שיטת הפרופיילינג: משטרת ישראל עוצרת אזרחים זרים בשיעור של יותר מפי שניים

נתוני בקשת חופש מידע מהמשטרה חושפים כי בתיקים בהם אחד החשודים הוא נתין זר, קיים סיכוי של מעל 60% לכך שיתבצע מעצר. בתיקים בהם החשוד בעל אזרחות ישראלית, השיעור עומד על 26% בלבד. רק 11% מהזרים הנעצרים על ידי המשטרה מורשעים בסופו של דבר, וזאת בניגוד ל-44% בעלי אזרחות ישראלית

כתבתו של ג'ון בראון פורסם בעיתון הארץ 20.07.2017 15:00

 

בעקבות בקשת חופש מידע שהגיש "הארץ" יחד עם "התנועה לחופש המידע", מסרה המשטרה מידע רב לגבי כמות המעצרים שביצעה בשנים 2012-2017. המידע, המחולק ל"אזרחים" ("אמיתי" בלשון המשטרה) ו"נתינים זרים" ("פיקטיבי" באותה לשון), חושף כי המשטרה נוטה לעצור הרבה יותר זרים מאשר אזרחים ישראלים. זאת ועוד, מבין העצורים, אחוז נמוך משמעותית של זרים מורשע לבסוף בעבירה כלשהי, לעומת ישראלים. כלומר, למרות שהמשטרה, באופן מובהק, מבצעת מעצרי יתר של זרים, עדיין חלקם באוכלוסיית המורשעים קטן מה של הישראלים.

 

על פי הנתונים, רק 11% מהזרים הנעצרים על ידי המשטרה מורשעים בסופו של דבר, לעומת שיעור הרשעה של כ-44% כשמדובר באזרחים ישראלים. למעשה, כתב אישום מוגש רק נגד כשליש מהזרים הנעצרים על ידי המשטרה, לעומת מעל 58% כשמדובר באזרחים ישראלים. רובם הגדול של מעצרי הזרים נגמר בלא כלום.

 

אם מצליבים את הנתונים שקיבלנו עם הנתונים המתפרסמים בשנתון המשטרה, התמונה המתקבלת קשה אף יותר: כאשר יש תיק בו אחד החשודים הוא נתין זר, קיים סיכוי של מעל 60% לכך שיתבצע מעצר. בתיקים בהם החשוד בעל אזרחות ישראלית,  השיעור עומד על 26% בלבד. נתון שנשמר בכל השנים מאז 2012.

 

אחד ההסברים להטיה המובהקת הזו במעצרי זרים היא פרופיילינג (Profiling): שימוש בקריטריון גזע או לאום כסממן להחשדה או למעצר. זו הסיבה לכך שאזרחים ערבים נעצרים "במקרה" לבדיקת מטען מעמיקה בשדה התעופה. זו גם הסיבה לכך שהסיכוי שייעצר בבשיקגו, נהג יעצר לבדיקה "מדגמית" גדול פי ארבעה אם צבע עורו הוא שחור. על פי נתונים שפורסמו, כחלק מהחלטה של בית משפט אמריקאי, בין השנים 2004 ו-2012, עצרו שוטרי משטרת ניו יורק כ-4.4 מיליון בני אדם לבדיקה "אקראית" ברחוב, כאשר 83% מהם היו שחורים או היספנים. נציין כי בנתונים שנחשפים כאן המצב בעייתי יותר, מכיוון שאנחנו לא דנים בחיפושים שהובילו לכתבי אישום, אלא במעצרים רבים שאינם מוצדקים.

 

הסבר אפשרי אחר הוא השפעה של ההסתה נגד זרים על ידי חברות כנסת ואישי ציבור. על פי חדשות ערוץ 2, המשטרה טוענת כי 40% מהפשיעה בתל אביב מבוצעת על ידי זרים. זהו נתון שקרי ומעוות, שנסתר הן על ידי הנתונים הנוכחיים שהתקבלו מהמשטרה והן על ידי נתונים שפורסמו על-ידי מרכז המחקר של הכנסת ב-2012, לפיהם פחות מאחוז אחד מהפשיעה הכללית בתל אביב בוצע על ידי זרים (והרבה פחות על ידי נתיני מדינות אפריקה). עם זאת, יש לשים לב שכמות המעצרים לא הולמת את שיעור הפשיעה. זרים נעצרים משמעותית יותר ביחס לשיעורם באוכלוסיה וכפי שראינו, גם ביחס למעורבותם בפשע.

 

ראש עיריית פתח תקווה, יצחק (איציק) ברוורמן, הוקלט בפברואר אומר כי "אתה עובר בכיכר המייסדים אתה רואה חבר'ה שחורים שותים בירה, לא נעים...חלקם בעבריינות בפתח תקוה הוא קטן. האוכלוסייה, יש אוכלוסיות מקומיות של ותיקים שהם הבעייתיים. זו איזושהי תדמית שכאילו הם מביאים עבריינות והם מביאים זונות".

 

ואכן, על פי נתוני המשטרה שבידינו, שיעור מעצרי הזרים בפתח תקווה בשנה שעברה עומד על כמחצית מזה של ערים בעלי שיעור נתינים זרים גבוה ואף אחד מאלו נעצר על עבירות זנות. ברוורמן, שוודאי מצוי בנתונים האלה, מנצל את מעמדו ופועל לגרש את הזרים מהעיר בשיטות אכזריות כמו ניתוק חשמל בחורף. זאת לאחר ששני תושבי העיר היכו למוות מבקש מקלט מסודאן ולאחר מחאות תושבי העיר נגד התושבים הזרים.

 

על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, נכון לסוף שנת 2016 היו כ-220 אלף זרים בשטח מדינת ישראל, כ-2.5% מכלל אוכלוסיית ישראל (לא כולל פלסטינים מהגדה ומעזה). עם זאת, הם נעצרים בשיעור של כ-4% מכלל המעצרים, גבוה יותר מפי 1.5 משיעורם באוכלוסיה. זהו נתון תמוה אם מתחשבים בשיעור ההרשעה הנמוך מאוד של זרים, כ-11% מכלל הזרים שנעצרים.

 

אם לוקחים בחשבון את העובדה כי רבים מהנתינים הזרים מגורשים לפני הגשת כתב אישום או הרשעה, שיעור זה עולה ל-16%. רבים מאותם מעצרים, שאינם מגיעים לכתבי אישום, מסתיימים בהליכים מינהליים של רשויות ההגירה. לפי הנתונים שבידינו, מדובר במיעוט קטן מהמקרים. אך חשוב מכך, בשל העובדה כי בהליכים מנהליים אלו חוזקת הראיות איננה דומה לזו של משפט פלילי, קשה מאוד לקבוע על סמך הליכים אלו את צדקת המעצרים.

 

התפלגות המעצרים של נתינים זרים לפי עבירות דומה לזו של ישראלים. מיעוט מהעבירות אינן קיימות אצל נתינים זרים כגון עבירות התנועה, אך אלו מהוות פחות מפרומיל מסך העצורים. לעומת זאת, אלו נעצרים יותר בשל הפרה של חוק הכניסה לישראל. בעבירות הריגה ורצח שיעור מעצרי הזרים זניח, ובשל שיקולי פרטיות המשטרה לא העבירה את הנתונים האלה. ב-2016 למשל, שיעור עבירות המין בהם חשודים זרים הוא 2% מהמקרים, נמוך משיעורם באוכלוסיה והם מהווים כ-30% מהנעצרים. השיעור דומה בתיקי אלימות, אך שם עולה שיעור המעצרים ל-50%. שיעורים גדולים בהרבה מאחוז המעצר בקרב ישראלים.

 

ההשלכות של מעצר על נתין זר עלולות להיות קשות יותר מאשר לאזרח. מבין הזרים שנעצרו, כ-7% גורשו עוד לפני שהוגש נגדם כתב אישום, מאחר שמעצר הוא עילה מספקת לגירוש. דו"ח של ה"מוקד לפליטים ולמהגרים" מצביע על האלימות הגדולה בה מעצרים אלו מתבצעים וכן את האיפיון הגזעני בו נוקטות המשטרה ורשות ההגירה בביצוע מעצרים אלו. לפי הדו"ח, רשות ההגירה ממהרת לגרש זרים, גם כאשר הם עצמם התלוננו על אלימות נגדם וכך לא מאפשרת את בדיקת התלונות. ההקלטות שנחשפו מראות כי פקחי הגירה שהכו זרים מגישים תלונות שווא נגדם בכדי שיגורשו ותלונתם לא תיבדק.

 

צריך לציין כי ייתכן שהפער ברמת הפשיעה נובע גם משיעור חסר של דיווח על פשיעה בתוך קהילת הזרים, אם מתוך חשש מהמשטרה ואם בשל חסור רצונה של האחרונה לחקור פשעים כאלו, אך קשה להעריך את את שיעור התופעה. כמו כן,המספר 220,000 נתינים זרים הוא הערכה בלבד של המדינה, ייתכן  כי המספר האמיתי נמוך יותר (כ-80 אלף מתוכם מוגדרים כתיירים אשר אשרתם פגה, וייתכן כי כמה מהם עזבו את הארץ אך הדבר לא נרשם), כך ששיעור מעצרי היתר כנראה מוערך על ידינו פחות מכפי גודלו.

 

הערה לסיום. הכוונה המקורית הייתה לבצע סיווג מיוחד גם לפי אוכלוסיית מבקשי המקלט, אך המשטרה סירבה לספק את הנתונים בחלוקה כזו, לטענתם מכיון שפילוג לפי ארץ מוצא עלול לתייג אוכלוסיות עם פשע. לאור הנתונים שנחשפו כאן ובמחקר הכנסת ולאור מסע ההסתה המובל על ידי חברי כנסת וקציני משטרה, סיבה זו תמוהה ובכלל על פי הנתונים לא ברור מדוע שהאוכלוסייה תתוייג ככזו.

בנוסף, בהודעות לתקשורת שמוציאה המשטרה עצמה מוזכר מוצא החשוד ומבחינים בין עובדים זרים לנתינים זרים.

במשטרה הסבירו גם כי מידע כזה עשוי לחשוף ריכוזי מאמץ שלה בתופעות שונות. יתכן שהנתונים שנחשפו כאן יכולים לספק תשובה לשאלה באילו מאמצים מדובר.

 

עו"ד נירית בלייר, מנכ"לית התנועה לחופש המידע מסרה: "נתוני המשטרה מראים בברור שהאשמות מתוקשרות היטב הן לא מקור אמין בהכרח למידע, ואינן יכולות לשמש ככלי לביסוס דעה או עמדה. כמו כולם גם אנחנו בתנועה לחופש המידע נחשפנו להאשמות רבות שהוטחו באוכלוסיית מבקשי המקלט בארץ בקשר עם מעורבותם לכאורה במקרי אלימות ופשע.

 

כלי התקשורת ציטטו נבחרי ציבור ופעילים חברתיים והנושא לא ירד מסדר היום. אי לכך פנינו למשטרה וביקשנו מידע מפורט מאד, כזה המשווה בין מעצרי אזרחי המדינה ומעצרים שבוצעו בזרים הנמצאים כאן, מבקשי מקלט ואחרים וכן את תוצאות אותם מעצרים. כעת כשהמידע חשוף לכל, זמין לעיון ואינו מתווך על ידי בעלי עניין, יוכל הציבור לגבש דעה מבוססת עובדות ולא רק שמועות וססמאות. המידע הגולמי, יעלה כתמיד לאתר התנועה ויהיה זמין לעיון".
 

ממשטרת ישראל נמסר: "משטרת ישראל מנהלת את חקירותיה ביסודיות, במטרה להגיע לחקר האמת ולהביא את מבצעי העבירה לדין, בהתאם לטיב הראיות. הניסיון לייצר ולייחס למשטרה 'מגמה אכיפתית' על ידי השוואה מלאכותית בין מאגרי מידע שונים, לרבות נתוני כתבי אישום והרשעות, חוטא לאמת ומטעה את הציבור, שכן משטרת ישראל היא הרשות האוכפת במדינת ישראל, ואילו הגשת כתבי אישום מתבצעת ברובה על ידי רשות אחרת, קרי – הפרקליטות, וכך גם ההרשעות  נקבעות על ידי הרשות השופטת, שהינה רשות נפרדת מהמשטרה, כיאה ונדרש במדינה דמוקרטית".

 

באשר לתגובה, ראשית, אחת הטענות העיקריות שהועלתה כאן, ובפנייתנו למשטרה לצורך התגובה, היא לגבי הפער בין שיעור המעצרים בין זרים למקומיים, כאשר החשוד ידוע. אלו נתונים הנמצאים לחלוטין באחריות המשטרה, ובאותו מאגר מידע.

 

שנית, כל הנתונים מקורם במשטרה, נכון הדבר כי מדובר במאגרי מידע שונים, אך מכיוון שאין מחלוקת על הנתונים ועל חשיבות הניתוח שלהם, הרי שאין דרך אחרת לעשות זאת חוץ מלבדוק אותם. עצם העובדה כי מדובר ברשויות נפרדות לא מצביעה על כך שאינן יכולות לשתף בנתונים לצורך בקרה. התגובה מצביעה על כך שהמשטרה אינה מבצעת ניתוחים מהסוג הזה למרות הצורך הברור, או שהיא מסתירה את הנתונים מהציבור.

 

שלישית, אמנם הפרדת רשויות היא מבורכת, אך כשהרשות האוכפת עוצרת כל כך הרבה אנשים שהרשויות האחרות לא רואות צורך לטפל בהם, יש לבחון את מדיניות המעצרים של הרשות האוכפת, ולא להשליך את הבעיה על הרשויות האחרות.