים רבים כבר הוכיחו שאנשים מודים לעתים בדברים שלא עשו, ובכל זאת לאחר שנאשם הודה יהיה לו קשה לחזור בו מהודאתו ולשכנע כי לא הוא ביצע את הפשע.
גם בארץ מוכרת התופעה של הודאות שווא. עמוס ברנס, עיזאת נאפסו וכנופיית מע"צ הם המקרים הידועים. ידוע פחות הוא המקרה של טארק נוג'ידאת, שהודה ברצח החייל אולג שייחט עם שני חבריו. הם הועמדו לדין באשמת רצח וישבו קרוב לשנה במעצר, עד שלגמרי במקרה התגלו הרוצחים האמיתיים, כשביצעו פיגוע אחר. אלמלא כן, סביר להניח שנוג'ידאת וחבריו היו מורשעים ונידונים למאסר עולם. מקרה אחר הוא זה של פאבל סמירנוף, שהודה בחקירת המשטרה ברצח סרגיי דבורקין, שניהם חסרי בית. השוטרים, שהניחו שהגופה השרופה שנמצאה במבנה נטוש ליד התחנה המרכזית בתל אביב היא גופתו של דבורקין, הצליחו לחלץ מסמירנוף הודאה שלפיה הוא רצח את דבורקין ושרף את הגופה. כמה שבועות לאחר מכן דבורקין קם לתחייה והתקשר לאחותו. התברר שהוא כלל לא נרצח, ושהגופה היתה של אדם אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה