כמו שהבטחתי... לא שכחתי ולא אשכח...
להלן קטע קטן מתוך הספר, זו הייתה רק ההתחלה של התעללות ארוכה.
נכנסתי לתא באבו כביר, איתי היו 8 עצורים נוספים חלקם שוהים בלתי חוקיים מהשטחים, חשודים ברצח, חשודים באונס, שוד מזויין ומכל הבא ליד אבל בכנות שמחתי – יש לי עם מי לדבר. הרגעים הראשונים של השמחה התפוגגו די מהר, הבטתי מסביב והבנתי איפה אני נמצא.
מזרנים קרועים, רצפה מטונפת שאי אפשר לדרוך ללא נעליים ושמיכות צבאיות מעופשות שאם התמזל מזלך קיבלת אחת להתכסות ושניה שתשמש כסדין, הקירות הצבועים באפור של התא בתחנת המשטרה לפתע חסרו לי, חורים בקירות, צבע מתקלף וזה שלא התקלף היה שחור מלכלוך.
בכל תא היה חדר שירותים שבתאים הנורמליים הדלת אם אפשר לקרוא כך לחצי דלת הייתה נסגרת איכשהו אבל ברובם לא, היינו צריכים להמציא את המושג מחדש בעזרת בקבוק מלא במים וחוט שתלשנו מהמגבת שקיבלנו ובעזרת המשקל של הבקבוק חצי הדלת נשארה סגורה, האסלה העשויה מנירוסטה הייתה... טוב אני אחסוך לכם את התיאור בהנחה שאתם מנחשים ואני זוכר שחשבתי שהיה עדיף חור ברצפה והפטנט להורדת המים היה כל כך רועש עד שהשתדלנו לא ללכת לשם בלילה כדי שהאחרים לא יתעוררו.
נייר טואלט היה סוג של מותרות והמקלחת שהייתה באותו חדרון שירותים הייתה בעייתית קצת יותר למי שלא היה בעל כפכפים מכיוון שעל הרצפה אי אפשר היה לעמוד אלא אם אתה מאמין שאתה מחוסן בפני מחלות זיהומיות שונות, המגבת שקיבלנו כדי להתנגב הייתה בגודל של מגבת פנים קטנה וזרם המים יצא מחור קטן בקיר שפה אני מוכרח לציין דבר טוב כי הרי אי אפשר שהכול יהיה רע כשאתה נהנה מחזקת החפות – היו מים חמים כל הזמן, אושר עילאי.
הערב ירד ושאר העצורים שהסתבר שהיו מנוסים ממני התחילו לדבר על ה "בגבגים" ומה אפשר לעשות כדי להתחמק מהם. הסתבר שאותם "בגבגים" הינם חרקים בלתי מוגדרים שנמצאים בכל מקום אפשרי, בשמיכות, מזרנים, במיטות הברזל ואפילו בקירות והם הפחד הגדול ביותר של העצורים.
מדי בוקר קמים בעלי הרגישות הגבוהה יותר לעקיצות יצורים כשפניהם או צווארם נפוחים לבלי היכר מאותן עקיצות, לעיתים עשרות רבות של עקיצות. ה "בגבג" הוא חרק כמעט בלתי נראה ופעולתו דומה למדי לקרציות שאנחנו מכירים בבעלי החיים. הם יוצאים בלילה מכל מקום אפשרי ומטיילים עלינו וכאשר הם מוצאים מהיכן לשאוב הם מתחילים למצוץ את הדם של העצורים עד שהם מתנפחים, אמרתי לכם שזה בדיוק כמו קרציות.
למרות שהיה חורף קר וחימום לא היה בתאים עמדו בפני 2 אופציות, הראשונה לישון על מיטות הברזל המזוהמות להתכסות בשמיכות שוקקות החיים ולקום בבוקר נפוח אבל אני בחרתי מדי יום באפשרות השנייה – לשים את המזרן על הרצפה לאחר ששטפנו אותה עם משחת שיניים כי סבון לא היה, ללא שמיכה או סדין, הגרביים מעל שרוול המכנס כדי למנוע מהקור להיכנס כמה שאפשר ולישון בתנוחת עובר כדי להתחמם מחום הגוף של עצמך, את הראש הייתי מניח על אותה מגבת קטנטונת שקיבלתי מהם ולמרות הכול לפעמים מתוך שינה הצלחתי לפקוח עין אחת כדי לראות מה קורה סביבי והייתי רואה כמעט באופן קבוע שישה או שבעה בגבגים מטיילים להם על המגבת ובאותם רגעים חשבתי לעצמי שוב על כך שאני כל כך נהנה מחזקת החפות.
שתפו כדי שכולם ידעו שבשעה שאתם קוראים את זה... מאות חפים מפשע חווים את זה, ממש עכשיו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה