דו"ח הסניגוריה הציבורית לשנת 2015 חושף מציאות שאמורה להטריד כל אזרח, פגיעות קשות בזכויות האדם של עצורים, שהופשטו בניגוד לחוק; אחרים נאזקו למשך ימים למיטותיהם בבתי חולים פסיכיאטריים, שרת המשפטים : "המשטרה והפרקליטות פועלות להגן על האינטרס הציבורי".
כתבתו של נדב שרגאי כתב עיתון ישראל היום פורסם ב: 09.09.2016 04:32
לפני שנים אחדות חיווה היועץ המשפטי לממשלה את דעתו כי שימוש בגופות שעברו תהליך שימור והפכו למוצג מוזיאוני במסגרת תערוכת "Bodies" מהווה פגיעה בכבוד האדם. היועץ אף התלבט אז אם לאסור את קיום התערוכה. דו"ח הסניגוריה הציבורית שפורסם השבוע אינו עוסק בכבודם של המתים, אלא בכבודם של החיים; במקרה זה: עצירים.
אם הצגת גופות מתים חנוטות ללא הסכמת הנפטרים פוגעת בכבוד האדם ובזכויות היסוד שלו, קל וחומר שכך הדבר כאשר שוטרים מבצעים חיפוש על גופם של עצירים חיים, כשהם עירומים כביום היוולדם. הדבר חמור פי כמה כשהחיפוש נעשה לא פעם בקרן רחוב הומה, לעין כל, באופן שנוגד את החוק ובצורה מבזה. ד"ר יואב ספיר, העומד בראש הסניגוריה הציבורית, מוטרד בעיקר מהמענה המערכתי שהוא מקבל על כך לא פעם: "כך מקובל". "עלי", הוא מבהיר, "זה אינו מקובל. זכויותיהם של חשודים או עצורים אינם הפקר".
הסניגורים בשירות הציבור שספיר ממונה עליהם מתקשים גם הם להשלים עם עוד שורה של דפוסי התנהלות מבזים שעצירים סובלים מהם. השבוע התברר, למשל, שלא רק ב"המרכז הרפואי לבריאות הנפש אברבנאל" קושרים חולים ללא הצדקה וללא השגחה (כפי שחשף השבוע רן רזניק בעיתון זה). דו"ח הסניגוריה הציבורית לשנת 2015 מתאר כיצד עשרות עצורים שנשלחו לבדיקה פסיכיאטרית במסגרת ההליך הפלילי נגדם "הוחזקו במשך ימים רבים כשהם אזוקים למיטתם בידיהם וברגליהם, בתנאים בלתי אנושיים שפוגעים קשה בשלומם הפיזי והנפשי". במקרים רבים, כך מתברר, נכבלו עצורים שנחשדו או הואשמו בביצוע עבירות קלות יחסית. "רוב הכבילות", מדווחים אנשי הסניגוריה הציבורית, "נעשו בניגוד לעמדת הצוות הרפואי, תוך הפרעה לאבחון ולטיפול הפסיכיאטרי". יותר מפעם אחת "הביאה הכבילה להידרדרות במצבו הנפשי של העצור".
הסניגוריה הציבורית בישראל היא גוף משפטי חדש יחסית, ובהשוואה לארה"ב או לאוסטרליה היא בבחינת עלמה צעירה. השנה מלאו לה 20 אביבים, ומי שקורא את 147 העמודים הצפופים שמסכמים את פעילותה בשנה שחלפה, מתקשה לדמיין כיצד התנהלה מערכת המשפט שלנו בלעדיה. אמי פלמור, מנכ"לית משרד המשפטים, טוענת שהסניגוריה הציבורית בארץ "עיצבה מחדש את עקרונות המשפט הפלילי הישראלי" ו"הפכה את זכויות החשודים, הנאשמים והאסירים לנדבך מרכזי בעולם המעשה של המשפט הפלילי בישראל". אבל למרות האופטימיות של פלמור - הדרך עוד ארוכה.
מרבית העצורים בישראל - כך למדנו השבוע - אינם זוכים לממש את אחת הזכויות הכי אלמנטריות שלהם: היוועצות בסניגור קודם חקירתם במשטרה. למרות פסקי הדין של בית המשפט העליון, ועל אף הוראות החוק והתקנות, משטרת ישראל עדיין לא מקפידה ליידע את כל העצורים על זכותם להיוועץ קודם חקירתם בסניגור בכלל, ובסניגור ציבורי בפרט. רק 37% מהעצורים מממשים זכות אלמנטרית זאת. ברוב המקרים המשטרה מודיעה לסניגוריה הציבורית על מעצרם של חשודים לאחר שכבר נחקרו. משמעות הדבר היא שמרבית החשודים שמובאים לתחנת המשטרה נחקרים ומוסרים הודאות, בלי שהתקיימה זכותם להיוועץ בעורך דין.
יתרה מזאת: חוק המעצרים שנחקק לפני כשני עשורים נועד בין היתר לצמצם את מספר המעצרים, הן לצורך חקירה והן עד תום ההליכים, מתוך הנחה שידה של המשטרה קלה מדי על ההדק. הנתונים שמפרסמת עתה הסניגוריה הציבורית מלמדים שמספר המעצרים לא זאת בלבד שלא פחת מאז חקיקת החוק, אלא הלך וגאה. מ־38 אלף מעצרים בשנת 1998 טיפס מספרם בהדרגה והגיע לכמעט 62 אלף בשנת 2015.
במיוחד רבו המעצרים עד תום ההליכים, שמנקודת מבטה של המשטרה הפכו לכלי הרתעתי ול"מקדמה" על חשבון העונש. הסניגוריה הציבורית נתקלת "פעם אחר פעם במקרים חמורים של מעצרי שווא... גם במקרים שבהם מדובר במצבים שבהם אין למעצר כל הצדקה, ואף כאשר מדובר באנשים ללא כל עבר פלילי שאינם מסוכנים לציבור. עד כדי כך הגיעו הדברים שב־20% מהתיקים שבהם נאשמים היו עצורים עד תום ההליכים, תקופת המעצר שבה שהה הנאשם בכלא, היתה ארוכה יותר מעונש המאסר שנפסק
שני מאסרים על גניבת שוקולד
פגיעות קשות ובלתי הפיכות נגרמות למורשעים במקרים שבהם הסניגוריה מבקשת לחשוף ולתקן הרשעות שווא. הסניגוריה מנסה לעשות זאת למשל באמצעות בדיקה מחודשת של מוצגים וראיות, אך אז מתברר לה כי "מוצגים רבים מאוד מושמדים באופן מכוון מייד בתום ההליך המשפטי, ובמקרים רבים מוצגים מושמדים או נעלמים בשל תנאי שמירה שאינם נאותים".
במקרים רבים אחרים הסניגוריה הציבורית נתקלת בסירוב של הפרקליטות להעביר אליה לעיון מחודש חומרי חקירה בתיקים חלוטים. באחד התיקים שמטופלים על ידי המחלקה למשפטים חוזרים, הסניגוריה הציבורית ממתינה שנתיים וחצי לקבלת חומרי החקירה.
בתיק אחר הסניגוריה הציבורית קיבלה לאחרונה חומרי חקירה לאחר המתנה של שנתיים. במקרים נוספים פרקליטות המדינה מסרבת להעביר לסניגוריה הציבורית מוצגים לצורך עריכת בדיקות מדעיות. מדובר בבדיקות שלא נעשו במהלך המשפט או שקיימת הצדקה לבצען שוב, למשל בשל התפתחות מדעית או טכנולוגית שהתרחשה בזמן שחלף מאז המשפט.
מקוממים באופן מיוחד הם כתבי האישום שעוסקים בזוטות ובפשעים "פעוטים" שיסודם בעוני ובמצב כלכלי קשה. אנשי הסניגוריה הציבורית מעידים כי במקרים רבים הפרקליטות עושה שימוש בסמכויות המשפט הפלילי במקום לעשות שימוש מושכל בשירותי הרווחה או בשירותי בריאות הנפש. הדוגמאות ל"תיקי עוני וזוטות" רבות: לדוגמה, בדצמבר האחרון הועמדה לדין בחיפה מקבצת נדבות שנחשדה בגניבה; מקבץ נדבות מאשדוד הועמד אף הוא לדין. לבית משפט השלום בתל אביב הובא חשוד להארכת מעצר בחשד שניסה לגנוב קופסת "סימיליאק". במקרה זה השופט התקשה להתאפק ובהחלטת השחרור של החשוד כתב: "לא ייאמן כיצד מרשה לעצמה המשטרה לבזבז משאבי ציבור יקרים של בית המשפט ושל שב"ס תוך רמיסה ברגל גסה של זכויות האזרח של החשוד". במקרה אחר הודה הומלס, תושב קריית ים, כי גנב ממרכול מקומי שמפו, חומר ניקוי, משקה ענבים, חבילת חמאה וחפיסת שוקולד. הפרקליטות ביקשה לממש שני מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגדו ולהטיל עליו שמונה חודשי מאסר. השכל הישר של השופט הסתפק בקנס בסך 250 שקלים שישולם בחמישה תשלומים חודשיים שווים, או בשלושה ימי מאסר תמורתו.
בפעם אחרת עצרה המשטרה אדם בן 80 ברחבת הכותל המערבי, מכיוון שקיבץ שם נדבות. במקרה נוסף הועמדה לדין קבצנית חולה בת 64, אם ל־11 ילדים, מכיוון שאף היא קיבצה נדבות בכותל. התביעה המשטרתית השקיעה משאבים מרובים כדי להגיש כתב אישום גם נגד אם יחידנית לשישה ילדים בשל התחברות פיראטית לחשמל, לאחר שנותקה מהחשמל בשל חוב מצטבר. בעקבות פניית הסניגוריה הציבורית החליט היועמ"ש לממשלה לעכב את ההליכים נגדה.
במקרה אחר הועמדו לדין בני זוג לאחר שפלשו לדירת דיור ציבורי של עמידר. לסניגוריה התברר שבני הזוג התגוררו עם שלושת ילדיהם (אחד מהם בעל מוגבלות) בדירת שני חדרים. עם הולדת ילדם הרביעי, ולאחר שפניותיהם לעבור לדירה מרווחת יותר לא נענו, שברו בני הזוג קיר לבנים שהפריד בין דירתם לדירה סמוכה שעמדה ריקה והשתכנו בה. במקרה הזה הסניגוריה הציבורית סייעה לבני הזוג לממש את זכאותם ולקבל דירה שמתאימה לצורכיהם.
לגלגל את האשמה
דפוס ההתנהלות הבוטה ביותר של פגיעה בזכויות העצורים ובכבודם נוגע כאמור למקרים החוזרים ונשנים של חיפושים בעירום, שנעשים בגופם של עצורים בחלק מתחנות המשטרה. למשל, בנובמבר האחרון נעצר קטין בן 15 ללא עבר פלילי, שנחשד בין היתר בהחזקת סם מסוג חשיש לצריכה עצמית. המשטרה הפשיטה אותו בכוח מתחתוניו, לאחר שסירב לפשוט אותם בעצמו. בית המשפט מתח על כך ביקורת וקבע שהדבר נעשה ללא הצדקה. גם בתחנות המשטרה בנתניה ובטבריה בוצע חיפוש בהפשטה מלאה בגופם של חשודים ללא עבר פלילי, שנחשדו בעבירות אלימות בתוך המשפחה. באחת הפעמים הופשט חייל שנחשד בעבירה של סחר בסמים באחד מרחובותיה של העיר בית שמש. בית המשפט לא הבין "מדוע היה דחוף להפשיט את המשיב מכל בגדיו באמצע הרחוב ומדוע לא ניתן היה לעשות זאת בתחנת המשטרה, כנדרש בחוק".
במקרה נוסף שהתרחש בבית שמש, ציין שופט אחר כי נסיבות החיפוש בחשוד שהובא לפניו "מטרידות, שכן מהיכרותי עם תיקים מהימים האחרונים עולה תופעה של חיפוש בעירום המבוצע לחשודים שכבר נאזקו, במקום שאינו מוצנע, ובניגוד לכללים ולהלכות". שופטים רבים גם מתחו ביקורת על כך שפעולת החיפוש בעירום כלל לא תועדה במסמכי החקירה. הסניגוריה הציבורית קובעת בעניין זה: "עולה חשש לקיומה של פרקטיקה פסולה, חוצת מחוזות, של חיפושים בעירום מלא בעצורים, בניגוד להסמכה בחוק ותוך הפרת זכויותיהם החוקתיות לכבוד ולפרטיות, אי תיעוד ביצוע החיפוש בתיק החקירה וחיפוש בפרהסיה ברחובה של עיר בניגוד לחוק. החיפושים המשפילים בעירום מותירים טראומה קשה בנפשם של העצורים, בכללם קטינים ואנשים ללא עבר פלילי".
מזעזעת לא פחות היא תופעה של אזיקת עצורים ואסירים למיטותיהם, בידיהם וברגליהם, במשך ימים רבים, "ובתנאים בלתי אנושיים העולים כדי פגיעה קשה בשלומם הפיזי והנפשי", כהגדרת הסניגוריה הציבורית. מדובר בעצורים שהועברו לבתי חולים פסיכיאטריים. כמעט בכל המקרים הרבים, שבהם הסניגוריה פנתה לבית המשפט בבקשה להסיר את הכבילה, בית המשפט אכן הורה לעשות כן. העמדה הנחרצת של מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים נגד אזיקת העצורים כבר הביאה לצמצום התופעה, אך היא עדיין רווחת. בבתי החולים הפסיכיאטריים בבאר שבע, בשער מנשה ובטירת הכרמל וכן בבתי חולים נוספים חדלו מלקשור חשודים ונאשמים במחלקות בשל התנגדות מוחלטת לכך של הצוות הרפואי.
חקירה? רק בשליש מהמקרים
פרשה כאובה אחרת נוגעת לקשיים מתמשכים בהשמת קטינים במסגרות שיקומיות־טיפוליות. תקופות ההמתנה למעונות הנעולים והאבחוניים אורכות חודשים רבים ומשמעות הדבר היא שבמקום לשהות במסגרת טיפולית מקדמת שיקום וחזרה לחברה, נשלחים קטינים למסלול העונשי בכלא. גם בית המשפט העליון העיר על כך לא אחת, ובינואר האחרון הביע שופט העליון יצחק עמית את תסכול מערכות המשפט מהתופעה. עמית סבר כי "הגיעה העת להרים ידיים ולהתייאש", אבל בסניגוריה הציבורית אומרים כי "לחברה מתוקנת הדואגת לשלום ילדיה אין את הפריבילגיה 'להרים ידיים'".
"קטינים רבים", מגלה דו"ח הסניגוריה הציבורית, "שוהים שבועות ארוכים בבית הסוהר בהמתנה לצורך 'ראיון קבלה' לחלופת מעצר. לצד ההפרה המתמשכת של סעיף 10א' לחוק הנוער, שלפיו בעניינם של קטינים - מעצר יהווה אפשרות אחרונה - קיימת גם פגיעה באינטרס הציבורי של שיקום קטינים אלה".
בלית ברירה מאשרים שופטים רבים את המשך מעצרם של קטינים, אך אינם נמנעים מלהביע את תסכולם מכך. השופטת שרה חביב, שהאריכה את מעצרו של נער כבן 14.5 שנחשד באיומים על אמו, שמעה ממנו כי הוא סובל מאיומים ומהטרדות על רקע מיני בבית המעצר. היא שמעה מנציגי הפרקליטות שלא נמצא עבורו מקום במסגרת שיקומית, האריכה את מעצרו, אך הודתה: "סביר שאת הלילות הבאים אעביר תוך שאני מתהפכת על משכבי בשל עניינו של הקטין, ומתוך דאגה לו, אך קצרה ידי מלהושיע..."
הפרק הכי לא מפתיע בדו"ח נוגע, כמו בדו"חות קודמים, לאופן הטיפול בתלונות על אלימות שוטרים. חקירה של ממש בתלונות הרבות שמוגשות למח"ש, אומרים בסניגוריה הציבורית, נערכת רק בכשליש מכלל התלונות שמוגשות מדי שנה. בשנת 2015, למשל, ערכה מח"ש חקירה ב־640 תיקים בלבד, כאשר ב־1,817 תלונות נוספות לא נערכה כלל חקירה, או שנערכה בדיקה ראשונית שטיבה לא הוברר... במהלך השנה החולפת הועברו למח"ש על ידי הסניגוריה הציבורית 304 תלונות שעניינן טענות לאלימות שוטרים. 182 תלונות נגנזו מעילות שונות, מרביתן בלי שהתקיימה כלל חקירה, ורק ב־6 תלונות התקיימה חקירה, אשר בסיומה הוחלט להעמיד לדין את השוטרים לדין פלילי או משמעתי.
בתחום זה בולטים לרעה מקרים שבהם שוטרים אלימים מגלגלים את אשמת האלימות על האזרח. בתי המשפט שחשדו בכך לא פעם, החליטו במקרים אחדים לבטל כתבי אישום נגד נאשמים שהועמדו לדין בגין "תקיפה" לכאורה של שוטרים והפרעה לשוטרים במילוי תפקידם. השופטים נהגו כך, לאחר שנוכחו לדעת כי תלונה מקבילה של אותם נאשמים נגד אותם שוטרים, בגין תקיפה ואלימות, כלל לא נחקרה על ידי מח"ש.
שרת המשפטים, איילת שקד, אומרת כי "רק מערכת משפט שדבקה בהוגנותה ומורכבת מאנשים עם לבבות חמים ורחבים מאפשרת לנו לקיים את הציווי החשוב של 'בצדק תשפוט עמיתיך'.
"הפרקליטות והמשטרה עושות עבודה נאמנה ופועלות מתוך שליחות ואחריות להגן על האינטרס הציבורי בבית המשפט, אך היבט חשוב זה אינו מספיק כדי להשיג צדק. לשם כך צריך גם את הצד השני, סניגור מיומן, שישמור על זכויותיו הבסיסיות של החשוד והנאשם. הסניגוריה הציבורית", לדבריה, "מנהלת שיח פורה והדדי עם המערכות השלטוניות האחרות, מטילה ספק בדברים שנתפסים כמובנים מאליהם וכך מסייעת ליצירת מדיניות אחראית..." וכמובן, "מעניקה ייצוג משפטי איכותי ללקוחותיה שידם אינה משגת".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה