סעיף 171 - אף כי הועדה למניעת עינויים היא המקור המוסמך לפרשנות האמנה נגד עינויים ולפיה שטח המחיה הדרוש כדי להימנע מענישה אכזרית הינו 4 מ"ר, שטח המחיה המוקצה למרבית האסירים בישראל נמוך אף מהרף הצנוע יותר שקבע בית הדין האירופי לזכויות אדם. בית הדין האירופי קבע את הכלל לפיו החזקת אסיר בשטח מחיה הנמוך מ- 3 מ"ר (ללא שטח השירותים והמקלחת) מהווה כשלעצמה הפרה של סעיף 3 לאמנה האירופית לזכויות אדם האוסרת על עינויים ועל יחס או ענישה בלתי אנושיים או משפילים, וזאת ללא קשר למשך השהייה בתא או לתנאי המחיה האחרים שמסופקים לאסירים:
"Whereas the provision of four square metres remains the desirable standard of multi-occupancy accommodation, the Court has found that where the applicants have at their disposal less than three square metres of floor surface, the overcrowding must be considered to be so severe as to justify in itself a finding of a violation of Article 3" (Tunis v. Estonia, no. 429/12, par. 44 (19.12.2013) (ההדגשה הוספה )
ראו גם המקרים הבאים בהם נפסק, כי שטח מחיה הנמוך מ- 3 מ"ר לאסיר מפר את האיסור על יחס בלתי אנושי ומשפיל הקבוע בסעיף 3 לאמנה האירופית לזכויות אדם:
Ananyev & Others v. Russia, no. 42525/07, par. 145, 10 January 2012; Orchowski v. Poland, no. 17885/04, 22.10.2009; Lind v. Russia, no. 25664/05, par. 59, 6 December 2007; Kantyrev v. Russia, no. 37213/02, par. 50-51, 21 June 2007; Andrey Frolov v. Russia, no. 205/02, par. 47-49, 29 March 2007; Kadikis v. Latvia, no. 62393/00, par. 55, 4 May 2006; Labzov v. Russia, no. 62208/00, par. 44, 16 June 2005.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה