סעיף 22. מנגנון ההכרזה (סעיף 1 לתזכיר החוק)
כאמור לעיל, מנגנון ההכרזה מעביר לידי השרים את ההכרעה המהותית באשר לאיזון הראוי של הסדר החוק ומשכך הוא בלתי ראוי. לכל הפחות, יש להגביל את שיקול הדעת המסור לשרים ולקבוע פרוצדורה מפורטת של קבלת החלטות המערבת את גורמי המקצוע והכנסת.
א. עילת ההכרזה צריכה להיות "צמודה" להגבלות הפעילות הקיימות על המשק בכללותו. כאמור לעיל, לא ראוי לייצר הסדר ייחודי לעצורים שמנותק לחלוטין מהגבלות הפעילות הקיימות בשאר המוסדות ובראש ובראשונה בבתי המשפט.
ב. הכרזה בכפוף לחוות דעת משרד הבריאות – המשרד הרלוונטי לקבלת החלטות בשאלות "מהי התפשטות רחבת היקף במדינה של נגיף הקורונה" או "האם קיים חשש ממשי להדבקה" - הוא בראש ובראשונה משרד הבריאות. משכך, יש לקבוע כי ההכרזה כפופה לחוות דעת של מנכ"ל משרד הבריאות או מי מטעמו.
ג. אישור ההכרזה בועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת – יש להבטיח כי הכרזת השרים תהיה כפופה לדיון ופיקוח פרלמנטרי, שקוף ופתוח לציבור שבמסגרתו יוגשו לועדה חוות דעת של שלושת המשרדים (משפטים, ביטחון פנים ובריאות) המבססים את הצורך בהכרזה.
ד. הפחתת היקף הדיונים בנוכחות עצורים במקום מניעה מוחלטת – ההסדר המוצע יוצר דיכוטומיה בין יציאה בלתי מוגבלת של עצורים לדיוני מעצרים לבין הפסקה מוחלטת של היציאות לדיונים. מדובר בהסדר קיצוני ובלתי מידתי. יש לקבוע קריטריונים לפיהם ייקבע אילו דיונים ימשיכו להתקיים בנוכחות העצורים ואילו יעברו להיוועדות חזותית: לדוגמה, משך המעצר המבוקש; שלב המעצר וכדומה. ייתכן כי הדבר יחייב היערכות של שב"ס להחזקת העצורים שיוצאים לדיונים בנפרד מאלה שאינם יוצאים או שינויים מבניים אחרים.
ה. ההכרזה תקפה לשבועיים והארכתה טעונה חוות דעת עדכנית של משרד הבריאות ואישור וועדת חוקה - כפי שהוכח בחודשיים האחרונים, מדובר במגיפה דינאמית שהיקפיה והסכנות הטמונות בה משתנים כל העת. משכך, יש להגביל את משך ההכרזה לשבועיים בלבד. בנוסף, הארכת התקופה מחייבת ביסוס מחודש של הצורך בהמשך ההכרזה על בסיס מידע עדכני וכן אישור מחודש בוועדת החוקה.