יוזמה להקמת קיבוץ עירוני לשיקום ושילוב אסירים משוחררים בקהילה

יוזמה להקמת קיבוץ עירוני לשיקום ושילוב אסירים משוחררים בקהילה:

http://mynetkibbutz.co.il/mobile/article/196342

הסוף למחבוש על עבירות קלות: בצה"ל בוחנים המרת המאסר בעבודות שירות

 

בשבועות האחרונים נבחנת האפשרות לשלוח חיילים שהורשעו בעבירות קלות ובינוניות ל"עבודות בעלות מסר ערכי" כמו בבתי חולים או בפעילות חינוך.

 

בסנגוריה הצבאית הסבירו: "המרת המאסר מגבירה את המוטיבציה לשירות, מצמצמת נשירה ומונעת התקרבות לגורמים עבריינים"

 

יואב זיתוןפורסם:  01.08.17 , 13:14 (מקור הכתבה - ידיעות אחרונות)

 

התוכנית שעשויה לשים סוף לכליאת חיילים על עבירות קלות: בצה"ל מקדמים בשבועות האחרונים עבודת מטה שבוחנת המרת עונשי המאסר בכלא הצבאי, בעיקר במקרים של הרשעות פליליות בעבירות ברף הפלילי הנמוך והבינוני, בעבודות צבאיות, המקבילות לעבודות שירות באזרחות. שני דיונים כבר נערכו בנוגע לתוכנית החדשה בחודשיים האחרונים בצמרת הפרקליטות הצבאית, והמהלך זוכה לאהדה בקרב קצינים בכירים בצבא.

המטרה מאחורי התוכנית היא, בין היתר, שחיילים שיורשעו יישלחו כחלופה לכלא 4 או כלא 6 לעבודות בעלות מסר ערכי, כמו בבתי חולים או במוסדות חינוך. כיום עבודות צבאיות כחלופה לכלא שולחות את החייל לבצע עבודות רס"ר בבסיסים סגורים ונגזרות במשורה. רוב עונשי המאסר שניתנים לחיילים בבתי הדין הצבאיים הם לתקופות מאסר קצרות שבין שבועות לחודשים בודדים, כאשר אלפי חיילים נענשים מדי שנה בצורה זו.

 

בשנתיים האחרונות קראה הסנגוריה הצבאית, יוזמת המהלך, לבתי הדין הצבאיים להסתפק בענישה מופחתת כמו עבודות צבאיות בשורת מקרים כדי לא להחמיר מעבר לקיים את מצבו של החייל שהורשע. בחלק מהמקרים השופטים נעתרו בחיוב – אלמנט שנותן רוח גבית לתוכנית החדשה.

 

אם רפורמה זו אכן תאושר, תתגבש מדיניות מקלה יותר שבמסגרתם תורכב ככל הנראה רשימה של עבירות קלות שבגינן חיילים לא יישלחו יותר לתקופות מאסר. בין העבירות הללו ניתן למנות עבירות רכוש ללא היבטי חומרה מיוחדים (דוגמת פגיעה בחייל אחר שנפל קורבן לגניבה או היקף רכוש גנוב מצומצם יחסית וכן השבתו), שימוש ברכב צבאי ללא רשות, שימוש או החזקת סם לשימוש עצמי שלא בפעילות מבצעית, לפניה או אחריה, שימוש בלתי חוקי בנשק שלא בהקשר אלימות או איומים, היעדרות משירות, וכן עבירות אלימות מינוריות.

 

בסנגוריה הצבאית הסבירו בדיוני עבודת המטה כי כיום, על הרשעה בעבירות כאלה נשלח החייל המורשע לתקופת מאסר של בין ימים בודדים לחודשים ספורים, כאשר המרת העונש בעבודה צבאית היא הולמת יותר, משרתת את מטרות הענישה של הצבא, מגבירה את המוטיבציה לשירות תקין ומצמצת נשירת חיילים. עוד נטען כי חיילים רבים מבצעים עבירה חד-פעמית לראשונה בחייהם בשירותם הצבאי ומשלמים מחיר כבד מדי בדמות מאסר בפועל, חרף היותם חיילים טובים.

 

ועדה: מאסר לא משקם ורק מקרב לגורמים עבריינים

עבודת המטה של השבועות האחרונים מתייחסת גם לדו"ח ועדה בראשותה של שופטת העליון בדימוס דליה דורנר שגרס כי עונשי מאסר בפועל, בשנים האחרונות, לא מביאים בהכרח לשיקום הנאשם, שכן המגע שלו בסביבה עבריינית בכלא עלול לקרבו עוד יותר לעולם הפלילי, מעודד את הנטייה לעבריינות ואף עלויות המאסר הן גבוהות.

"מטרת ענישת המחבוש אינה רלוונטית כאשר אנו עוסקים בעבירות שאינן מלמדות על מסוכנות גבוהה", הסבירו בסנגוריה הצבאית, שהזכירו כי לאחרונה, באחד המקרים שייצגו, בית הדין נעתר לבקשת ההגנה ושלח חייל שהורשע בעבירות של שימוש והחזקת קנאביס לעבודות צבאיות כחלופה למאסר בפועל.

"נקיטת נוקשות יתר עם חיילים נורמטיביים, שעבורם זו הפעם הראשונה שהם ניצבים מול מערכת שיפוטית, גורמת להשגת תוצאה הפוכה מהרצוי", הסביר הסנגור הצבאי הראשי, אלוף-משנה רן כהן. "להשקפתנו, ניתן למנוע מאות ואלפי ימי כליאה משפילים מחיילים בדרך של עונש חלופי וכך נקבל חיילים ששילמו את חובם לחברה, אך לא צרבו על גופם ונפשם חוויה קשה שיש בה סיכוי רב להוות את תחילת הסוף של השירות הצבאי".

הרפורמה הזו, אם תאושר, תצטרף לשורת שינויים שהובלו בפרקליטות הצבאית תחת הפצ"ר תא"ל שרון אפק במהלך השנתיים האחרונות, חלקן ביוזמה או בעידוד הסנגוריה הצבאית. בין היתר הוחלט להטיל הסדרים מותנים, ללא הרשעה פלילית, על חיילים שלראשונה צרכו גראס או עברו עבירות קלות; גדלה תקופת ההיעדרות משירות לצורך הגשת אישום על עריקות מ-75 ל-100 ימים; לוחמים חשודים לא מובלים למעצר באזיקים כלקח מפרשת אזריה; הוקם מנגנון בדיקה מטכ"לי לבחינת אירועים מבצעיים חריגים במלחמה בטרם הוחלט לפתוח לגביהם בחקירת מצ"ח והוגבל החיפוש בטלפונים של חיילים חשודים על ידי מצ"ח.

 

בתוך כך, כ-20 חיילים, רובם מחיל האוויר, נעצרו בימים האחרונים על ידי מצ"ח בחשד לעבירות סמים. החקירה החלה בעקבות יוזמה של מפקדים בבסיס לחקור את הנושא בעקבות מידע שהגיע אליהם. לפי החשד, לפחות באחד המקרים צריכת הסמים על ידי החיילים נעשתה בבסיס, ויתר המקרים בנסיבות אזרחיות. בית הדין הצבאי ביפו האריך את מעצרם של מרבית החיילים ומדובר צה"ל נמסר כי החקירה עדיין מתנהלת.

ככה זה כשתוכניות שיקום אסירים נשארות על הנייר

ככה זה כשתוכניות שיקום אסירים נשארות על הנייר

 

נכתב על ידי זיו קריסטל ב 06 אוגוסט 2017 18:03 (מקור הכתבה פורסם באתר פוסטה)

חמש שנים אחרי תיקון החוק המטיל חובת שיקום אסירים, דחתה הכנסת את התקנות חסרות הבשורה שהציג ארדן. עוד התברר, כי לממשלה אין שום תוכנית איך ליישם את החלטת בג"צ בעניין הצפיפות בבתי הכלא, וכי גם לרש"א לא ניתן תקציב

ועדת הפנים של הכנסת דנה בשבוע שעבר בתקנות שיקום אסירים, ליישום החוק (תיקון 42 לפקודת בתי הסוהר) שאושר כבר ב-2012 וקבע כי על שב"ס חלה החובה לשלב אסירים בתוכניות שיקום בבתי הסוהר. חמש שנים אחרי אישור החוק, רק כעת מובאות התקנות והתקציב הנלווה להן מהמשרד לביטחון הפנים, לאישור.

 

בתקנות שהגיש השר גלעד ארדן אין הרבה תוכן: התקנות קובעות כי ועדה לשילוב אסירים בפעילויות שיקום, בראשות מנהל בית סוהר או סגנו, "תבחן את מידת התאמתו ואפשרויות שילובו של אסיר לפי מצאי פעילויות השיקום הקיימות".

 

הוועדה תשקול את נתוניו האישיים של האסיר, יכולותיו, מידת שיתוף הפעולה שלו ובכפוף לחוות דעת מקצועיות, ביטחוניות, מודיעיניות וסוציאליות, לרבות התייעצות עם גורמי משטרה ובטחון מחוץ לשב"ס.

 

אסירים השפוטים על חברות בארגוני פשיעה, כמו גם אסירים ביטחוניים, לא ישולבו בפעילות שיקום אלא רק "לאחר ששוכנעה הוועדה כי חל באסיר שינוי בולט וממשי וכי הוא ניתק כל מגע ישיר או עקיף עם הארגון וחבריו"; זאת כאילו מדובר במתן פרס ולא באמצעי שיקום. התקנות דוחות גם את הטיפול לשלבי מאסר מתקדמים: התאמת אסירים השפוטים למאסר ארוך לטיפול לא תיבחן בהכרח, לפי התקנות, מוקדם יותר מאשר שנה-שנה וחצי בלבד לפני תום ריצוי שני שליש.

 

 

"אם לא נשלם במטבעות, נשלם בשטרות". ח"כ דוד אמסלם

 

יו"ר ועדת הפנים, ח"כ דוד אמסלם, הודיע כי לא יאשר את התקנות ודרש מארדן את ניסוחן מחדש: "החוק הכריח אתכם להכין תקנות ועשיתם לצאת ידי חובה. זה לא רציני. התקנות האלה הן הזדמנות פז להביא את שיקום האסיר למקום הנכון, אם נבין מה צריך ונחבר אמצעים. גם אם נעזוב את העניין הערכי, הסוגיה הכלכלית לבד צריכה לשכנע - החזקת אסיר בבתי הסוהר עולה 150 אלף שקל בשנה. על כל אסיר שלא נשקיע בו במטבעות, נשלם בשטרות".

 

נציג האוצר אמר כי שירות בתי הסוהר יקבל 44 מיליון שקל שנתי החל מ-2018 לתוכניות שיקום, כולל 165 תקנים של עובדים סוציאליים, קציני חינוך ופסיכולוגים. השנה קיבל שב"ס 12 מיליון שקל בלבד כתקציב שיקום ייעודי לשיקום.

בנייר עמדה שהגישה ד"ר סיגל שהב, ראש הקליניקה הפלילית לזכויות אסירים במרכז האקדמי למשפט ועסקים, נטען כי התקנות שהציעו ארדן והנציבה עפרה קלינגר מקבעות בלבד את המצב הקיים ואינן מציעות שום שינוי. לדברי עו"ד שהב, "התקנות לא דנות בתוכניות ולא מתחייבות לדבר. הקריטריונים שנקבעו מצמצמים את אפשרויות השיקום ואת כלי הטיפול, תחת הרחבתם. התקנות מבקשות בעיקר לאפשר לשב"ס למנוע שיקום מאסירים באמצעות שימוש נרחב בקריטריון של "התאמת האסיר לטיפול" ומציעות להפעיל שיקולים לחומרה בלבד. הן אינן מפרטות כיצד שב"ס מתכוון להרחיב את אפשרויות השיקום, כפי שהוא מחויב על פי חוק. ככל שלא יורחבו ויגוונו פעילויות השיקום באופן משמעותי ומקסימלי, שב"ס לא יעמוד במשימתו החוקית להבטיח שיקום לאסירים".

 

ד"ר שהב מזכירה כי שיעור האסירים שאינם משולבים בפעילות שיקום, לפי דו"ח מבקר המדינה, מגיע ל-40 אחוז, וכי על סמך דו"ח ועדת דורנר לבחינת חלופות לכליאה, עולה כי רק כ-6,000 אסירים "זוכים" להשתתף בקבוצות טיפוליות בזמן נתון. לדבריה, "לוחות הזמנים לתחילת הטיפול שהתקנות קובעות הם קצרים מדי ומאוחרים מדי. זכותו של האסיר לשיקום איננה מוגבלת רק לצורך שחרורו. השיקום והטיפול חשובים גם לצורך התקדמותו של האסיר בתפקוד בתוך בית הסוהר. טיפול ראוי דורש זמן ארוך יותר מהמוצע בתקנות, תוך יציאה לעבודה ולמסגרות תעסוקה שונות, ושילוב במקביל במסלולי חינוך, פנאי ועוד. הטיפול המאוחר גם איננו מאפשר לאסירים ניצול של טובות הנאה וזכויות העומדות לרשותם כגון חופשות, שחרורים מוקדמים ועוד. כמו כן, התקנות נעדרות התייחסות לקבוצה רחבה של כלואים ואינן מסדירות את חובת השיקום כלפי הכלואים בתקופת מעצר, אשר מהווה לעתים פרק זמן ניכר מתקופת ריצוי העונש".

 

בני בגין: הסיכוי ליישום דוח דורנר - קלוש עד אפסי

 

דיון זה מתחבר לדיון בנושא יישום דו"ח דורנר ופסיקת בג"צ בעניין מרחב המחיה של האסירים, מאחר שהרחבת מסגרות שיקום עשויה להפחית את שיעור הרצידיביזם (החזרה לכלא) ולהפחית את מספר האסירים.

 

בדיון קודם שקיימה ועדת הפנים בנושא ההיערכות ליישום פסיקת בג"צ (קבע כי תוך שנה וחצי על שב"ס להבטיח מרחב של 4.5 מטר לאסיר) דיווח ראש הרשות לשיקום האסיר אריה ביבי כי עקב חוסר טיפול באסירים בבתי הסוהר, ומחוסר תקציב של רש"א עצמה, היא אינה מצליחה להכין תוכנית שיקום עבור שליש מהאסירים. מקבוצה זו של אסירים נמנעת אפשרות שחרור מוקדם אשר יכלה לזכות בה.

 

ח"כ אמסלם אמר: "משיקום ושחרור אסירים נרוויח פעמיים: גם לא צריך לבנות בתי כלא, וגם אותם אסירים יוכלו לפרנס את משפחתם. יכול להיות ש-20 אחוז מהאסירים לא מתאימים לתוכנית שיקום, אבל לגבי השאר זו רק שאלה של אמצעים".

 

 

ד"ר רותם אפודי, רמ"ח מחקר ברשות לשיקום האסיר, ציינה את הכשל ארוך השנים והידוע בתקציב רש"א העומד על 35 מיליון שקל בלבד, כאשר בכל שנה משתחררים כ-7,500 אסירים. רש"א מכינה תוכניות שיקום לאחר שחרור עבור 2,850 אסירים בשנה בלבד. מתברר כי רש"א לא קיבלה עדיין שקל נוסף בעקבות תיקון 42 בעניין שיקום אסירים, שאמנם מתייחס לטיפול בבתי הסוהר, אך מצריך גם את הרחבת מערך רש"א לטובת קליטת האסירים המשוחררים ויצירת רצף טיפולי.

 

בנוסף, ברש"א אומרים כי לא קיבלו עדיין כל תקציב לצורך יישום דו"ח ועדת דורנר, שהמליץ לממשלה על הרחבת מסגרות בקהילה כגון הוסטלים ודירות מעבר, במקביל לצמצום תקופות הכליאה. ברשויות מקומיות רבות לרש"א אין כלל נוכחות, לעתים גם בשל סירוב הרשות המקומית להשתתף בתקציב שיקום אסירים.

 

למרות זאת, גורמים ברש"א מביעים אופטימיות בעקבות מינויו של ביבי למנכ"ל הרשות בחודש מאי האחרון. ביבי איש מקצוע מובהק שהיה ניצב במשטרה ונציב שב"ס, אך גם חבר כנסת לתקופה קצרה (מטעם קדימה). רש"א קיבלה תקציב לפחות עבור תוכנית אחת שאושרה בהחלטת ממשלה - הקצאת מסגרות לשיקום נוער עבריין, לאור הרצידיביזם שבגילאים צעירים מרקיע ל-70 אחוז. ברש"א מקווים כי זו ראשית צמיחת הארגון, שעד לפני שלוש שנים החזיק בתקציב מצחיק של 14 מיליון שקל.

ח"כ אמסלם הזכיר בהקשר זה את תוכניות השיקום הפרטיות ותהה: "נניח אדם קיבל 10 שנים ומשתחרר אחרי שני שליש עם חוות דעת של משקם פרטי. האם עכשיו במהלך יותר משלוש שנים הוא צריך לממן  את הטיפול?". נציגי רש"א הבהירו כי אכן "יכולים לעשות זאת רק בעלי אמצעים. שיקום פרטי נגיש בעיקר לבעלי אמצעים בלבד".

 

יו"ר הוועדה הודיע כי יגיש הצעת חוק פרטית בעניין הרחבת מערך השיקום וחלופות כליאה עד תחילת המושב הבא, אם הממשלה לא תגיש תוכנית אופרטיבית לצמצום מספר האסירים. חבר הוועדה, ח"כ בני בגין, התרשם כי הסיכוי שהמדינה תעמוד ביעד שקבע בג"צ להקטנת הצפיפות בבתי הסוהר הוא "קלוש עד אפסי". המדינה הודיעה לבג"צ כי על מנת לעמוד ביעד של 4.5 מ"ר לאסיר בטווח הארוך, יש "לרווח" כ-5,000 מקומות כליאה (כאשר מספר האסירים עומד על כ-15 אלף). פתרונות כמו הרחבת השחרורים המנהליים יועילו בשוליים ולטווח קצר.

 

נציג משרד המשפטים, עו"ד ספי זינגר, אמר בוועדת הפנים כי יישום דו"ח דורנר הוא עניין לטווח ארוך ו"לא בטוח שייתן מענה לפסק הדין בלו"ז שקבע בג"ץ". לדבריו, בשלב זה, הצעה להארכת עבודות שירות למשך תשעה חודשים מונחת על שולחן ועדת חוקה, ומעבר לכך "פסק הדין מאתגר ומונח לפתחה של הממשלה. בימים הקרובים תיקבע ישיבה אצל מנכ"ל האוצר וכרגע אין תוכנית סדורה".

שיפור תנאים באגף המעבר

פסיקה נגד השב"ס: "קיום האסירים בכבוד - מעל לשיקולי תקציב".  באגף המעבר בכלא איילון שוהים עשרות אסירים בהמתנה לדיונים משפטיים, עם מספר מצומצם ביותר של אנשי סגל | במענה לעתירתו של אסיר פסק השופט יקואל כי מספר האסירים התורנים באגף יגדל, ובמידת הצורך יוגדל גם מספר סוהרי השב"ס.

מאת טל כרמון עדכון אחרון: 07.08.2017, 7:55 (פורסם ב - דבר ראשון)

 

פסיקה משמעותית במאבקם של האסירים בישראל התקבלה השבוע בבית המשפט המחוזי בלוד. שירות בתי הסוהר חויב לשפר את תנאי האסירים באגף המעבר בכלא איילון. שמו של אגף המעבר נודע לשמצה – זהו האגף אליו מועברים אסירים בהמתנה לדיונים משפטיים בעניינם, וסיפורי זוועה על התנאים הקיימים בו נכרכו בשמו.

 

השופט ארז יקואל נימק את החלטתו לחייב את השב"ס לשנות את התנאים בקביעה עקרונית, לפיה "קיים קושי להסכין עם תוצאה, לפיה צרכיהם של האסירים השוהים באגף המעבר למזון, לשתיה ולניקיון, המהווים צרכים בסיסיים לקיומם בכבוד, יפגעו יתר על המידה כתוצאה ממחסור באסירי חוליה, או ממגבלות תקציב".

 

באגף המעבר שוהים כמה עשרות אסירים לפרקי זמן קצרים יחסית – בין מספר שעות למספר ימים – שם הם ממתינים לדיונים משפטיים בעניינם. מכיוון שמגיעים לאגף אסירים ברמות סיכון שונות, הם נמצאים בתא סגור עם מספר אסירים נוספים לאורך כל שהותם באגף, ללא יציאה לחדר אוכל או כל מתחם משותף בו יפגשו את כלל האסירים. מי שבפועל מנקים, מגישים את המזון, ונמצאים בקשר עם האסיר הם אסירים שנקראים אסירי חוליה, שזאת עבודתם בכלא.

 

העתירה, שהוגשה על ידי אסיר באמצעות עורכי הדין גלעד ברנע וחגי קלעי לביהמ"ש המחוזי בלוד (בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים), עוסקת במספר הסוהרים ואסירי החוליה באגף המעבר. לטענת העותר, באגף נמצאים מספר מצומצם של סוהרים ושל אסירי חוליה, ובעקבות כך נגרמת פגיעה בלתי מידתית בזכויות האסירים, המסבה להם נזק ועוגמת נפש.

 

לדבריו, מצבת הסוהרים כיום באגף כוללת קצין תורן, רשם, סמל אגף וסוהר נוסף, אך אלו נמצאים רוב הזמן באזור הטרמינל, כדי לקבל אסירים שמגיעים או עוזבים את האגף. העותר מוסיף שבמצב זה יתכן ויתקיימו אירועים מסוכנים, אלימות, אירועים רפואיים דחופים מבלי שיהיה גורם שיכול לטפל בהם. בנוסף, רוב היום לא נמצאים באגף סוהרים או אסירי חוליה, וכל בקשה של אסיר מטופלת רק שעות ארוכות לאחר שהועלתה.

 

העותר טען שצריך להגדיל את מספר הסוהרים ואת מספר אסירי החוליה באגף. בסיור שנערך מטעם בית המשפט בכלא היו באגף שלושה אסירי חוליה בלבד – על אף שבדיונים קודמים בבית המשפט נקבע שמספרם צריך להיות לפחות 8, ובניגוד להבטחת שב"ס להגדיל את מספרם. עם זאת, שב"ס טען בתגובתו לעתירה כי במהלך היום פועלים באגף המעבר שבעה סוהרים וחובש, בנוסף למפקד האגף ולרשם. עוד נכתב בתגובת שב"ס כי "הוספת כוח אדם שלא תוקצבה מראש עלולה להביא לקיצוץ בסעיף תקציבי אחר, כעובד סוציאלי, רפואה, שיפוץ, שיקום וכיוצא באלה".

 

השופט יקואל בחר להתייחס בפסיקתו רק לטענות סביב מספר אסירי החוליה, וקיבל את דרישת העותר להגדלתם. בנוסף קבע השופט כי במצב שבו אין בנמצא אסירי חוליה, יתוגבר כח האדם באגף המעבר באמצעות אנשי סגל.

שיטת הפרופיילינג: משטרת ישראל עוצרת אזרחים זרים בשיעור של יותר מפי שניים

נתוני בקשת חופש מידע מהמשטרה חושפים כי בתיקים בהם אחד החשודים הוא נתין זר, קיים סיכוי של מעל 60% לכך שיתבצע מעצר. בתיקים בהם החשוד בעל אזרחות ישראלית, השיעור עומד על 26% בלבד. רק 11% מהזרים הנעצרים על ידי המשטרה מורשעים בסופו של דבר, וזאת בניגוד ל-44% בעלי אזרחות ישראלית

כתבתו של ג'ון בראון פורסם בעיתון הארץ 20.07.2017 15:00

 

בעקבות בקשת חופש מידע שהגיש "הארץ" יחד עם "התנועה לחופש המידע", מסרה המשטרה מידע רב לגבי כמות המעצרים שביצעה בשנים 2012-2017. המידע, המחולק ל"אזרחים" ("אמיתי" בלשון המשטרה) ו"נתינים זרים" ("פיקטיבי" באותה לשון), חושף כי המשטרה נוטה לעצור הרבה יותר זרים מאשר אזרחים ישראלים. זאת ועוד, מבין העצורים, אחוז נמוך משמעותית של זרים מורשע לבסוף בעבירה כלשהי, לעומת ישראלים. כלומר, למרות שהמשטרה, באופן מובהק, מבצעת מעצרי יתר של זרים, עדיין חלקם באוכלוסיית המורשעים קטן מה של הישראלים.

 

על פי הנתונים, רק 11% מהזרים הנעצרים על ידי המשטרה מורשעים בסופו של דבר, לעומת שיעור הרשעה של כ-44% כשמדובר באזרחים ישראלים. למעשה, כתב אישום מוגש רק נגד כשליש מהזרים הנעצרים על ידי המשטרה, לעומת מעל 58% כשמדובר באזרחים ישראלים. רובם הגדול של מעצרי הזרים נגמר בלא כלום.

 

אם מצליבים את הנתונים שקיבלנו עם הנתונים המתפרסמים בשנתון המשטרה, התמונה המתקבלת קשה אף יותר: כאשר יש תיק בו אחד החשודים הוא נתין זר, קיים סיכוי של מעל 60% לכך שיתבצע מעצר. בתיקים בהם החשוד בעל אזרחות ישראלית,  השיעור עומד על 26% בלבד. נתון שנשמר בכל השנים מאז 2012.

 

אחד ההסברים להטיה המובהקת הזו במעצרי זרים היא פרופיילינג (Profiling): שימוש בקריטריון גזע או לאום כסממן להחשדה או למעצר. זו הסיבה לכך שאזרחים ערבים נעצרים "במקרה" לבדיקת מטען מעמיקה בשדה התעופה. זו גם הסיבה לכך שהסיכוי שייעצר בבשיקגו, נהג יעצר לבדיקה "מדגמית" גדול פי ארבעה אם צבע עורו הוא שחור. על פי נתונים שפורסמו, כחלק מהחלטה של בית משפט אמריקאי, בין השנים 2004 ו-2012, עצרו שוטרי משטרת ניו יורק כ-4.4 מיליון בני אדם לבדיקה "אקראית" ברחוב, כאשר 83% מהם היו שחורים או היספנים. נציין כי בנתונים שנחשפים כאן המצב בעייתי יותר, מכיוון שאנחנו לא דנים בחיפושים שהובילו לכתבי אישום, אלא במעצרים רבים שאינם מוצדקים.

 

הסבר אפשרי אחר הוא השפעה של ההסתה נגד זרים על ידי חברות כנסת ואישי ציבור. על פי חדשות ערוץ 2, המשטרה טוענת כי 40% מהפשיעה בתל אביב מבוצעת על ידי זרים. זהו נתון שקרי ומעוות, שנסתר הן על ידי הנתונים הנוכחיים שהתקבלו מהמשטרה והן על ידי נתונים שפורסמו על-ידי מרכז המחקר של הכנסת ב-2012, לפיהם פחות מאחוז אחד מהפשיעה הכללית בתל אביב בוצע על ידי זרים (והרבה פחות על ידי נתיני מדינות אפריקה). עם זאת, יש לשים לב שכמות המעצרים לא הולמת את שיעור הפשיעה. זרים נעצרים משמעותית יותר ביחס לשיעורם באוכלוסיה וכפי שראינו, גם ביחס למעורבותם בפשע.

 

ראש עיריית פתח תקווה, יצחק (איציק) ברוורמן, הוקלט בפברואר אומר כי "אתה עובר בכיכר המייסדים אתה רואה חבר'ה שחורים שותים בירה, לא נעים...חלקם בעבריינות בפתח תקוה הוא קטן. האוכלוסייה, יש אוכלוסיות מקומיות של ותיקים שהם הבעייתיים. זו איזושהי תדמית שכאילו הם מביאים עבריינות והם מביאים זונות".

 

ואכן, על פי נתוני המשטרה שבידינו, שיעור מעצרי הזרים בפתח תקווה בשנה שעברה עומד על כמחצית מזה של ערים בעלי שיעור נתינים זרים גבוה ואף אחד מאלו נעצר על עבירות זנות. ברוורמן, שוודאי מצוי בנתונים האלה, מנצל את מעמדו ופועל לגרש את הזרים מהעיר בשיטות אכזריות כמו ניתוק חשמל בחורף. זאת לאחר ששני תושבי העיר היכו למוות מבקש מקלט מסודאן ולאחר מחאות תושבי העיר נגד התושבים הזרים.

 

על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, נכון לסוף שנת 2016 היו כ-220 אלף זרים בשטח מדינת ישראל, כ-2.5% מכלל אוכלוסיית ישראל (לא כולל פלסטינים מהגדה ומעזה). עם זאת, הם נעצרים בשיעור של כ-4% מכלל המעצרים, גבוה יותר מפי 1.5 משיעורם באוכלוסיה. זהו נתון תמוה אם מתחשבים בשיעור ההרשעה הנמוך מאוד של זרים, כ-11% מכלל הזרים שנעצרים.

 

אם לוקחים בחשבון את העובדה כי רבים מהנתינים הזרים מגורשים לפני הגשת כתב אישום או הרשעה, שיעור זה עולה ל-16%. רבים מאותם מעצרים, שאינם מגיעים לכתבי אישום, מסתיימים בהליכים מינהליים של רשויות ההגירה. לפי הנתונים שבידינו, מדובר במיעוט קטן מהמקרים. אך חשוב מכך, בשל העובדה כי בהליכים מנהליים אלו חוזקת הראיות איננה דומה לזו של משפט פלילי, קשה מאוד לקבוע על סמך הליכים אלו את צדקת המעצרים.

 

התפלגות המעצרים של נתינים זרים לפי עבירות דומה לזו של ישראלים. מיעוט מהעבירות אינן קיימות אצל נתינים זרים כגון עבירות התנועה, אך אלו מהוות פחות מפרומיל מסך העצורים. לעומת זאת, אלו נעצרים יותר בשל הפרה של חוק הכניסה לישראל. בעבירות הריגה ורצח שיעור מעצרי הזרים זניח, ובשל שיקולי פרטיות המשטרה לא העבירה את הנתונים האלה. ב-2016 למשל, שיעור עבירות המין בהם חשודים זרים הוא 2% מהמקרים, נמוך משיעורם באוכלוסיה והם מהווים כ-30% מהנעצרים. השיעור דומה בתיקי אלימות, אך שם עולה שיעור המעצרים ל-50%. שיעורים גדולים בהרבה מאחוז המעצר בקרב ישראלים.

 

ההשלכות של מעצר על נתין זר עלולות להיות קשות יותר מאשר לאזרח. מבין הזרים שנעצרו, כ-7% גורשו עוד לפני שהוגש נגדם כתב אישום, מאחר שמעצר הוא עילה מספקת לגירוש. דו"ח של ה"מוקד לפליטים ולמהגרים" מצביע על האלימות הגדולה בה מעצרים אלו מתבצעים וכן את האיפיון הגזעני בו נוקטות המשטרה ורשות ההגירה בביצוע מעצרים אלו. לפי הדו"ח, רשות ההגירה ממהרת לגרש זרים, גם כאשר הם עצמם התלוננו על אלימות נגדם וכך לא מאפשרת את בדיקת התלונות. ההקלטות שנחשפו מראות כי פקחי הגירה שהכו זרים מגישים תלונות שווא נגדם בכדי שיגורשו ותלונתם לא תיבדק.

 

צריך לציין כי ייתכן שהפער ברמת הפשיעה נובע גם משיעור חסר של דיווח על פשיעה בתוך קהילת הזרים, אם מתוך חשש מהמשטרה ואם בשל חסור רצונה של האחרונה לחקור פשעים כאלו, אך קשה להעריך את את שיעור התופעה. כמו כן,המספר 220,000 נתינים זרים הוא הערכה בלבד של המדינה, ייתכן  כי המספר האמיתי נמוך יותר (כ-80 אלף מתוכם מוגדרים כתיירים אשר אשרתם פגה, וייתכן כי כמה מהם עזבו את הארץ אך הדבר לא נרשם), כך ששיעור מעצרי היתר כנראה מוערך על ידינו פחות מכפי גודלו.

 

הערה לסיום. הכוונה המקורית הייתה לבצע סיווג מיוחד גם לפי אוכלוסיית מבקשי המקלט, אך המשטרה סירבה לספק את הנתונים בחלוקה כזו, לטענתם מכיון שפילוג לפי ארץ מוצא עלול לתייג אוכלוסיות עם פשע. לאור הנתונים שנחשפו כאן ובמחקר הכנסת ולאור מסע ההסתה המובל על ידי חברי כנסת וקציני משטרה, סיבה זו תמוהה ובכלל על פי הנתונים לא ברור מדוע שהאוכלוסייה תתוייג ככזו.

בנוסף, בהודעות לתקשורת שמוציאה המשטרה עצמה מוזכר מוצא החשוד ומבחינים בין עובדים זרים לנתינים זרים.

במשטרה הסבירו גם כי מידע כזה עשוי לחשוף ריכוזי מאמץ שלה בתופעות שונות. יתכן שהנתונים שנחשפו כאן יכולים לספק תשובה לשאלה באילו מאמצים מדובר.

 

עו"ד נירית בלייר, מנכ"לית התנועה לחופש המידע מסרה: "נתוני המשטרה מראים בברור שהאשמות מתוקשרות היטב הן לא מקור אמין בהכרח למידע, ואינן יכולות לשמש ככלי לביסוס דעה או עמדה. כמו כולם גם אנחנו בתנועה לחופש המידע נחשפנו להאשמות רבות שהוטחו באוכלוסיית מבקשי המקלט בארץ בקשר עם מעורבותם לכאורה במקרי אלימות ופשע.

 

כלי התקשורת ציטטו נבחרי ציבור ופעילים חברתיים והנושא לא ירד מסדר היום. אי לכך פנינו למשטרה וביקשנו מידע מפורט מאד, כזה המשווה בין מעצרי אזרחי המדינה ומעצרים שבוצעו בזרים הנמצאים כאן, מבקשי מקלט ואחרים וכן את תוצאות אותם מעצרים. כעת כשהמידע חשוף לכל, זמין לעיון ואינו מתווך על ידי בעלי עניין, יוכל הציבור לגבש דעה מבוססת עובדות ולא רק שמועות וססמאות. המידע הגולמי, יעלה כתמיד לאתר התנועה ויהיה זמין לעיון".
 

ממשטרת ישראל נמסר: "משטרת ישראל מנהלת את חקירותיה ביסודיות, במטרה להגיע לחקר האמת ולהביא את מבצעי העבירה לדין, בהתאם לטיב הראיות. הניסיון לייצר ולייחס למשטרה 'מגמה אכיפתית' על ידי השוואה מלאכותית בין מאגרי מידע שונים, לרבות נתוני כתבי אישום והרשעות, חוטא לאמת ומטעה את הציבור, שכן משטרת ישראל היא הרשות האוכפת במדינת ישראל, ואילו הגשת כתבי אישום מתבצעת ברובה על ידי רשות אחרת, קרי – הפרקליטות, וכך גם ההרשעות  נקבעות על ידי הרשות השופטת, שהינה רשות נפרדת מהמשטרה, כיאה ונדרש במדינה דמוקרטית".

 

באשר לתגובה, ראשית, אחת הטענות העיקריות שהועלתה כאן, ובפנייתנו למשטרה לצורך התגובה, היא לגבי הפער בין שיעור המעצרים בין זרים למקומיים, כאשר החשוד ידוע. אלו נתונים הנמצאים לחלוטין באחריות המשטרה, ובאותו מאגר מידע.

 

שנית, כל הנתונים מקורם במשטרה, נכון הדבר כי מדובר במאגרי מידע שונים, אך מכיוון שאין מחלוקת על הנתונים ועל חשיבות הניתוח שלהם, הרי שאין דרך אחרת לעשות זאת חוץ מלבדוק אותם. עצם העובדה כי מדובר ברשויות נפרדות לא מצביעה על כך שאינן יכולות לשתף בנתונים לצורך בקרה. התגובה מצביעה על כך שהמשטרה אינה מבצעת ניתוחים מהסוג הזה למרות הצורך הברור, או שהיא מסתירה את הנתונים מהציבור.

 

שלישית, אמנם הפרדת רשויות היא מבורכת, אך כשהרשות האוכפת עוצרת כל כך הרבה אנשים שהרשויות האחרות לא רואות צורך לטפל בהם, יש לבחון את מדיניות המעצרים של הרשות האוכפת, ולא להשליך את הבעיה על הרשויות האחרות.

כבולים ומבודדים שלא לצורך, חנוקים, ללא מרחב מספיק - מצב האסירים במתקני הכליאה בישראל

סיכום הממצאים העיקריים העולים מ-36 דוחות הביקורת שערכו אנשי הסניגוריה הציבורית באשר לתנאי המעצר והמאסר ושמירת זכויות העצורים והאסירים ב-24 מתקני כליאה שבאחריות שירות בתי הסוהר וב-10 מתקני מעצר בבתי משפט.

 

אינפוגרפיקה: חמדה בלה פדרמן

 

הסנגוריה הציבורית מפרסמת היום את הדו"ח ה-13 העוסק בתנאי הכליאה בבתי סהר ומתקני מעצר. הדו"ח, שמטרתו לבדוק אם נגרמת פגיעה בבריאותם וכבודם של העצורים והאסירים, מכסה קשת רחבה של נושאים, בהם: החזקה בתנאי הפרדה ובידוד, צפיפות, טיפול רפואי, שימוש מופרז בכבילה, היגיינה, תברואה, מימוש הזכות לקשר עם בני משפחה ועוד.

 

צוות הביקורת שביקר במתקני הכליאה מצא ליקויים המהווים הפרות של החוקים והתקנות שנועדו להסדיר את השמירה על בריאותם וכבודם של העצורים והאסירים.

 

א. החזקה בתנאי הפרדה ובידוד

 

מנתוני שנת 2016 עולה כי ב-11 מתוך 24 מתקני הכליאה שנבדקו הוחזקו הכלואים בתנאי הפרדה, בידוד או שמירה קשים ביותר.

 

בחלק ניכר מהמקרים, ההחזקה בתנאי הפרדה נבעה ממצב נפשי קשה של כלוא או כלואה.

ציטוטים נוספים מהדו"ח:

 

"בחלק מהמקרים ההחזקה בתנאי הפרדה נבעה ממצב נפשי קשה של כלוא או כלואה. מהממצאים עולה כי ברבים מהמתקנים לא ניתנת לכלואים המצויים בתנאי הפרדה גישה כלשהי לפעילויות טיפול, חינוך ותעסוקה. כמו כן, בחלק ממתקני הכליאה הוגדרו אגפים או תאים כתאי 'השגחה' או כאגפים 'שמורים', על אף שבפועל התנאים בהם היו דומים למדי לתנאי הפרדה – וזאת תוך עקיפת מנגנוני הבקרה, לרבות בקרה שיפוטית, הקבועים בחוק באשר לאסירים בהפרדה".

 

"המבקרים ציינו כי התנאים השוררים בתא ההפרדה בבית סוהר איילון אינם מאפשרים שהייה של יותר ממספר דקות".

 

"בעוד ששב"ס שולח כלואים לאגף ההפרדה בבית מעצר הדרים במטרה לשמור על שלומם ולמנוע מהם לפגוע בעצמם, עצם החזקתם באגף מחמירה את מצבם הנפשי ופוגעת בזכויותיהם החוקתיות והחוקיות לתנאי כליאה הולמים, לבריאות ולכבוד אנושי מינימאלי".

 

"עצם החזקתן של כלואות הסובלות מבעיות פסיכיאטריות באגף ההפרדה בנווה תרצה בשל קשיים בשהייתן באגפים הרגילים אינה ראויה ומנוגדת לחוק" – מצב הזה נובע מהיעדר תאים ייעודיים לכלואות במב"ן (מרכז בריאות נפש). הסנגוריה קובעת בדו"ח כי יש לפעול מיידית להקצאת תאים לנשים במג"ן (אגף לפגיעות נפשיות) ובמב"ן.

 

כלא אופק: "שהייה בתנאי בידוד והפרדה עשויה להיות הרסנית עבור קטינים, ומחקרים מצביעים על כך שיש בה להביא להגברת שיעור המקרים של דכאון ופגיעה עצמית".

 

ב. צפיפות קשה

 

ציטוטים נוספים מהדו"ח:

 

"לצפיפות השפעות שליליות על מצבו הגופני והנפשי של הכלוא ועל יחסו לסביבתו, והיא אינה מאפשרת מרחב לפרטיות מינימלית. בחלק ניכר ממתקני הכליאה מחריפה בעיית הצפיפות את תנאי המחייה הקשים ממילא".

 

"בבית המעצר של בית משפט השלום בעכו ישנם שלושה תאים גדולים להחזקת כלואים, וארבעה תאי הפרדה. גודל התאים הגדולים כ-8 מ"ר, והם נועדו להחזקה של עד 13 כלואים. [...] בפועל מספר הכלואים השוהים בתאים הללו גדול הרבה יותר. [...] כלואים נאלצו לשבת על הרצפה בהיעדר מקומות ישיבה, ובתא הורגש מחנק וריח לא נעים. גודל התאים הקטנים עומד על כ-1.5 מ"ר בלבד, כך שגם בהחזקה של עצור או שניים בתאים אלה, שטח המחיה העומד לרשות כל עצור חורג באופן קיצוני מהסטנדרט המחייב".

 

"במועד הביקור בבית המעצר של בית משפט השלום בחדרה שהו בו 25 כלואים. מתוכם 20 כלואים הוחזקו בתא המעצר המרכזי, המכונה "התא הגדול". מדובר בתא שגודלו 10.5 מ"ר בלבד, כך שבמועד הביקור שטח המחייה הממוצע עמד על כחצי מ"ר בלבד. למבקרים נמסר כי מדובר במספר כלואים המייצג יום דיונים ממוצע בבית המשפט. לדברי המבקרים, הצפיפות בלטה לעין ובמקום שררה צחנה קשה ומחנק".

 

"היכל המשפט באר שבע: נמצא כי לעיתים מספר הכלואים השוהים בבית המעצר עולה על תקן הכליאה במקום. במקרים חריגים, בשל מחסור בתאים, עשוי אף להיווצר מצב בו כלואים יוחזקו ברכב ההסעות לפרקי זמן קצרים".

 

* תקנות בתי הסהר אינן מחייבות מתקני מעצר שנבנו לפני 1997, ומתקני מאסר שנבנו לפני 2010 – אך הן קובעות כי הסטנדרט הקבוע בהן יחול על תכנון השיפוץ של תאים קיימים.

 

ב-13.6.2017 קיבל בג"ץ את עתירת האגודה לזכויות האזרח והמרכז האקדמי למשפט ועסקים, וקבע כי על הרשויות לדאוג לכך שבתוך 9 חודשים יזכו כל האסירים לשטח מחיה של 3 מ"ר (ללא שטח השירותים והמקלחת) ובתוך 18 חודשים – ל-4 מ"ר / 4.5 מ"ר כולל שירותים ומקלחת.

 

תגובות

 

בית מעצר אילת: משב"ס נמסר כי באילת צפוי לקום בית מעצר חדש אשר יחליף את בית המעצר הקיים ויביא לפתרון הבעיות הנוכחיות הנובעות ממבנה המתקן. עם זאת, עד להשלמת בניית מתקן המעצר החדש צפויות לחלוף עוד שנים ארוכות.

 

בית סוהר קציעות: למבקרים נמסר כי מאחר ומדובר במבנים יבילים, התאים באגף פתוחים ולאסירים גישה מתמדת לחצר גדולה באופן חופשי.

 

ג. ליקויים בתחום השיקום: טיפול, חינוך, פנאי ותעסוקה

נתונים אודות מחסור במסגרות תעסוקה:

 

בית המעצר ניצן מתוך 612 כלואים – רק 60 מועסקים;

 

בבית סוהר דמון מתוך 330 כלואים – רק 117 מועסקים;

 

בבית סוהר דקל מתוך 714 כלואים  - 170 מועסקים;

 

בבית סוהר אלה מתוך 528 כלואים - 237 מועסקים

ציטוטים נוספים מהדו"ח:

 

"כתוצאה מליקויים משמעותיים אלה במצב התשתית השיקומית בשב"ס, נפגעת זכותם של האסירים לשיקום ופוחתים סיכוייהם לצאת לחופשות, להשתחרר על-תנאי בשחרור מוקדם ולהשתלב באופן הדרגתי בחברה לאחר ריצוי עונשם".

 

היעדר תכניות חינוך טיפול ושיקום לכלואים שאינם דוברי עברית:

 

"המורה אשר מגיע לבית המעצר המחוזי בירושלים ומעביר לקטינים את מערכי השיעורים השונים אינו דובר ערבית, אף על פי שכ-80% מהקטינים השוהים בבית המעצר דוברי ערבית. [...] גם העובדת הסוציאלית אשר אחראית על אגף הקטינים אינה דוברת את השפה הערבית. [...] המבקרים התרשמו כי לא ניתן לגשר על מחסום השפה, וכי במצב הנוכחי הקטינים אינם מפיקים תועלת מהמפגש עם העובדת הסוציאלית. להמחשת המצב, יצוין כי בבירור שערכו המבקרים מסרו הקטינים כי לא פגשו מעולם עובדת סוציאלית במהלך שהותם במתקן. המבקרים ציינו כי בהנחה שהעובדת הסוציאלית אכן פוגשת את כל הקטינים, הרי שהדבר ממחיש כי הקטינים אינם מבינים את תפקידה של העובדת הסוציאלית".

 

"העובדת הסוציאלית הפועלת בבית הסוהר עופר אינה דוברת ערבית, אף על פי שמדובר בבית סוהר אשר כלל השוהים בו הם תושבי הרשות הפלסטינית".

 

ליקויים הנוגעים למסגרות החינוך והפנאי:

 

"במתקן משמורת סהרונים רוב המוחזקים השוהים במתקן הם בני הדת הנוצרית, למעט המוחזקים הסודנים, שהם ברובם מוסלמים. חרף זאת, שירותי הדת במתקן ניתנים על ידי רב יהודי".

 

מחסור במסגרות תעסוקה:

 

"במתקן משמורת סהרונים טענו הכלואים כי היו מעוניינים לעבוד אך המתקן אינו מספק אפשרויות תעסוקה. אנשי סגל באגף העריכו כי כ-90% מהמוחזקים מעוניינים לעבוד וכי ישנו מחסור בולט באפשרויות תעסוקה. זאת, בניגוד לעמדת סגן מפקד המתקן אשר טען כי המוחזקים אינם מעוניינים לעבוד, ויש קושי אף באיוש התפקידים הקיימים בעבודות שירותים במתקן".

 

ד. ליקויים במתן טיפול רפואי

 

ב-13 מתקני כליאה בהם ביקרו אנשי הסניגוריה הציבורית, נתקבלו תלונות שונות הנוגעות לטיב הטיפול הרפואי ולזמינותו.

ציטוטים נוספים מהדו"ח:

 

התלונות נסובות סביב זמינות נמוכה של שירותי רפואה, מחסור בתרופות או ציוד רפואי מותאם, כגון תחבושות מיוחדות. עם זאת, בתשובה לטענות אלו ענו הצוותים הרפואיים כי אין מחסור, אלא נסיבות ספציפיות שבגינן נמסרה התלונה (דוגמת התמכרות למשככי כאבים או סירוב לקבלת טיפול). תלונות אחרות נגעו לאיכות וטיב הטיפול.

 

"בבית מעצר תל אביב נמסר למבקרים כי פסיכיאטר מבית החולים אברבנאל מבקר בבית המעצר אחת לשבוע לשם מתן חוות דעת ראשוניות שנתבקשו על ידי בית המשפט. [...] משמעות הדבר היא שעלול להיווצר מצב בו מעצרו של כלוא יוארך לשווא, מבלי שהוא ייבדק ומבלי שתיכתב חוות דעת בעניינו עד לדיון הנדחה".

 

ביקור במב"ן -מערך הטיפול הפסיכיאטרי בשב"ס:

 

"ממצאים נוספים שעלו בביקור נגעו למחסור משמעותי בכוח אדם במחלקה הסגורה, המתבטא בין היתר באיוש חסר של תקן לרופאים, תת-תקינה של צוות סיעודי ומילוי תפקידיהם באמצעות סוהרים, וחוסר באנשי מקצוע שונים בסגל המתקן. למבקרים נמסר כי הדבר יוצר עומס עבודה רב על הצוות הרפואי, המתבטא בין היתר באי עמידה בלוחות הזמנים שמציב בית המשפט להגשת חוות דעת. כמו כן, המחסור בצוות מקצועי מעלה חשש לפגיעה בטיב הטיפול המוענק לכלואים".

 

"היעדר מקום ייעודי לאשפוז כלואות במב"ן – [...] כיום כלואות הזקוקות לאשפוז פסיכיאטרי מופנות לאשפוז במחלקת נשים שבבית החולים באר יעקב. [...] לקשיים הכרוכים באשפוז בבית חולים אזרחי, כגון קשיי ניוד הכלואות והצורך באבטחה כבדה בעת ההעברה ובזמן האשפוז, עלולה להיות השפעה על מקרי ביניים, בהם ייתכן שיימנעו מאשפוז ותחת זאת יוחזקו הכלואות בתנאי הפרדה בבית סוהר 'נווה תרצה'".

 

ה. שימוש בכבילה באופן לא מידתי

 

ב-7 מתקני כליאה בהם ביקרו אנשי הסניגוריה הציבורית נמצאו ליקויים הנוגעים לאופן השימוש הנעשה בכבילה למיטה, לרבות מקרים המעוררים חשש ממשי שהשימוש בכבילה נעשה שלא כחוק למטרות ענישה.

 

"באחד מהמקרים נמצא כי הכבילה נעשתה על רקע מצבו הנפשי של הכלוא, וזאת תחת מתן טיפול רפואי המתאים לו, במסגרת בית הסוהר או במחלקות הפסיכיאטריות במב"ן".

 

בבתי סוהר רבים נמצא כי יומן הכבילה, אשר נועד לתעד את החלטות הכבילה של כלואים למיטה, לא עודכן כראוי. [...] ישנה חשיבות ראשונה במעלה לניהול יומן כבילה מסודר, שמטרתו לשמש ככלי לביקורת ולמעקב אחר אמצעי ריסון חריג זה".

 

בהיעדר תיעוד מספק במספר בתי סהר, עולה החשש שמא השימוש בכבילה נעשה לעיתים למטרות ענישה.

 

"במספר מקרים, עצורים שהיו באחריות משטרת ישראל לא נכבלו בעודם בבתי חולים פסיכיאטריים, אולם מרגע שנעצרו עד תום ההליכים והועברו לאחריות בית המעצר, הוחלט לכבול אותם מבלי שאירע כל אירוע חריג המצדיק זאת".

 

"בבית סוהר אופק, במקרים בהם נער מסרב לצאת לחינוך תוך התפרעות או עשיית פרובוקציה, הוא מועבר לאגף עצורי הימים, שם הוא נדרש למלא חוברת עבודה. הקטינים נאזקים עם יציאתם מהאגף, אך האיזוק מוסר בכניסה לאגף 31. עם זאת, נמסר כי אם הקטין ממשיך להתפרע הוא נאזק שוב".

 

"המבקרים סברו כי ישנו חשש לשימוש באמצעי ריסון שלא למטרות המותרות, אלא כאמצעי ענישה. [...] בנוסף עלו תלונות בקרב הקטינים על כך שהשימוש באמצעי כבילה נעשה באופן שכיח, בתגובה לכל הפרעה מצדם".

 

ו. תנאי מזג אוויר, אוורור ותאורה בלתי נאותים

 

"בראשית שנת 2015, בעקבות עתירה שהוגשה לבית המשפט העליון (בג"ץ 177/15), הותקנו במתקן חולות מזגנים. חרף העובדה שמתקן סהרונים נמצא בצמוד למתקן חולות ושני המתקנים חשופים באופן דומה לפגעי מזג האוויר, במתקן סהרונים לא הותקנו מזגנים, וכך סובלים המוחזקים בו מחום קיצוני בקיץ ומקור עז בחורף".

 

ז. תנאי היגיינה ותברואה בלתי הולמים ובעיית מזיקים

 

ציטוטים מהדו"ח:

 

"במתקן המעצר של בית משפט השלום בעכו אין תנועה מספקת של אוויר ובתאים שוררת תחושת מחנק קשה ונודף ריח רע, ככל הנראה מפאת החזקת כמות גדולה של כלואים בתא אחד. [...] בתאים קר מאוד [...] התאים היו מלוכלכים ביותר: הכיורים עמוסים בפסולת שסתמה את הכיור, מים נותרו עומדים ועל הרצפה הייתה פזורה פסולת".

 

"במספר רב של מתקנים נמצאה בעיית מזיקים, אשר גורמים לכלואים לעקיצות ולפצעים".

 

אחד הכלואים באגף העצורים בבית הסהר 'דקל' הדגים למבקרים את היקף התופעה בכך שהרים ארגז עם ירקות טריים, ותחתיו התגלתה כמות גדולה של חרקים אשר רחשה מתחת למזון הכלואים אשר אוחסן במקום".

 

"להמחשת ממדי התופעה בבית מעצר ניצן, ניער אחד הכלואים את השמיכה בה הוא משתמש, ממנה נשרה כמות גדולה של טפילים".

 

ח. ליקויים הנוגעים לתאי המקלחת והשירותים

 

"בתא הבידוד בבית סהר מג"ן-מב"ן אין כלל שירותים. למבקרים נמסר כי הכלוא המוחזק בתא נאלץ לעשות את צרכיו בתוך דלי, באופן אשר פוגע באופן חמור בכבודו של הכלוא".

 

"במסדרון אגף הקטינים בבית המעצר המחוזי בירושלים ישנם מסכים באמצעותם ניתן לצפות במתרחש בתאים, כולל בנעשה באזור תאי השירותים. המסכים חשופים לעוברים ושבים באופן הגורם לפגיעה חמורה בפרטיות הכלואים הקטינים".

 

"בבית המעצר של בית משפט השלום בטבריה קיימים בתאים שירותי כריעה בלבד. לאורך המסדרון קיימים חריצים מלבניים באורך של כ-15 ס"מ המאפשרים לכל מי שמהלך במסדרון האגף להבחין בנעשה בתא, כולל באזור השירותים, דבר אשר פוגע באופן בלתי ראוי בפרטיות הכלואים. ממפקד המתקן נמסר כי מדובר על אמצעים להשגחה ופיקוח"

 

"השירותים בתאים של בית המעצר של בית המשפט המחוזי בירושלים מלוכלכים מאוד. בשים לב לכך שאין הפרדה מספקת בין השירותים לתא, כשבחדר יושבים מספר גדול של כלואים לאורך שעות רבות, הדבר יוצר פגיעה חמורה בתנאי ההיגיינה של הכלואים. נראה שגם הכלים הסניטריים במקום ישנים ובלויים באופן שאינו מאפשר תחזוקה ברמת היגיינה ראויה".

 

"בחלק מהתאים במתקן המעצר בבית משפט השלום בירושלים אין שירותים בתוך התא, והכלואים נלקחים לתא שירותים חיצוני בהתאם לבקשתם. היציאה כרוכה באיזוק מחדש והמתנה ארוכה של לפחות חצי שעה. [...] בתא היחיד באגף בו קיימים שירותים, מדובר בשירותי כריעה. בין התא לשירותים ישנה מחיצת ברזל שגובהה כמטר בלבד. המחיצה נמוכה ואינה מאפשרת שימוש סביר בשירותים תוך שמירה על פרטיותם של העצורים. לעיתים נמנעים הכלואים מאכילה ושתיה במהלך שהותם במתקן במהלך שעות ארוכות בכדי שלא יזדקקו לגשת לשירותים".

 

ט. קשיים במימוש הזכות להליכה באוויר הפתוח

 

ב-10 מתוך 24 מתקני כליאה התעוררו בעיות שונות המקשות על מימוש הזכות להליכה באוויר הפתוח ולעתים אף מונעות לגמרי את מימושה.

 

"בבית סוהר איילון אין בחצרות הטיולים שירותים, ולטענת הכלואים במהלך היציאה לחצר לא ניתנת להם גישה לשירותים. לפיכך, נמסר למבקרים כי הכלואים נאלצים לא פעם לעשות את צרכיהם על רצפת החצר, בהיעדר חלופה ראויה".

 

י. ליקויים בקשר לאיכות המזון, כמותו וסדרי האכילה

 

ב-12 מתוך 24 מתקני כליאה התעוררו בעיות שונות הקשורות לטיב המזון, לכמות המוקצ לכל כלוא ולסדרי האכילה.

התלונות הרווחות נוגעות למזון שאינו אכיל בשל בישול לא מספק או בישול יתר, כמו גם למחסור בפירות וירקות.

 

יא. מחסור וליקויים בציוד בסיסי ובציוד כללי

 

ציטוטים מהדו"ח:

 

"המבקרים הבחינו כי באגף הקטינים בבית המעצר המחוזי בירושלים לא נמצא סבון לשטיפת ידיים. הקטינים מסרו כי הם מקבלים שקיות של סבון, אך הכמות שהם מקבלים אינה מספיקה לרחצה ולשטיפת ידיים".

 

"אחת העצורות באגף הנשים בבית מעצר קישון הלינה על היעדר הסדינים וציינה כי היא נאלצת לעשות שימוש באחת מחולצותיה בתור סדין".

 

יב. ליקויים הקשורים לקנטינה

 

התלונה הרווחת ביותר נוגעת למחירים הגבוהים של המוצרים הנמכרים בקנטינה. השוואה שערכו המבקרים מטעם הסנגוריה העלתה כי המחירים בקנטינה אכן יקרים יותר,  ואינם מותאמים ליכולת הכלכלית המוגבלת של מרבית הכלואים.

 

יג. ליקויים הנוגעים להפרדה בין אוכלוסיות כלואים שונות

 

ציטוטים מהדו"ח:

 

בהיכל המשפט בבאר שבע שוהים עצורי ימים באותו תא עם עצורים שהוגש נגדם כתב אישום, ואף עם אסירים שפוטים; בבית משפט השלום בחדרה אין הפרדה נאותה בין בגירים לקטינים, ובתאים עצמם גם כן אין הפרדה מתאימה בין עצורים ואסירים שפוטים.

 

"בבית סוהר שקמה הקטינים מוחזקים בתא בודד אשר ממוקם מול תא בגירים טעוני השגחה, דלת מול דלת, במרחק של כמטר וחצי האחד מהשני, כשיש ביניהם קשר ראיה ישיר. שני קטינים ציינו כי הבגירים אף נוהגים לשוחח עימם".

 

יד. קשיים במימוש הזכות לקשר עם בני משפחה

 

ב-8 מתוך 24 מתקני כליאה הועלו תלונות על קשיים במימוש זכותם של הכלואים לקשר עם בני משפחה.

 

בין השאר הועלו תלונות ביחס למגבלות על השימוש בטלפונים ציבוריים; קריטריונים נוקשים ליציאה לחופשות; וכן קשיי גישה לבית הסוהר.

 

ציטוטים נוספים:

 

"בבית סוהר עופר נמסר כי חלק מהקטינים אינם זוכים לביקורי משפחה כלל, לעיתים בשל היעדר אישור כניסה לישראל ובמקרים אחרים כעונש המוטל מטעם שב"ס. כך למשל, חלק מהקטינים העידו כי לא פגשו את הוריהם מזה מספר חודשים (בין 3 ל-5 חודשים), לעיתים מאז קליטתם בבית הסוהר".

 

"אחד המוחזקים בסהרונים הלין על כך שלא מתאפשר לו לקיים ביקור פתוח עם רעייתו ובתם התינוקת. לדבריו, מעולם לא ראה את בתו בת ה-18 חודשים".

 

טו. קשיים במימוש זכות המפגש בין עורך דין ללקוח

 

ב-4 מתוך 24 מתקני כליאה התעוררו בעיות שונות המקשות על קיום מפגש ראוי בין עצורים ואסירים לעורכי דינם. (באחריות שב"ס)

 

ב-5 מתוך 10 מתקני מעצר נמצאו תנאים המקשים על קיום מפגש עם עורכי דין בתנאים מכובדים ובטוחים. (באחריות הנהלת בתי המשפט)

 

מלבד מנגנוני תיאום אשר יוצרים זמני המתנה ארוכים בתיאום הביקור, בחלק מהמקרים חדרי המפגש מחולקים באופן שאינו מאפשר פרטיות, ובכך לא מאפשר לשמור על החיסיון בין העורך דין ללקוח.

 

טז. ליקויים הנוגעים לעתירות אסירים וליידוע על זכויות כלליות

 

ב-7 מתוך 24 מתקני כליאה התגלו ליקויים הנוגעים להגשת עתירות אסירים וליידוע אסירים על זכויותיהם.

 

ציטוטים נוספים:

 

"בבית סוהר דמון נמצא כי באגף האסירות הביטחוניות לא קיימים שלטים המפרטים את זכויות וחובות האסירות, ובכללן הזכות לייצוג על ידי עורך דין. המבקרים התרשמו כי הכלואות אינן מודעות לזכויותיהן וכי אינן מקבלות מענה מסגל בית הסוהר לשאלותיהן".

 

יז. תלונות בדבר ענישה משמעתית קיצונית ויחס לא הולם

 

ב-7 מתוך 24 מתקני כליאה התקבלו תלונות על ענישה משמעתית קיצונית ויחס לא הולם מצד סגל בית הסוהר.

 

ציטוטים נוספים:

 

"בבית סוהר אופק טען אחד הקטינים כי אם אינו הולך לחינוך בבקרים הוא נשלח למשך היום לבידוד, ואם הדבר חוזר על עצמו במשך מספר ימים הוא נשפט על כך ועלול לקבל ענישה או בידוד. קטין אחר מסר למבקרים כי בבקרים מתיזים הסוהרים לעבר הקטינים שלא התעוררו מים, באופן שמרטיב את המיטה והבגדים".

 

"בבית המעצר המחוזי בירושלים הלינו הקטינים השוהים במקום על שימוש בתא "חללית" (המיועד לעצורים שיש חשש שייפגעו בעצמם) ככלי לענישה, מעבר למידת הצורך".

 

יח. פגיעה בפרטיות ובכבוד הכלואים

 

ב-3 מתוך 24  מתקני כליאה התקבלו תלונות הנוגעות לפגיעה בפרטיות ובכבודם של הכלואים.

 

ציטוטים נוספים:

 

"בבית סוהר אופק נמצא כי קטינים אשר יוצאים מבית הסוהר נאלצים לעבור חיפוש בעירום עם שובם למתקן".

 

יט. ליקויים בתחום הליווי והובלת האסירים

 

ב-8 מתוך 24 מתקנים עלו תלונות בדבר תנאי ההסעה וליווי הכלואים ממתקני הכליאה השונים ליעדים שמחוץ להם.

ציטוטים נוספים:

 

"קטין ששהה בבית המעצר בלוד סיפר כי התעורר באותו יום בשעה 2:30 לפנות בוקר, יצא מבית סוהר 'אופק' כבר בשעה 3:30, משם נלקח ל'כלוב' עם סורגים במקום פתוח בו שהה למשך כשעתיים, ומשם נלקח לבית המשפט. [...] הכלואים ציינו כי הדבר פוגע ביכולתם לקחת חלק בדיון המתקיים בעניינם, מאחר ולא אחת הם מגיעים לדיונים כשהם מותשים וחסרי כוחות".

 

"כלואים רבים הלינו על כך שהם מובלים לבתי המשפט ובחזרה בתנאים בלתי סבירים. במשך שעות רבות הם אזוקים בידיהם וברגליהם, ברכב קטן ממדים שיוצר תחושת מחנק, ללא אספקת מזון ושתיה נאותה".

 

"בבית סוהר נווה תרצה העלו הכלואות טענות שונות הנוגעות לתהליך ההובלה על ידי יחידת נחשון, ובכלל זאת התנכלות מצד סוהרי היחידה, השפלה ואי התחשבות בצרכיהן. אחת מהכלואות אף תיארה למבקרים מקרה בו הוטרדה מינית על ידי עצור אחר מבלי שסוהרי נחשון עשו דבר על מנת למנוע זאת".

 

התנאים במתקן המעצר בבית משפט השלום בירושלים, וכן במתקן המעצר בבית משפט השלום בחדרה תוארו ע"י הסנגוריה כקשים ורעים במיוחד.

 

ב-8 מתוך 10 מתקני מעצר בהם ביקרו נציגי הסניגוריה הציבורית נמצאו כשלים בנושא כבילה של כלואים במקומות ציבוריים.

 

ציטוטים נוספים:

 

בית משפט השלום בחדרה: כלואים מכלל האוכלוסיות, ובכלל זה לוקים בנפשם וקטינים, מובלים על פי רוב כשהם אזוקים בידיים וברגליים דרך השטחים הציבוריים של בית המשפט. [...]

 

בעיה יסודית מצאו מבקרי הסנגוריה בהובלת הכלואים למבנה אזרחי הסמוך לבית-המשפט, אשר גם בו מתקיימים דיונים, בכללם דיונים מול שופטת נוער. "הכלואים מובלים לבניין זה על ידי ניידת אשר מורידה אותם בכניסה לבניין והם מובלים, על פי רוב כבולים, דרך המבואה והמעלית המשמשת את כלל הציבור הפוקד את הבניין על כלל שירותיו".

 

בית משפט השלום בירושלים: "עצור קשיש בן 83 הובא מבית החולים "כפר שאול" למתקן המעצר בבית משפט השלום בירושלים כשהוא כבול בידיו ורגליו. בנוסף נתקלו המבקרים במהלך הביקור בעצור נכה היושב בכיסא גלגלים כאשר דם ניגר מרגליו כתוצאה מהאיזוק במהלך הנסיעה. בבירור שנערך עמו הסתבר כי יש באמתחתו המלצה מרופא בית הסוהר שלא לאזוק אותו. למרות המלצה זו, העצור הובא לבית המעצר אזוק בידיו וברגליו".

 

"בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד העצורים נותרים אזוקים ברגליהם במהלך כל שהותם באולם בית המשפט. פרקטיקה פסולה זו, עולה כדי הפרת הוראות החוק וההנחיות הרלוונטיות לנושא, הקובעות כי הכלל הוא שאין לכבול עצור בבית המשפט, אלא בהתמלא חריגים מיוחדים. למרות ההנחיה הברורה, לדברי מפקד המתקן, הכלל הנוהג אצלם הוא הפוך, קרי, העצור אזוק ברגליו בבית המשפט ורק אם בית המשפט מבקש זאת יוסרו האזיקים".

 

ב-6 מתוך 10 מתקני מעצר נמשכה השהייה בתאים למשך שעות רבות וממושכות.

 

ב-3 מתקנים נמצאו עיכובים בשחרור עצורים בשל ליקויים פרוצדורליים.

תגובת שירות בתי הסוהר:

 

"דו"ח הביקורת השנתי של הסנגוריה הציבורית הוא למעשה אוסף של דו"חות ביקורת שנכתבו במהלך השנה האחרונה. כפי שמצוין בדו"ח עצמו (עמוד 100) "חלק לא מבוטל מן הליקויים תוקנו מיד בעקבות הביקורת, ועל כך יש לברך". שב"ס מבצע ביקורת פנימית כדרך חיים וכן מסתייע בביקורת החיצונית על מנת לתקן את הטעון שיפור.  היחס לממצאי הביקורת הוא רציני ומקצועי וגם זאת צוין בדו"ח הסנגוריה הציבורית: "התרשמנו מאד מן הרצינות בה התייחס שירות בתי הסוהר לאמור בדוחות אלה" (עמוד 5).

 

עניין התשתיות הפיזיות עלה בדו"ח כנושא מרכזי. בנושא זה, שב"ס קורא לרשויות המדינה לממש את החלטת הממשלה - לבנות בית סוהר חדש מדי 4 שנים.

 

שב"ס לא יכול לפתור לבדו את נושא התשתיות ותנאי הכליאה, אף שהוא עושה ככל יכולתו בתנאים הקיימים. בהחלטתו האחרונה בנושא שטח המחיה בבתי הסוהר, קובע השופט רובינשטיין כי לצורך פתרון הבעיה נדרשת פעולה משולבת של כל המערכות במדינה - הכליאה, אכיפת החוק, החקיקה והשיפוט.

 

רבים ממתקני הכליאה בישראל הם מתחילת ואמצע המאה הקודמת, המבנים לא נבנו למטרת כליאה והתשתיות בהם ישנות מאד. שב"ס עושה ככל יכולתו לפעול בתנאים הקיימים ובמבנים שהוקצו לו. נציין כי גם בחלק מהמקומות בהם כבר הוקצו המשאבים לבינוי ושיפוץ, ההיתרים הנדרשים לא ניתנו מצד הרשויות המקומיות, כפי שהיה רק השנה בבית המעצר קישון וכן במקומות נוספים.

 

אנשי שב"ס מבצעים את מלאכתם באמונה ופועלים בתנאים קשים מאד – פיזיים ומנטליים - לשמירה על ביטחונם האישי של אזרחי המדינה וצמצום חזרתם של עבריינים לפשיעה, ואנו מברכים על כי כותבי הדו"ח מציינים (עמוד 5) כי הם זכו לשיתוף פעולה מלא מצד המפקדים ואנשי הסגל במתקני הכליאה וכי בקרב ממלאי התפקידים ניכרת, על פי רוב, מודעות גבוהה לצורך החיוני לשמור על זכויות העצורים והאסירים."