תחנה אחרונה לפני הכלא: בני נוער בסיכון מחכים עשרה חודשים בתור

איור: רון לוין

לפני כחודש וחצי עתר האגף לסיוע משפטי לבג”ץ נגד משרד הרווחה בשמם של שלושה קטינים: נערה בת 15 שחיה באוהל עם גבר בשנות ה-20 לחייו, נער בן 15 שברח ממעון ואותר בביתו של גבר זר ונער נוסף שפרטיו אינם ידועים. העתירה הוגשה לאחר שבית המשפט לנוער הוציא צו להכניסם לאלתר למעון נעול, אך לא נמצא להם מקום. לבית המשפט לנוער הובהר כי ההשמה שלהם במעון תתאפשר רק בעוד כעשרה חודשים.

“בית המשפט הוציא צו שיש להכניס אותם למעון נעול בשל הסכנה הנשקפת להם”, אומר עו”ד גלעד סממה, מנהל האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, “כשיוצא צו כזה זה אומר שהם נמצאים בסיכון הגבוה ביותר, שיש פוטנציאל להתעללות ולפגיעה בגופם ושקיימת סכנה שידרדרו למצבים עברייניים קשים. למרות שבית המשפט קובע שיש להכניסם למעון באופן מיידי, הם נאלצו להמתין חודשים”.

ולמה בג”ץ?

“אנחנו מדברים על פגיעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. יש כאן נוער שנמצא במקום המוחלש ביותר בחברה הישראלית ונמצא בסיכון גבוה לחייו, ומהנוער הזה נשללות זכויות בצורה אנושה. כשמדובר בסוגיה כל כך אקוטית, המדינה צריכה לפעול לחיסול רשימות ההמתנה וגם לדאוג לקיומם של מקומות ברזרבה.

“אנחנו מחכים כבר המון זמן לבשורות בעניין המקומות במעונות. משרד הרווחה יצא בתכנית חומש שהייתה אמורה להסתיים ב 2017 ובמסגרתה היו אמורים להתווסף 224 מקומות. בפועל נוספו רק 12. העתירה הוגשה אמנם בשמם של שלושה נערים, אבל היא מייצגת תופעה רחבה הרבה יותר שנמשכת כבר כשני עשורים. בזמן האחרון אנחנו רואים שגם הגורמים המטפלים שסבורים שהקטינים צריכים מעון נעול, נמנעים בעצמם מלהמליץ על האופציה כי הם מבינים שאין מקום. זמן ההמתנה יכול לנוע בין חודשיים לשבעה חודשים ולפעמים אף יותר מכך”.

את המבוגרים לא הפריטו

במשרד הרווחה מדברים על כ-120 בני נוער בסיכון שממתינים להיכנס למוסדות, שהם התחנה האחרונה לפני מאסר. “בשטח אנחנו מדברים על יותר מ-200”, אומר סממה.

לפני כשנתיים פורסם כי ברשימות ההמתנה מצויים 372 קטינים. בדו”ח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת משנת 2013 מדובר על מספר גבוה יותר. “אחד הדברים החשובים שבג”ץ עשה כאן הוא שביקש מהמדינה נתונים מדויקים הן על זמן ההמתנה והן לגבי מספר הממתינים”, אומר סממה. “הרווחה הציגה נתונים לפיהם יש ירידה בכמות הממתינים וזה הרי לא הגיוני כי קיים מחסור. הסיבות לנתונים הן שילוב בין זה שלא סופרים נכון, לבין זה שהשטח מפנה מראש למסגרות אחרות. בכל מקרה בג”ץ אמר ‘אני רוצה לוודא שהרשימה היא רשימה’.

“בג”צ גם לא הסכים לבקשת משרד הרווחה לייתר את העתירה למרות שנמצא פתרון לשלושת העותרים, כי הבין שיש כאן בעיה עקרונית ושזו סוגיה שצריכה לקבל מענה במאקרו ולא במיקרו. אם היום פתרנו בעיה של שלושה מחר יגיעו עוד עתירות רבות. בג”ץ מבין שדרוש כאן פתרון מערכתי”.

“בג”ץ דורש תשובות”. עו”ד גלעד סממה צילום: לע”מ

החוסר במקומות לבני נוער הוא תוצאה של 20 שנות הפרטה. מזה 20 שנה שמעונות חסות הנוער, התחנה האחרונה לנערים ונערות לפני מאסר, נמצאים במיקור חוץ. בסוף דצמבר האחרון הודיע שר העבודה והרווחה חיים כץ על החזרתם של מעונות חסות הנוער לידי המדינה וביטול ההוצאה של השירות הזה לידיים פרטיות.

“אנחנו ניתן לצעירים הללו יותר מטפלים, יותר עובדים סוציאליים ובעיקר תקווה”, אמר כץ כשהודיע על המהלך המתוכנן. “הדבר הנכון הוא לטפל בנערים ונערות במצוקה שלא דרך מיקור חוץ. לא סביר שנתיר בקטינים את מה שפסלנו לבגירים בדמות בתי סוהר מופרטים”.

ההצהרה הזאת הפנתה זרקור לתנאי ההעסקה של עובדי השירות הזה ולהידרדרות במצבו, אבל נראה שעניין מהותי אחר שנוגע לשירות לא זכה למקום הראוי בשיח הציבורי: המחסור הכרוני במקומות במעונות חסות הנוער, ורשימות ההמתנה הארוכות לכניסה אליהם. הגורמים הטיפוליים השונים מתריעים שוב ושוב, משרד הרווחה מבטיח לטפל, אך המצוקה בעינה עומדת.

במשך שנים ניהל משרד הרווחה את רשימות ההמתנה כשבחלק מהמקרים מדובר היה בהמתנה בת חודשים ארוכים, אבל בהחלטה שקיבל בג”ץ בשבוע שעבר הוא מסמן למדינה כי לא יניח לדברים להמשיך להתנהל כפי שנעשה עד כה וכי הוא מצפה מהמדינה להביא לקיצור דרמטי בתורים להכנסת נערות ונערים מוחלשים למסגרת חסות הנוער.

“ישנן שתי קבוצות אוכלוסייה של בני נוער שיש סכנה לחייהם ולשלומם והם זקוקים למעונות הנעולים”, מסביר סממה, “האחת, היא קבוצת בני הנוער הנמצאים בהזנחה. אלו נערים ונערות שלא עשו מעשה עברייני והמעון נועד כדי להגן עליהם. הקבוצה השנייה היא בני הנוער שמעורבים בפלילים, והמעון הוא חלופת מעצר בעבורם.

“במצבים שבהם אין מקום, בני הנוער האלה נשלחים לכלא אופק (כלא לבני נוער – ר”ע). בגלל זמני ההמתנה הממושכים, יוצא שבמקום שהשהות במעון תהיה תחליף לכניסה מעצר, פעמים רבות הכניסה למעצר מהווה תחליף לשהות במעון. צריך לזכור שאנחנו מדברים על הנוער בסיכון הכי גבוה. עד שהם מגיעים למעון נעול הם עוברים תהליך ממושך”.

איך מתנהל התהליך?

“בהתחלה הרווחה מזהה את הקטין כנזקק וכמי שחווה הזנחה, ואחר כך בית המשפט מוציא צו לפקח עליו. אם רואים שהפיקוח לא מספיק מכניסים את הקטין לפנימיה או למשפחות אומנה שאלו ‘מסגרות רכות’. יש קטינים שאינם מתאימים למסגרות האלו ורק בקצה הרצף הטיפולי בית המשפט יוציא צו למעון נעול”.

נערים בכלא אופק, ארכיון. צילום: עינת פישביין

הסנגוריה הציבורית מטפלת מדי שנה בכ-1,700 תיקים הנוגעים לקטינים שבעניינם מתנהלים הליכים בבית-משפט לנוער. כבר כמה שנים שהיא מתריעה בדו”חות השנתיים שהיא מפרסמת על מצוקת ההשמה במעונות חסות הנוער בכלל ובמעונות הנעולים בפרט. מבקר המדינה עסק אף הוא במצוקת ההמתנה ובבעיות בהשמה בדו”חות בשנת 2000 ובשנת 2008. המבקר מדגיש מפורשות כי ההמתנה הארוכה של מתבגרים שנתונים במשבר עמוק למקום במעונות מקשה מאוד על המעונות לעצור את תהליך הידרדרותם ומקטינה את הסיכוי לשקמם.

משרד העבודה והרווחה הצהיר כי ישקיע בשנתיים הקרובות 150 מיליון שקלים במעונות חסות הנוער. במסגרת זו ייבנו שלושה מעונות חדשים ו-15 מעונות ומסגרות של חסות הנוער יורחבו בשנתיים הקרובות כך שיאפשרו קליטה של 400 נערים ונערות נוספים. למרות הדברים, בג”ץ דרש לקבל נתונים מדוקדקים כדי לוודא שהבעיה הולכת ומצטמצמת בזמן סביר.

השיקום בכלא כמעט בלתי אפשרי

גורם נוסף ששב ומתריע זה יותר מעשר שנים בדבר המחסור במקומות בחסות הנוער הוא המועצה לשלום הילד. “מספר הילדים שמצויים במצוקה וידועים כילדים בסיכון רק הולך ועולה”, אומרת ורד וינדמן מנכ”לית המועצה. “בשנת 2016 היו מוכרים לרווחה 438,963 המהווים 15 אחוזים מכלל הילדים בישראל. אנחנו מדברים על עלייה של55% אחוזים משנת 2000 אז היו מוכרים לשירותי הרווחה 290,417 ילדים”.

המעונות הנעולים הם למעשה אופציה שיקומית.

“בוודאי. המעון פורס הגנה והמטרה היא לתת טיפול חינוכי ושיקומי. המעון הוא מרחב מוגן עבור הנערים והנערות וניתנים בו טיפוליים אישיים וקבוצתיים”.

ומה קורה עם בני הנוער שנמצאים בהמתנה?

“מה זה העניין הזה עם רשימות המתנה? זה כמו תורי המתנה לטיפול נמרץ. אי אפשר לחיות עם זה בשלום. בניגוד למה שמצטייר אלה לא רק בני נוער שעברו עבירות וצריכים חלופת מעצר אלא גם בני נוער שצריכים הגנה על עצמם כד שלא יתדרדרו לסמים, לזנות, לפגיעות מיניות וכדי שאחרים לא ינצלו אותם. היו כבר מקרים שנערים נשלחים לכלא במקום למעונות וזה מזעזע. השיקום מהכלא הוא הרבה יותר קשה.

“אלו שהם עם רקע עברייני חוזרים לזירות הפשע או כאמור נשלחים לכלא. אותם נערים ונערות ללא רקע של עבריינות לא פעם מוצאים עצמם משוטטים ברחובות. בתי המשפט ניצבים בפני שוקת שבורה. הם יודעים שאין מקום, אבל אם הם מבקשים להקפיץ מישהו ברשימת ההמתנה זו דילמה נוראית כי זה תמיד על חשבון מישהו שנמצא גם הוא במצב של סיכון. זו סיטואציה בלתי אפשרית”.

מה דרוש כעת?

“דרושים הרבה מקומות אבל גם מענה טיפולי נאות ואנשי צוות מיומנים. חשוב לאייש את מעונות חסות הנוער באנשי צוות מקצועיים ביותר שיהיו בעלי הכשרה הולמת. חשוב לדעתי שהמעונות יחזרו לאחריותה של המדינה באופן מלא אבל בינתיים אני לא רואה את זה קורה. בישיבה האחרונה של ועדת הרווחה בראשותו של אלי אללוף אני ביקשתי שהכנסת תעגן זאת בחקיקה”.

וינדמן מביעה חשש מתהליך החלפת המפעיל במעונות הנעולים שנעשה בימים אלו. “אני מאוד מודאגת מתקופת הביניים שנוצרה כרגע. אני שואלת את עצמי כמה עובדים ותיקים נמצאים והאם נעשתה חפיפה כמו שצריך. מדובר כאן על בני נוער במצב רגיש והחפיפה המקצועית כאן היא קריטית”.

עו”ד נטע פת, סגנית יו”ר ועדת הנוער הארצית של לשכת עו”ד, מייצגת קטינים באופן פרטי ומטעם הסניגוריה הציבורית זה עשור. “בכלא אופק, כלא הקטינים של ישראל, כ-40 מתוך 100 נערים ממתינים להשמה במעונות חסות הנוער. למרבה הצער, גם אם ימצא להם מקום, חלק ניכר מהנערים האלו כבר לא יסכימו להשתלב במעונות, כי הסתגלו לכלא. להערכתי ל-20 נערים יש עדיין תקווה להשתלב במסגרות.

“מהניסיון שלי, הכניסה לכלא היא דרמטית. זאת תקופת ניתוק משברית וכואבת. לאחר תקופת ההסתגלות, קבוצת השווים הופכת להיות דומיננטית, והכוח הקבוצתי בכלא הופך להיות חזק מכל. נטישה של הקבוצה, לטובת הליך טיפולי ממושך ומפרך, היא כמעט בלתי אפשרית אחרי תקופה זו. בנוסף לכך, מתחילים להישקל שיקולי כדאיות. הנער אומר ‘יאללה נשארו לי כמה חודשים, כבר התרגלתי, אז נעבור את זה’. מבלי להבין שבטווח הארוך, מדובר בהחלטה משנת חיים. שלושת השבועות הראשונים בכלא הם חלון ההזדמנויות. זאת התקופה הטראומתית, שבמהלכה הנערים עוברים טלטלה רגשית גדולה. אחר כך כבר קשה להעביר אותם למסגרת טיפולית”.

זינוק במספר הילדים המוכרים לרווחה. ורד וינדמן

אבל גם בכלא הם עוברים שיקום.

“כלא זאת מסגרת שהיא בראש ובראשונה ביטחונית, מצויה תחת שירות בתי הסוהר, ולא תחת הרווחה. הסוהרים הם אנשי ביטחון ולא עובדים סוציאליים. והנערים הם קודם כל אסירים ואחר כך קטינים. בניגוד לעבר, כיום ישנן מגוון תכניות שיקומיות אבל במקביל יש שימוש בעונשים, בידודים ממושכים, והשיח הוא ביטחוני עם סדר יום נוקשה, מאחורי הסורגים. הנתון הקשה מכל הוא אחוז החזרה לכלא, העומד על 75%. מתוך 100 נערים, 75 יחזרו תוך זמן קצר לכלא. בעיקר משום שההסתגלות לחיים בחוץ היא בלתי אפשרית.

“כשנער נשלח לכלא במקום למעון, בגלל שאין מקום עבורו במסגרת טיפולית מתאימה, היכולת שלנו כחברה להחזיר אותו למסלול השיקומי היא כמעט אפסית. מרבית הנערים משתחררים לריק. הם כבר לא נמצאים ברשימה של אף אחד, אלא בתחתית סדר העדיפויות. מרבית הנערים מוחזקים בכלא לא בגלל חומרת העבירות שעשו אלא משום שלא נמצאה בעבורם מסגרת הולמת או שבגלל שבמסגרת ההולמת אין מקום”.

גם נטע פת כמו ורד וינדמן מביעה דאגה בקשר למצבם של בני הנוער באותם מעונות בהם הוחלף המפעיל ועמו הוחלף גם הצוות המטפל. “זה נראה כאילו אף אחד לא מסתכל עליהם”, אומרת פת. “בזמן השביתה של חלק מהמעונות בעקבות הסכסוך עם משרד הרווחה שוחחתי עם מדריכים ומטפלים ונאמר לי שהמצוקה של הנערים והנערות לא פשוטה. גם כעת הסכסוך טרם יושב במלואו ויש נערים ונערות המצויים בחוסר ודאות”.