יום חמישי, 24 במרץ 2016

נער כלוא במתקן שב"ס 26 יום בגלל מחסור במקום



נער בן 14 עצור כבר 26 ימים במתקן של שב"ס מכיוון שאין מקום בחלופות המעצר של משרד הרווחה. השופט בתיק: "אתהפך על משכבי בשל עניינו של הקטין אך קצרה ידי מלהושיע"
 
מדובר על מקרה של נער בן 14 שהוצא מהבית כבר לפני חודשיים, שהה במסגרות חסות הנוער של משרד הרווחה ולאחרונה ברח מהמסגרת שבה שהה.
 
לאחר הבריחה הוא הגיע לבית הוריו, איתם הוא לא בקשר, ובשל ויכוח שהתפתח הניף סכין ואיים על חייה של אימו.
 
האיום הזה הוביל כמובן לתלונה במשטרה ומעצר - וכאן מתחילה הבעיה.
 
השהות במעצר היא לא נעימה לאף עצור אבל במקרים כאלה של נוער הגישה כולה היא גישה של שיקום, במיוחד כשזה מעצר ראשון, גישה שלפיה הנער אמור לשהות בחלופת מעצר של משרד הרווחה ולא במתקן שמופעל על ידי שב"ס, כיום פועלות שתי מסגרות כאלה שיטה ורותם.
 
במקרה הזה הנער שוהה במעצר רגיל כבר 26 ימים, בניגוד לכל חוות הדעת המקצועיות שהוגשו לשופטת שרה חביב שעוסקת בעניינו. הסיבה - פשוט אין מקום בחלופות האלה וזמן ההמתנה אליהם מתחיל בחודש מרגע שהנער עובר מעין ראיון קבלה.
 
בדבריו לשופטת סיפר על המצב הקשה בו הוא נמצא היום וכי במעצר מתנכלים לו, גונבים את נעליו ומרביצים לו והסוהרים לא תמיד פנויים לסייע.
 
בנוסף סיפר על הטרדה מינית שחווה לכאורה במהלך המעצר.
 
השופטת חביב לא נשארה אדישה ואמרה בסיכום דבריה: "דעת כל הגורמים הרלוונטיים היא שהנער מצוי בסיכון בין כתלי הכלא משום שהמסגרת לא מתאימה לצרכיו... אודה ולא אבוש, סביר להניח שאת הימים הקרובים אעביר תוך שאני מתהפכת על משכבי בשל עניינו של הקטין ומתוך דאגה לו אך קצרה ידי מלהושיע".
 
עוד הוסיפה השופטת כי "נראה כי הגופים האחראים אשר אמונים על שלומם של הקטינים צריכים ליטול יוזמה ולעשות מעשה אשר ייתכן ויש בו כדי להביא לשינוי הנדרש".

ממשרד הרווחה לא התקבלה תגובה בשל תקלות טכניות והם לא הספיקו להעביר אותה במלואה אך אמרו שהם בודקים את הנושא.
 
קרדיט לבעל הכתבה מ - גל"צ קוראל יעקובי
 

ילדים של אף אחד




הם באים מבתים קשים. סובלים מבעיות מורכבות. נפלטים ממערכת החינוך, מוּצאים מהבית על ידי הרווחה למסגרות לא מתאימות, אבל כושלים גם שם, ומגיעים לרחוב, לפשע - ולכלא • במתקן הכליאה לנוער יושבים נערים, שגם השופטים שהרשיעו אותם מודים שהם לא אמורים להיות שם.
 
כבר כשהיה תינוק, הוריו, שהביאו אותו לעולם בגיל מבוגר אל תוך משפחה במאבק תפקודי, התקשו מאוד בגידולו. כפעוט בגן היתה הגננת חסרת אונים לנוכח התנהגותו הכפייתית. הוא נהג לקפוץ מגגות, שטף ידיים ללא הפסקה, ואט אט הפך בלתי נשלט. הפתרון המעשי היחיד היה תרופתי, ובגיל 3 החל אבי להיות מטופל בריטלין על בסיס יומי.
 
בגיל 6, כשעלה לכיתה א', הוא הוצא מבית הוריו, שלא הצליחו עוד לטפל בו, והועבר לפנימייה סגורה. למרות גילו הצעיר, הוא הבין שהסביבה הקרובה הרימה ידיים. הוא בכה בלי הפסקה, לילות כימים, היה מלא כעס, האשים את הוריו על שנטשו אותו ואיפשרו לגורמי הרווחה להעביר אותו מהבית למוסד מרוחק.
 
שש שנים גדל בפנימייה. רק לעיתים רחוקות ביקר בבית. הוא התגלה כילד חרדתי, חסר אמון במבוגרים, עולה על גדותיו מרוב זעם. בגיל 12, לאחר סידרת התפרצויות כלפי ילדים ואנשי צוות בפנימייה, נשלח למרכז לבריאות הנפש אברבנאל.
 
דווקא שם הצליחו הרופאים, כמעט לראשונה, לראות באבי ילד שאפשר לסייע לו. אחרי חודש של אשפוז, הם היו משוכנעים שיש בו פוטנציאל לשיפור ולהתקדמות, אם רק יקבל טיפול ארוך טווח, יציב ועקבי.
הוא הוצא מהפנימייה שבה שהה, הוחזר לבית הוריו בתל אביב והחל ללמוד בבית ספר לחינוך מיוחד. אבל בגיל 12 כבר נפתח נגדו תיק פלילי ראשון, בגלל איומים על איש צוות בבית הספר. תיק אחר נפתח בעקבות תלונה של הוריו, לאחר שאיים עליהם וירק על אביו.
 
המערכת שוב לא הצליחה להכיל אותו. הוא הוחזר לאברבנאל לתקופה קצרה, ואז החל להיטלטל בין מוסדות. האחרון שבהם היה מעון נעול, שאינו ערוך למתן טיפול וליווי נפשי שוטפים. גרוע מזה: במשך קרוב לשנה ניתן לו טיפול תרופתי שגוי - כדורים פסיכיאטריים שהשילוב ביניהם אסור.
 
במקביל, נפתחו לו עוד ועוד תיקים במשטרה. הוא תקף פיזית את אנשי הצוות, איים, קילל, העליב. בהיעדר הליכים טיפוליים הכרחיים, פנה הצוות לריסון פיזי. כשאחד המדריכים ניסה לבצע בו "הולדינג" (טכניקה שבה המטפל אוחז בילד בחוזקה מאחור, לעיתים על ידי השכבתו על הקרקע), אבי נאבק בו ופצע אותו. כשהמשטרה הוזעקה באחד הימים למקום, אבי התנגד בכל כוחו לכבילה באזיקים. לא פעם נשלח לבידוד ב"חדר ההרגעה" - חדר נעול, קטן ומרופד.
 
עוד לפני גיל 13 הוגש נגד אבי כתב אישום ראשון. בגיל 14 ויום, ברגע הראשון שהחוק איפשר, הוא נעצר. שורה ארוכה של תיקים פתוחים ועומדים נגדו בבתי המשפט. הקושי למצוא עבורו מסגרת מתאימה עלה ביתר שאת באותה תקופה. שופטת בית המשפט לנוער בתל אביב, טובה פרי, ציינה באחד הדיונים שכבר שנים הוא לא מקבל מענה טיפולי הולם, ודרשה מרשויות הרווחה להציע חלופות טיפוליות. אולם אלו לא הצליחו לאתר חלופה מתאימה.
לפני כחודשיים, באין חלופה אחרת, נגזר דינו של אבי בבית המשפט לנוער בתל אביב, והוטלו עליו עשרה חודשי מאסר בכלא אופק בשרון, מתקן הכליאה לבני נוער. היום הוא בן 15. במאסר, ללא מענה טיפולי. ללא תקווה.
 
•   •   •
 
אבי לא לבד. את הילדים שבקצה הרצף הטיפולי המדינה מעדיפה לשכוח. כשנפתחים להם תיקים פליליים המצב הופך חמור בהרבה, ואז המוצא הוא בדרך כלל מאסר. כי בישראל אין מסגרת טיפולית שמתאימה לילדים כמו אבי.
זה תשע שנים שמשרד הרווחה ומשרד הבריאות מנהלים ביניהם דיונים עקרים לקראת הקמתה של מסגרת מוגנת וסגורה לילדים הסובלים מפגיעות נפשיות בדרגה מורכבת, שבמקרים רבים נלוות להן מגבלות קוגניטיביות, הפרעות התנהגותיות או התמכרויות. כשלכל אלה מתווספות עבירות פליליות, חשיבותה של מסגרת כזאת גדולה פי כמה. רק שעד כה, למרות הדחיפות, הדיונים לא העלו דבר. בעוד משרד הרווחה מראה נכונות ורצון להקמת המסגרת, משרד הבריאות אפילו לא כלל את הנושא בתקציבו.
 
"מדובר בנערים ונערות שהעבירות שהם מבצעים הן פעמים רבות פועל יוצא של המצוקות הנפשיות שלהם", אומרת עו"ד רחל דניאלי, הממונה הארצית לייצוג נוער בסנגוריה הציבורית. "כמעט תמיד מדובר בעבירות שכרוכות בפגיעה בבני המשפחה, בגורמים בקהילה, באנשי צוות במוסדות הטיפוליים או בנערים אחרים במעונות.
 
"הם פוגעים בסביבה הקרובה, כי הם נמצאים במסגרות שאינן כשירות לטפל בבעיה שלהם. אנחנו לא מקלים ראש בעבירות שהם מבצעים, אבל אם היו מטפלים בילדים האלה קודם בצורה נכונה, זה כנראה לא היה מגיע בכלל לתחום הפלילי.
 
"כל המעונות הטיפוליים הפוסט־אשפוזיים בארץ אינם שמורים ואינם ערוכים לטיפול בקטינים בעלי מוגבלויות נפשיות כל כך מורכבות. לעומת זאת, כל המסגרות השמורות והנעולות שמיועדות לנוער קצה לא מספקות מענה טיפולי הולם למצבים נפשיים קשים.
 
"אמנם נעשים מאמצים רבים למצוא לילדים האלה פתרונות טיפוליים במעונות. חסות הנוער, שאחראית על המענים החוץ־ביתיים של נוער קצה עובר חוק, מצליחה לעיתים לכופף את הפתרונות הקיימים כך שיתאימו אפילו חלקית, בהיעדר ברירה אחרת. אבל אין בנמצא מעון שמור שבו הנערים יהיו מלוּוים כל היום על ידי אנשי טיפול מתחום בריאות הנפש. כל מי שמתעסק בתחום יודע היטב שחייב לקום מעון כזה, אבל זה פשוט לא קורה.
 
"בגלל שאין מסגרת מתאימה, יושבים בבית הסוהר ילדים שלא אמורים להיות שם. העבירות שהם מבצעים הן פועל יוצא של הקשיים שלהם, ואז הכי קל זה לשלוח אותם לכלא. זה מין פלסטר זמני שפותר את הבעיה למראית עין ומרחיק את בני הנוער האלה מהציבור, אבל ברור שזה לא פתרון. הצעירים האלה יוצאים משם הרבה יותר פגועים, ואז חוזרים לחברה או הביתה כשהם עדיין לא מטופלים. המשפחות והסביבה סובלות מזה.
 
"במקרה של אבי, אני לא מאמינה שיש גורם טיפולי שסבור שהמקום הנכון עבורו הוא בית סוהר. אני מתקוממת לנוכח אמירות של גורמי רווחה, וגם של בתי המשפט, במקרה שלו ובמקרים אחרים, ש'כיוון שהוא לא שרד במסגרות הטיפוליות השונות, אין ברירה אלא לכלוא אותו'. הרי אין היום מסגרת שמתאימה לנערים במצבו, והמדינה יודעת את זה, אז איך אפשר להאשים אותו שהוא לא משתלב במסגרות הקיימות?
 
"טיפלנו, למשל, בקטין עם בעיות נפשיות, שהביאו אותו לביצוע עבירות. הוא הגיע לכלא, בהיעדר מסגרת טיפולית מתאימה, וישב לבדו בתא בכל תקופת המאסר. כצפוי, המצוקה הנפשית שלו רק החריפה שם, עד כדי עשיית הצרכים על רצפת התא. בכלא התריעו בפני הגורמים הטיפוליים שהוא לא מתאים לבית הסוהר, אבל הנער האומלל הזה המשיך להיות כלוא שם למשך שנה שלמה".

•   •   •

בעוד שבועיים ידון בית המשפט המחוזי בתל אביב בערעורה של הסנגוריה הציבורית על עונש המאסר שהוטל על אבי. "זה אחד המקרים המורכבים, הקשים והעצובים ביותר שבהם טיפלתי במשך כל שנותיי במקצוע", אומרת עורכת דינו, אבישג כהן בן נתן, המתמחה בייצוג נוער.
 
"כואב לי הלב על אבי, שמגיל 14 כבר מעביר את חייו בתא של בית סוהר. כמעט כל הזמן הוא מופרד שם מיתר הנערים, ולא מצליחים להתמודד איתו. בכל פעם שניסו לשים אותו ליד מישהו, הוא תקף או הותקף, נערים אחרים ניסו לחתוך אותו עם קופסת שימורים, גנבו לו ציוד.
 


מתקן כליאה המיועד לבני נוער. "העבירות שהם מבצעים הן פועל יוצא של הקשיים שלהם" (למצולמים אין קשר לנאמר) // צילום ארכיון: יהושע יוסף
 
"מצד שני, הוא תוקף את כל מי שמתקרב אליו. הוא מאוד מנותק, מבודד ודחוי. הוא איבד תיאבון, רזָה מאוד ומסרב ליטול את התרופות שלו.
 
"מכיוון שלגורמי הרווחה אין שום פתרון עבורו, הם מנסים להתנער ממנו בכל דרך אפשרית. לאחד הדיונים הפליליים זומנה עובדת סוציאלית לחוק הנוער, שעמדה בבית המשפט וטענה שלצערה, המקום הכי טוב עבורו הוא הכלא.
 
"והוא יושב שם באולם, שומע את הדברים, ומבין שאף אחד לא מאמין שיש לו עתיד. אז איך ימצא כוחות להאמין בעצמו?"
 
מה היה אפשר לעשות אחרת?
 
"כל החיים שלו, אבי לא קיבל את המענה המתאים. אם היה קיים עבורו מענה, הוא לא היה מגיע למקום הזה. לא רק אני אומרת את זה. שתי שופטות שונות שדנו בעניינו כתבו שהכתובת היתה על הקיר כל השנים. שכיוון שהוא מעולם לא קיבל את הטיפול הנכון, ברור שיידרדר באופן קיצוני עד לפתיחת תיקים פליליים ולמצב העצוב שבו הוא נמצא היום.
 
"ההורים שלו היו באים לבית המשפט ומתחננים שיימצא עבורו פתרון, כי להם אין את הכלים לסייע לו. הם הודו בפה מלא שעל אף אהבתם אליו, אין להם יכולת להתמודד עם המורכבות שלו. יש פה מצב מגוחך. גורמי הרווחה מנהלים מלחמות על הוצאת אלפי ילדים מהבית. במקרה הזה מדובר בילד שההורים מבקשים שיעזרו לו, ואין פתרונות.
 
"בית הסוהר הוא הרסני עבורו, בוודאי בגיל כל כך צעיר. זה שהוא כלוא עכשיו מאחורי סורג ובריח זאת תעודת עניות למערכת. בדיון האחרון אמא שלו סיפרה שהיא כבר חודש מתקשרת לגורמי רווחה ושואלת, מה יהיה איתו ביום שאחרי? מה יקרה כשישתחרר מהכלא? ההורים הודיעו שהם לא רוצים שיחזור הביתה.
 
"זאת גם השאלה שהכי מטרידה את אבי. הוא שואל אותי, 'אבישג, לאן אני אלך אחרי הכלא?' ואני אומרת לו שאין לי תשובה בשבילו. אני יודעת שהוא יגיע לרחוב וייאלץ לנסות לשרוד, עד הפעם הבאה שייתקל ברשויות החוק. ובאמת שהכתובת על הקיר".

•   •   •
 
נדב היה בן 15 כשמונתה לו עורכת דין מהסנגוריה הציבורית, לאחר שביצע שורת עבירות פליליות, מרביתן בתחום הרכוש. בגיל 16, בהיעדר פתרון מתאים, נגזר עליו מאסר. כששוחרר, שב מייד לסורו. הוא הגיע לבית של מכר, ובאיומי סכין דרש ממנו כסף. לאחר כמה ימים חזר לבית המכר והשיב לו את הכסף, אבל התיק הפלילי כבר נפתח.
 
"הוא ילד מקסים מרקע קשה", מספרת עורכת דינו, נעמה טייב. "משפחה שבורה, הרבה ילדים, קשיים בגידול, פגיעה מינית ומה לא. כשהיה בכיתה א' הוריו התגרשו, והוא הועבר לפנימייה. הוא ניסה לפגוע בעצמו והיה במצב מאוד לא טוב. ילד פגוע מינית שהפך פוגע מינית, שסובל מקושי רגשי עמוק וממגבלה קוגניטיבית.
 
"כל השנים הוא נדד בין מסגרות ולא מצא את מקומו. לאחר שנפתח לו התיק הוא היה מסתכל לי בעיניים ואומר: 'אני מתחנן שתמצאי לי מקום שסוף סוף יעזור לי'. היה בוכה כמו תינוק ואומר לי: 'רק אל תיתני שיחזירו אותי הביתה'. הוא ידע בעצמו, חרף כל המגבלות שלו, שישתחרר מהכלא ושום דבר לא ישתנה. הוא יחזור לדלות, לאומללות, לבדידות - ומהר מאוד גם לפשע.
 
"במשך חודשים הוא סירב להישפט והעדיף לשבת במעצר. ניסיתי, יחד עם שירות המבחן, למצוא לו מסגרת מתאימה שתשמור עליו ותטפל בו, וגם תגן על החברה מפניו. מקום שיכול להתמודד עם מורכבות בעיותיו של נדב, שהוא גם טיפולי וגם סגור. אני לא מקלה ראש לרגע בעבירות שהוא ביצע, ומבינה שאולי קשה להזדהות איתו בגלל הקשיים שלו וההתנהגויות פורעות החוק - אבל זה ילד שלא היה יום אחד בחייו בסביבה שטובה בשבילו ויכולה לסייע לו.
 
"לאחר ארבעה חודשים שבהם לא מצאנו לו מסגרת טיפולית מתאימה, בית המשפט החליט, בצער, ובלית ברירה בעצם, לגזור את דינו. השופטת לא התעלמה מהרצון שלו להשתקם ולקבל טיפול. גם היא, כמוני, היתה משוכנעת שהוא באמת רוצה שיעזרו לו לעלות על דרך חדשה, ושמתפקידנו לעזור לו, לבד הוא לא יכול לעשות את זה.
 
"היא גזרה עליו חצי שנת מאסר. הוא ריצה ארבעה חודשים, השתחרר, ואחרי פחות מחודש הודיעו לי שנעצר שוב, לאחר שנתפס נוטל סמי פיצוציות. הגעתי לתחנת המשטרה, והוא הסתכל לי בעיניים, בכה ובכה בלי הפסקה, אמר לי שאיכזב אותי והתחנן לעזרה. זה קרע אותי. חזרתי הביתה שבורה.
 
"בלתי נתפס מבחינתי איך לא קיים שום פתרון בשביל הילד הזה. איך אנחנו, כחברה, נותנים לו לזלוג לנו בין הידיים. במקרה הזה לא הוגש כתב אישום, והוא שוחרר הביתה, או נכון יותר - לרחוב".
 
לפני מספר חודשים, חששותיה הכבדים של טייב התממשו. בין נדב לצעיר אחר התפתח עימות אלים, כשנדב בילה עם כמה מחבריו ברחוב בקירבת ביתו. במהלך העימות דקר נדב את הצעיר ברגלו מספר פעמים באמצעות סכין, ואז חמק מהמקום. הצעיר נותר שכוב על הקרקע, פצוע ומדמם. כשאנשי מד"א הגיעו, לא נותר להם אלא לקבוע את מותו. על נדב נגזרו תשע שנות מאסר בגין הריגה.
 
"לעולם לא אשכח את נדב ואת מה שקרה לו", אומרת טייב בעצב. "הסיפור הזה ירדוף אותי כל החיים. איזו החמצה איומה. אין ספק שאפשר היה להציל פה חיים.
 
"לא הפסקתי לבכות מאוזלת היד של המדינה שלנו. נזכרתי איך שנה קודם לכן היינו מגיעים כל שבוע לדיון בבית המשפט ומתבשרים על ידי גורמי הרווחה שאין מה להציע לו. האכזבה שלי מהמערכת היתה כל כך קשה, ששקלתי להפסיק לייצג קטינים.
 
"הידיעה שבכלא יושבים עוד ילדים כמו נדב כואבת לי. ילדים שלמרות שיש רצון של כל הגורמים ושלהם עצמם לקבל טיפול נכון, אין פתרון בשבילם. אני לא מבינה, מה עשינו פה? מגיל 16 הוא כמעט לא היה חופשי. בגיל 27 הוא ישתחרר מהכלא, ואז מה יהיה איתו? איזה עתיד יש לו?"

•   •   •
 
על השירותים הניתנים לילדים ולבני נוער עם הפרעות נפשיות אחראים משרדי הבריאות, הרווחה והחינוך, במסגרת הקהילה ובמסגרות חוץ־ביתיות, כמו מוסדות לאשפוז פסיכיאטרי של משרד הבריאות או מסגרות פנימייה פוסט־אשפוזיות של משרד הרווחה.
 


עדית סרגוסטי, רכזת תחום בריאות הנפש בארגון "בזכות", המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, מציינת כי "באופן כללי, לילדים ובני נוער עם קשיים נפשיים אין מענים מתאימים, למעט טיפול במרפאות על ידי פסיכיאטרים או פסיכולוגים. אין גורם שלוקח על עצמו אחריות מלאה לפיתוח מענים לילדים האלה. באשפוז פסיכיאטרי אמורים לשהות רק למשך זמן מוגבל ביותר. יש צורך בפיתוח מענים בקהילה בין היתר על מנת למנוע אשפוזים.
 
"פנימיות פוסט־אשפוזיות ואומנות טיפוליות עשויות להיות רלוונטיות לחלק קטן מהאוכלוסייה, וגם הן נותנות מענה מוגבל וחלקי. במסגרות חינוכיות הפתרונות מעטים. והחוסר הכי עמוק הוא במסגרת הקהילה. למשל, נניח שילד עם קשיים נפשיים שורד בקושי במסגרת חינוכית. כשהוא יוצא מבית הספר בצהריים או אחר הצהריים, אין מסגרת מותאמת שהוא יכול להגיע אליה, או גורם שיכול ללוות אותו.
 
"על אחת כמה וכמה, הקושי הוא אדיר כשמדובר בילדים שנפלטו ממערכת החינוך. זה כדור שלג, שכיוון התגלגלותו ברור וידוע מראש". 
 
ארגון "בזכות" יזם וניסח לאחרונה הצעת חוק המבקשת לעגן את זכותם של ילדים ובני נוער עם קשיים נפשיים לקבל שירותי טיפול ושיקום המותאמים לצורכיהם במסגרת הקהילה. בדברי ההסבר להצעת החוק, שיזמו חברי הכנסת אורלי לוי־אבקסיס, קארין אלהרר, שולי מועלם, יעקב מרגי, אורי מקלב, חיליק בר, אבי דיכטר ומרדכי יוגב, מצוין כי יש תיאום לקוי בין משרדי הממשלה השונים, וכך נוצרים "בעיות וחסרים הן בקבלת אחריות והן במתן מענים לילדים ובני נוער אלו, ורבים מהם נופלים בין הכיסאות. בקרב ילדים רבים, מתן מענה מוקדם ימנע החמרה של מצבם".  
 
היות שהמחסור כה נרחב, פוגשים את הקטינים האלה בנקודות שונות, שאינן כוללות רק את ההליך הפלילי. עו"ד לידיה רבינוביץ', הממונה הארצית על ייצוג קטינים באגף הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, אומרת כי מדובר באוכלוסייה מוחלשת במיוחד, לעיתים קורבנות של פגיעה מינית, אלימות או הזנחה.
 
"אנחנו נתקלים ביתר שאת במחסור המתסכל במסגרת שהיא גם שמורה ונעולה וגם כוללת מערך טיפולי שמותאם לילדים ונוער עם קשיים נפשיים ו/או הנמכה קוגניטיבית. אנחנו מטפלים בכ־3,500 תיקים הנוגעים לקטינים מגיל לידה עד גיל 18, כך שהפרספקטיבה שלנו רחבה.
 
"התסכול נובע מכך שאלה גילאים שבהם עוד ניתן לעזור לילדים האלה, שנסיבות החיים והפרעות שונות מביאות אותם למקום לא טוב. בגיל מבוגר יהיה קשה פי כמה, אם לא בלתי אפשרי. והנזק שנגרם להם בהיעדר טיפול מתאים הוא בלתי הפיך.
 
"למעשה כל עוד הילדים לא מגיעים לכדי התנהגות עבריינית, הפתרון עבורם הוא אשפוז פסיכיאטרי, גם אם אין ממש צורך באשפוז, מה שמכונה 'אשפוז סוציאלי'. אבל ברור שבית חולים פסיכיאטרי הוא לא מסגרת ארוכת טווח. מרגע שיש היבטים עברייניים, מוצעות מסגרות של חסות הנוער, שבהן אין מענה לצרכים פסיכיאטריים או למוגבלות קוגניטיבית".
 
רבינוביץ' מספרת על מקרה שמטופל בימים אלה על ידי האגף לסיוע משפטי ונוגע לנער בן 17, בעל הפרעת קשב וריכוז והפרעות התנהגות, שבעברו שימוש באלכוהול וכן ניסיון אובדני. הוא כבר אושפז בעבר שלוש פעמים בבית חולים פסיכיאטרי, ולאחרונה אושפז בפעם הרביעית.
 
"גורמי הרווחה ביקשו להמשיך את אשפוזו הפסיכיאטרי, בכפייה, עד למציאת מסגרת. אבל בגלל השימוש באלכוהול ובעיות התנהגות, שלוש מסגרות פוסט־אשפוזיות לא הסכימו לקבל אותו. זה עצוב, כי הוא מסכים להשתלב במסגרת ארוכת טווח שתנסה לעזור לו. בית המשפט קבע שמדובר בנער שאם לא ישהה במסגרת בעלת גבולות, יהיה מסוכן לעצמו ולסביבתו.
 
"על פי אבחון שנערך לו ברור שהוא זקוק למסגרת חוץ־ביתית למתבגרים, שתכיל אותו, תהיה שמורה ותתאים לצרכיו המיוחדים. אבל אין כזאת. העניין עדיין נמצא בדיון בין אגף השיקום של משרד הרווחה לבין אגף חסות הנוער ובית החולים הפסיכיאטרי".

•   •   •
 
בסנגוריה הציבורית מעריכים כי מוסד שיספק מענה לכ־30 בני נוער יהווה כרגע מענה מספק. "אני מניח שמוסד אחד לא יפתור את הבעיה כולה, אבל הוא צעד גדול והכרחי", אומר עו"ד שי פלד, המייצג בני נוער מטעם הסנגוריה. "אני מסתכל על המקרים האלה, ומדובר בשיברון לב. הם מטולטלים ממקום למקום, עד שמגיעים לתוצאה הצפויה מראש - שאין מקום מתאים.
 
"גם אם מצליחים למצוא מסגרת שהיא הרע במיעוטו, לא פעם נדרשת המתנה של חודשים. לילד בן 14, שעל פי כל חוות הדעת זקוק לטיפול וגם רוצה בטיפול, אין זמן לחכות. כל יום שהוא מבלה במעצר מדרדר את מצבו ומפחית את סיכוייו בחיים. מטופח פה מעגל של עבריינות, שרק ילך ויחמיר".
 


"מגיל 16 הנער כמעט לא היה חופשי. בגיל 27 הוא ישתחרר מהכלא, ואז איזה עתיד יש לו?" (למצולמים אין קשר לנאמר) // צילום ארכיון: משה שי
 
אחד הנערים שאותם ייצג פלד הוא גידי, שמגיל ינקות אושפז במחלקות פסיכיאטריות, בשל קשיים נפשיים רבים שהגיעו ברבות הימים גם לפגיעות עצמיות ולפריעת חוק. "עוד כשהיה תינוק הרגשתי אצלו אי שקט גדול", מספרת אמו. "היו לו התנהגויות לא ברורות. הוא היה מנסה לאכול חומרי ניקוי. מכניס את הכלב למכונת הכביסה. כל הזמן הייתי צריכה לרדוף אחריו.
 
"בגיל חצי שנה הוא כבר נכנס לגן ליום שלם, עד שעות הערב. שם היו איתו צרות בלי סוף. לא ידעו איך להתמודד איתו, אז היו סוגרים אותו במקלט. היו לו הפרעות התנהגות קשות, חרדות, דיכאונות, והחברה לא קיבלה אותו.
 
"ניסו כמעט הכל. שילוב בבית ספר רגיל, אשפוז יום בבית חולים ואשפוז פסיכיאטרי סגור, וכל מיני פנימיות שלא התאימו לו. לא הצלחתי להבין איך לא מוצאים לו מקום מתאים. בבתי חולים פסיכיאטריים היו ממלאים אותו בתרופות ומרדימים אותו. במקום להרים אותו, הפילו אותו. בפנימיות הוא לא החזיק מעמד ולא הצליחו להתמודד איתו. הוא ברח מהפנימיות, התחיל לעבור על החוק, עד שמצא את עצמו במוסד סגור, ושם למד עוד דפוסים עברייניים.
 
"בין לבין הוא היה אצלי בבית, בלי מסגרת, בלי ליווי, בלי שיהיו לי כלים להתמודד איתו. המשפט ששמעתי הכי הרבה היה שאם יש איתו בעיה - להתקשר למשטרה. ואם הוא מאיים לקפוץ מהמרפסת, מה אני אעשה עד שהמשטרה מגיעה?
 
"אני מגדלת לבד שלושה ילדים, כל אחד עם הבעיות שלו. חיה בקושי מ־2,500 שקלים לחודש, ותקופות ארוכות מהרבה פחות. עבדתי בשלוש עבודות ולא הצלחתי להרים את עצמי ואת הילדים שלי לשום מקום. הכל יצא מכלל שליטה. הייתי רואה ילדים משחקים בגינה ובוכה, בוכה. הייתי מבקשת עזרה מהרווחה והיו אומרים לי: אין פתרון. ידעתי שיבוא יום והוא יסתבך עם החוק".
 
היום הזה הגיע כשגידי היה מעורב בעבירת רכוש אלימה. כצפוי, לא נמצאה לו מסגרת מתאימה, והוא נשלח לכלא לתקופת מאסר של 14 חודשים. היום הוא בן 18, וכבר נמצא בכלא לבגירים. "הוא כל הזמן מתקשר אלי מהכלא ומספר כמה קשה לו, וכמה הוא לחוץ ומפחד. זה לא המקום בשבילו, עם כל הבעיות שלו.
 
"לי לא היו הכוחות והכלים לעזור לו, אבל איך לא נמצאה אפילו מסגרת אחת שכן הצליחה? הוא ילד טוב, שאוהב בעלי חיים ואוהב לשיר. יכלו לעבוד עם זה. בינתיים הוא בכלא, חוטף מכות, הולך מכות, שמים אותו הרבה בבידוד.
 
"בקרוב הוא ישתחרר, ושוב אני לא יודעת מה יהיה איתו. איבדתי מזמן אמון בכל המערכת. מה אני אעשה איתו כשהוא יחזור הביתה? איזה עתיד יש לו? מה ייצא מהמשפחה שלנו? מתי יזכרו שאנחנו קיימים?"
 

תגובות
 
 
ממשרד הרווחה נמסר: "מדובר במסגרת משותפת למשרד הרווחה ומשרד הבריאות. משרד הרווחה מקדם את פתיחת המסגרת, ואף דאג לתקציב ייעודי לנושא, וזאת מתוך הכרה בחשיבותה של מסגרת הנותנת מענה לקטינים הלוקים בתחלואה כפולה. על כן, נושא זה מצוי כרגע בפתחו של משרד הבריאות".
 
ממשרד הבריאות נמסר: "בשנים האחרונות מתקיים דו שיח בין משרד הרווחה למשרד הבריאות לגבי שיפור המענה הקיים לילדים ונוער בסיכון הסובלים בין היתר מרקע של קשיים נפשיים, ובין השאר גם לגבי אפשרות הקמתה של מסגרת ייעודית משותפת לילדים הסובלים מבעיות נפשיות מורכבות לצד רקע עברייני.
 
מאחר שהנושא הינו חלק ממהלך רחב יותר של שיפור וקידום המענה לילדים ונוער עם רקע נפשי, הן במסגרות סגורות והן בקהילה, תוך שיתוף פעולה ובניית ממשקים בין שני המשרדים, הוא נדון אך טרם התקבלה החלטה סופית. אשר על כן הנושא גם טרם תוקצב".
 
קרדיט לבעלי הכתבה עיתון ישראל היום.
 

יום שני, 21 במרץ 2016

בדלתיים סגורות: בתוך שנתיים הוכפל מספר המקרים שבהם אסירים נשלחו לבידוד



בעבר נשמעה ביקורת על שירות בתי הסוהר בנושא בידוד אסירים, אבל מהנתונים החדשים עולה האפשרות כי משתמשים בכלי השנוי במחלוקת כצעד משמעתי ולא בהכרח כמוצא אחרון
 
 
מספר המקרים בהם אסירים בבתי הכלא בישראל נשלחו לבידוד הוכפל תוך שנתיים — מ–390 בשנת 2012 ל–755 בשנת 2014. כך עולה מדו"ח של ארגון רופאים לזכויות אדם, שמסתמך על נתונים של שהציג שירות בתי הסוהר במסגרת חוק חופש המידע, ומעיד על עלייה בשליחת אסירים לבידוד. לפי הדו"ח, ביולי 2015 הוחזקו 117 אסירים בבידוד, ושבעה מתוכם הוחזקו יותר מחמש שנים ברציפות בתנאים של נתק מהעולם החיצון וממפגש עם אנשים. 
 
בעבר נשמעה ביקורת על שב"ס בנושא בידוד אסירים בדו"חות של מבקר המדינה והסנגוריה הציבורית. אבל מהנתונים עולה כי הנושא עדיין לא טופל. לאחר שישה חודשים בבידוד יחיד ושנה בבידוד זוגי, מחויבים בשב"ס לקבל את אישור בית המשפט להמשך השארתו של האסיר בתנאי בידוד, כמנגנון פיקוח. מהדו"ח עולה כי מחצית מהאסירים בבידוד לא הגיעו כלל לפיקוח בית המשפט.
 
בידוד אסיר בכלא בישראל מתאפשר בשלושה מצבים. בידוד עצורים במהלך ולצורכי חקירה, בידוד כענישה משמעתית, ובידוד בהליך שנקרא הפרדה. מדובר באקט שגם בית המשפט קבע כי הוא קיצוני ויש לעשות בו שימוש במשורה, רק כאשר לא ניתן למצוא פתרון אחר לבעיה. החוק מתיר לשב"ס להפעיל את הבידוד רק במקומות שבהם יש חשש לביטחון בית הסוהר, או חשש לפגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר.
 
השימוש בכלי זה מותר גם לשם שמירה על שלומם או בריאותם של הכלוא או של הכלואים האחרים, שמירה על ביטחון המדינה, מניעת אלימות או עבירות סמים. בידוד, משמעותו הרחקת האסיר משאר האסירים והשמתו בתא לבד או עם אסיר נוסף, במשך 23–24 שעות ביממה,
 
לתקופות הנעות מיום ועד תקופה בלתי מוגבלת, תוך ניתוקו מכל מגע אנושי משמעותי ואינטראקציה חברתית.
האסיר הביטחוני נמר (שם בדוי), שסיפורו מובא בדו"ח, נחקר בחודש מארס 2013 על ידי שב”כ בכלא קישון. חודשיים אחרי החקירה הוא הועבר לבידוד. התנאים של הבידוד "קשים ואינם מיועדים לבני אדם... מבקש לצאת מהבידוד לכלא רגיל ואין כל סיבה לבידוד מלבד האיומים של החוקרים בקישון שאיימו בבידוד אם לא אודה במה שרצו", העיד נמר.


 
שבעה קטינים בבידוד
 

הנתונים חושפים עלייה משמעותית במספר כניסות האסירים כל שנה לבידוד בהפרדה. כך לדוגמה, בשנת 2012 נרשמו 390 כניסות לבידוד, בשנת 2013 570 כניסות ובשנת 2014 755 כניסות לבידוד. העלייה החדה אינה מעידה בהכרח על עלייה במספר האסירים שנכנסים לתנאי בידוד, כי הסנקציה עשויה להיות מופעלת כמה פעמים בשנה על אותו אסיר. אבל עלייה זו מלמדת כי בשב"ס עושים שימוש בבידוד באופן תדיר, כאקט ענישה וריסון של אסירים ולא בהכרח כמוצא אחרון. עד חודש יולי 2015, 117 כלואים הוחזקו בתנאי בידוד. באוקטובר 2013 הוחזקו בבידוד 135 כלואים. ביוני 2012 הוחזקו בבידוד 121 כלואים. בנובמבר 2010 הוחזקו בבידוד 150 כלואים. בדצמבר 2006 הוחזקו בבידוד 131 כלואים.
 
הנתונים שהגיעו משירות בתי הסוהר מתייחסים רק לבידוד בהליך הפרדה. לשב"ס אין נתונים על החזקת כלואים בבידוד ענישתי, כך שהמספרים עשויים להיות גבוהים יותר, אך אין דרך לדעת בכמה, ללא קבלת נתונים משב"ס. ביולי 2015, מתוך 117 אסירים בתנאי בידוד, 85 היו כלואים בבידוד יחיד, כלומר: אדם הכלוא לבדו בתוך התא במשך 23 שעות ביממה ללא גישה לאדם אחר; לעומת 32 כלואים אשר הוחזקו בבידוד זוגי. 94 מהם היו כלואים המוגדרים כפליליים, לעומת 23 כלואים פלסטינים המוגדרים ביטחוניים.
 
אף שבמדינות שונות בעולם אסור להחזיק קטינים בבידוד, בישראל ביולי 2015 היו מוחזקים שבעה קטינים בתנאי בידוד באגפי הפרדה. בנווה תרצה הוחזקו באותה התקופה שתי נשים בתנאי בידוד. תשעה כלואים הוחזקו בבידוד באותה התקופה בעילה של שמירה על "ביטחון המדינה", רובם אסירים ביטחוניים. 33 כלואים הוחזקו בבידוד בעילה של שמירה על ביטחון בית הסוהר. 20 כלואים הוחזקו בבידוד בעילה של שמירה על המשמעת בבית הסוהר, מהם שתי נשים ושני קטינים.
 
מבין 117 הכלואים שהוחזקו בבתי הכלא בתנאי בידוד באגפי ההפרדה, שבעה היו, נכון לאותה תקופה, יותר מחמש שנים בחדר הסגור. שניים מהם היו לתקופה של שלוש עד חמש שנים, 34 אסירים ריצו את מאסרם בבדידות בין שנה לשלוש שנים. 74 האסירים הנותרים היו בבידוד בטווח זמן של יום עד שנה.
 
חשיבותה של ביקורת
 
בשנת 2013 נערכה ביקורת של הסנגוריה הציבורית בבית הכלא אשל בבאר שבע. נבחנו גם תנאי כליאת האסירים בהפרדה ובידוד. אז נמצא בדו"ח שעשרות אסירים בכלא אשל בבאר שבע מוחזקים בבידוד ממושך ובתנאי החזקה המנוגדים לחוק. צוות הבדיקה מצא כי 59 האסירים שהיו כלואים באותה עת באגפים השמורים של כלא אשל, הוחזקו הלכה למעשה לפי מדיניות של הפרדה מוחלטת. זאת, תוך התעלמות בוטה ממנגנוני הבקרה שקבע המחוקק באשר להחזקה בהפרדה. האסירים הוחזקו בתנאי הבידוד יותר משנה — אף ששהות כה ממושכת בהפרדה מחייבת, על פי חוק, אישור של בית המשפט המחוזי.
 
שנתיים לאחר מכן שוב פורסם דו"ח של הסנגוריה הציבורית. הפעם זו היתה ביקורת בבית כלא נווה תרצה. מהדו"ח עלה כי מרבית הכלואות המוחזקות באגף ההפרדה סובלות מבעיות פסיכיאטריות ומוחזקות בו בשל מצבן הנפשי.
 
בחלק מהתאים נמצאו מקקים, אריחים שבורים וקירות מתקלפים. באחד המקרים הגיעו המבקרים לתא ששהתה בו אסירה תחת השגחה רפואית, כדי למנוע ממנה להדביק את האסירות האחרות בכינים ובסקביאס. חרף זאת הושמה האסירה בחדר שאין בו אפשרות להתקלח, ללא סדין וללא אמצעים היגייניים.



קשה מאוד לדעת עד כמה רחבה התופעה של הבידוד ועד כמה קלים בשב"ס על ההדק בשימוש בבידוד אסירים. בעבר נמצא כי בחלק מהמקרים מנצלים את האגפים השמורים לכליאה בתנאי בידוד.
 
האגפים השמורים, בניגוד לאגפי ההפרדה, מיועדים להחזקת אסירים שיש חשש כי הם יפעלו בדרך אלימה או בניגוד לכללי בית הסוהר, או מחמת סיכון הצפוי להם. הם מופרדים מיתר האסירים ואינם משתלבים בפעילויות בבית הסוהר. אבל בתוך האגף שהם מוחזקים בו, האסירים רשאים לנהל אורח חיים רגיל. למעשה, הניתוק הוא בין כל אסירי האגף לשאר האסירים בבית הכלא. בדו"ח הביקורת שפרסמה הסנגוריה הציבורית ב–2013 נמצא כי האגף השמור בבית סוהר איילון בוטל לגמרי ונוצר במקומו אגף שמור שבפועל משמש כאגף הפרדה. אם כך, ההחזקה בחלק מהאגפים השמורים זהה במהותה ובתנאיה להחזקה בבידוד, אך אינה כפופה לביקורת בית המשפט כל שישה חודשים, משום שהאסיר אינו מוגדר אסיר בבידוד.
 
בידוד ענישתי מוטל על כלואים פליליים וביטחוניים כאקט משמעתי, כדי לייצר הרתעה ומשמעת. ישנה רשימה של 41 עבירות משמעת בכללי ההתנהגות של שב"ס בתוך כותלי הכלא. עבירה מספר 41 היא למעשה העבירה שמאפשרת לשב"ס לבודד אסיר בכל מצב, בשל "כל מעשה, התנהגות, אי סדר או הזנחה הפוגעים בסדר הטוב או במשמעת, אף אם לא פורטו בפסקאות הקודמות".
 
החמרת מצב נפשי
 
בכל הביקורות האחרונות שנעשו לבידוד והפרדה בבתי הסוהר נמצא, כי בשב"ס עושים שימוש בכלי הזה גם נגד אסירים הסובלים מבעיות נפשיות.
 
מדובר בכלי האסור במקרים רבים. למעשה, רופאים קבעו שהבידוד רק מחמיר את מצבו של החולה. בדו"ח של רופאים לזכויות אדם נמצא כי "בידוד אינו מהווה טיפול, נהפוך הוא, הוא מחמיר מצבים נפשיים קיימים, ואף עלול לגרום לבעיות נפשיות ולנזקים בלתי הפיכים. שב"ס ממשיך להשתמש בבידוד כלואים אשר סובלים מבעיה נפשית, כדרך להתמודד עם מצבם הבריאותי או כענישה על התנהגות שאינה בשליטתם".
 
בחוות דעת של פסיכיאטר מתנדב מטעם הארגון נכתב כי מצבו של מועתסם (שם בדוי), אסיר שסובל מבעיות נפשיות, הוחמר עקב הכליאה בבידוד.
 
"נראה כי הצורך בתנאי המאסר בהפרדה נובע מקושי להתמודד עם התנהגות הנובעת ממחלתו, בעוד המחלה אינה מטופלת בצורה אופטימלית. למעשה התנאים מהווים מעין עונש על המחלה ובאופן אבסורדי מחמירים את מצבו כיוון שהחוסר בגירויים מסביבתו וקשר עם אנשים אחרים יכולים לתרום למצב הפסיכוטי הפרנואידי המתמיד בו נמצא".
מהדי (שם בדוי), הוא אסיר פלילי שעבר אונס בבית הכלא ולאחר מכן הוחזק בבידוד כשנתיים. “ניסיתי להתאבד שלוש פעמים, אך נידונתי לחיים של סבל... הנהלת הכלא מתייחסת אליי כאדם מוזר, כאדם שיצא מהמערות", העיד מהדי.
 
"כל יום אני רואה את האדם שתקף אותי. אני רואה אותו בצלחת האוכל, בכוס שאני שותה בה".
 
תגובת קצין תלונות הכלואים בעניין בידודו של מהדי מחודש אוקטובר 2015, לפניית הארגון רופאים לזכויות אדם:
 
"מבדיקה שנערכה עולה כי האסיר שהה בבידוד מאחר וקילל את מפקדת האגף ואיים בפגיעה עצמית. האסיר שהה בתקופת הענישה בבידוד בתנאי הפרדה, והוחזר לאגף שמור". בדו"ח נכתב כי מהדי הוחזק באגף השמור כשנתיים ולאחר מכן הועבר לאגף רגיל. לטענתם, לאורך כל תקופת שהותו באגף השמור הוא לא הובא לפני שופט להארכת החזקתו בבידוד.
מניעת התאבדויות
 
פרשת דודו טופז, ששם קץ לחייו בבית הכלא, העמידה את שב"ס במרכזה של ביקורת ציבורית ותקשורתית בנוגע למידת האחריות של הארגון על חייהם של האסירים. בשב"ס נעשה הרבה מאוד בנושא ויש ניסיון לאתר את האסירים העשויים לפגוע בעצמם כבר בעת קליטתם. אבל כדי להימנע ממקרים של התאבדות אסיר, בשב"ס נוקטים גם צעדים מרחיקי לכת של בידוד, איזוק והפרדה למשך תקופות ארוכות מאוד.
 
בינואר השנה קבע בית המשפט המחוזי בלוד כי יש להפסיק את בידודו של אסיר המרצה עונש מאסר עולם על רצח ואיים בהתאבדות אם חופשותיו מהכלא לא יילקחו בחשבון על ידי שירות בתי הסוהר. בתגובה קבעו בשב"ס כי הוא בעל נטיות אובדניות והוחלט להכניס אותו לבידוד, כדי שלא יפגע בעצמו.
 
בניגוד לאסירים פליליים, בבידוד אסירים ביטחוניים בעילה של "שמירה על ביטחון המדינה" ההחלטה היא של גופי המודיעין ושירות הביטחון הכללי. ההחלטה על הארכת הבידוד מתקבלת פעמים רבות על בסיס ראיות חסויות, שאין לאסיר יכולת להתגונן מפניהן. לרוב בית המשפט מקבל את הבקשות. אבל גם במקרה זה הדברים נבחנים ושב"כ נאלץ לתת הסברים שלא פעם אינם מספקים.
 
בבית המשפט המחוזי בנצרת התקבלה לאחרונה החלטה על ידי סגן הנשיא, השופט תאופיק כתילי, לשחרר אסיר ביטחוני ממאסר בבידוד בניגוד לעמדת שב"כ. האסיר מרצה עונש מאסר של 12 שנים, על ניסיון רצח, עבירות נשק, חברות בארגון טרור, ומסירת ידיעה לאויב. במשך עשר שנים זכה האסיר לביקור אחד של בני משפחתו והוא אינו זכאי לשיחת טלפון או מפגש עם אסירים אחרים. בשב"כ טענו כי הוא אינו מתאים גם להפרדה זוגית ועליו להישאר כלוא בתנאי בידוד משום שהוא עדיין מהווה סכנה ביטחונית למדינת ישראל. "יש לזכור כל העת, כי החזקת אסיר בבידוד לפרק זמן ממושך הינה החריג ולא הכלל, שכן לאסיר זכות לקיום אנושי בסיסי ובכבוד, כאדם, גם בתוככי הכלא", כתב השופט בהחלטתו והוסיף: "מדובר במצב הגורם למצוקה רבה לאסיר. הבידוד החברתי בתוככי הכלא, בשילוב עם רמת קשר דלה ביותר עם קרובי משפחה מחוץ לכלא, יוצרים קושי נפשי וחברתי כבד". השופט הורה להעבירו לתא בתנאים מקלים יותר.
 
עו"ד עולא שתייוי, רכזת שינוי מדיניות במחלקת כלואים ומחברת הדו"ח, אמרה כי "אין חולק על כך שחובתה של מדינה, על כל מוסדותיה, להגן על הכלואים ולדאוג לבריאותם. במדינות רבות כבר הבינו שבידוד גורם רק לפגיעה בכלואים, וכי חובתם להטיל איסור על השימוש בו. ההחלטה להמשיך להשתמש בבידוד למרות נזקיו העצומים מעידה על כך שמטרת השימוש בו אינה השגת הגנה וביטחון לכלואים, כפי שהם טוענים, אלא אמצעי לחזק את שליטתם בכלואים ולדכאם".
 
משירות בתי הסוהר נמסר כי ״הנתונים המופיעים בדו״ח ערוכים בצורה מגמתית, תוך בלבול במושגים ובהגדרות ועל כן הוא אינו משקף את המציאות. צר לנו כי עורכי הדו״ח התעלמו מההערות וההבהרות שניתנו להם בעניין ובחרו לפרסם דו״ח מוטה ומטעה״.
 
בידוד ממושך - לא אנושי
 
"בידוד ממושך של כלואים יכול להוות עינויים, יחס או עונש אכזריים, לא אנושיים או משפילים, ולפיכך מהווה הפרה באמנה לזכויות אזרחיות ופוליטיות", קבעה ועדת האו"ם לזכויות אדם ב–1992. ב–1999 קבע בית המשפט האמריקאי באחת מפסיקותיו כי "בידוד בתנאים מסוימים מהווה יחס או עונש אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים כהגדרתם באמנה האמריקאית לזכויות אדם".
 
ב"פרוטוקול איסטנבול", אמנה בינלאומית שאושרה בשנת 1999 ועסקה בנושא העינויים, היתה התייחסות גם לשימוש בבידוד והשפעותיו על כלואים. ההצהרה קבעה כי השימוש בבידוד צריך להיות אסור באופן מוחלט כאשר הוא מהווה מנגנון המכוון להפעלת לחץ נפשי על כלואים, וכאשר הוא מהווה חלק מעונשם של אסירים שקיבלו עונש מוות או מאסר עולם. עוד נכתב כי יש לאסור אותו כאשר נעשה בו שימוש נגד אנשים שסובלים ממחלות נפשיות או קטינים מתחת לגיל 11.

ב–2009 מתחה ועדת האו"ם נגד עינויים ביקורת על השימוש שעושה ישראל בבידוד נגד כלואים פלסטינים, במטרה לעודד הודאות מקטינים ולהעניש על עבירות משמעת. הוועדה קבעה כי ישראל צריכה לתקן את חוקיה על מנת להבטיח שהשימוש בבידוד ייעשה במצבים חריגים ולתקופות קצרות.
 
מועצת זכויות האדם האמריקאית קבעה ב–2013 כי "המדינות החברות בארגון מדינות אמריקה חייבות לאמץ צעדים נמרצים וקונקרטיים לביעור השימוש בבידוד ממושך או בלתי מוגבל, ושבידוד לעולם לא יהווה כלי לגיטימי בידי המדינה, ושלעולם אין להשתמש בבידוד נגד קטינים או נגד אנשים עם מוגבלויות נפשיות".
 
בדצמבר 2015 אימצה העצרת הכללית של האו"ם את הנוסח המתוקן של כללי הסטנדרט המינימלי לטיפול באסירים. הכללים נקראו "כללי מנדלה", על שמו של נלסון מנדלה, אשר הוחזק 27 שנים בכלא, חלקן בבידוד. נקבע כי בידוד ממושך הינו בידוד העולה על 15 יום, וכי השימוש בבידוד ייעשה רק במקרים חריגים, כאמצעי אחרון, לתקופה הקצרה האפשרית.
 
בישראל ב–2010 קבע השופט העליון יורם דנציגר כי "הגשמת חירותו של אדם, חופש בחירתו ופיתוח אישיותו מוצאים את ביטוים, בין היתר, באפשרות הקיימת לכל אדם לממש את חופש הביטוי המוענק לו בפני מי שיבחר, מתי שיבחר והיכן שיבחר; באפשרות לממש את חופש התנועה המוקנה לו; להיפגש עם מי שרק ירצה; ובאפשרות לקיים תקשורת — מפגש, שיחה, מכתב, הודעת דוא"ל וכיו"ב — עם בני אנוש אחרים. כל אלו מבטאים הגשמה של האוטונומיה של הרצון הפרטי... אין ספק, אפוא, כי נדבך בקיומם של חיי אנוש בסיסיים הינו התקשורת, הביטוי והאינטראקציה של האדם עם העולם סביבו... זוהי הסיבה כי השמת אסיר בתנאי הפרדה, המגבילים את קשריו עם האסירים סביבו ועם גורמים מחוץ לבית הכלא, נעשית במקרים חריגים, בכפוף לקיומם של אינטרסים נוגדים המחייבים פגיעה כאמור, לתקופה מוגבלת ותוך פיקוח בית משפט על משך ההפרדה ועל תנאיה".
 
קרדיט לבעל הכתבה יניב קובוביץ - עיתון הארץ
 

יום שלישי, 15 במרץ 2016

איך מגישים תביעה קטנה ? - בתי המשפט



בישראל עשרים ותשעה בתי משפט לתביעות קטנות, אשר לרוב ממוקמים כמדור בתוך בית משפט השלום:
 
מחוז הדרום
 
בית משפט לתביעות קטנות ב אשקלון
בית משפט לתביעות קטנות ב אשדוד
בית משפט לתביעות קטנות ב קריית גת
בית משפט לתביעות קטנות ב דימונה
בית משפט לתביעות קטנות ב אילת
 
מחוז מרכז
 
בית משפט לתביעות קטנות ב פתח תקוה
בית משפט לתביעות קטנות ב רמלה
בית משפט לתביעות קטנות ב רחובות
בית משפט לתביעות קטנות ב נתניה
בית משפט לתביעות קטנות ב כפר סבא
בית משפט לתביעות קטנות ב ראשון לציון
 
מחוז תל אביב
 
בית משפט לתביעות קטנות ב תל אביב
בית משפט לתביעות קטנות ב הרצליה
 
מחוז ירושלים
 
בית משפט לתביעות קטנות ב ירושלים
בית משפט לתביעות קטנות ב בית שמש
 
מחוז חיפה
 
בית משפט לתביעות קטנות ב חיפה
בית משפט לתביעות קטנות ב עכו
בית משפט לתביעות קטנות ב חדרה
בית משפט לתביעות קטנות ב נהריה
בית משפט לתביעות קטנות ב קריות
 
מחוז נצרת
 
בית משפט לתביעות קטנות ב נצרת
בית משפט לתביעות קטנות ב טבריה
בית משפט לתביעות קטנות ב בית שאן
בית משפט לתביעות קטנות ב צפת
בית משפט לתביעות קטנות ב עפולה
בית משפט לתביעות קטנות ב קריית שמונה
בית משפט לתביעות קטנות ב קצרין
בית משפט לתביעות קטנות ב מסעדה (רמת הגולן)

איך מגישים תביעה קטנה ? - הקדמה



הגשת תביעה בבית משפט לתביעות קטנות היא אפשרות יעילה, נוחה וזולה לאדם פרטי שרוצה לקבל פיצוי על עוול או עוגמת נפש כלשהי. למרות פשטות התהליך עבור אזרחים מהשורה, עדיין עולה השאלה הלגיטימית של איך מגישים תביעה בבית משפט לתביעות קטנות ?
 
(החוק המלא יעלה לאתר בקרוב)

איך מגישים תביעה קטנה ? - חלק 1



1. מי יכול לתבוע ?
 
רק אדם פרטי יחיד יכול להגיש תביעה ולא יותר מחמש תביעות קטנות באותו בית משפט בשנה. ניתן לתבוע אדם פרטי אחר או חברה כאשר חשוב לתבוע ישות משפטית מוכרת ולא שם מסחרי בלבד.

איך מגישים תביעה קטנה ? - חלק 2



2. מהו הסכום אותו אפשר לתבוע ?
 
בית משפט לתביעות קטנות נקרא כך משום שיש הגבלת סכום שאותו ניתן לתבוע כפיצוי, סכום זה מתעדכן בהתאם למדד המחירים לצרכן והוא עומד נכון לשנת 2014 על 33,800 ש"ח. אין כמובן חובה לתבוע את סכום המקסימום. לכן רוב התביעות הקטנות הן לגבי מקרים צרכניים למיניהם.

איך מגישים תביעה קטנה ? - חלק 3



3. ייצוג משפטי עצמי בלבד
 
לגבי השאלה של איך מגישים תביעה קטנה? חשוב להבין כי בבית משפט לתביעות קטנות יש איסור לייצוג משפטי של עורך דין גם של התובע וגם של הנתבע, זאת משום שמהות ההליך היא מהירה, פשוטה ושקופה. אם זאת, כאשר תובעים חברה זו יכולה לשלוח נציג מטעמה שהוא עו"ד ולכן חובה להגיע מוכנים לדיון (מתנהל רק דיון אחד).

איך מגישים תביעה קטנה ? - חלק 4



4. מיקום בית המשפט לתביעות קטנות
 
בתי משפט לתביעות קטנות פועלים לצד בתי משפט השלום וניתן להגיש תביעה קטנה בכל אחד כזה על פי הגדרות נתונות. כמובן שרצוי להגיש תביעה קטנה קרוב למקום מגוריכם אך אפשר באזור בית העסק, במקום בו נוצר הסכסוך וכדומה.

איך מגישים תביעה קטנה ? - חלק 5



5. תשלום אגרת תביעה קטנה
 
כאשר בוחנים איך מגישים תביעה בבית משפט לתביעות קטנות אסור לשכוח את מרכיב האגרה שעל התובע לשלם. מעבר להגשת התביעה עצמה יש לשלם אגרה בגובה של 1% מהסכום אותו תובעים ולא פחות מ-50 ₪.

איך מגישים תביעה קטנה ? - חלק 6



6. הגשת כתב תביעה על טופס תביעה קטנה
 
 
לשאלת ה"תכלס" של איך להגיש תביעה קטנה התשובה היא שיש למלא טופס תביעה קטנה שמקבלים בבית המשפט או מורידים מהאינטרנט, טופס תביעה קטנה מהווה את כתב התביעה שחובה להגיש מראש. כתב התביעה צריך לכלול בצורה בהירה ופשוטה את מהות התביעה, מסמכים רלבנטיים (צרפו כל מה שעשוי לסייע לתביעה), זהות הנתבע – ת.ז, מספר חברה וכדומה. חשוב להתכונן מראש ולהיות מדויקים בהגשת טופס תביעה קטנה וכתב תביעה כך שהתביעה לא תיפסל או היה בה פגם מעקב.

איך מגישים תביעה קטנה ? - חלק 7



7. הגשת כתב הגנה ע"י הנתבע
 
מרכיב שאין להתעלם ממנו לגבי איך מגישים תביעה קטנה הוא הגשת כתב ההגנה של הנתבע עצמו. עליו להגיש כתב הגנה זה תוך 15 יום ממועד קבלת התביעה על ידו – אם לא הוגש כתב הגנה התובע יכול לדרוש פסק דין ללא הגנה, יתרון משמעותי אם מגיעים למצב זה.

איך מגישים תביעה קטנה ? - חלק 8



8. קביעת מועד לדיון
 
המערכת המשפטית עמוסה מאוד כידוע, לאחר הגשת כתב תביעה ב-3 עותקים ועותק לכל נתבע מקבלים מועד לדיון בבית משפט – המועדים הם לרוב לאחר כמה חודשים בגלל העומס. מזכירות בית המשפט שולחת הזמנה רשמית לכל הצדדים. מיותר לציין שחשוב ביותר להגיע במועד לדיון ואי הגעת התובע מבטלת את התביעה ללא אפשרות הגשתה מחדש.

איך מגישים תביעה קטנה ? - חלק 9



9. מתן פסק דין
 
מגיעים לחלקים האחרונים של השאלה איך להגיש תביעה קטנה? מבחינת פסק דין השופט יכול לפסוק מיד בסיום הדיון והוא יכול גם לעקב את מתן פסק הדין שמבקרה זה יקבלו הצדדים את ההחלטה בדואר תוך כשבעה ימי עבודה. אי ביצוע של פסק הדין במקרה של קבלת עמדת התובע יכול לגרור העברה של הנושא להוצאה לפועל וכן הלאה.

איך מגישים תביעה קטנה ? - חלק 10

 
 
10. זכות הערעור
 
כמו ברוב ההליכים המשפטיים, גם לאחר הגשת תביעה קטנה וקבלת פסק דין, יש זכות ערעור. הנתבע רשאי לערער אך בשונה מבתי משפט השלום, ערעור על החלטת בית משפט לתביעות קטנות חייב לקבל אישור של בית משפט מחוזי כי הוא נעשה ברשות ולא בזכות. כמובן שכניסה להליך של ערעור מאריכה את התהליך כולו משמעותית והיא עשויה כבר לגרור עירוב של עורכי דין יקרים וכדומה. 

יום ראשון, 13 במרץ 2016

סיום החקירה בעניינו של מפקד כלא איילון

התגבשה תשתית ראייתית לכך שביצע עבירות אונס ומעשה מגונה בעובדת שב"ס שהייתה תחת מרותו. התיק יועבר לפרקליטות לעיון והחלטה.



המשטרה סיימה חקירה שעניינה חשד לביצוע עבירות מין במספר הזדמנויות כלפי עובדת שירות בתי הסוהר על ידי מפקד כלא איילון, גונדר משנה שוהם יוסף, בהתקיים יחסי מרות ביניהם. במהלך החקירה עלה חשד לביצוע העבירות האמורות במקרים נוספים, בין היתר בעת ששימש גונדר משנה יוסף בתפקידים קודמים. במסגרת החקירה נחקר יוסף באזהרה, נגבו עדויות ובוצעו פעולות חקירה שונות.

ממצאי החקירה מעלים כי גונדר משנה יוסף ביצע לכאורה אינוס ומעשים מגונים במספר הזדמנויות כלפי עובדת שהייתה תחת מרותו וכן התגבשה תשתית ראייתית לכך כי הטריד מינית עובדת נוספת בעת שהייתה תחת פיקודו באחד מתפקידיו הקודמים, אך בשל חלוף הזמן חלה על מקרה זה התיישנות. החקירה החלה בעקבות מידע שהועבר למשטרה על ידי גורמי שירות בתי הסוהר והתנהלה בשיתוף פעולה מלא עימם.

בסיומה של חקירה עלה כי התגבשה תשתית ראייתית לכך ששוהם יוסף, במהלך שירותו בשב"ס, ביצע עבירת אינוס, עבירות של מעשה מגונה בבגיר תוך ניצולו ועבירה של שימוש לרעה בכוח המשרה, זאת במספר הזדמנויות כלפי עובדת שירות בתי הסוהר שהייתה תחת מרותו. תיק החקירה יועבר לפרקליטות מחוז מרכז (פלילי), לעיון והחלטה.
 
14/01/2016 14:32:00             

https://www.police.gov.il/articlePage.aspx?aid=5308

יום רביעי, 9 במרץ 2016

אבי ברוכמן: המאבק על תקני הכליאה בישראל


 
 
מדינה מתוקנת שואפת לתת גם לאסיריה תנאים סבירים של מחיה. הפרמטר המשמעותי ביותר בתחום זה הוא סוגיית צפיפות האסירים (Population Density in State Prisons). יתרה מכך, קיים קשר ישיר בין צפיפות האסירים באגף כליאה, לאירועי האלימות בו (בן צבי וכרמל, 2013).
 
תקן שטח המחיה לאסיר במדינות מערביות נע בין 6 ל- 12 מ"ר ועומד בממוצע על 8.8 מ"ר לאסיר. אולם בישראל, הממוצע הארצי של שטח המחיה עומד על 3 מ"ר בלבד, וברוב תאי הכליאה, יש יותר מ-4 אסירים ובחלק מהתאים שוהים מ-8 אסירים.
 
על מנת להבטיח את זכויות האסירים מוסד בישראל הכלי הקרוי תקן כליאה, שמשמעותו היא, מספר המקסימום של אסירים שמותר לשירות בתי הסוהר להחזיק, ושמערכת הכליאה מסוגלת להכיל, ושאינה יכולה לחרוג ממנו. לפי סעיף 68ב לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, רשאי השר לביטחון הפנים, בכפוף לאישור אישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לשנות את תקן הכליאה. מכאן שתקן הכליאה במערך הכליאה של שרות בתי הסוהר נקבע כל שנה על ידי ועדת הפנים של הכנסת, לאחר מכן מוציא השר לבט"פ צו עם קביעת התקן לשנה אחת.
 
תקן זה צומח בהתמדה. התקן האחרון נקבע בנובמבר 2014  ועמד על 18,026 אסירים ועצורים במתקני שב"ס. אבל, כאשר נפתח פער בין תקן הכליאה למלאי מיטות המעצר הקיים, מתחילים לחצים להביא לשחרור אסירים באמצעים מנהליים.
על רקע הצפיפות בבתי הסוהר נתקבלה החלטה במשרד לביטחון הפנים להוריד את התקן. לפיכך, הגיש השר לביטחון הפנים בקשה לוועדת הפנים של הכנסת, וביקש לקבוע תקן חדש שיעמוד על 16,685 מקומות. אולם, אפילו המספר הזה נראה לוועדה מוגזם ביחס למצאי מקומות הכליאה.
 
הוועדה התכנסה ב- 24 נובמבר 2015 וקבעה תקן של 15,500 מקומות. בדיון מצוטט יושב ראש הועדה דודי אמסלם:
 
"הורדת התקן באה להבטיח רווחה מינימלית לאסירים. המדינה לא אוהבת להשקיע בבניית בתי סוהר, כי זה לא מכניס כסף. תפקידנו לשמור על זכויות האדם וגם לתת מוטיבציה להתנהגות טובה. יש שם אנשים. לא חשוב למה הגיעו לשם, הם ראויים לתנאים אנושיים בסיסים. צריך חזון, ולמשוך לשם. אם אנחנו מדינת חוק, צריך בתי כלא ראויים, לשמור על החוק עולה כסף".
 
בדיון מדווח שמעון בר גור, ראש חטיבת כליאה בשב"ס, כי בחודש האחרון חל גידול של 700 עצורים ואסירים ביטחוניים, ומספרם עומד על 6200.
 
בדיון מספר ח"כ אוסמה סעדי "יצא לי לבקר באגף חדש שנפתח במתחם איילון - כלא גבעון. מחזיקים שם קטינים ממזרח ירושלים החשודים בזריקת אבנים. הצפיפות גדולה. יש חדרים עם 12 עצורים. הם יוצאים להפסקה אחת ביום ו- 23 שעות ספונים בחדרים. בני 14-15. אין תוכנית לימודים. כשהמדינה לא ערוכה לקלוט בתנאים אנושיים, חשוב השחרור המנהלי".
 
ד"ר אושרה קנצפולסקי מהסנגוריה הציבורית השתתפה בדיון והתייחסה לדברים:
 
"שטח המחיה בבתי הכלא בארץ רחוק מהסטנדרט שנקבע בתקנות, ורחוק עוד יותר מהסטנדרט הבינלאומי. מנגנון השחרור המנהלי הוא אחד האמצעים לשפר מעט את המצב אבל חייבים להבטיח שהמנגנון באמת יפעל ובפועל יהיו שחרורים. קרוב לחצי שנה לא היו. המנגנון לא יושם".
 
משמעות ההחלטה של וועדת הכנסת היא, שלאור התקן החדש, צריך שב"ס לשחרר שחרור מנהלי של כ- 3000 אסירים! במונחי כסף מדובר בחיסכון ישיר של 120 מיליון ש"ח. במונחי מקום מדובר על הגדלה של מרחב המחיה של האסירים וגידול ביחס סגל - אסיר.
 
לאן ילך הכסף? בארצות הברית צמצמו את מספר הכלואים והעבירו את הכסף למשטרה.
 
ואצלנו?
 
קרדיט לאתר - ייצור ידע

http://www.ידע.com/

יום שלישי, 8 במרץ 2016

ועדת הפנים הורידה לבקשת היו"ר אמסלם את תקן הכליאה המשמעות: יותר אסירים יוכלו להשתחרר שחרור מנהלי



ועדת הפנים הורידה לבקשת היו"ר אמסלם את תקן הכליאה המשמעות: יותר אסירים יוכלו להשתחרר שחרור מנהלי


24 בנובמבר 2015, י"ב בכסלו תשע"ו, בשעה 14:50
 
יו"ר הוועדה דודי אמסלם:
 
 
תפקידנו לשמור על זכויות האדם וגם לתת לאסירים מוטיבציה להתנהגות טובה
 
ועדת הפנים של הכנסת, קיבלה את הצעת יו"ר הוועדה, ח"כ דודי אמסלם והורידה את תקן הכליאה בבתי הסוהר מ18,000 אסירים ועצורים ל15,500. המשמעות היא שיותר אסירים יוכלו להשתחרר שחרור מנהלי, אם יעמדו בתנאי השחרור המנהלי. פקודת בתי הסוהר מסמיכה את נציב שב"ס לשחרר אסירים שחרור מנהלי אם מספר האסירים הכולל בבתי הסוהר עולה על תקן הכליאה. הסמכות לקבוע את התקן היא של שר פנים, באישור ועדת הפנים. השר לביטחון פנים ביקש מהוועדה להוריד את התקן ל-16,684, לאחר שבשנה האחרונה היו מעט מאד שחרורים מנהליים. כאמור ועדת הפנים הורידה את התקן ל-15,500.
 
"הורדת התקן באה להבטיח רווחה מינימלית לאסירים. המדינה לא אוהבת להשקיע בבניית בתי סוהר, כי זה לא מכניס כסף. תפקידנו לשמור על זכויות האדם וגם לתת לאסירים מוטיבציה להתנהגות טובה. יש שם אנשים. לא חשוב למה הגיעו לשם, הם ראויים לתנאים אנושיים בסיסיים. צריך חזון, ולמשוך לשם. אם אנחנו מדינת חוק, צריך בתי כלא ראויים. לשמור על החוק עולה כסף".
 
בעת הדיון דיווח שמעון בר גור, ראש חטיבת כליאה בשב"ס, כי בחודש האחרון חל גידול של 700 עצורים ואסירים ביטחוניים, ומספרם עומד כעת על 6200. על טענת ח"כ אוסאמה סעדי בדבר צפיפות ותנאי כליאה קשים לקטינים בכלא גבעון השיב בר גור: "כלא גבעון מיועד למסתננים והתנאים בו קלים. יש שם 70 קטינים בחדרים מרווחים, נקי ומצוחצח. שחרורם של יותר אסירים מנהליים לא יביא אותנו לצפיפות הרצויה של 4.5 מטר לאסיר. רק תקציבים לבניה יביאו אותנו לשם. בתקציבים של שב"ס אנחנו משפצים ומרווחים, תוך איזון לצורך לקלוט אסירים. בשמונה שנים שיפצנו כ-10 אגפים בשנה".
 
ח"כ אוסאמה סעדי: "יצא לי לבקר באגף חדש שנפתח במתחם איילון – כלא גבעון. מחזיקים שם קטינים ממזרח ירושלים החשודים בזריקת אבנים. הצפיפות גדולה. יש חדרים עם 12 עצורים. הם יוצאים להפסקה אחת ביום ו-23 שעות ספונים בחדרים. בני 14-15. אין תוכנית לימודים. כשהמדינה לא ערוכה לקלוט בתנאים אנושיים, חשוב השחרור המנהלי".
 
ד"ר אושרה קנצפולסקי, הסנגוריה הציבורית: "שטח המחיה בבתי הכלא בארץ רחוק מהסטנדרט שנקבע בתקנות ורחוק עוד יותר מהסטנדרט הבינלאומי. מנגנון השחרור המנהלי הוא אחד האמצעים לשפר מעט את המצב אבל חייבים להבטיח שהמנגנון באמת יפעל ובפועל יהיו שחרורים. קרוב לחצי שנה לא היו. המנגנון לא יושם".

יום שני, 7 במרץ 2016

אסירים אינם זוכים לשחרור מוקדם ולשיקום בגלל סכסוך בין הרשויות בנוגע למימון



הרשות לשיקום האסיר והרשויות המקומיות אמורות לשאת יחד בעלות השיקום, אלא שבאחרונה השתרר נתק בין הרשות לבין כמה עיריות. בעלי מקצוע: מעלה את הסיכוי שיבצעו שוב עבירות.
 
אסירים העומדים בקריטריונים לשיקום אינם זוכים לשחרור מוקדם בשל חילוקי דעות בין הרשויות בנוגע לחלוקת מימון השיקום. בעלי מקצוע מזהירים כי מניעת השחרור והשיקום מאסירים מעלה את סיכויהם לשוב ולעבור על החוק.
 
אנשי הרשות לשחרור האסיר נפגשים עם כל אסיר כחצי שנה לפני שהוא מתייצב בפני ועדת השחרורים. באותה פגישה עורך יועץ כלא-קהילה ראיון התאמה לשיקום, ואם האסיר נמצא מתאים נבנית לו תוכנית שיקום. בכל רשות שבה חי מספר מסוים של אסירים מעסיקה הרשות לשיקום האסיר רכז האחראי על השיקום ואם ברשות שבה חי האסיר אין רכז כזה, הוא מופנה להוסטל של הרשות לשיקום האסיר. לפי הרשות לשיקום האסיר, היא מממנת כמחצית מעלות השיקום ומחציתה ממומנת על ידי הרשות המקומית. כמה רשויות טענו כי בפועל הן נאלצו לממן לבדן את השיקום וברשות הסבירו כי בשנים קודמות אמנם נוצר פער תקציבי שהקשה על המימון, אלא שמאז היא העבירה את הכספים במלואם.
 
יצחק דדון, מנכ"ל הרשות לשיקום האסיר, מספר על חילוקי הדעות שהתעוררו בשנתיים האחרונות: "יש ראשי ערים שזה לא מעניין אותם ולא רוצים לחתום, יש ראשי ערים שלא רוצים לשלם מה שצריך ויש ראשי ערים שלא רוצים לשלם בכלל", אמר דדון. לדבריו, "הרשויות מחויבות על פי חוק לטפל בכל אזרח - לא חשוב מה מעמדו, צבעו, אמונתו או מגדרו. הם חייבים לטפל. ברגע שאדם מגיע ללשכת הרווחה בעיר הם מחויבים בטיפול. למה הם מחריגים אסירים? אין לי מושג".
 
כך נמנע בשבוע שעבר שחרורו המוקדם של אסיר תושב נצרת עילית שנמצא מתאים לתכנית שיקום של הרשות בשל חוסר שיתוף פעולה מצד העירייה. בהחלטת ועדת השחרורים נכתב כי "צודקות באות כוח האסיר בטרוניה שהן מעלות בהקשר להיעדר היכולת לגבש תוכנית שיקום לאסיר בפיקוח רש"א". דיון נוסף בעניינו של האסיר, שאליו יזומנו נציג הרשות ונציגי מחלקת הרווחה של העירייה, נקבע לחודש הבא, ובינתיים האסיר נשאר במאסר. בדיון עלתה האפשרות לשיקום פרטי, אבל עלותה של תוכנית פרטית מרחיקה אותה מהישג ידם של רוב האסירים. עו"ד אפנאן חליפה מהסנגוריה הציבורית, המייצגת את האסיר יחד עם עו"ד נעה רוט, אמרה ל"הארץ": "נטעו בלבו תקווה שיכינו לו תוכנית, וברגע האחרון משכו אותה". לדבריה, היא פנתה למחלקת הרווחה בעירייה כדי לבדוק האם היא מציעה תוכנית אחרת, אולם נענתה בשלילה.
 
ברשות אומרים כי כיום קיים למעשה נתק בינה לבין תשע עיריות נוספות - בני ברק, כפר סבא, רעננה, נהריה, הוד השרון, נס ציונה, טבריה, אור יהודה ובקה אל-גרבייה. לדברי דדון, בשלוש השנים האחרונות נשלחו מכתבים לכל ראשי הרשויות, והוא אף התייצב במשרדיהם של אלה שסירבו לשתף פעולה: "יש מקומות שבהם, לצערי, לא הנוכחות, לא המכתבים ולא החוק מעניינים אותם". בנהריה, הוא מוסיף, לא הסכימו אפילו לקבוע לו פגישה עם ראש העיר. "ארבע פעמים ביקשתי, אפילו הפעלתי חברים שיעזרו". לא ניתן להעריך כמה אסירים נפגעו מהמצב, משום שחילוקי הדעות מונעים מהם מראש התאמת תוכנית שיקום.
                         
לדברי המפקח הארצי של הרשות לשיקום האסיר, אריאל אבקסיס, "לא ייתכן שתהיה אפליה של אסירים במדינת ישראל, שזכותם לשירותי שיקום תלויה במקום מגוריהם". עוזר מנכ"ל הרשות, עו"ד אלעד דהן, הוסיף כי "בעיר שאין בה רכז, אסיר לא ישתחרר רק בגלל מקום מגוריו". לדבריו, ישנן רשויות חלשות שבהן הרשות לשיקום האסיר מימנה את העסקת הרכז באופן מלא, אך אין לה התקציב הדרוש לעשות זאת בכל הרשויות. "אם ראש עיר לוקח החלטה חד-צדדית ומחליט שזה לא מעניין אותו, הוא יישא באחריות", מזהיר דהן. עם זאת, הוא אומר שבקרוב צפויים אנשי הרשות לקיים פגישה עם נציגי מרכז השלטון המקומי, "בתקווה שהסוגיות המקצועיות ייפתרו".
                         
במקביל לניסיון להגיע להבנות שינתה הרשות את מדיניותה כלפי העיריות. במסמך שהגיע לידי "הארץ" נכתב: "במקרים בהם אסירים נמצאו מתאימים לתוכנית שיקום בקהילה, אך הרשות המקומית מסרבת לשתף פעולה עם רש"א, אזי יש לרשום את הנוסח הבא: 'האסיר נמצא מתאים לתוכנית שיקום במסגרת עיר מגוריו. אולם מאחר ועיריית... מסרבת באופן חד-צדדי לשתף פעולה עם רש"א, לא ניתן לגבש עבור האסיר תוכנית שיקום. אי־לקיחת האחריות של עיריית... לתושביה, לרבות אסיריה, נוגדת את החוק. עם פתרון המחלוקת עם מרכז השלטון המקומי, רש"א תגבש תוכנית שיקום כמומלץ'". 
                         
עו"ד מיה רוזנפלד, מנהלת מחלקת האסיר במחוז תל אביב של הסנגוריה הציבורית, מסבירה כי הסכסוך בין הרשות והעיריות העלה את סיכויי האסירים לחזור לפשע "וכאן הבעיה של כולנו. הדבר הזה פוגע בכל אזרחי המדינה, לא רק בתושבי הרשות". עו"ד רוזנפלד סיפרה כי בעבר נתקלה באסירים תושבי רחובות שלא הוכנה להם תוכנית שיקום כי העייריה סירבה לממנה ונאלצו להירשם בכתובת מגורים אחרת. "אין ספק ששאלת מקום המגורים משפיעה על שחרור מוקדם", היא אומרת. "ברור שזה לא תקין".
                         
מעיריית נצרת עילית נמסר בתגובה: "במשך כל השנים שיתוף הפעולה התבסס על הסכם לפיו רש"א משתתפת במימון העסקת עובד סוציאלי לטיפול באסיר. בפועל הנטל נפל כולו על הרשות, ולפיכך הוחלט להכניס שינויים בהסכם ברמה הארצית באמצעות המרכז לשלטון מקומי. לאחר משא ומתן ממושך יצאה טיוטת ההסכם, אלא שרש"א, באופן חד-צדדי, החליטה להתעלם ממנו ולשלוח את ההסכם הישן. הוחלט על ידי המרכז לשלטון מקומי כי בשלב זה הרשויות לא יחתמו על ההסכם. על מנת להמשיך ולספק את שירותי השיקום לאסירים תושבי העיר, העירייה הציעה חלופה: מינוי רכז אזורי שיועסק על ידי רש"א ויספק את השירות למספר יישובים באזור. ההצעה נשלחה למנהלת המחוז של רש"א חיפה, אך עד כה לא זכתה להתייחסות".
                         
מעיריית בני ברק נמסר בתגובה: "אין זה נכון כי אין ברצון העירייה לשתף פעולה בתחומי השיקום. בשעתו, פעל תחום השיקום בבני ברק, כאשר הרשות לשיקום האסיר שילמה שליש מהתקן והעירייה שני שלישים. לאחר שלמעלה משנה הרשות לא העבירה את חלקה בתחום, הודיעה העירייה על הפסקת שיתוף הפעולה, שכן בראש ובראשונה, שיקום האסיר צריך להיות בטיפול הרשות. כיום, מתנהל משא ומתן ארצי בין משרד הרווחה, איגוד העובדים הסוציאליים ומרכז השלטון המקומי לבין הרשות לשיקום האסיר על גובה חלוקת המימון בין הרשות לשיקום האסיר לבין העיריות. לאחר שיסתיים הסיכום בין גופים אלו תיכנס העירייה שוב לקידום נושא שיקום האסיר. גם כיום, אין התעלמות מוחלטת מצד העירייה, וכאשר הרשות לשיקום האסיר ביקשה מהעירייה טיפול באסיר שזקוק מאוד לשיקום ומשתף פעולה באופן מעולה, העירייה טיפלה בו וממשיכה לטפל בו".
                         
מעיריית רעננה נמסר בתגובה: "השירות לשיקום האסיר ניתן במלואו לכל אסיר תושב העיר. לכל אסיר לפני השחרור מוצמד עובד סוציאלי, המלווה אותו ואת משפחתו בהליך השחרור מהכלא והשיקום שלאחריו. עיריית רעננה רואה הליך זה כחשוב ומשמעותי. אנו תקווה שחילוקי הדעות בין משרד הרווחה לרשות לשיקום האסיר ייפתרו במהרה, אולם בכל מקרה השירות לאסירים משתחררים תושבי רעננה לא ייפגע בשל חילוקי דעות אלה". מעיריית נהריה נמסר: העירייה תבדוק את הטענות העולות מן הכתבה.
 
כתבתה של נעה שפיגל - כתבת עיתון הארץ