ממלכה אפלה של דוחות מודיעיניים, הלשנות ורוחות רפאים

ממלכה אפלה של דוחות מודיעיניים, הלשנות ורוחות רפאים

מה מסתתר מאחורי ועדת השחרורים של שב"ס

אביגדור פלדמן - 12.06.2019 19:01

סערה מתקרבת אל הקומה התחתונה של מערכת המשפט, סערה שתציף את דירת המרתף הלחה השורצת עכברים וחולדות, שם יושבת ועדת השחרורים של שב"ס המוסמכת להחליט אם האסיר שריצה שני שלישים ממאסרו זכאי לשחרור מוקדם, אם נפשו השחורה כזפת הלבינה כשלג בעקבות פעולות השיקום הנמרצות המבוצעות בבית הסוהר. בסדנה לשליטה בכעסים, בסדנה לאלימות במשפחה, בסדנה להרגלי חיים. 

ועדת שחרורים מורכבת משופט אחד ושני "אנשי חינוך" או "פסיכולוגים" או "קרימינולוגים". בראש הוועדה עומד כמובן "השופט", העדיף תמיד על בני אנוש רגילים. אם תשימו שופט בין שני חתני פרס נובל בוועדה לבחירת מלכת יופי השופט יחליט. השופט בוועדת השחרורים הוא שופט שלום, והחוק פותח את המשרה גם לשופטי שלום בדימוס. ה"שופט" מתמנה לוועדה על ידי שר המשפטים לתקופה של שנתיים שניתנת להארכה לעוד שנתיים ועוד שנתיים ועוד שנתיים, ככל שיכול השופט לאחוז במסעדי הכיסא ולא ליפול לאחור. כהונה לשנתיים שברצון השר תלויה הארכתן לשנתיים נוספות ונוספות, מנוגדת לכלל העליון של אי תלות שיפוטית ובעיקר אי תלות ברשות המבצעת. על כן לשונות רעות מאוד אומרות כי שופטים שנוטים לשחרר אסירים לא יתמנו לשנתיים נוספות. לכן השופט הזמני היושב בוועדת שחרורים אינו באמת שופט, אלא שופר של שר המשפטים ומכאן ואילך יכונה השופר. 

התפקיד מבוקש על ידי שופרים בדימוס. לא אחת יושב בראש ועדת השחרורים שופר בדימוס הזכור לעו"ד מאחד מבתי המשפט הנידחים, שהכיר בימי נערותו כשעוד היה עלם רך בשנים. מדוע אנשים מכובדים אלה טורחים ומבקשים מן השר להתמנות לשנתיים ועוד שנתיים ועוד שנתיים? זה לא השכר הזעום, וגם לא הסנדוויצ'ים המובאים במגשים גדולים לחדר הוועדה בדיוק בשעת הצהריים. הסנדוויצ'ים שהיו בסיס למחקר המופתי שבחן את השאלה החצופה — מתי ישחרר שופט יותר אסירים, לפני הסנדוויץ' או אחרי הסנדוויץ'? התשובה היא מיד לאחר הסנדוויץ'. הנוסחה קובעת כי מספר המשוחררים יורד ככל שחלף הזמן מן הסנדוויץ'. 

מה שמושך לתפקיד שופרים ותיקים הוא הכוח השיפוטי שנלקח מהם באכזריות כשהגיעו לגיל 70, שהוא למעשה ה–50 החדש. היכולת להכריע על גורל אדם העומד כנוע לפניך טובה יותר ממשחק ברידג' במרכז הקהילתי, ואפילו לא משתווה לדפדוף סורר באינטרנט. 

כמו ש"השופט" אינו שופט אלא שופר, כך כל מה שקורה בדיון בוועדת השחרורים הוא אחיזת עיניים. הסנגור קם וטוען, השופר משים אוזנו כאפרכסת, הקרימינולוג פוער זוג עיניים, אשת החינוך שואלת, הסנגור יושב, הפרקליט משיב, ואז מגיע הרגע הגדול, לשופר נמסרת ביראת קודש מעטפה חומה אטומה לאור, שבתוכה נמצא החומר המודיעיני המשויך לאסיר והוא אשר יכריע את גורלו.

סיכוייו של האסיר להשתחרר תלויים בממלכה האפלה של דוחות מודיעיניים, הלשנות והערכות של קציני המודיעין למיניהם ולדורותיהם. אלה נאספים באמצעות כלכלת ההטבות הזעירות הניתנות לאסירים "משתפי פעולה" ונשללות מסרבנים. שיתוף פעולה משמעו מידע מפליל על אסירים אחרים. ההטבות הן מתנות קטנות מעבר למה שכתוב בפקודת בתי הסוהר: הארכת ביקור משפחה, טלפון, עבודה במטבח, נוזל סיכה להתייחדויות. אסירים אינם יכולים לדרוש מתנות קטנות, אלא לקבלן ליד מושטת ולמלמל בראש מושפל: "תודה אדוני המנהל". 

השופרים היושבים בוועדות השחרורים, החפצים בשנתיים של הארכת מינויים, לא שואלים מי האחראי לידיעות המודיעיניות. את קציני המודיעין אי אפשר להביא לוועדת השחרורים, והפרקליט המייצג את המדינה המתנגדת לשחרר אסירים כרפלקס קדמוני, מושך בכתפיו ואומר "אני סומך על קציני המודיעין". 

עד שיום אחד התערב בעניין השופט המחוזי דוד רוזן, הממונה על קבילות כנגד פרקליטים, תפקיד שהוא שני ברמת הסיכון למאכיל נמרים בספארי. הוגשה אליו תלונה כי הפרקליט שהגיש חומר לוועדה אישר שפרקליטים לא בודקים את הידיעות עם הגורם המודיעיני והם לא אחראים להן, וכיוון שהכלל "מוסיפים על הקודש ולא מפחיתים מן הקודש", חל על חומר מודיעיני, לא מוחקים ידיעות ישנות, לא רלוונטיות, אלא רק מוסיפים ידיעות חדשות. וכך כולל החומר המודיעיני רוחות רפאים, ארגוני פשע שיושבים בבתי אבות, עבריינים בכירים שהלכו לעולמם. 

הנציב רוזן קבע לפני כשבוע כי הפרקליטות היא לא "צינור אטום להעברת מידע לבית המשפט, הפרקליטות מייצגת את המדינה וכל שמועבר על ידה לבית המשפט או לוועדת שחרורים נתון לשליטתה ואחריותה". לכן, על הפרקליטים לוודא בעצמם כי החומר האפל רלוונטי־אקטואלי ולא אטריות קרות. באיבחה אחת ניקב השופט את קיר הפלדה המפריד בין עולם המשפט הגלוי ובין הסמוי מן העין. 

הפרקליטים צרחו: אנחנו לא ניגע בחומר הרעיל הזה ולא ניקח עליו אחריות, והם מסרבים למלא אחרי הוראת הרוזן בגיבוי פרקליט המדינה. ואני רואה בעיני רוחי התנגשות בין העולם הגלוי לעולם האפל. אני רואה חומר רדיואקטיבי מתפרץ החוצה (אולי בגלל שאני צופה בסדרה "צ'רנוביל"), אלפי אסירים שלא שוחררו בגלל חומר חסוי שלא נבדק מעולם דורשים צדק, והרבה שופרים בדימוס חוזרים אל התשבצים, פייסבוק וגינת הנוי.