שיטת שב"ס: האסיר לא יקבל חופשה בגלל "כוונות שליליות"

שיטת שב"ס: האסיר לא יקבל חופשה בגלל "כוונות שליליות"

שירות בתי הסוהר משתמש במידע מודיעיני נגד הכלואים: אסיר שעותר להשיג חופשה למשל, עלול לעמוד בפני מידע חשאי שמוגש רק לשופט. הוא עצמו יקבל רק כותרת כמו "התנהגות שלילית". לפי מחקר חדש, רוב העתירות נדחות

יהושע (ג'וש) בריינר 24.11.2017 05:40 עודכן ב: 05:41

עומאר מוסלמני, תושב ירושלים המרצה כשנתיים מאסר בכלא איילון, בגין עבירות אלימות ביקש בחודש מאי לצאת לחופשה מיוחדת של 12 שעות, כדי להשתתף בחתונת אחיו. אין מדובר בבקשה חריגה, ולעתים נענה שירות בתי הסוהר (שב"ס) לבקשות כאלה, אך במקרה הנוכחי, הגיב שב"ס בסירוב מוחלט. בעקבות כך, עתר מוסלמני לבית המשפט המחוזי בניסיון לשנות את ההחלטה. אלא שאז טענו בשב"ס כי קיים מידע מודיעיני על "התבטאות חריגה" שלו וכן על "מעורבות שלילית". זה כל מה שנמסר לפרקליטו. 

בעקבות המידע דחה בית המשפט את העתירה ומוסלמני לא נכח בחתונת אחיו. 

אין זה מקרה חריג. פאדי נתשה מרצה עונש מאסר על רצח והוא כלוא כבר 15 שנים. עד לשנה האחרונה יצא ל–14 חופשות, אך לאחרונה הופסקו חופשותיו בעקבות מידע מודיעיני על "פעילות פלילית". מעבר לכך לא קיבל פירוט. 

הוא הגיש עתירה, שכתב בכתב ידו על נייר שנתלש ממחברת, לבית המשפט המחוזי בלוד. "מה אני אמור לעשות על מנת להוכיח שאין לי כוונה לפעילות פלילית בחוץ?", תהה נתשה מול השופט, "אני מוגבל בראייה, יש לי מעל 50% נכות, איזה פעילות אני כבר יכול לעשות?". ובכל זאת, בקשתו נדחתה. 

מהאסיר המפורסם רומן זדורוב, הכלוא בכלא שאטה בצפון, נמנע לצאת להתייחדות עם רעייתו. כאשר עתר לבית המשפט בנצרת, הציג סב"ס לשופט לא פחות מחמש ידיעות מודיעיניות חשאיות נגדו. זדורוב קיבל רק את הכותרות: "מעורבות שלילית", "כוונות שליליות" ו"הסתות". אך השופט שקיבל את המידע דחה את העתירה וקבע כי "על רקע התנהלותו של העותר בתקופה האחרונה, שלילת טובת ההנאה לעת הזאת איננה בלתי סבירה". 

אפקט מרתיע

עתירות של אסירים תופסות בשנים האחרונות חלק הולך וגדל בדיונים בבתי המשפט המחוזיים. חלק ניכר מהן עוסקות בבקשות (שנדחו בידי שב"ס) לחופשות מהכלא, לשיפור תנאי הכליאה, או בבקשות הנוגעות לאופן הטיפול בהם. ואולם, ברבות מהעתירות מגיש שב"ס מידע מודיעיני חשאי, אשר מוגש לעיונו של השופט בלבד. העותר וסניגורו מקבלים רק תמצית קצרה (המכונה פראפרזה) וכוללת מלים בודדות דוגמת "כוונות שליליות".

לרוב המידע המודיעיני מבוסס על מקורות של קציני שב"ס או המשטרה, ולעתים הוא מגיע מהשב"כ. ברוב המקרים המידע הזה מוביל לדחיית העתירה. מחקר חדש על זכויות אסירים, שערכה האחראית על תחום האסירים בסניגוריה הציבורית, עורכת הדין מיה רוזנפלד, ואשר הוצג השבוע בכנס של המחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן, מגלה כי ב–38% מעתירות האסירים, מוצג לבית המשפט מידע מודיעיני חסוי מטעם שירות בתי הסוהר. 

במחקר, שבחן 500 עתירות שהגישו אסירים לבתי המשפט במהלך שנת 2012, התגלה עוד, כי ב–85% מהתיקים בהם הוגש חומר מודיעיני, עתירתו של האסיר נדחתה. רוזנפלד טוענת במחקר, שעד היום לא נקבעו בדין הסדרים להצגת החומר המודיעיני, וכי בפועל, אם האסיר או סנגורו דורשים לעיין בחומר המודיעיני, על המדינה להוציא תעודת חיסיון, הליך שאורך זמן ממושך. ואולם, מרבית האסירים המגישים עתירות אינם מיוצגים כלל ואינם מודעים לזכותם זו. 

האסיר נאלץ לסמוך על בית המשפט, שיידע לבחון את המידע המודיעיני ולהחליט אם הוא רלוונטי להחלטה. "עצם השימוש של גורמי כליאה בראיות חסויות עשוי לפגוע בהליך ההוגן המתנהל בעניינם של אסירים", כתבה רוזנפלד. "ייתכן גם, שלעצם קיומו של מידע מודיעיני יש אפקט פסיכולוגי מרתיע על שופטים". כאמור, המחקר גילה קשר מובהק בין הצגת מידע מודיעיני לבין הכרעה משפטית נגד האסיר. 

משב"ס נמסר בתגובה: "אנו עומדים מאחורי המידע המודיעיני המוצג בבתי המשפט". באשר למחקר נמסר משב"ס: "נשמח לקבלו וללמוד אותו". 

נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, רון שפירא, מתח בכנס ביקורת על התנהלות שב"ס: "זה נושא מאוד פרוץ ולפעמים חומר מודיעיני יכול לבלבל ולהפחיד", אמר שפירא. "היה לי תיק שבו אסיר ביקש לעבור לכלא אחר, והעבירו לי מידע מודיעיני עם כמאה עבריינים, שכללו את רשימת האויבים שלו שעשויים לפגוע בו. אלא שאז עיינתי בחומר וראיתי שרק שלושת הראשונים רלוונטיים כי הם באמת בכלא. פניתי ליועצת המשפטית של שב"ס ושאלתי, 'למה אתם מגישים רשימה שרוב החומר בה לא רלוונטי, אתם מעבירים רשימה רק כדי להפחיד?'" לדבריו, "לפעמים, אם אתה לא מדפדף ובוחן את החומר, אתה אומר לעצמך שעם כל כך הרבה איומים, ההחלטה לא להעבירו ודאי נכונה". 

שפירא העלה טענה נוספת (שהסניגורים מרבים להעלות), על כך שתמצית המידע שניתן לחשיפה, ה"פראפרזה" ומועבר לסניגורים, דלה ביותר. החומר, המוגדר כ"חומר מודיעיני שלילי" מוגש בכתבי התשובה לבתי המשפט, ובו מידע לעיני השופט בלבד. הסניגורים שלא יודעים מה מסתתר מאחורי הסיסמה "כוונות שליליות", או אפילו "פעילות פלילית", לא יכולים להתמודד עם המידע ולנסות לסתור אותו. 

השופט שפירא אמר שלעתים, כשכתוב חומר חסוי, "האסיר מיוזמתו קם ואומר 'אני אגיד לך מה החומר'". כך, בדיון בעתירה של איש ארגון פשיעה מהדרום, הוגש מידע מודיעיני שכלל "קשר בין עבריינים" ו"מתיחוּת בין אסירים". המידע היה חסוי, אבל בדיון, אמר שפירא, "האיש סיפר שמדובר במידע נגדו, שרקמו כמה אסירים מארגון יריב ומסרו אותו לקצין המודיעין. אני מעיין בחומר ורואה שזה בדיוק מה שהאסיר סיפר. נוצר מצב ששב"ס יודעים מה המידע, אני יודע, והאסיר יודע. רק הסניגור לא יודע". 

השופטת קלרה רג'יניאנו מבית המשפט המחוזי מרכז, שבו מתבררות רבות מעתירות האסירים, כי חלק גדול מבתי הסוהר ממוקמים בשטחו ובהם כלא איילון ומעשיהו, תמכה בדברי שפירא. "אסיר שעומד לדין משמעתי, הופך מיד למידע חסוי — זה אבסורד. זה לא עונה להגדרה של פראפרזה וכל הנושא הזה טעון בדיקה, כדי שהאסיר יוכל להתמודד עם המידע שמוצג מולו". 

לדבריה, בדיונים היא משמיעה את עמדתה זו לנציגי שב"ס בכל פעם שעולה סוגיית המידע המודיעיני. במקרה של זדורוב למשל, נטען כי "המעורבות השלילית" היתה ניסיון שלו להסית אסירים נגד סוהרי שב"ס, על רקע התנאים הירודים לטענתו בחדר ההתייחדות. במקרה של מוסלמני ציין עורך דינו כי אותה "התבטאות חריגה", שהוצגה כמידע מודיעיני, היתה טענה שהוא חילק בכלא סוכריות לאחר אחד הפיגועים בירושלים. "לא היה דבר כזה", טען סניגורו בדיון. 

"ברגע שמוגש מידע מודיעיני, האסיר יודע שהוא יכול לשכוח מהעתירה וידו של שב"ס על העליונה", אומרת עו"ד עביר בכר, המרבה לייצג אסירים בעתירות כאלה. "לעתים קרובות בית המשפט מניח מלכתחילה שהחומר צריך להיות חסוי, אבל לא כל מה שהמדינה חושבת שצריך לכסות, צריך להיות סמוי מהעין. לא אחת צעקות של אסירים הופכות להיות מידע מודעיני שמוגדר כ'התנהגות שלילית' והאסיר בכלל לא יודע שזה משמש נגדו. 

"זה קלף שנועד להפחיד את השופטים, כי פתאום יש מולם גורם מודיעיני, לפעמים גם שב"כ, ובית המשפט לא ייקח את הסיכון לקבוע נגדם. לא אחת אסירים פשוט מרימים ידיים כי הם יודעים שיוגש נגדם מידע שהם לא יכולים להתמודד מולו". 

אפשר היה לחשוב ששב"ס מצאו כלי יעיל לטרפד עתירות של אסירים, שכן לפי המחקר של רוזנפלד רק כ–4%–5% מהעתירות מתקבלות. אך זה לא בהכרח אומר שהאסיר יוצא בידיים ריקות. "ההכרעה המשפטית אינה משקפת את התוצאות לאסיר, שכן לא אחת העתירה נדחית אולם האסיר מקבל את מבוקשו משב"ס, לאחר הגשת העתירה כדוגמת יציאה לחופשה או בחינה מחודשת של בקשתו", כתבה במחקרה. "עולה כי ב–60% מהתיקים האסיר משיג תוצאה חיובית עבורו, כמו קבלה חלקית של העתירה או בחינתה מחדש, כך שהממצא המרכזי של המחקר מראה שעתירת אסיר היא כלי משפטי אפקטיבי".