הדנ"א היא מולקולה, המצויה בגרעין של כל תא בגוף ומכילה את הצופן הגנטי של האדם. הדנ"א ערוך כסליל כפול המאורגן במבנים הנקראים כרומוזומים.
כאשר מתייחסים לדנ"א בהקשר של בדיקות פורנזיות לאיתור מבצעי עבירה, מתייחסים למקטעים ספציפיים בדנ"א שבהם קיימת שונות גדולה יחסית בין אנשים שונים (כאשר צריך לזכור ש-99.9% מרצף הדנ"א של כל בני האדם הוא זהה). לכן, ההנחה היא שהאפיון של אתרים אלו יוכל לאבחן בין דנ"א של אנשים שונים ולהביא לזיהוי של אדם ספציפי.
הטכנולוגיה לאפיון הדנ"א, בה נעשה בדרך כלל שימוש בבדיקות פורנזיות, מבוססת על בחינה של מספר החזרות של תבנית מסויימת של חומצות גרעין באזורים שונים בכרומוזומים. לגבי כל אזור, סופרים את מספר החזרות של התבנית הזו באותו מקום. בערכות המקובלות לשימוש במעבדות הפורנזיות בארץ כיום, נבדקים חמישה עשר אזורים, בנוסף לכרומוזום המין.
חוות הדעת של ראיית הדנ"א עורכת אם כן השוואה בין האנליזה של שתי בדיקות דנ"א כדי לנסות ולקבוע האם הדנ"א של האדם שנבדק זהה לדגימה שנמצאה בזירת האירוע.
אם יש ולו שונות בנתון אחד מתוך הפרופיל הגנטי - אפשר לשלול את הזהות בין הדגימות.
אבל מכיוון שבדיקת הדנ"א הפורנזית אינה בודקת ומשווה את מלוא המבנה של הדנ"א, אלא רק מספר מוגבל של אתרים, גם אם הפרופיל הגנטי של שתי הדגימות זהה, זה עדיין לא אומר בהכרח שמדובר באותו אדם, אלא יכול להיות שההתאמה באזורים שנבדקו היא אקראית, ושבשאר חלקי ה-DNA היינו רואים הבדלים.
לכן, השלב הבא הוא ניתוח סטטיסטי, אשר נועד לחשב את הסיכוי להתאמה אקראית באזורים שנבדקו, על ידי בחינה של שכיחות הפרטים באוכלוסייה בעלי מבנה גנטי זהה לזה שהתקבל בבדיקה.
הבחינה הסטטיסטית מתבססת על מדגמים מתוך קבוצות באוכלוסייה, בעזרתם חושבה השכיחות של מספר החזרות של התבנית באתרים הנדבקים (לדוג': לכמה אנשים באוכלוסייה היהודית בארץ יש חזרה של 6 פעמים של התבנית באתר 1THO).
אם יש התאמה בכל הפרופיל הגנטי, בדרך כלל הסיכוי שמדובר בהתאמה אקראית ושקיים אדם נוסף עם אותו פרופיל גנטי הוא סיכוי של אחד למיליארד בערך. אך הניתוח הסטטיסטי הופך מורכב ובעייתי יותר כאשר מדובר בפרופיל חלקי או בתערובות המכילות דנ"א ממספר תורמים, שאז קשה יותר לשלול שקיים אדם אחר שתואם את הפרופיל הגנטי שנמצא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה