"אור גדול מאיר הכל ויותר כבר לא צריך לשאול אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות להתחיל הכל מהתחלה כמו לנשום בפעם הראשונה אני כאן אני לא מתבזבז יותר"

 

"אור גדול מאיר הכל ויותר כבר לא צריך לשאול אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות להתחיל הכל מהתחלה כמו לנשום בפעם הראשונה אני כאן אני לא מתבזבז יותר".

פוסט של עו"ד מורן כרמון, ראשת התחום הכלכלי בסניגוריה הציבורית הארצית, שייצגה את א', קטין שהורשע ברצח ובקשתו למשפט חוזר התקבלה:

ביציאה מבית המשפט העליון ביום שלישי שעבר הציפו אותי מילות שירו של אמיר דדון. בדיון שזה עתה הסתיים, בית המשפט אישר את הסדר הטיעון אליו הגענו עם פרקליטות המדינה, בהליך נדיר שבו ניתן משפט חוזר בתיק רצח, ונקבע כי עונש המאסר יקוצר מ-21 שנה ל-12 שנה. משמעות ההסדר היא ש-א', שהיה רק בן 16 כשנעצר בפעם הראשונה בשנת 2009, לאחר שנחשד ולאחר מכן הואשם והורשע, בירי לעבר אוטובוס תלמידים בכפר קאסם ממנו נהרג תלמיד ונפצע תלמיד נוסף, יוכל סוף סוף לצאת לחופשי בעוד מספר חודשים.

השמחה היתה גדולה, אך לא שלמה. ההסדר כלל ויתור גדול מצדו של א'. ויתור על טענת החפות שליוותה אותו ב-12 השנה האחרונות ועליה התעקש לאורך כל הדרך. הרשעתו של א' התבססה על הודעותיהם המפלילות של שניים מתוך ארבעה נערים שנחקרו בחקירה אינטנסיבית וממושכת לאחר אירוע הירי. החוקרים חשדו בהם, משום שבימים שקדמו לירי התקיימה בינם לבין התלמיד המנוח מריבה בבית הספר, ולמרות שהירי התבצע מנשק אוטומטי לעבר אוטובוס נוסע ולמרות שהנשק ממנו נורה הירי לא נמצא עד היום. אך במשפטם של השותפים המפלילים, שהתנהל בנפרד ולאחר שהרשעתו של א' היתה כבר סופית, התבררה האמת: החקירה המשטרתית היתה מזוהמת ופגומה מן היסוד. החוקרים הפרו כללים רבים וחשובים שנועדו להגן על זכויות נחקרים קטינים, והחמור מכל – הם לא תיעדו את התשאולים שערכו לנחקרים. בית המשפט קבע שההודאות אינן קבילות, שמשקלן אפסי ושלא ניתן לסמוך על תוצריה של החקירה המשטרתית הפגומה. בסופו של יום, כל שלושת הנערים שהועמדו לדין באותה עבירה של קשירת קשר לרצח ביחד עם א', זוכו, וחלקם אף פוצו בנדיבות על ידי המדינה. ואילו א'? הרשעתו נותרה על כנה, למרות שהיתה מבוססת על אותן ראיות שנקבע שאינן קבילות ושמשקלן אפסי.

בשנת 2019 הגשתי ביחד עם עוה"ד רביע אגבריה, איתן מעוז ומור הרניק-בלום, בקשה למשפט חוזר עבור א', ובה נטען כי מתקיימת בעניינו עילת עיוות הדין, מאחר שבית המשפט "דיבר בשני קולות" – פעם אחת ביסס על ההודעות המפלילות את הרשעתו של א', ופעם שניה קבע שאותן הודעות כלל אינן קבילות ומשקלן אפסי. כב' השופט ניל הנדל קיבל את הטענה וסבר שאכן נסיבות העניין מעוררות חשש ממשי לעיוות דין, והורה על משפט חוזר בבקשה, בצורה של ערעור חוזר לבית המשפט העליון.

בסופו של דבר, הערעור לא נשמע. א' הסכים להסדר הטיעון שהוצע לו וויתר על בירור הטענות שהובילו אותו עד לרגע הזה, בתמורה לידיעה ודאית, שבעוד חודשים ספורים, לאחר 12 שנות מאסר ארוכות, הוא יוכל להשתחרר סוף סוף מבית הכלא, ולהתחיל את חייו מהתחלה. נברך אותו ונאחל לו שאכן מכאן ואילך תאיר לו דרכו. אך ההליך גדול מן ההולך בו. גם לאחר שהסתיים עניינו של א', הגילויים המאוחרים שנחשפו בפרשה זו לגבי אופן התנהלות החקירה המשטרתית, ניהול המשפט על-ידי התביעה והרשעתו של אדם בבית המשפט בעבירת רצח על יסוד ראיות שנקבע שאינן קבילות, כל אלה אינם נעלמים. אמיר דדון שר: "ויותר כבר לא צריך לשאול", אבל לטעמנו, גם לאחר סיומה של הפרשה, עדיין צריך.