מאז 2012 הוגשו ליחידה הארצית לחקירת סוהרים יותר מ-2,000 תלונות, אך פחות מ-1% מהן הובילו להגשת כתבי אישום. אך גם אלה, ברובם, ביוזמת שב"ס ונגד סוהרים הפוגעים בתדמית הארגון.
כתבתו של יניב קובוביץ כתב עיתון הארץ 1.1.17
בינואר 2016 הגיע אסיר מכלא גלבוע לדיון בעניינו בבית משפט השלום בירושלים. עם תום הדיון, בהגיעו חזרה לכלא, התבשר כי יועבר לתא חדש ולא קיבל הסברים מדוע ולמה. לדברי האסיר, לאחר שביקש לשוב בכל זאת לתאו — בו נשארו התרופות אותן הוא נוטל, בגדיו וחפציו האישיים — תפס אותו הסוהר בצווארו, בתנועת חנק, וחבט את ראשו בקיר. החבטה היתה כה חזקה עד כי האסיר איבד את ראייתו בעין אחת ואף נדרש לניתוח בו הוכנס שתל פלטינה לגולגולת שלו.
מקרה זה הוא רק דוגמה אחת מני רבות. מאז 2012 הוגשו ליחידה הארצית לחקירות סוהרים (יאח"ס) 2,354 תלונות, וגם מספר זה — כך מעריכים סנגורים ואסירים שונים — נמוך ביחס למציאות שבין כותלי בתי הכלא בישראל. זאת, משום שאסירים רבים מעדיפים להבליג ולא להתלונן נגד הסוהרים איתם הם באים במגע יומיומי, מחשש כי תלונה תעלה להם ביוקר.
זהו גם המקום לציין עובדה נוספת: סוהר נגדו הוגשה תלונה או אף נפתחה בעניינו חקירה איננו מושעה — וממשיך לעבוד בצמוד לאדם שהתלונן נגדו.
"יאח"ס אמורה להיות אחת ממנגנוני הפיקוח והבקרה החשובים ביותר על התנהלות גורמי שב"ס", אומרת עורכת הדין עביר בכר, שמייצגת אסירים רבים. "בפועל מדובר במנגנון בלתי יעיל שלא מתפקד כהלכה, דבר שמעצים את חוסר האמון של האסירים במערכת אכיפת החוק ונציגיה".
אחת התלונות שכן הוגשה ליאח"ס מביאה את סיפורו של קטין שבמהלך שנת 2015 התלונן כי סוהר מיחידת נחשון — יחידת העילית של שב"ס — הכה אותו בתא המעצר ואמר לו: "אני מנחשון ולנו מותר הכל". לאחר מכן, סיפר הקטין, הגיעו כמה סוהרים ומשכו אותו לחצר בית הכלא, שם החלו להכותו.
אחד הסוהרים פירק את מקל המגב שהיה במקום והחל לדפוק בו על הרצפה בעודו צועק "ראש למטה". בהמשך, טען הקטין, הסוהר השתמש במקל כדי להכות אותו בגבו. רק בתום האירוע, העבירו הסוהרים את המתלונן לתא בידוד כשהוא נאזק למיטה בידיו וברגליו. מאז עברה יותר משנה אך גורל התלונה אינו ידוע.
ככלל, הטיפול בתלונות המוגשות מעלה שאלות. נתונים שהעבירה באחרונה המשטרה במסגרת חוק חופש המידע לידי נעם רותם מהאתר "שיחה מקומית" מגלים כי מבין 2,354 התלונות שהתקבלו במשרדי יאח"ס, רק כרבע (580) הבשילו לכדי פתיחת חקירה. המערכת עובדת לאט, ומעט. יתר על כן, מספר התלונות נגד סוהרים שהפכו בסופו של דבר לכתב אישום נמוך הרבה יותר - 22. וגם מספר זה עלול להטעות, שכן מרבית התלונות הללו כלל לא הגיעו מהאסירים כי אם משירות בתי הסוהר (שב"ס) עצמו — ועיקרן אינו רווחת הכלואים אלא תלונות על סוהרים שביצעו עבירות שיש בהן כדי לפגוע בתדמית הארגון ובאופן התפקוד השוטף שלו. "במרבית ההרשעות מדובר בעבירות שמביכות את שירות בתי הסוהר, שהוא הגוף שהתלונן ופחות אם בכלל בתלונות של אסירים נגד סוהרים", אומר עורך הדין חליל זאהר מהמחלקה המשפטית של הוועד הציבורי נגד עינויים.
ואכן, בדיקה של כתבי אישום אלה — ש–20 מהם הסתיימו בהרשעה - מראה כי מרבית העבירות שהמואשמים בהן הגיעו לבית משפט כללו הברחת טלפונים על ידי סוהרים לאסירים, הברחות סמים עבור בצע כסף, יצירת קשר קרוב עם אסירים במטרה להעביר לו מידע וציוד ועבירות מין בתוך הארגון.
אז מה עולה בגורל תלונות האסירים על שימוש בכוח נגדם? אלה, כך
נראה, ממשיכות להיערם במשרדי יאח"ס. רק בשמונת החודשים הראשונים של 2016 הגיעו אליה 233 כאלה ונכון להיום אף אחת ממנה לא הפכה לכתב אישום.
חובת דיווח
היחידה הארצית לחקירת סוהרים היא גוף הפועל באחריות משטרת ישראל, יושב במטה להב 433 וכפוף ליאחב"ל. בראשה עומד קצין בדרגת סגן ניצב, היום זהו יוסי ברנצקי, ותחתיו פועלים 11 חוקרים שתפקידם לבדוק ולחקור טענות בדבר ביצוע עבירות פליליות על ידי אנשי שירות בתי הסוהר במסגרת מילוי תפקידם.
על פי פקודות נציבות בתי הסוהר, לכל אסיר יש אפשרות להתלונן ליאח"ס, כמו גם לאנשי סגל העדים להתנהלות אלימה או בעייתית של סוהר כלפי אסיר.
למעשה, על סוהרים חלה חובה לדווח על כל התנהגות פסולה לראש ענף משמעת בשירות בתי הסוהר, גם אם האסיר עצמו לא התלונן, ואם יש חשד סביר כי השימוש בכוח היה שלא כדין, עליהם להעביר את הטיפול באירוע ליאח"ס.
בחזרה לתלונות האסירים. הנתונים מראים כי מדי שנה מוגשות בממוצע כ–500 תלונות נגד אנשי סגל, אך רובן הגדול לא זוכה לכל מענה. יתר על כן, מבין 580 המקרים שכן נמצאו ראויים לחקירה, בפועל נפתחו רק 134 תיקים, שרובם הגדול נסגר בעילות של "חוסר עניין לציבור, ו"חוסר ראיות". עורכי דין לא מעטים טוענים כי במקרים רבים בדיקת התלונות וחקירתן מתבצעת זמן רב לאחר התרחשות האירוע. "אסיר החווה אלימות מצד סוהרים ומבקש להתלונן צריך לצפות כי חקירת האירוע לעולם לא תתרחש בשעת קרותו או בסמוך לה", אומרת עו"ד בכר. "פרק הזמן בין האירוע האלים לבין בואו של החוקר מספיק כדי לתאם עדויות בין הסוהרים ואין זה פלא שרוב התיקים נסגרים. סימני חבלה על גופם של האסירים לא תמיד מתועדים בזמן וכך גם הראיה הישירה לתקיפה מאבדת ממשקלה. מבחינתם, המערכת רואה אותם רק כשהם נאשמים וחשודים אך ברגע שהם קורבנות הם נהפכים לשקופים".
על כך יכול להעיד גם עורך הדין זאהר, שרק בשנה האחרונה הגיש ליאח"ס שבע תלונות על התעללות סוהרים בעצירים, כאשר בשישה מהמקרים מדובר בקטינים. אחת התלונות מתייחסת למקרה שאירע בדצמבר 2015, אז התבקש נער בן 15 וחצי להגיע לחקירה בתחנת קדם במחוז ירושלים בחשד לזריקת אבנים. לדברי הנער, בתום חקירתו הועבר לתא המעצר במגרש הרוסים ונלקח על ידי אחד הסוהרים לחדר המתנה. בשלב זה החל להרגיש כאבים ברגלו, בה עבר ניתוח זמן לא רב קודם לכן. לפי התלונה, כשאמר זאת לסוהר, הוא נענה ב"תשתוק" ונלקח לפינה מרוחקת. שם, לדבריו, שחרר אותו הסוהר מהאזיקים והחל לתקוף אותו בבעיטות ואגרופים לכל חלקי הגוף. בנוסף דחף אותו הסוהר על הקיר ובעט לכיוון רגלו הפגועה. גם לאחר שנלקח על ידי הסוהר לתא המעצר, זה לא חדל ממעשיו ולפי הקטין הוא נמשך מהמיטה אל הרצפה, והסוהר בעט בו וחבט בפניו.
לאחר שהגיש את התלונה, סיפר הקטין, אמר לו חוקר כי עדיף יהיה לו לחזור בו מאחר שיהיה קשה להוכיח כי המקרה המתואר אכן התרחש. בתגובה לכך, שלח עו"ד זאהר מכתב לראש יאח"ס, סנ"צ ברנצקי. "לדברי הקטין ביקר אותו בחור בלבוש אזרחי ומסר לו כי הגיע בעקבות התלונה שהגיש נגד סוהרים", כתב שם. "אותו חוקר לטענתו המליץ לו לחזור בו מהתלונה כדי שלא יסתבך". בתגובה למכתבו השיב ברנצקי כי טענותיו "הינן משוללות כל יסוד ומכאן אני סבורים שאינן ראויות להתייחסות כלל. החוקר הגיע לכלא מגידו במטרה לגבות עדות מפורטת ממרשך, אך כאמור מרשך טען בפני החוקר שאין לו על מה להתלונן". לזאהר יש תובנה משלו לגבי המקרה. "לרוב כשהחוקר מטעם המשטרה מגיע אל המתלוננים, רובם חוזרים בהם מהתלונות", הוא אומר. "הקטינים חשים מאוימים. הם סיפרו לי שנרמז להם לרדת מהתלונה כדי שלא יסתבכו".
הואשמו והורשעו
מקרה חריג תועד בחודש שעבר באולמו של שופט בית משפט השלום ברמלה, הישאם אבו שחאדה: שני סוהרים הורשעו בתקיפת אסיר בנסיבות מחמירות. התיק שהובא לפתחו של אבו שחאדה עסק בקורותיו של אירוע מינואר 2012.
אז, ליוו שלושה סוהרים אסיר לטיפול בבית חולים אסף הרופא. האסיר ביקש ממלוויו לעשן סיגריה, אך סורב. במקום החל ויכוח ובעקבותיו התנפל אחד הסוהרים על האסיר והחל להכותו בפניו בסטירות ובאגרופים. סוהר נוסף הצטרף והלם אף הוא בפניו של האסיר כמה פעמים, לרבות באמצעות האזיקים שהיו בידו. בהמשך נכבל האסיר למיטה וידיו נקשרו. בעקבות אירוע זה נזקק האסיר לטיפול רפואי שכן נגרמו לו שטפי דם מסביב לעין ימין ובלחמית העין וכן נפיחות סביב עין שמאל, שפשוף בקרקפת וחתך מדמם בלחי. עתה נותר לאסיר לחכות לגזרי הדין שיושתו על סוהריו.
השאלות לא מסתיימות ביציאה מאגפי הכליאה לגברים. דו"ח ביקורת של לשכת עורכי הדין שפורסם בחודש נובמבר האחרון ובדק את התנהלות הסוהרים והסוהרות בכלא נווה תרצה גילה ממצאים מטרידים. אסירות ששוחחו עם נציג הלשכה העלו טענות קשות על אלימות סוהרים נגד אסירות.
הן הדגישו מקרה חמור אחד, של אסירה בת 20 המרצה מאסר בגין עבירות תעבורה, ולדבריהם הוכתה קשות, בכל גופה, בידי סוהרים שגם משכו אותה בשערותיה וגררו אותה בכוח לאגף הבידוד. עו"ד לירן זילברמן שביצע את הביקורת והלך לשוחח עם האסירה הבחין בחבלות קשות על פרק כף ידה.
בשיחתה עמו סיפרה האסירה כי נכבלה לילה שלם למיטתה והוכתה, אך נמנעה מלתאר בפרוטרוט מה אירע.
בשיחה עם מפקדת בית הסוהר, נאמר לעו"ד זילברמן שאכן התרחש אירוע שלא היה צריך לקרות, עם אחד הסוהרים, ושהסוהר הועבר לתפקיד אחר.
מאוחר יותר, כאשר קיבלה תגובה משב"ס, היה בה מסר אחר, לפיו מקורה של החבלה בניסיון התאבדות של האסירה ולאחר שהתפרעה נאלץ הצוות להעבירה לבידוד. כך או אחרת, על פי פקודות שירות בתי הסוהר, תלונה זו היתה חייבת לעבור לטיפול יאח"ס ולא להיסגר במסגרת בית הכלא.
ממשטרת ישראל, שיאח"ס נמצאת תחת אחריותה, נמסר בתגובה כי "כל טענה, מידע או תלונה המובאים לידיעת היחידה נבדקים וככל שהם מבססים חשד לביצוע עבירה פלילית - נחקרים באופן נחוש ומקצועי". עוד הוסיפו בנתונים יש הטעיה מגמתית "שכן כאשר מדובר בתלונות הדדיות הן מטופלות ביחידות המשטרה השונות ויתרה מכך, למעלה ממחצית מהפניות המגיעות מאסירים מדי שנה מועברות לקצין תלונות אסירים וחלקן לטיפול משמעתי בשל אופיין שכלל אינו נוגע למגרש הפלילי". במשטרה אומרים כי "חומרי החקירה והראיות לכאורה, ככל שהתגבשו כאלה, מועברים להחלטת הפרקליטות, אשר הסמכות להגשת כתבי אישום כנגד עובדי שב"ס בהקשר למילוי תפקידם מצוי בסמכותה הבלעדית. מדי שנה, לרבות בשנה הנוכחית, מועברים 10–20 תיקים בהם התגבשה תשתית לביצוע עבירות פליליות".
לעניין חששם של אסירים להתלונן אמרו במשטרה כי "ככל שנפתחת חקירה פלילית במקרה של תלונת אסיר נגד סוהר ונמצא שיש מקום לכך, מורחק הסוהר לפרקי זמן שונים מהמתקן בו שוהה האסיר הנוגע בדבר ובמקרים המצדיקים זאת, אף ממתקני שב"ס בכלל".
במשטרה ביקשו להוסיף כי בכל הקשור להעברת מידע, יאח"ס "פועלת בשיתוף פעולה הדוק עם השב"ס וחלק ניכר מפועלה מתבסס מטבע הדברים על מידע המועבר מגורמיו לצד תלונות מאסירים ומאחרים".
שב"ס: ריבוי התלונות מעיד על פתיחות המערכת
משב"ס נמסר בתגובה: "הסוהרים ואנשי סגל שירות בתי הסוהר מתמודדים מדי יום מול אוכלוסייה מאתגרת וקשה ביותר – אסירים שביצעו עבירות חמורות ונשלחו לבית הסוהר.
העובדה כי מוגשות תלונות רבות של אסירים כפי שצוין בכתבה, בפער ניכר מול רוב מדינות המערב, מעידה על פתיחות מערכות המדינה ובכללן שב"ס, ועל הכוונה לשמור על התנהלות תקינה, חוקית ומוסרית של בתי הסוהר. כבכל מערכת שמנהלת מנגנון פיקוח ובקרה, תלונות מוגשות ונבדקות, ולא כולן מגיעות לכדי הליך משפטי.
יצוין כי בנוסף לתלונות למשטרה, עומדת לאסירים הזכות לעתור לבית המשפט. העובדה כי רוב מוחלט של עתירות אסירים לבתי המשפט (מעל 95%) נדחות פעם אחר פעם על ידי השופטים בבתי המשפט השונים, עשויה להעיד על ריבוי תלונות שווא. זאת מבלי להפחית בחשיבות בדיקה וטיפול במקרים מוצדקים, כפי שנעשה. לא מוכרות תלונות של אסירים על פגיעה בהם לאחר שהתלוננו או עתרו. באם יש כאלה הן תיבדקנה.
נוסף על כך, בתי הסוהר נתונים לביקורת פנימית וכן ביקורת מובנית של מספר גופים חיצוניים המבקרים את שב"ס על פי חוק, כגון הסנגוריה הציבורית, לשכת עורכי הדין, מבקרים רשמיים ועוד, המהווים נדבך נוסף לבדיקות תלונות וטענות של אסירים.
שירות בתי הסוהר רואה חשיבות בחקירות של יאח"ס, כגוף חקירה חיצוני ועצמאי, שנועדו לסייע גם הן להבטחת טוהר המידות ושמירת החוק בפעילות הסוהרים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה