סמכות בית דין מקומי
סעיף 230. (א) לבית דין מקומי תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל תובענה -
(1) של הזכאי לגימלה, או של האדם אשר לידיו ניתנה הגימלה, הטוענים שקופחו בזכותם או שלא הוחלט תוך הזמן הקבוע בתקנות בתביעה שהגישו בהתאם לסימן א' של פרק ז'.
(2) של המוסד נגד מבוטח, או נגד מי שהיה מבוטח, או נגד כל אדם שנתבע לשלם דמי ביטוח, או לפי סעיף 185 נגד מעביד.
(3) של מבוטח, או של מי שהיה מבוטח, או של הנתבע לשלם דמי ביטוח, או של הטוען שהוא מבוטח, נגד המוסד בכל ענין הנוגע לביטוח לפי חוק זה.
(4) של מבוטח נגד מעביד לתשלום תמורת דמי פגיעה.
(5) שבין המוסד ובין שירות רפואי מוסמך בכל ענין הנובע מההסכם ביניהם או מתקנות לפי סעיף 48.
(6) של אדם הטוען שלא שולמו דמי קבורה ונגרמה לו הוצאה כספית בשל כך.
(7) שבין המוסד ובין מי שחייב בתשלום קצבה לפי פרק ו' ובכפוף לאמור בסעיף 127.
(ב) לא תהיה לבית הדין סמכות לקבוע גילו של אדם אלא לצורך סעיף 197 בתחום מתח גילים שנקבע לפי חוק קביעת גיל , תשכ"ד 1963.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה