יום שלישי, 20 בספטמבר 2016

מי משלם את מחיר העיוורון של מערכת אכיפת החוק?



מאת שיחה מקומית
כותבת אורחת: חגית לרנאו

למרות הסיקור הנרחב של פרשות שחיתות נגד אנשי ציבור, בפועל רוב פעילות אכיפת החוק מופנית כלפי אוכלוסיות עניות ומוחלשות. דוח חדש של הסניגוריה הציבורית מציע לבחון לעומק את ההשלכות החברתיות של הפעלת סמכויות האכיפה כלפי אוכלוסיות אלה, ולצמצם אותן בהתאם
 
אחד העקרונות המנחים את פעילות הסניגוריה הציבורית, אשר בא לידי ביטוי בדוח הסניגוריה שפורסם השבוע, מצוי במאמץ לצמצום השימוש בסמכויות שלטוניות המופעלות על ידי גופי מערכת אכיפת החוק – במיוחד כאשר סמכויות אלו מופעלות כלפי אוכלוסיות חלשות ופגיעות.
 
כדי להבין גישה זו, חשוב להכיר שלושה נתונים אשר בדרך כלל אינם זוכים לתשומת לב מספיקה בדיון הציבורי אודות עבריינות ופשיעה:
 
עובדה ראשונה היא שחלק הארי של החשודים והנאשמים אינם עבריינים מקצועיים או חזרתיים. עובדה מפתיעה זו נלמדת מנתונים המראים שכ-70% מהנאשמים שהורשעו לאורך השנים לא יחזרו לבצע עבירות (על פי בדיקה שעשתה משטרת ישראל בשנת 2009 שכללה כמעט חצי מיליון בעלי רישום פלילי, נמצא כי מתוך 465,000 בעלי רישומים פליליים 324,000 היו בעלי רישום יחיד). נתון זה נתמך גם במחקרים המלמדים כי 6% מכלל עוברי החוק, הנחשבים עבריינים מתמידים, מבצעים כמחצית מהעבירות.
 
עובדה שנייה היא שלצד חשיבותה של מערכת המשפט הפלילי במניעת עבריינות, יצירת הרתעה וחינוך, יש לה תוצרי לוואי שליליים, אשר תורמים להנצחת התנהגות עבריינית וגורמים לפשיעה. כך, לדוגמא, מעצרו של אדם, ולו לזמן קצר, עלול לגרום לפיטוריו מעבודתו, להכתים אותו ואת בני משפחתו ולגרום לו לנזק חברתי גדול גם אם לא יוגש נגדו כתב אישום. זאת במיוחד אם הוא מגיע מרקע כלכלי קשה וללא משאבים חברתיים.
 
עובדה שלישית, שזכתה לתשומת לב ציבורית בשבוע האחרון היא שחלק גדול מסמכויות מערכת אכיפת החוק מופעלות כלפי אוכלוסיות מוחלשות.
 
למרות הסיקור הנרחב של פרשות שחיתות וחשדות נגד אנשי ציבור, הם למעשה רק חלק קטן מפעילות אכיפת החוק, המופנית ברובה כלפי אוכלוסיות עניות ומוחלשות. המספרים מדברים בעד עצמם: בכלא היחיד לנערים בישראל מהווים נערים ערבים ונערים אתיופיים מעל ל-80% מהכלואים; רק 10% מהאסירים בישראל סיימו 12 שנות לימוד; ובכלא הנשים נווה תרצה נמצא שהרוב המכריע של האסירות עברו התעללות פיזית או מינית, ואחוז ניכר מהן מטופלות תרופתית עקב לקויות שכליות או נפשיות.

השקופים על הספסלים האחוריים
 
אחד מהערכים המרכזיים של המשפט הפלילי מצוי בהתמקדות במעשה הפלילי. אתוס זה מביא לידי כך שמערכת אכיפת החוק עסוקה בגיבוש ראויות להוכחת יסודות העבירה ובשאיפה לאחידות בענישה של מי שהורשעו בדין.
 
אך אתוס זה תורם להיווצרות עיוורון מערכתי כמעט מוחלט על ההשלכות החברתיות של הפעלת סמכויות מערכת אכיפת החוק: על אילו אוכלוסיות מופעלות עיקר סמכויותיה? ומהן ההשלכות החברתיות של הפעלת סמכויות אלו?
 
עבור עורכי הדין המייצגים מטעם הסניגוריה הציבורית חשיפה להשפעות החברתיות השליליות היא חלק מהמציאות של ייצוג אוכלוסיות מוחלשות.
 
בחלק מהמקרים מדובר במעשים קשים ואין חולק כי נדרשת תגובה חברתית שתמנע המשך פגיעה בחברה. אך במקרים לא מעטים, מדובר באירועים חברתיים קלי ערך של אנשים ללא עבר פלילי, וספק רב אם ראוי להפעיל סמכויות שלטוניות מתייגות, המנציחות מצוקה ותורמות להיווצרות עויינות וחשדנות בקרב אוכלוסיות אלו כלפי מערכות שלטוניות.
 
במהלך השנים פועלת הסניגוריה הציבורית למתן את היקף הפעלת סמכויות האכיפה כלפי אוכלוסיות אלו, הן בייצוג לקוחות והן במישור המערכתי.

כך לדוגמא הסניגוריה נאבקת בריבוי המעצרים בישראל, שעלו ביותר מ-300% במהלך 20 השנים האחרונות. עלייה זו משתקפת במציאות יומיומית שבה נעצרים אנשים מהשוליים החברתיים, קשישים, מכורים לסמים, ולוקים בשכלם ובנפשם – חלקם נעצרים בגין מעשים פעוטים. דוגמא נוספת היא של כתבי אישום המוגשים בשל עבירות קלות ערך, בניגוד להסדר סגירת תיק מותנה שקבע המחוקק כבר בשנת 2013, שמטרתו לאפשר הסטת התגובה החברתית מתגובה פלילית לתגובה מנהלית.
 
לא רק אתיופים
 
הסניגוריה גם פועלת להפחתת שימוש בסמכויות שלטוניות ביחס לשתי קבוצות מוחלשות: האחת היא עבירות המתבצעות על רקע מצוקה כלכלית קשה, כדוגמת גניבת מוצרי מזון בסיסיים, גניבת חשמל או פלישה לדיור ציבורי. קבוצה שנייה היא של חשודים ונאשמים עם לקות שכלית או נפשית המבצעים עבירות על רקע לקותם. ביחס לשתי הקבוצות הללו צריך להסיט את התגובה החברתית מתגובה המבוססת על מעצר, הרשעה ולעיתים כליאה לתגובה המבוססת על סיוע, שילוב בטיפול ומיצוי זכויות סוציאליות.
 
בשבועות האחרונים מתמקד השיח הציבורי בתוצרים השליליים של הפעלת סמכויות שיטור וענישה עודפים כלפי יוצאי אתיופיה. מחאתם של יוצאי אתיופיה הצליחה לזעזע את הציבור ולהניע שינוי תודעתי חשוב. קריאה בדוח הסניגוריה הציבורית מלמדת שהדיון החברתי העוסק בשיטור יתר ובשימוש עודף בסמכויות המשפט הפלילי צריך להתרחב ולהתייחס לקבוצות מודרות נוספות.
 
ד"ר חגית לרנאו, המשנה לסניגור הציבורי הארצי, ומחברת הספר עבריינות ואכיפת חוק (פרדס, 2016).

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה