תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין

בבית המשפט העליון בג"ץ     -   1892/14
בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק

העותרים:

1. האגודה לזכויות האזרח בישראל
2 . המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן
3 . רופאים לזכויות אדם
כולם ע"י ב"כ עוה"ד אן סוצ'יו ו/או עודד פלר ואח'

מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
רח' נחלת בנימין 75 , תל אביב 65154
טלפון: 03-5608185 , פקס: 03-5608165 , דוא"ל: anne@acri.org.il

וכן ע"י עו"ד סיגל שהב
מהקליניקות לזכויות אדם במרכז האקדמי למשפט ולעסקים
רח' בן גוריון 26 , רמת גן
מען למכתבים: ת"ד 852 , בני ברק, מיקוד 51108
טלפון: 03-6439911 , פקס: 03-6439966

- נ ג ד -

המשיבים:

1. השר לביטחון פנים
2 . נציב בתי הסוהר
3 . שרת המשפטים
ע"י פרקליטות המדינה, משרד המשפטים
רח' צלאח א-דין 29 , ירושלים
טלפון: 02-6466588 , פקס: 02-6467011

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין.

בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 4.3.2018 , מתכבדים העותרים להגיש את תגובתם לבקשת המשיבים לשינוי מועד קיום פסק הדין.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 1

סעיף 1. עיון בבקשת המשיבים מעלה את הרושם, כי לא הפנימו את העובדה שההליך הסתיים. לשיטתם אפשר להמשיך ולהציג בפני בית המשפט תכניות להקלה על הצפיפות בבתי הסוהר בטווח הרחוק, בדיוק כפי שעשו בתגובותיהם לבית המשפט כדוגמת הודעת העדכון מיום 2.4.2017 אשר צורפה כנספח לבקשה הנוכחית. חמור מכך, המדינה מבקשת מבית המשפט להשלים עם קיומה של מערכת כליאה שבה מרבית העצורים והאסירים שוהים בתנאי מחייה בלתי חוקתיים הפוגעים בליבת הזכות לכבוד למשך עשור נוסף.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 2

סעיף 2. פסק הדין הורה למשיבים לפעול על מנת לשים קץ לפגיעה המתמשכת "בזכות לקיום מינימלי בכבוד במובנה הבסיסי ביותר" (סעיף מז לפסק דינו של המשנה לנשיאה רובינשטיין) באמצעות העמדת שטח המחיה לכל אסיר על 4.5 מ"ר. בית המשפט הנכבד הקציב למשיבים 9 חודשים להעמדת שטח מחייה של 3 מ"ר לכל אסיר ועצור ו- 18 חודשים להעמדת שטח המחייה המינימאלי על 4.5 מ"ר (סעיף קכג לפסק הדין).

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 3

סעיף 3. המשיבים העלו שוב ושוב במהלך ההתדיינות טענות בדבר הנטל המשמעותי שצפוי מהיענות לסעד המבוקש בעתירה. כבוד המשנה לנשיאה רובינשטיין התייחס לטענות אלה, דחה אותן ומצא לנכון להדגיש בפסיקתו כי "השלכות הכרעתנו ברורות" )סעיף קכד לפסק דינו(. בנוסף, פירט בית המשפט הנכבד מספר אפשרויות העומדות בפני המשיבים למימוש פסק הדין "בלוח הזמנים ובנתון לצו המוחלט" (סעיף קכז לפסק הדין).

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 4

סעיף 4. מכך ברור, כי בית המשפט ערך בפסק הדין את האיזונים הדרושים בין המורכבות הגדולה שביישום פסק הדין והשלכותיו לבין הפגיעה המתמשכת בזכויותיהם של אלפי אסירים לתנאים מינימאליים של קיום בכבוד. לוח הזמנים שקבע בית המשפט משקף איזון זה.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 5

סעיף 5. כעת, חוזרים המשיבים על הטענות שהועלו על ידם זה מכבר במהלך ההתדיינות ונדחו בפסק הדין, ועל בסיסן הם מבקשים לשנות באופן דרמטי את הצו המוחלט. במקום להקצות 4.5 מ"ר לכל אסיר בתוך שנה וחצי ממועד מתן פסק הדין מבקשים המשיבים לעשות זאת בתוך 10 שנים, עד לשנת 2027 . ומה בעניין יישום אבן הדרך הראשונה בלוח הזמנים שקבע בית המשפט, הבטחת 3 מ"ר לכל אסיר ועצור עד חודש מרץ 2018 ? המשיבים מתעלמים משלב זה לחלוטין ואין בבקשתם כל התחייבות או אף צפי להעמדת שטח המחייה על 3 מ"ר. נזכיר, כי קיימת הסכמה במשפט הבינלאומי, אליה הפנה גם בית המשפט בפסק דינו (סעיפים נא-נח לפסק דינו של השופט רובינשטיין), כי החזקת אסירים מתחת ל- 3 מ"ר מפרה את האיסור על ענישה אכזרית, בלתי אנושית ומשפילה. בפועל, מבקשים המשיבים את אישור בית המשפט להמשיך ולהימנע מהבטחת סטנדרט מינימאלי כלשהו עד לשנת 2027 כך שלא תהיה כל מניעה להמשיך ולהחזיק אסירים בשטח של 2.5 מ"ר ואף למטה מכך במשך עשור נוסף, כפי שנהוג כיום בחלק גדול ממתקני הכליאה.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 6

סעיף 6. אין לקבל את הפער העצום בין לוח הזמנים שהקצה בית המשפט להפסקת הפגיעה הקשה בזכויות היסוד של אסירים ועצורים בישראל לבין זה שהמשיבים מבקשים כעת מבית המשפט לאמץ תחת פסק דינו. יפים לענייננו דברי השופטת (כתוארה דאז) נאור בעניין מגרון השני, שם התבקשה הארכה של שלוש שנים וחצי (לעומת שמונה חודשים) לפינוי המאחז הבלתי חוקי: "משך הזמן המבוקש עד הפינוי הוא בלתי סביר בעליל. די בכך כדי לדחות את הבקשה. מדובר למעשה בניסיון לשנות את האיזונים שנקבעו בפסק דין חלוט." (בג"ץ 8887/06 יוסף מוסא עבד א-ראזק אל- נאבות נ' שר הביטחון (החלטה מיום 25.03.2012 , ההדגשה הוספה)).

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 7

סעיף 7. ברי, כי בית המשפט הנכבד אינו אמור לבחון בשלב זה את סבירותה של התכנית שמוצגת במסגרת הבקשה שהגישו המשיבים. משום כך, נעיר על הדברים בקצרה ולמעלה מן הצורך, ונאמר זאת: התוכנית שמוצגת כעת לבית המשפט כפתרון ארוך טווח לבעיית הצפיפות היא תכנית "על תנאי" רצופה מכשולים והתניות.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 8

סעיף 8. כך, למשל, המשיבים טוענים ש"קיימת סבירות" כי כ- 1,800 מתוך 6,000 האסירים הדרושים כדי לקיים במלואו את פסק הדין יתפנו "כך יש לקוות" כבר בתוך כשנה ממועד "יישום החלטת הממשלה הלכה למעשה, על מרכיביה השונים" (סעיפים 6 ו- 31 לבקשתם). מתי צפוי יישום החלטת הממשלה? לא ברור. מהם המרכיבים השונים בהחלטה? אינספור התניות ומכשולים וביניהם, שלא יהיה שינוי במספר האסירים והעצורים; שיתקיים שיתוף פעולה שהינו הכרחי בין משטרת ישראל וגופי התביעה השונים; שתיקוני החקיקה הנדרשים ותקצובם יושלמו בכנסת; ולאחר מכן שתיקוני חקיקה אלו ייושמו על ידי הערכאות המשפטיות (סעיפים 6 ו- 31). בהקשר זה ראוי להזכיר, כי הצעת החוק להארכת עבודות השירות משישה לתשעה חודשים עברה בקריאה ראשונה כבר בנובמבר 2016 ועד היום עדיין לא התקדמה לשלבי החקיקה הבאים. על כל אלה יש להוסיף, כי לפי נתוני משרד ראש הממשלה 35% מהחלטות הממשלה אינן מבוצעות. 2 על חילוקי הדעות בקרב המשיבים אפשר ללמוד מכך, שהמשיב 1 , השר לביטחון פנים, לא חתם על הצעת ההחלטה שהוגשה לממשלה; עמדתו של היועץ המשפטי למשרד לביטחון פנים "לא התקבלה עד למועד הפצת חוות דעת זו" 3; ואפילו לבקשה זו שהגישו המשיבים לשינוי מועד קיום פסק הדין לא צורף תצהיר מאת המשרד לביטחון פנים, אלא תצהירים מטעם מזכיר הממשלה, משרד האוצר ושב"ס.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 9

סעיף 9. המשיבים מבקשים להלך אימים על בית המשפט הנכבד ולהציג בפניו שתי חלופות בלבד: מימוש תכנית שעיקרה בניית מקומות כליאה נוספים בתוך עשר שנים או "שחרור המוני של אלפי אסירים לקהילה... [ש] עלול לסכן את שלום הציבור בטווח המידי ...[ו] יש בו פגיעה קשה בגזרי הדין ובתכליות הענישה" (סעיפים 15 , 22 ו- 32 לבקשה). השימוש בהפחדה ובאיום סרק אינו ראוי והוא נטען בעלמא בלי שנעשה כל מאמץ לבסס טענה זו. בהקשר זה ראוי להזכיר את הערת בית המשפט לפיה "ניתן להפחית את שיעור הכליאה יחד עם הפחתת שיעור הפשיעה, בין היתר כיון שהפחתת שיעור הכליאה מפחיתה את שיעור העבריינות החוזרת (רצידיביזם)" (סעיף קכו). עוד יש להדגיש, כי בהתאם לנתוני המשיבים, 68% מסך האסירים נשפטים לתקופות הקצרות משנת מאסר (סעיף 21 לבקשה) ואשר ממילא צפויים להשתחרר בתוך פרק זמן קצר מאד ולחזור לחברה.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 10

סעיף 10. מלבד "שחרור המוני" של אלפי אסירים קיימות דרכים רבות אחרות שאפשר לנקוט בהן כדי להפחית את מספר האסירים והעצורים באופן מידי ולעמוד בהוראות פסק הדין בלי לסכן את שלום הציבור. כך, לדוגמה, הפחתת מספר המעצרים ושימוש בחלופות למעצר היא דרך פעולה מרכזית שהמשיבים נמנעו לחלוטין מלהזכיר בבקשתם, וזאת אף על פי שעצורים מהווים כיום 30% מכלל הכלואים הפליליים ואף שכבוד המשנה לנשיאה רובינשטיין התייחס מפורשות לדרך פעולה אפשרית זו בפסק דינו (סעיף קכה).

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 11

סעיף 11. מקומם במיוחד, שהמשיבים המתינו מלוא פרק הזמן שניתן להם לביצוע השלב הראשון של הצו המוחלט, הבטחת שטח מחיה של 3 מ"ר עד מרץ 2018 , מבלי שנקטו בפעולה כלשהי ליישום הדרגתי שלו. המשיבים ניצלו פרק זמן זה לגיבוש מתווה אחד ויחיד לטווח הרחוק מאד תוך וויתור מראש על ניסיון לציית לפסק הדין במועד שנקבע, ובלי שנקטו בצעדים כלשהם כדי להקל על הצפיפות. כך עולה בבירור מדבריו של יועמ"ש המשרד לביטחון פנים, מר יואל הדר, בדיון שנערך ביום 27.11.2017 בוועדת הפנים והגנת הסביבה: "אנחנו מעריכים שלא נעמוד במה שנדרש. אבל אנחנו צריכים להראות שקידה ראויה ולכן זה מה שאנחנו עושים כרגע... נראה שקידה ראויה ובתקוה שתהיה לנו תכנית לטווח הארוך... גם בשלב הביניים לא נעמוד". ואכן, מבדיקה שערך שב"ס בכלל מתקני הכליאה לקראת הגשת בקשה זו עולה כי לא חל כל שינוי בשטח המחיה הממוצע המוקצה לאסירים.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 12

סעיף 12. כבר ביום 19.12.2017 פנו העותרים ליועץ המשפטי לממשלה בעניין היערכות ליישום הצו המוחלט והבהירו, כי "בפועל, אין כל ביטוי מעשי לפסק הדין וברור כעת, כי במרץ 2018 לא צפוי שיפור כלשהו בצפיפות הקשה ממנה סובלים מרבית האסירים. עמדתנו היא, כי כבר כעת המדינה מפרה ומבזה את פסק הדין משלא מבוצעת כל פעולה לצמצום פער הצפיפות הקיים וכי חובה לנקוט בצעדי חירום מידיים כדי לממש את הוראות פסק הדין במועד". עוד ציינו העותרים, כי מאז מתן פסק הדין לא זו בלבד שלא חלה הקלה במצוקת הצפיפות, אלא שסביר להניח כי המצב אף הורע נוכח העלייה במספר העצורים ביחס לשנה שעברה. 5 פניית העותרים לא נענתה.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 13

סעיף 13. בית המשפט התייחס להתנהגות דומה של המדינה בעניין דאהריה, שעסק בהסרת מכשול שהוצב שלא כדין, שם הגישה המדינה בקשה לדחיית מועד ביצוע של ארבעה חודשים שלושה ימים לפני תום התקופה שהוקצבה לה להסרת מכשול הביטחון: "הנה התברר, כי המדינה המתינה משך כל תקופת הזמן שניתנה לה, נמנעה מלהסיר את המכשול... המדינה בחרה שלא למלא אחר צו בית המשפט ולבוא לפנינו לאחר תום התקופה בבקשה שמשמעותה שינוי פסק הדין. אין להשלים עם התנהגות זו" (בג"ץ 1748/06 ראש עיריית דאהריה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (החלטה מיום 24.07.2007 , ההדגשה הוספה)).

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 14

סעיף 14. על ההיתכנות לעמוד בהוראות פסק הדין ניתן ללמוד מההתמודדות של מדינות אחרות עם לוחות זמנים דומים לפתרון בעיית הצפיפות, כפי שציין כבוד השופט מלצר בפסק דינו: "בדרך זו אף נהגו מדינות שונות בעולם, לאחר שפסיקה של הערכאות העליונות הרלבנטיות לגביהן חייבה אותן לעשות כן (בצוים ובהנמקה דומים לאלה שבפסק דיננו)..." (סעיף 8 לפסק דינו של השופט מלצר).

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 15

סעיף 15. בקליפורניה, לדוגמה, התמודדו עם פסיקת בית המשפט העליון מ- 2011 באמצעות שתי רפורמות עיקריות: האחת, חקיקה מ- 2011 שהעבירה את האחריות לניהול כליאה של עבירות בדרגות חומרה נמוכות triple non offenses- non serious, violent or sexual) ( מבתי כלא מדינתיים למחוזיים ולפיקוח של שירות מבחן. החקיקה הועברה בתוך חודשיים ונכנסה לתוקף לאחר שבעה חודשים.

שנתיים לאחר מימוש הרפורמה הזו פחתה אוכלוסיית הכלואים בכ- 25,000 איש. הרפורמה השנייה, היא חקיקה מ- 2014 אשר הפחיתה את הענישה על מספר עבירות סמים ורכוש )באמצעות שינוי סיווגן מעבירות מסוג felony ל- misdemeanors ( ואפשרה גם לאסירים שכבר מרצים את עונשם בגין עבירות אלה לעתור בבקשה לגזור מחדש את דינם. חקיקה זו הביאה לירידה של כ- 10% במספר האסירים בתוך שנה. 

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 16

סעיף 16. גם איטליה התמודדה עם פסיקה של בית הדין האירופי לזכויות אדם מ- 2013 באמצעות רפורמה חקיקתית מהירה (חלק מהחוקים עברו בתוך שמונה חודשים ממועד פסק הדין). בין היתר נקבעו בחקיקה: הארכת משך הקיצור המוקדם של המאסר בגין התנהגות טובה (מ- 45 ל- 75 ימים לכל 6 חודשי מאסר); הרחבת המקרים שבהם ניתן לגזור תקופת מבחן במקום מאסר (מאסרים של עד 4 שנים במקום עד 3 שנים); מאסר בית במקום כליאה לנאשמים שעונשם עד 18 חודשים; הפחתת הענישה על עבירות סמים מסוימות.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 17

סעיף 17. הונגריה התמודדה עם פסיקה דומה של בית הדין האירופי לזכויות אדם מ- 2015 שדרשה מענה לבעיית הצפיפות בתוך שנה באמצעות בניה מאסיבית של מקומות כליאה לצד מהלכים שנועדו להפחית את מספר הכלואים: בין ינואר 2015 לנובמבר 2015 נוספו 899 מקומות כליאה; החל מאפריל 2015 אפשרו לאסירים שנדונו בעבירות קלות להשתחרר לביתם לריצוי ששת החודשים האחרונים של מאסרם תחת מעקב אלקטרוני; בתוך שנה עלה אחוז מעצרי הבית שאושר על ידי בית המשפט מ - 2.3% ל- 3.6% וגם אחוז הבקשות למעצר בטרם משפט ירד מ- 2.79% ל- 2.37%. 

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 18

סעיף 18. ראוי לציין, כי בית המשפט האירופי לזכויות אדם נוהג לפסוק באינספור תיקים פיצויים לאסירים ממדינות שונות שהוחזקו בשטח מחיה הנמוך מ- 3 מ"ר. כמו כן, בעקבות פסיקת בית הדין האירופי לזכויות אדם בעניין איטליה, נחקק באיטליה ב- 2014 חוק שמאפשר לאסירים המוחזקים בשטח נמוך מ- 3 מ"ר להגיש בקשה לקיצור תקופת מאסרם וכן מאפשר לאסירים שהוחזקו בתנאים כאלה להגיש תביעה אזרחית לפיצוי. גם הונגריה חוקקה הסדר המאפשר לאסירים המוחזקים בצפיפות לתבוע פיצוי נזיקי כמענה לפסיקת בית הדין האירופי לזכויות אדם בעניין זה. 

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 19

סעיף 19. "לא נפריז אם נאמר, כי שטח מחיה פיסי של אסיר מהוה אחד מצרכיו הבסיסיים ביותר, הקיומיים. חיוני מכל בחינה כי יתקיים שטח שבו יוכל האסיר לחיות את חייו במגבלות הנובעות ממאסרו. ענייננו בליבת כבוד האדם, בגרעין הזכות" (סעיף לט לפסק הדין). ועוד: "ענייננו כאמור בליבת כבוד האדם ובהגשמתה של הזכות לקיום מינימלי בכבוד במובנה הבסיסי ביותר" (סעיף מז לפסק הדין).

העותרים יבקשו כי בית המשפט הנכבד לא ייתן למשיבים היתר להוסיף ולפגוע בליבת כבוד האדם.