שחרור על תנאי של אסירים על ידי נציב בתי הסוהר
מס' הפקודה: 04.65.00
כללי
סעיף 1. לפי סעיף 2 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001 (להלן "החוק"), מי שנדון למאסר לתקופה העולה על שלושה חודשים ואינה עולה על שישה חודשים ונשא שני שלישים ממאסרו, רשאי נציב בתי הסוהר (להלן: "הנציב"), לבקשת האסיר, לשחררו על תנאי מנשיאת יתרת תקופת המאסר. (להלן "שחרור מוקדם").
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה