המדריך לחשוד: כך תחליט הפרקליטות מתי לסגור תיקים - ומתי להגיש כתב אישום
הנחיה חדשה שפירסמה השבוע הפרקליטות מתווה מדיניות חדשה בשיקולים לסגירת תיקים פליליים, כשאין בהם די ראיות להעמדה לדין, ההנחיה צפויה להגדיל את מספר התיקים שנסגרים בהיעדר אשמה, סניגורים: "הכללים שנקבעו קשים להבנה וליישום"
יסמין גואטה - 18.01.2018 07:24
שהתיק נגדם נסגר לבסוף. במארס 2015 הורה קודמו בתפקיד, יהודה וינשטיין, על סגירת תיק החקירה שהתנהל נגדו, זאת בתום סדרת דיונים שנערכו בראשות פרקליט המדינה, שי ניצן. בהחלטה לסגור את התיק הפלילי שהתנהל נגדו לא צוינה עילת הסגירה. ואולם פסק הדין של בג"ץ בעתירה שהוגשה נגד מינויו הבהיר כי העובדה שלא היתה אשמה במעשיו סללה בעבורו את הדרך למינוי לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.
מנדלבליט נחקר בחשד לביצוע עבירות של הפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט בעקבות השתהותו לפני שדיווח לווינשטיין כי עותק של מסמך הרפז נמצא בידי הרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי. מנדלבליט טען כי בתור היועץ המשפטי של צה"ל וקצין במטהו המקצועי של אשכנזי, הוא קיים את חובותיו — כולל ליבון הסוגיה — שעות מעטות לאחר שנודע לו על כך. הוא הוסיף כי חל חיסיון על שיחותיו בנושאים אלה. אם התיק הפלילי שהתנהל נגדו היה נסגר בעילה של חוסר ראיות, מנדלביט ככל הנראה לא היה יכול להתמנות לתפקידו הנוכחי.
גם שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, חווה על בשרו את ההבדלים בין שתי העילות האפשריות לסגירת תיקים פליליים. ב–2012 החליט היועמ"ש דאז, וינשטיין, לגנוז את התיק הפלילי שהתנהל נגד דנציגר בעילה של חוסר אשמה. בכך איפשר לו לשוב לכהונה בבית המשפט העליון. דנציגר נחשד בכך שהעניק שירותים משפטיים לראש עיריית בת ים לשעבר, שלמה לחיאני, בעניינים אישיים ללא תשלום, ובתמורה קיבל משרד עורכי הדין שלו תיקים שונים של עיריית בת ים. וינשטיין פסק אז כי דנציגר לא העניק כל טובת הנאה ללחיאני בעת כהונתו כראש עיר.
ככלל, תנאי סף להגשת כתב אישום נגד חשוד בפלילים הוא הערכה של הפרקליטות על בסיס חומר הראיות שנאסף בחקירה כי קיים "סיכוי סביר" להרשעה. אם התנאי הזה לא מתקיים - על הפרקליטות להורות על סגירת התיק נגד החשוד. בידי הפרקליטות יש שיקול דעת באשר לעילת הסגירה: חוסר ראיות או היעדר אשמה. הנחיה חדשה שפירסם השבוע פרקליט המדינה מתווה את מדיניות הפרקליטות בשיקולים שלה לסגירת תיקים פליליים. ההנחיה נוגעת רק למקרים שבהם הפרקליטות מוצאת כי אין בתיק מסוים די ראיות לצורך העמדה לדין.
לעילת הסגירה יש משמעויות רבות מנקודת מבטו של החשוד, שכן סגירת התיק בעילה של "חוסר ראיות" מעידה כי הוא לא נוקה כליל מהחשדות נגדו. במקרה של סגירת תיק בעילה של היעדר אשמה — רישומו של התיק הפלילי יימחק מרישומי המשטרה הפנימיים. לעומת זאת, במקרים שבהם התיק נסגר בעילה של חוסר ראיות — הרישום הפלילי של החשוד יישאר ברישומי המשטרה, וגם גורמים אחרים המוסמכים לעיין ברישומי תיקים סגורים יוכלו לראותו ולהביא אותו בחשבון בגדר החלטותיהם.
"הרגע שבו מתקבל המכתב מהפרקליטות שמודיע על סגירת התיק הוא תמיד רגע משמח עבורי כסניגור — רגע שבו אני מבין את דרך הייסורים שנחסכה מהלקוח שלי. אבל כשאני מודיע על ההחלטה המשמחת ללקוח, הרבה פעמים — אחרי הרגע הראשון של השמחה — מגיעה השאלה: 'מאיזו עילה', וכאשר העילה היא חוסר ראיות מספיקות ולא חוסר אשמה (סגירת תיק מחוסר אשמה היא נדירה ביותר), נעכרת השמחה, ונלווית לה מועקה כבדה", מסביר עו"ד ירון ליפשס. "נחקרים שהתיק נגדם נסגר מחוסר ראיות חווים הרבה פעמים את ההחלטה כסוג של הטלת אות קין, כאילו המדינה אומרת: 'אמנם לא נאשים אותך, אבל דע לך שאנחנו עדיין חושבים שעשית את זה, ופשוט לא בטוחים שנצליח להרשיע אותך'".
לדבריו, לאנשים נורמטיביים קשה לחיות עם התחושה הזאת. "הקושי הוא בעיקר נפשי ופחות פרקטי — כמו בעיה להתקבל למקומות עבודה או לקבל מינוי (אלא אם מדובר בשופט, למשל). חשוב להבין שלאנשים שיודעים שלא פשעו, העובדה שעמדת המדינה היא שהם ביצעו פשע לא נותנת להם מנוח". ליפשס מוסיף כי כאשר מדובר בדמויות מוכרות, סגירת התיק גם מתפרסמת בעיתונות: "במקרים כאלה במקום פשוט לכתוב שהתיק נגד פלוני נסגר ודי, ייכתב בכותרת שהתיק נגדו נסגר מחוסר ראיות, ואז הציבור יהיה בטוח שאותו פלוני עבריין שהצליח לתחמן את המערכת, ולמרות שפשע יצא פטור בלי כלום".
התובע רשאי להוסיף סיבת סגירה בתיק רגיש
איך מונחים הפרקליטים להחליט באילו עילות לסגור תיקים? ההנחיה קובעת כי לצורך ההחלטה לסגור תיק פלילי, על התובע לבחון את מידת הסבירות שהחשוד ביצע את העבירה המיוחסת לו. אם הסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה — לפי הראיות שנאספו בתיק — נמוך, עילת הסגירה תהיה היעדר אשמה. ואולם אם הסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה גבוה יותר, יש לסגור את התיק בעילה של חוסר ראיות.
בפרקליטות מודעים לקשיים שהבחנה הזאת יוצרת, שכן מדובר בבחינה שאינה ניתנת לכימות ברור ומוגדר של עוצמה של ראיות שקיימות נגד חשוד בפלילים. ההנחיה מציעה לפרקליטים כלי עזר, אך מדגישה כי אין חובה להשתמש בו. "נניח שעוצמת הראיות בתיקים פליליים נעה בטווח שבין 0 (אין כל ראיה הקושרת את החשוד לביצוע העבירה) – ל-10 (הראיות קושרות את הנאשם לעבירה באופן ודאי), כאשר דירוג של 5 מבטא סיכוי זהה שהחשוד ביצע את העבירה כמו הסיכוי שהוא לא ביצע את העבירה. על סקאלה זו, הרי שבתיק שבו עוצמת הראיות היא 2 ומטה, ייסגר התיק בעילה של העדר אשמה. ואילו בתיק שעוצמת הראיות בו מעל 2, ייסגר התיק בעילה של חוסר ראיות", נכתב.
לצורך יישום המבחן הזה מסבירים בפרקליטות, כי בכל תיק יש לבחון אם יש ראיות שאדם סביר היה סומך עליהן כדי לקבוע שקיים סיכוי שאינו נמוך, שהחשוד ביצע את העבירה במכלול הנסיבות. אם אין בתיק ראיות מסוג זה, תהיה עילת הסגירה היעדר אשמה. עם זאת, מודגש כי משמעותה של עילת הסגירה של היעדר אשמה אינה כי החשוד בהכרח לא ביצע את העבירה, אלא שהסיכוי כי הוא ביצע את העבירה הוא נמוך.
על פי ההנחיה, עילת הסגירה של היעדר אשמה נועדה למקרים בהם תשתית הראיות היא חסרה. לצורך הערכת מידת הסיכוי כי העבירה בוצעה על ידי החשוד, יש לשקול על פי ההנחיה את מידת מהימנותן של העדויות המרכזיות אל מול מידת המהימנות של גרסת החשוד, קיומן או היעדרן של ראיות נוספות המבססות את החשד, מידע מודיעיני, וכן ראיות בלתי־קבילות המצויות בתיק ובדיקת פוליגרף. ההנחיה קובעת גם כי בתיקים בעלי רגישות מיוחדת, כאשר החשודים הם נבחרי ציבור או עובדי ציבור בכירים, התובע רשאי להוסיף בהחלטת הסגירה גם פירוט על אודות נימוקי הסגירה.
"בפרקליטות מכירים בזכות לנקות את השם"
סניגורים פליליים אמנם מברכים על ההחלטה — שצפויה להגדיל את מספר התיקים שייסגרו בהיעדר אשמה — אך מביעים את חששם בנוגע לאפשרויות היישום שלה. "ההנחיה הזאת מהווה בשורה גדולה. מה שחשוב בה הוא המסר שיוצא מפרקליט המדינה — שמכיר בזכות של אדם, גם אם נחשד בפלילים, להסתובב בעולם מבלי שמוטבע בו אות הקין של חוסר ראיות מספיקות", אומר ליפשס. עם זאת לדבריו, עדיין קשה לדעת כיצד ההנחיה הזאת תיושם. "הכללים שנקבעו אמורפיים למדי וקשים להבנה וליישום, כי איך ידע הפרקליט אם בסולם של 0–10, הראיות נגד הנחקר הן מעל 2 (ואז התיק ייסגר מחוסר ראיות) או 2 ומטה (ואז התיק ייסגר מחוסר אשמה)".
גם עו"ד ירון קוסטליץ מצביע על הקשיים ביישום ההנחיה. "ההנחיה קובעת פלפולים בטווחים של סקלת מספרים והיא קשה מאוד ליישום. קשה לדעת מתי מדובר בראיות נמוכות, בינוניות או גבוהות" הוא אומר. קוסטליץ מציין גם כי ההבדל המעשי בין שתי העילות עצום מבחינת ההשלכה על עיסוקו של אדם והאפשרות שלו לעסוק בהמשך חייו במשרה ציבורית. "אדם שהתיק נגדו נסגר בהיעדר אשמה מקבל תעודת יושר שלא עשה דבר ואז יכול להמשיך בחייו בלי צל צלו של ענן, לעומת זאת, אדם שהתיק נגדו נסגר בהיעדר ראיות מזכיר את האמירה 'כן אבל', החשד שעבר עבירה נשאר מרחף מעליו".
לדבריו, הפתרון הוא ביטול האבחנה בין סגירת תיק בהיעדר אשמה לסגירת תיק בהיעדר ראיות. "שעה שההבדל ביו שתי העילות הוא כל כך גבוה — מן הראוי היה לתקן את החוק ולבטל כליל את האבחנה הזאת ולהותיר אבחנה אחת בלבד: בין אדם שמוגש נגדו כתב אישום לאדם שמוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום, באופן שבו לא ניתן יהיה לפגוע באדם שהתיק הפלילי נגדו נסגר". הוא אומר. "בעבר היועמ"ש לשעבר, אליקים רובינשטיין, יצא נגד חוות הדעת הציבוריות של יועצים משפטיים שסגרו תיק בעניינו של אדם, אבל כתבו לאחר מכן שאמנם סגרו את התיק אבל נפלו פגמים כאלה ואחרים. רובינשטיין הצביע על הקשיים של אותו אדם להתגונן מול הטלת הרמיזות האלה ולהתמודד מולן.
עו"ד מאור ברדיצ'בסקי מתייחס לנושא שלא קיבל התייחסות בהנחיה והוא קו התפר שבין סגירת התיקים לבין מכשיר ההסדר המותנה שבו נעשה שימוש גובר והולך באחרונה בקרב הפרקליטות. "לצורך סגירת תיק בהסדר מותנה קיים צורך כי בידי הפרקליטות תהיה תשתית ראייתית מספקת להוכחת האישומים שבכתב האישום. אך לא מופרך לחשוב על מקרים בהם קיימת חולשה ראייתית, ולכן הפרקליטות תעדיף לסגור את התיק בהסדר מותנה, במקום לבחון אותו בבית המשפט או לסגור אותו בשל עילת היעדר ראיות מספיקות. גם הנאשם יעדיף זאת כדי לא להיקלע להליך משפטי אופציונלי, ומאחר שבמסגרת הסדר מותנה הוא אינו מורשע", הוא אומר. הוא מוסיף כי בניתוח של הרציונליים שביסוד תורת המשחקים וניהול הסיכונים נוצרות סיטואציות שיכולות ליפול לכמה קטגוריות והפתרון לכאורה יוביל להסדר מותנה במקום סגירת התיק או ניהולו בבית המשפט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה