הענישה במשפט הפלילי זוכה באופן תדיר לשיח ציבורי ולעניין תקשורתי. אז בשביל שתוכלו להשתתף בשיח, הכנו לכם חמישה דברים על ענישה, הרתעה וכליאה:
1. שיעורי הכליאה בישראל הינם גבוהים בהשוואה למדינות אחרות בעולם >
בניגוד לתפיסה המקובלת, שיעורי הכליאה בישראל גבוהים באופן משמעותי ממרבית המדינות המפותחות.
נתונים השוואתיים מלמדים כי שיעור הכליאה בישראל עומד על 265 כלואים ל-100,000 תושבים (177 ללא האסירים הביטחוניים).
שיעור זה אמנם רחוק מאד משיעור הכליאה הניכר בארצות-הברית (655), אך הוא עדיין גבוה בהרבה מיתר מדינות המערב.
כך למשל, בספרד 126; בקנדה 114; בצרפת 102; באיטליה 96; ביוון 93; בגרמניה 78; ובשבדיה 57.
2. לעונשי המאסר יש השפעה קרימינוגנית (הפוכה) על רמת העבריינות >
הסיכוי לרצידיביזם ולעידוד נטיות עברייניות גדל בזמן השהות בכלא. המאסר נמצא כמחזק דפוסי חשיבה והתנהגות עברייניים, כך שהסיכוי של אסיר לחזור ולבצע עבירות לאחר שחרורו גדול יותר מהסיכוי של עובר חוק שנידון לעונש אחר מחוץ לכותלי הכלא.
3. שיקום בקהילה הוא יעיל יותר וזול יותר מאשר שיקום במאסר >
העלות הישירה של החזקת אסיר במתקן כליאה עומדת על כ-120,000 ₪ לשנה, סכום גבוה הרבה יותר מאשר עלותם של עונשים חלופיים. כך למשל, עלות שכרו של קצין מבחן, שיכול לטפל בכל רגע נתון ב-35-25 עוברי חוק במקביל, זהה לעלות החזקת אסיר אחד בכלא.
לפי נתוני הרשות לשיקום האסיר, העלות הממוצעת של טיפול באסיר משוחרר בקבילה עומד על כ-5,000 ₪, והיא מפחיתה באופן משמעותי את הסיכון שיחזור ויבצע עבירות בעתיד.
4. החמרה בעונש אינה מגדילה את רמת ההרתעה >
מחקרים רבים מראים כי החמרה בענישה כמעט ואינה מביאה להגדלת ההרתעה ולצמצום הבעיה העבריינית.
לעומת זאת, חלק גדול מהמחקרים מלמדים כי הרתעה יעילה מושגת דווקא באמצעות ודאות התפיסה, קרי הגדלת סיכויי העבריין להיתפס, וכן באמצעות מיידיות העונש.
גם מאסרים ממושכים יותר לא נמצאו כמקדמים באופן משמעותי את אלמנט ההרתעה.
5. ועדה ציבורית-מקצועית שהוקמה בישראל המליצה על צמצום השימוש בכלי המאסר >
בנובמבר 2015 פורסם דוח הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים, בראשות שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר.
בוועדה היו חברים נציגי משרד המשפטים, הפרקליטות, הסניגוריה הציבורית, המשטרה, שירות בתי הסוהר, משרד הרווחה, משרד האוצר והאקדמיה.
לאחר בחינה מעמיקה של השפעות הכליאה, קבעה ועדת דורנר באופן חד-משמעי כי יש לפעול לצמצום השימוש במאסרים – ובעיקר מאסרים קצרים – ולהרחבת השימוש בעונשים חלופיים.
מסקנות הדוח אומצו בהחלטת הממשלה 1840 בנושא "ייעול מדיניות הענישה ושיקום האסירים בישראל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה