הפרת זכויות האסירים במתקני הכליאה של שב"ס מחללת את כבודם
דו"ח הסנגוריה על מתקני הכליאה חושף שורת פגיעות בזכויות אדם, לצד תנאים קשים ובלתי סבירים. עם זאת, הוא מראה כי לשב"ס יש רצון ויכולת לתקן ליקויים
מרדכי קרמניצר 12.05.2019 05:59
דו"ח הסנגוריה הציבורית במתקני הכליאה של שב"ס חושף שורה ארוכה של פגיעות בזכויות האדם של עצירים ושל אסירים, לצד הפרות חוק ותנאי כליאה קשים ובלתי סבירים. מהתופעות החמורות במיוחד שמתועדות בו ראוי לציין את המסלול האפור של הפרדה לא רשמית, כלומר החזקת אסירים בתנאים הדומים להפרדה רשמית, שעיקרה ניתוק ממגע ומקשר עם כלואים אחרים - אך ללא מנגנוני הביקורת הקיימים בדין.
מדובר בתנאים קשים במיוחד שיש בהם סכנה ברורה לנזק נפשי, ואליהם מצטרפים לא אחת תנאים פיזיים קשים והיעדר טיפול, חינוך ותעסוקה. רבים מהמופרדים הבלתי רשמיים הם כלואים במצב נפשי קשה, שההפרדה עלולה בבירור להרע את מצבם המעורער. לצד זאת נעשה שימוש בלתי מידתי בכבילה, כולל כבילה בארבע הגפיים למיטה - לעיתים כשיש חשש שמדובר בענישה בניגוד לפקודות, המופעלת גם על קטינים.
כל מי שעיניו בראשו מבין כי לא מדובר בטיפול נאות באוכלוסייה קשה שמעשיה מושפעים ממצבה הנפשי. מקומם של כלואים אלה אינו בהפרדה בבתי הסוהר, אלא בבתי חולים פסיכיאטריים או במב"ן (מרכז לבריאות הנפש של שב"ס), ומן הראוי גם ששב"ס יאמץ את המלצות ועדת המומחים על השימוש בכבילה בבתי חולים פסיכיאטריים - שתכליתן צמצום משמעותי בשימוש באמצעי קשה זה.
אסור שגורלם של מוכי גורל אלה, שהחזקתם היא אתגר בלתי פשוט, יהיה כתפוח לוהט שהרשויות מגלגלות האחת לעבר רעותה. מעבר לכך קשה שלא להתרשם כי כבילת אסירים, בעת שהם מובלים מבית הסוהר למקומות אחרים (בפרט לבתי המשפט) ובתוך אותם מקומות, אינה נעשית על בסיס הכרעה אינדיבידואלית - אלא כעניין שבשגרה, משום שכך נוח ובטוח יותר לאחראים עליהם. התנהלות זו מפירה את הדין, ותוצאתה - פגיעה קשה בזכות הכלואים שלא להיחשף לסבל ולביוש שלא לצורך.
מספר לא קטן של ליקויים שנחשפו קשורים בעקיפין לזכות הכלואים להליך הוגן: הליקויים הקשים בתחומי הליווי וההובלה של אסירים המוצאים מחוץ לכלא, שהופכים נסיעה כזו למסע קשה, עתיר סבל ופוגעני, מביאים כלואים לוותר על זכותם להיות נוכחים ושותפים בהלכים שיפוטיים בעניינם - וגם פוגעים ביכולתם לעמוד בלחצי חקירה משטרתית או להתגונן בהליך השיפוטי. לתשומת לב מיוחדת ראויים הליקויים הקשים שהתגלו בחלק ממתקני המעצר בבתי המשפט: אין הפרדה הרמטית בין אולם בית המשפט לבין מתקן המעצר בבית המשפט, בזמן שהמתרחש בשני משליך על הראשון. שופטים אינם רשאים להתייחס לתופעה של כלואים כבולים המובאים לפניהם כאילו אינם מבחינים בה או שאיננה מעניינם
אין זה ההקשר היחיד שבו נפגעת בענייננו הזכות התשתיתית לקיום חברה הוגנת - הזכות לכבוד אנושי. דווקא משום שהכליאה כרוכה בפגיעה מכוונת ומוצדקת (אך קשה) בחירות, חשוב להקפיד על כבודם האנושי של הכלואים שעונש המאסר אינו אמור לפגוע בו. פגיעות קשות בפרטיות, במיוחד כאלה הקשורות בהיעדר הפרדה בין שירותים ומקלחת מאזור המגורים, בחשיפת הגוף במקלחת או בעשיית צרכים לעיני הסובבים, בחיפוש בעירום מלא במרכז התעסוקה "כדי לשבור שגרה", בענישה משמעתית קיצונית, ביחס בלתי הולם מצד הסגל ובהחזקת כלואים בכלובים - פגיעות אלה מחללות את כבודם.
גם תנאי כליאה קשים, מבחינה פיזית ונפשית, שהצפיפות היא אבן הראשה שלהם, פוגעים בכך. הפגיעה מתקיימת גם כשמוציאים קבוצת אסירים מכלל הכלואים - בראש ובראשונה כאשר מדובר בשיקום - אם משיקולי נוחות, כמו כלואים שאינם דוברי עברית, ואם בשל תפיסה פופוליסטית ביחס לאסירים הביטחוניים (לרבות אזרחי ישראל).
בשנת 2002 נפל דבר בכנסת ישראל: נחקק תיקון 42 לפקודת בתי הסוהר, שעיגן בחוק את תנאי הכליאה המינימליים שכל אסיר זכאי להם, לרבות הזכות להשתלב בפעילויות שיקום, חינוך ופנאי. תפקידו של שב"ס הורחב מהחזקת אסירים במשמורת לאחריות אקטיבית לשיקומם ולמניעת עבריינות עתידית. הדו"ח מלמד כי היתה לשינוי זה השפעה מבורכת על שב"ס וכי ננקטו לא מעט מהלכים בעקבותיו, אך לא התחוללה מהפכה של ממש המתחייבת מן התיקון בחוק. מה שתואר לעיל, והליקויים הנוספים שהדו"ח מצביע עליהם כמעט בכל מה שרלוונטי לחיי הכלואים - במיוחד בכל מה שקשור לתנאים ולמאמצים הקשורים בשיקום האסירים, כגון תעסוקה, טיפול סוציאלי, חינוך ופנאי - מעידים על כך. דגש מיוחד צריך להיות מושם בקטינים, שללא מאמצי שיקום מיוחדים, הכלא נעשה חממת גידולם כעברייני קבע. היעדר הפרדה בין קטינים לבגירים ושימוש קיצוני וחריג בענישת בידוד לגבי קטינים הם ההפך הגמור משיקום.
לא יהיה אפשר לחולל את השינוי הדרוש בלי שינוי רדיקלי בתנאי הצפיפות שבהם הכלואים נתונים. מבחינה זו ראוי לכל שבח פסק דינו המהפכני של המשנה לנשיאה בדימוס, השופט אליקים רובינשטיין, בסוגיית שטח המחיה לאסיר. מבחינה מעשית לא יהיה אפשר לעמוד באתגר ללא צמצום במספרי עצורים וכלואים, כלומר ללא הפיכת הכליאה המלאה בפועל לאמצעי אחרון ביחס למעצרים ולאמצעי ענישה הננקט רק כשאין ברירה. יש להתמיד בחיפוש המתמיד אחר חלופות מאסר, במגמה שוועדת דורנר (גילוי נאות - הייתי מחבריה) הצביעה עליה והתוותה דרך למימושה.
יש סיכוי לחולל שינוי של ממש. הדו"ח של הסנגוריה מצביע על רצון טוב ועל יכולת ביצוע של שב"ס לתקן ליקויים, וגם על כך שיש מתקני כליאה טובים בהרבה מאחרים היכולים לשמש דוגמה חיובית. הפיקוח של הסנגוריה, שאינה מסתפקת בביקורים רשמיים ובדו"חות פרטניים אלא עורכת ניתוח מקיף ומגישה סקירה כוללת, הוא תרומה חשובה ביותר.
זהו אתגר הניצב לפתח הכנסת והממשלה החדשות: עליהן להשלים בחקיקה ובתקנות את מה שהדו"ח מצביע עליו כעל חסר, וכן להפעיל מטעם המשרד לביטחון הפנים פיקוח ומעקב שיטתיים, מבוססי נתונים, על הנעשה בבתי הסוהר. יידוע האסירים על זכויותיהם ועל דרכי מימושן ובחינת עתירות האסירים הם אמצעים נוספים לקבלת נתונים. מעל לכול - חיוני שלתפקיד נציב או נציבת שירות בתי הסוהר ייבחר אדם מחויב לשיקום האסיר וכשיר להנהיג מערכת מורכבת ומאותגרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה