למה נכון להרחיב את מספר האסירים שיוצאים לחופשי לפני תום תקופת מאסרם?
"כשאסיר זוכה לשחרור מוקדם הוא עדיין מוגדר אסיר, ולכן עדיין מחויב בפיקוח. כך, ניתן להתנות את שחרורו בתנאים, ובדרך זו לסייע לו להשתקם. אם מחכים שהוא ירצה את מלוא תקופת מאסרו, אז ביום שחרורו הוא משתחרר בלא כל פיקוח או שיקום, ולמדינה אין זכות לדרוש ממנו יותר דבר".
הכלים שאתה מציע נשמעים הגיוניים ואפקטיביים, ובכל זאת לא הרבה משתנה.
"זה קורה בעיקר בגלל מאבקי כוח בין הגורמים השונים המטפלים באסירים. אין כיום גורם שמשלב את חלופות השיקום והענישה.
"שב"ס אחראי על תקופת הכליאה אך לא על השיקום אחריה, הרשות לשיקום האסיר אחראית על האסירים שמשתחררים, שירות המבחן עוסק בפיקוח ושיקום על נאשמים בתחילת ההליך ועל נידונים שלא נשלחו למאסר – וכל הגופים האלה צריכים לעבוד בתיאום עם התביעה המשטרתית, הפרקליטות, ועדות השחרורים ובתי המשפט. הגופים האלה לא תמיד מדברים באותה שפה.
"באגף התקציבים כבר הבינו את החשיבות החברתית ־ כלכלית של שיקום האסירים, אבל העובדה שאין גורם מטפל אחד מעלה את השאלה: אם יינתן תקציב – למי בדיוק הוא יינתן, ומי ערב שאכן ינוצל בצורה נכונה?"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה