12 שנות מאבק, פסקה אחת: ליסה זוכתה מרצח חברתה
חלק 2. למחרת ביקרנו, עו"ד קרן אבלין־הרץ, הממונה על משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית, ואני, במשרדי הסנגוריה הציבורית הפדרלית בפורטלנד, אורגון, ונפגשנו עם הסנגור הראשי סטיב וקס וצוותו. הסנגוריה הציבורית הפדרלית מטפלת רק במיעוטם של התיקים, אלה שנידונים בבתי המשפט הפדרליים - בדרך כלל מדובר בתיקים מיוחדים ומורכבים, המערבים סחר אסור בין מדינות, עבירות מס, חטיפה, עבירות ביטחון לאומי או פרשיות מורכבות אחרות; הרוב הגדול ש התיקים הפליליים, הרגילים, מוגשים בבתי המשפט המדינתיים. כמו בכל תחום, גם כאן ניכר של־Feds יש הרבה משאבים. סנגוריות ציבוריות מדינתיות יכולות רק להתקנא בחדר הישיבות המפואר הצופה לנהר הווילאמאט. בעודנו יושבים שם נזכרתי בקיץ החם לפני כ־15 שנה שבו עבדתי בסנגוריה הציבורית בבירה וושינגטון, במזגנים שעבדו משום מה רק לסירוגין, בעומס העבודה הבלתי נסבל המוטל על סנגורים ציבוריים ברחבי ארצות הברית - וכן, גם בחדרים הקטנים והצפופים, המלאים ערימות של תיקים, במשכנה הראשון של הסנגוריה הציבורית בישראל, בבניין הסוכנות ברחוב קפלן בתל אביב.
למרות התפאורה השונה כל כך, החיבור היה מיידי. סנגורים ציבוריים - אמריקאים או ישראלים, פדרלים או מדינתיים, מתוקצבים כראוי או בחסר - חווים את עבודתם באופן דומה מאוד. השיחה קלחה, וגלשה במהירות למחוזות מוכרים: לקוחות לא קלים שנמצאים במצוקה ובלחץ, התמודדות עם תובעים קשוחים שלעתים מתקשים להכיר במורכבות האנושית של הסיפור הפלילי, ההנחה של כל המעורבים שהלקוח אשם ממילא (אם לא בעבירה שבה הוא מואשם, ודאי במשהו אחר), ענישה מחמירה שמייצרת תמריץ חזק מדי להסדרי טיעון, והקושי להסביר לציבור ולתקשורת את חובתם של הסנגורים לפעול לטובת הנאשמים ולהישאר נאמנים להם. לעתים נדמה שדווקא הקשיים האלה, המשותפים לכולנו, הם אלה שמחזקים את רוחנו, הם שמייצרים גאוות יחידה ותודעה של לוחמי חירות וזכויות, של מעטים מול רבים, הנלחמים בקרב ארוך במעלה ההר.
ואז, בעוד השיחה מתגלגלת, נפתחה לפתע הדלת, ובפתח הופיעה עורכת דין צעירה. היא התנצלה על ההפרעה ובישרה שבית המשפט קיבל את בקשתם לשחרורה של ליסה מארי רוברטס. קשה לתאר את ההתלהבות שאחזה בקרב היושבים בחדר. "זו אשה חפה מפשע שיושבת כבר שנים!", הסביר סטיב, הסנגור הראשי. "אפילו אחרי שהדנ"א הראה שזו לא היא, הם התעקשו להשאיר אותה בכלא". על השולחן הונח עמוד אחד בלשון יבשה: "ניתן בזאת צו שיפוטי שלפיו עתירתה של העותרת לפי התיקון הרביעי לחוקה מתקבלת בחלקה ונדחית בחלקה. העותרת תשוחרר ממשמורת, אלא אם מדינת אורגון תבחר לשפוט אותה מחדש בתוך 90 ימים מהיום שבו ניתן הצו". פסקה אחת שמסכמת שנים של מאבק.
מאוחר יותר בלילה, במלון, קראתי את ההחלטה המלאה, 81 עמודים שמגוללים סיפור מורכב. על פי התביעה, משולש אהבה לסבי הוביל את רוברטס לרצוח את חברתה לחיים לפני כ־12 שנים. רוברטס כפרה באישום, אולם לפני פתיחת המשפט הגיעה למסקנה, עם עורך דינה, שלא כדאי לה להסתכן בהרשעה ברצח ובעונש שעלול להיות מאסר עולם או מוות. היא הודתה בהריגה במסגרת הסדר טיעון, אבל מהכלא המשיכה להיאבק על חפותה. הסנגורים הציבוריים עמלו שנים על הבקשה למשפט חוזר. במאמצים רבים נמצאה שורה של ראיות חדשות התומכות בכך שאדם אחר ביצע את הרצח. בין היתר נמצא על המנוחה דנ"א של אותו אדם, שהיה בעברו הסרסור של המנוחה ושמרצה כיום עונש מאסר על אונס ורצח בחניקה של אשה אחרת; גם חברתה של רוברטס נאנסה ונחנקה.
אחר כך סטיב מעדכן אותי ששלח לתביעה מכתב שבו פירט מדוע עליהם להסכים לשחרור ולא לערוך משפט חוזר. הוא אופטימי, אבל חושש שכל הסיפור של משולש האהבה הלסבי עלול לפעול לרעתה של רוברטס, ולעוות את דעת הקהל ובסופו של דבר גם את עמדת התביעה. "יש כאן תיאוריה שמדובר בנשים נאהבות, בקנאה ובנקמה. הם רואים לנגד עיניהם נשים שחונקות זו את זו. הראיות שלפיהן הרוצח הוא בכלל גבר מקלקלות את הסיפור היפה הזה". איזו פתיחה לכנס החפות. בתחילת יוני, אגב, הוחלט לא לערוך לרוברטס משפט חוזר, והיא שוחררה. וקס וצוותו קיבלו את פניה מחוץ לשערי הכלא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה