חופשות אסירים - מס' הפקודה: 04.40.00 ת' עדכון אחרון: 16.12.10
פרק א' – כללי
1. א.סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר קובע כדלקמן:
א. השר רשאי, על פי בקשת אסיר או על פי המלצת
הנציב לתת לאסיר בתנאים שיראו לשר, חופשה
מיוחדת שלא תעלה על תשעים ושש שעות.
תקופת מאסרו של אסיר לא תוארך בשל חופשה
זו.
ב.אסיר שקיבל חופשה לפי הוראות סעיף קטן א),
יינתן לו רישיון, שבו יפורטו התנאים שבהם
מותנית חופשתו.
ב. חופשה אינה זכות מוקנית, אלא טובת הנאה מבין טובות ההנאה
המנויות בתקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, הנתונה לשיקול דעת.
ב.1 - על אף האמור בסעיף ג' כדלהלן, לא תינתן חופשה לאסיר אלא על-פי מדיניות השר ובכפוף לכל דין.
ג. השר אצל סמכותו זו בחלקה כפי המפורט בהוראת שרות בתי
הסוהר 5.08 וכמפורט להלן לבעלי התפקידים כדלקמן (להלן
"הגורם המוסמך"):
1) נציב 2) סגן נציב וראש אג"מ 3) מפקדי מחוזות
וסגניהם 4) קציני אסירים מחוזיים
5) מפקדי בית הסוהר 6) ראש אגף האסיר 7) רח"ט תקון
8) רח"ט כליאה
ד. פקודת נציבות זו הוצאה בהתאמה לנוהל המשרד 02.2.01
ולנוהל אמ"ן קמב"ס. תיקון כל אחד מאלה ע"י המשרד או
המשטרה או שב"ס יעשה בתאום עם 2 הגופים האחרים.
ה. פקודה זו חלה על אסירים שפוטים המוחזקים בבתי סוהר
בישראל.
ו. עצורים עד תום ההליכים ועצורים המצויים בחקירה אינם
זכאים לצאת לחופשות בתקופות מעצרם, שכן חופשה מן
המעצר אינה עולה בקנה אחד עם תכלית המעצר ועם עילותיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה