האם אפשר לסמוך על קורבן שמזהה את התוקף שלו
חלק 4. סיבה אחרת להרשעות שווא, שדובר בה רבות בכנס, היא ראיות זיהוי מוטעות. כמו בכל הנוגע להודאות, גם כאן יש פער אדיר בין האמינות שאנחנו מייחסים לעד, שלדבריו מזהה את החשוד או הנאשם כמי שביצע את הפשע, לבין העובדה שלא פעם ראיות כאלה אינן מהימנות. אינספור מחקרים מראים כי גם במצבי שגרה המוח האנושי אינו זוכר פרצופים היטב, אלא אם מדובר בפרצוף שמכירים היטב ולאורך תקופה ארוכה. הסיכוי של העד המזהה לטעות בתום לב גדול במיוחד, בגלל הלחץ והמצוקה בשעת הפשע.
אחד המקרים המפורסמים של טעות בזיהוי הוא זה של ג'ניפר תומפסון, שקיבלה פרס הוקרה בערב הפתיחה של הכנס. ב־1984 תומפסון היתה סטודנטית בקולג', וקורבן לאונס אכזרי בביתה בצפון קרוליינה. היא זיהתה את רונלד קוטון כאנס, ובמשפט העידה כי הסתכלה היטב בפניו בעת האונס כדי לוודא שאפשר יהיה לתפוס אותו ולהעמידו לדין. בעקבות הזיהוי הוודאי קוטון הורשע, ונגזרו עליו מאסר עולם ועוד 54 שנים. אלא שכעבור עשר שנים ראיות דנ"א הובילו לאנס האמיתי. בכנס סיפרה תומפסון על שני האירועים ששינו את חייה: הראשון היה כמובן האונס, שהותיר בה צלקות עמוקות של זעם ומרירות וקושי אדיר להמשיך בחייה. השני היה הגילוי שקוטון אינו האנס. "הבנתי שנכשלתי", היא אמרה לקהל בארוחת הערב החגיגית ובטקס חלוקת הפרסים. "שנאתי את הפנים שלו, אבל הוא היה חף מפשע. יותר מ־4,000 ימים מחייו נמחקו לנצח". מהטראומה השנייה החלה תומפסון להשתקם, לדבריה, רק כשפגשה את קוטון, ב־1997. "בעיניים דומעות ביקשתי ממנו מחילה. והאיש היפה הזה מחל, בחן ובחסד", אמרה.
מאז החלה תומפסון לפעול למען רפורמות במשפט הפלילי שימנעו טעויות כמו זו שלה. היא מרצה בפורומים רבים, משתפת פעולה עם פרויקט החפות, ולאחרונה פרסמה עם קוטון ספר על הפרשה.
דבריה של תומפסון בערב הפתיחה סימנו את רוח הכנס כולו: הרבה רגש (איך לא, עם סיפור כזה?), והרבה רצון לתעל את הלקח לשיפור, כדי למנוע טעויות בעתיד. רבות מההרצאות עסקו בדרכים לשינוי. בכל הנוגע למסדרי זיהוי, למשל, מחקרים הוכיחו כי שינויים קטנים ולא יקרים יכולים להביא לתוצאות מדויקות יותר. כך, חשוב לומר לעד המזהה כי מסדר הזיהוי לא בהכרח כולל את העבריין או החשוד בעבירה. אם לא אומרים זאת לעדים הם נוטים לבחור את אחד הניצבים, הדומה ביותר לפושע כפי שהם זוכרים אותו. חשוב גם לשאול את העד המזהה עד כמה הוא בטוח בזיהוי מיד במעמד המסדר.
המחקרים מראים שאם לא שואלים אותו מיד, מאוחר יותר המוח האנושי מתקבע על הזיהוי והופך אותו לוודאי ומוחלט, גם אם הוא לא היה כך מלכתחילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה