עקרונות יסוד
סעיף 5. א. מגמת שירות בתי הסוהר לספק, במידת האפשר, תעסוקה מתאימה לכל אסיר, הן בין כתלי מתקני הכליאה והן מחוצה להם, תוך מתן דגש לפיתוח תעסוקה יצרנית והעסקת מקסימום האסירים בעבודות ייצור. ביצועה של מגמה זו מותנה במספר מקומות התעסוקה הפנויים בבית הסוהר, בסוגי תעסוקות קיימות, בסוגי תעסוקות אשר ניתן להפעיל בבית הסוהר משיקולים משקיים וביטחוניים, במידת התאמת האסיר לתעסוקה לאור הכרת אישיותו, כישוריו, יכולתו ובהתחשב בשיקולים בטחוניים ומודיעיניים.
ב. האסיר זכאי לתגמול עבור תעסוקתו (ראה: נספח ב'). התגמול ישולם לו מידי חודש על ידי זיכוי פיקדונו בחשבון הבנק.
ג. כל אסיר חייב בתעסוקה. לא יועסק אסיר בעבודה מחוץ למוסדות המדינה אלא בהסכמתו ובתנאי עבודה מקובלים. אסיר המסרב לעבוד, וסירובו לעבוד אינו נובע מטעמי בריאות שאושרו על ידי רופא, יועמד לדין משמעתי וכן יישללו ממנו טובות הנאה כולן או מקצתן, בהתאם לשיקול דעת מפקד בית הסוהר.
ד. תעסוקת האסיר תכוון ככל האפשר לשיקומו.
ה. השתלבותו התקינה של האסיר במסגרת תעסוקתית, תהווה אחד המרכיבים החשובים בהערכת אופן תפקודו של האסיר בבית הסוהר. אסיר המסרב לעבוד, תצוין עובדה זו בחוות דעת מפקד בית הסוהר אודות האסיר לגורמי פנים וחוץ כגון: ועדת שחרורים, ועדת שיקום.
ו. כל אסיר מועסק יהיה זכאי ליום מנוחה שבועי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה