שחרור אסירים הזקוקים להמשך טיפול רפואי
סעיף 8. א. אסיר אשר סמוך ליום שחרורו מאושפז בבית חולים או נמצא בבית הסוהר ומצבו הרפואי מחייב המשך אשפוז או טיפול רפואי אינטנסיבי, ייבדק על ידי רופא בית הסוהר ביום ביקור הרופא הסמוך ליום שחרורו.
ב. על הרופא לקבוע האם יש מניעה מבחינה רפואית לשחרור האסיר. ממצאי הרופא יירשמו בתיקו המנהלי ובתיקו הרפואי של האסיר.
ג. קבע הרופא כי קיימת מניעה רפואית לשחרור האסיר כאמור בסעיף 66 לפקודת בתי הסוהר, יבהיר זאת לאסיר. אם האסיר למרות ההסבר שקיבל, עומד על דעתו כי ברצונו להשתחרר, יש להחתימו על מזכר בו הוא מאשר כי הוסבר לו כי מטעמים רפואיים אין לשחררו וכי למרות זאת הוא רוצה להשתחרר. המזכר יתויק בתיקו המנהלי של האסיר.
ד. אם קבע הרופא לאחר בדיקתו כי מבחינה רפואית אין מניעה לשחרר את האסיר, עליו לברר מה היא מסגרת הטיפול הרפואית ההמשכית בה יקבל האסיר טיפול וירשום זאת בחוות דעתו.
ה. רופא בית הסוהר ייתן לאסיר דו"ח מסכם אודות מצבו הרפואי במעטפה סגורה , שיופנה למסגרת הרפואית בה ימשיך האסיר לקבל טיפול.
ו. אם ידוע לאחראי מרפאה כי האסיר יהיה מאושפז בבית חולים חוץ גם ביום שחרורו, יפנה רופא בית הסוהר בעוד מועד לרופא המחלקה בה מאושפז האסיר לקבלת המידע הרפואי הדרוש, יבקר את האסיר בביה"ח ויגבש החלטתו לאור זאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה