ד"ר יואב ספיר, הסנגור הציבורי הארצי, נסע לכנס של ארגונים הפועלים לזיכוי אסירים שהורשעו בפשעים שלא ביצעו. הוא פגש שם יותר ממאה בני אדם שישבו בכלא על לא עוול בכפם, שמע סיפורים על חיים הרוסים ומאבקים אבודים, וגם ראה את התקווה לשינוי שיציל אחרים. יומן מסע אישי ומרתק מתוך המאמץ חובק העולם לשחרור חפים מפשע ממאסר שווא. מיוחד למוסף כלכליסט
כתבתו של ד"ר יואב ספיר כתב כלכליסט 07:352 6.06.14
כשהלך הרוח הוא "כל מי שבכלא צריך להיות בכלא"
חלק 1. "למה אתה רוצה לבוא לכאן?", שאל האיש בביקורת הדרכונים בשדה התעופה קנדי בניו יורק, בעודו פוקד עליי להניח את אצבעות כף היד שלי, ישרות, על המקום המיועד לנטילת טביעות אצבע.
"אני משתתף בכנס החפות בפורטלנד", השבתי, בעודי מתפשר על עקרונותיי בתחום הפרטיות והביומטריה ומישיר מבט למצלמה.
"איזה כנס?".
"כנס של רשת החפות", אמרתי, וכשחשתי על פי הבעת פניו שהוא חושד שמדובר בתא רדום של אל־קעידה המשכתי: "זו רשת של כל הארגונים שפועלים להוכחת חפותם של אנשים שיושבים בכלא שנים ארוכות וטוענים שלא ביצעו את הפשע".
"מבחינתי אלה שבכלא נמצאים בדיוק במקום שבו הם צריכים להיות", אמר בפסקנות. עמדתי לספר לו על כ־2,000 בני אדם שכבר זוכו ושוחררו מהכלא בארצות הברית, ועל פרויקט החפות בעירו ניו יורק, שבאמצעות בדיקות דנ"א הצליח להוכיח שיותר מ־300 אסירים חפים מפשע; 18 מהם כבר המתינו להוצאתם להורג בעת שהתברר שלא ביצעו את הפשע. אבל אז שמעתי את החותמת הכבדה מכה בדרכון ונשמתי לרווחה. הוא החזיר לי את הדרכון ואפילו איחל לי יום טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה