ומי שאין לו כסף?
"הקנס יהיה נמוך יותר, ומי שעדיין לא יוכל לשלמו יידרש לבצע שירות לתועלת הציבור. בהולנד למשל, יש טבלת המרה: ממירים את התשלום בשעות שירות לתועלת הציבור, ומי שלא עושה גם את זה – נשלח לכלא.
בשיטה הזאת, האדם לא רק אינו הופך לרחיים על צוואר המדינה – הוא אף משלם לה. זאת כמובן רק כאשר מדובר בעבריינים לא מסוכנים, הנשפטים לתקופות קצרות".
פתרון נוסף הוא אזיקים אלקטרוניים. לדברי גזל־אייל, לבתי המשפט וועדות השחרורים מוקצים כ–750 אזיקים אלקטרוניים, אך רק מחציתם פעילים.
לעומת זאת, בחו"ל כבר יש אזיקים המאפשרים לדעת איפה נמצא המפוקח בכל רגע. "כך למשל, בעל אלים יוכל ללכת לעבודה, לפרנס את עצמו ואת ילדיו, אך לא יתקרב לאשתו, ואם ויתקרב – הכלא שם תמיד", אומר גזל־אייל.
כלי אחר שהציעה ועדת דורנר עבור אסירים שריצו שנים ארוכות בכלא לא קיים כיום, ויצר לא מעט התנגדות בוועדה:
הוסטלים או בתי מעבר, המיועדים לאסירים שנשפטו לתקופה ארוכה, ועונשם קוצר בשליש בגין התנהגות טובה – ואליהם יגיעו שנה לפני שחרורם.
"בבית מעבר כזה ניתן יהיה לפקח על האסיר, ולהכשיר אותו בצורה הדרגתית לחזרה לחברה. שם ניתן יהיה להקנות לאסיר הרגלי תעסוקה ולסייע לו במציאת עבודה, והכל בתוך הקהילה, כשבמרבית שעות היממה הוא בהוסטל", אומר גזל־אייל.
"בית מעבר כזה יקטין את הסיכוי לחזרה לכלא. מהפן הכלכלי זה גם פתרון זול יותר: חודש בהוסטל עולה 3,000 שקלים לאסיר, לעומת חודש בכלא שעלותו 10,000 שקל. זוהי לא רק ענישה אפקטיבית התורמת לטווח הארוך, אלא גם חיסכון בכסף".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה