הסגרת אסירים - סעיף 1 א'

הסגרת אסירים - מס' הפקודה: 40.62.44

כללי

סעיף 1 א'. שירות בתי הסוהר אחראי על החזקה במשמורת חוקית של מי שמצוי בהליך הסגרה או שהוכרז בר הסגרה בהתאם לחוק ההסגרה, התשי"ד – 1954.

הסגרת אסירים - סעיף 1 ב'

הסגרת אסירים - מס' הפקודה: 40.62.44

כללי

סעיף 1 ב'. צו הסגרה יכול שיינתן כנגד מבוקש או כנגד אסיר המרצה כבר מאסר בגין עבירה אחרת שביצע ושאיננה קשורה לצו ההסגרה.

הסגרת אסירים - סעיף 1 ג'

הסגרת אסירים - מס' הפקודה: 40.62.44

כללי

סעיף 1 ג'. אדם המצוי בהליך הסגרה, יוחזק בבית הסוהר עד למועד שנקבע לביצוע ההסגרה או עד להחלטה אחרת.

הסגרת אסירים - סעיף 1 ד'

הסגרת אסירים - מס' הפקודה: 40.62.44

כללי

סעיף 1 ד'. ביצוע ההסגרה הינו בסמכות ובאחריות המשטרה.

הסגרת אסירים - סעיף 2

הבסיס החוקי

סעיף 2. חוק ההסגרה התשי"ד 1954.

הסגרת אסירים - סעיף 3

המטרה

סעיף 3. לקבוע כללים לצורך הטיפול המנהלי באסירים המיועדים להסגרה.

הסגרת אסירים - סעיף 4

הגדרות

סעיף 4. א. "אסיר" לעניין פקודה זו הוא מי שמבוקש להסגרה או הוצא צו להסגרתו - ומצוי במשמורת חוקית בשב"ס.

ב. "הסגרה" הסגרה היא פעולה של העברת אדם הנמצא בישראל לידי מדינה אחרת, בהתאם לבקשתה, לצורך העמדתו לדין או לצורך ריצוי עונש שנגזר עליו במדינה המבקשת וזאת בהתאם לצו הסגרה שנחתם ע"י שר המשפטים.

ג. "מבוקש" אדם שנדרשת הסגרתו. 

ד. "בימ"ש מחוזי" לעניין הסגרה, בית המשפט המחוזי בירושלים.

ה. "צוות ליווי" צוות לליווי האסיר ע"י משטרת ישראל.

הסגרת אסירים - סעיף 5 א'

הסדרי החוק לעניין מעצר אדם המצוי בהליך הסגרה

סעיף 5 א'. עפ"י הוראות חוק ההסגרה התשי"ד 1954 , יכול בית המשפט להורות – על מעצר במסגרת הליכי ההסגרה.

הסגרת אסירים - סעיף 5 ב'

הסדרי החוק לעניין מעצר אדם המצוי בהליך הסגרה

סעיף 5 ב'. בנוסף, ועד להגשת עתירה ע"י המדינה לבית המשפט, רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, או קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה - לצוות בכתב על מעצר לפני הגשת העתירה, וכן על מעצר אדם שיש יסוד להניח שהוא בר הסגרה ואשר תוגש בקשה להסגירו ונראה למצווה, כי המעצר דרוש להבטחת ההסגרה.

הסגרת אסירים - סעיף 5 ג'

הסדרי החוק לעניין מעצר אדם המצוי בהליך הסגרה

סעיף 5 ג'. האסיר יובא תוך 48 שעות לפני שופט של בית משפט שלום לקבלת צו מעצר. תוקפו של הצו לא יעלה על עשרה ימים, אך רשאי בית המשפט להתיר את החזקתו במעצר לתקופות נוספות מעבר לעשרים ימים. סה"כ תקופות המעצר לא יעלו על שישים ימים ושופט רשאי להאריך לתקופה של עשרה ימים נוספים. הוגשה עתירה על ידי המדינה לבית המשפט יובא לפני שופט של בית משפט מחוזי.

הסגרת אסירים - סעיף 5 ד'

הסדרי החוק לעניין מעצר אדם המצוי בהליך הסגרה

סעיף 5 ד'. ניתן לקבל למשמורת אדם, שנעצר כאמור והחזקתו במשמורת תמשך עד לביצוע ההסגרה או עד לקבלת החלטה אחרת, בכפוף לקיומה של אסמכתא להחזקתו, עפ"י העניין.

הסגרת אסירים - סעיף 5 ה'

הסדרי החוק לעניין מעצר אדם המצוי בהליך הסגרה

סעיף 5 ה'. לא הוסגר מבוקש או לא הועבר מחוץ לגבולות ישראל תוך 60 יום מיום שהוכרז כבר הסגרה, ההכרזה בטלה אלא אם הוגשה בקשה על ידי היועץ במשפטי לממשלה או על ידי פרקליט המדינה להארכת תקפה של ההכרזה, בית המשפט רשאי בנסיבות מיוחדות המעכבות ביצוע ההסגרה להאריך את תקפה של ההכרזה לתקופה נוספת שתקבע על ידו.

הסגרת אסירים - סעיף 5 ו'

הסדרי החוק לעניין מעצר אדם המצוי בהליך הסגרה

סעיף 5 ו'. מבוקש שביקש לחזור מרצון, יוחזק במשמורת חוקית ובלבד שתקופה זו לא תעלה על חמישה עשר ימים. בית משפט מחוזי, רשאי בנסיבות מיוחדות, להאריך תקופה זו בחמישה עשר ימים נוספים.

הסגרת אסירים - סעיף 6

תנאי המאסר

סעיף 6. מעמדו של אסיר המוחזק מכח חוק ההסגרה, מקום החזקתו ותנאיו בבית הסוהר יהיו זהים לאלו של עצור עד לתום ההליכים, לרבות שיפוט משמעתי ושלילת טובות הנאה.

הסגרת אסירים - סעיף 7 א'

מימוש צו ההסגרה

סעיף 7 א'. מועד ביצוע ההסגרה:

מועד ההסגרה ייקבע ע"י הגורמים המוסמכים לכך ויובא לידיעת רע"ן רישום וניהול במחלקת האסיר.

רע"ן רישום וניהול יודיע על מועד זה לקצין ניהול האסירים המחוזי ולמפקד בית הסוהר. הודעה על מועד ההסגרה תימסר לאסיר באמצעות קצין אסירים ביס"ר ובתנאי שאין לכך מניעה מודיעינית או ביטחונית.

הסגרת אסירים - סעיף 7 ב'

מימוש צו ההסגרה

סעיף 7 ב'. היערכות בית הסוהר:

הסגרה הנו הליך שהאסיר עלול להתנגד לו ולכן קיים חשש שהאסיר ינסה לסכל את ביצוע ההסגרה בדרך של פגיעה עצמית או בכל דרך אחרת.

נוכח זאת, עם קבלת ההודעה בבית הסוהר על תאריך ביצוע ההסגרה, יש לנקוט בפעולות הבאות:

1. פיקוח הדוק אחר תנועות האסיר.

2. ביצוע חיפושים בתאו ועל גופו בהתאם לפקנ"ץ 03.06.00 "עריכת חיפושים על אדם וברכב".

3. במידה וקיים חשש לפגיעה עצמית יוחזק האסיר בתא בקרבת חדר מנהל האגף ויבוצעו ביקורות תכופות בתאו, אשר יירשמו ביומן האגף.

הסגרת אסירים - סעיף 7 ג'

מימוש צו ההסגרה

סעיף 7 ג'. בדיקה רפואית:

1. סמוך למועד ביצוע ההסגרה תערך לאסיר בדיקה רפואית ע"י רופא ותעודה רפואית ערוכה בידי רופא תימסר למפקד צוות הליווי.

2. קבע הרופא בחוות דעתו כי מצבו של האסיר בעת מתן חוות הדעת אינו מאפשר את ביצוע ההסגרה, יודיע על החלטתו לרופא המחוזי ולקרפ"ר.

3. קרפ"ר יחליט באם ניתן לבצע את ההסגרה.

4. החלטת קרפ"ר תימסר למפקד בית הסוהר, לראש אגף האסיר, לראש אג"מ, למפקד המחוז, לרע"ן רישום וניהול במחלקת האסיר ולמפקד צוות הליווי ותובא לידיעת הגורם שהוציא את צו ההסגרה (משרד המשפטים).

5. היה והאסיר זקוק לטיפול תרופתי, ימסור אחראי המרפאה למפקד צוות הליווי את התרופות הנדרשות בכמות שתספיק ל - 24 שעות.

הסגרת אסירים - סעיף 7 ד'

מימוש צו ההסגרה

סעיף 7 ד'. שיחת טלפון:

היה ואין טעמים מבצעיים המחייבים לשמור בסודיות את מועד ההסגרה תינתן לאסיר האפשרות להתקשר לבני משפחתו בחו"ל/ בארץ סמוך לאחר קבלת ההודעה על מועד ההסגרה. לאסיר תאושר שיחת גוביינא מטלפון בית הסוהר אל בני המשפחה בחו"ל. סוהר המבין את שפת השיחה יהיה נוכח בטווח שמיעה.

הסגרת אסירים - סעיף 7 ה'

מימוש צו ההסגרה

סעיף 7 ה'. טיפול בחפצי האסיר ובפיקדונו:

1. חפציו ופיקדונו של האסיר יימסרו למפקד צוות הליווי.

2. תערך רשימה של תכולת פיקדונו וחפציו ותימסר לצוות הליווי.

3. מפקד צוות הליווי יאשר בחתימתו קבלת תכולת כל הפרטים שנרשמו.

4. העתק המסמך יישמר בתיקו המנהלי של האסיר.

הסגרת אסירים - סעיף 7 ו'

מימוש צו ההסגרה

סעיף 7 ו'. פעולות משרד הרישום:

1. טרם מסירת האסיר יידרש מפקד צוות הליווי להציג את צו ההסגרה, פרטים שבצו יושוו לפרטי האסיר (שם מלא מספר זיהוי).

2.  קצין הכליאה ימלא את טופס: "מסירת אסיר לצורך הסגרה" (ראה נספח א) בשני עותקים ויתייחס למידע רלוונטי: הגדרת האסיר כסג"ב, מגבלות רפואיות וכל מידע נוסף חשוב לצורך אופן העברת האסיר. מפקד צוות הליווי יחתום על הטפסים, עותק אחד יימסר למפקד צוות הליווי, עותק שני יתויק בתיקו המנהלי של האסיר.

הסגרת אסירים - סעיף 8

אחריות לביצוע ההסגרה

סעיף 8. מעת עזיבת צוות הליווי את שערי בית הסוהר עם האסיר, האחריות לביצוע צו ההסגרה מוטלת על צוות הליווי בלבד.

הסגרת אסירים - סעיף 9

אי ביצוע הסגרה

סעיף 9. אם מסיבות שונות לא בוצעה ההסגרה, יוחזר האסיר לבית הסוהר ממנו יצא.

הסגרת אסירים - סעיף 10

גורם ביצוע

סעיף 10. בנציבות רמ"ח האסיר. 
במחוז מפקד המחוז. 
בבית הסוהר מפקד בית הסוהר.

מה עושים כשהפשיעה בירידה? ההולנדים מסבים בתי כלא למלונות פאר

מה עושים כשהפשיעה בירידה? ההולנדים מסבים בתי כלא למלונות פאר 

בעשור האחרון התרוקנו חלק מבתי הכלא בהולנד; בעיר ההיסטורית רורמונד הפכו בית סוהר למלון, הכולל בין השאר סוויטות הנקראות "הסוהר", "עורך הדין", "מנהל הכלא" ו"השופט"

שירות כלכליסט: 21:1516.06.17

בעוד מתקני מעצר רבים בארה"ב מנסים להתמודד עם עומס היתר, הרי שנראה שבהולנד רב ההיצע על הביקוש, ולא מעט בתי כלא נותרים ריקים. בניסיון לעשות שימוש במבנים העזובים, הרשויות חושבות על דרכים יצירתיות.

במהלך העשור האחרון, צנח שיעור הכליאה בהולנד מאחד הגבוהים באירופה לאחר הנמוכים -  57 אסירים לכל 100 אלף בני אדם. שיעור הפשיעה צנח אף הוא ב-25% במהלך 8 השנים האחרונות, ועל אף שרבים טוענים כי הסיבה העיקרית היא האטה בסגירת תחנות המשטרה ברחבי המדינה, הרי שכעת ישנם יותר ויותר בתי כלא העומדים ריקים ומוצעים להשכרה. חלקם משמשים כמרכזי בריאות נפש או כמקלטים לפליטים הסוריים, אולם אחרים עוברים מהפך והופכים לאטרקציות. 

דוגמה אחת לכך הוא מלון Het Arresthuis (מעצר בית בהולנדית), בעיר רורמונד (Roermond). זה היה בית סוהר ששופץ והפך לבית מלון מפואר. תאי הכליאה הוסבו לחדרי אורחים והדבר היחיד המסגיר את עברם הוא הכניסה המקורית לתא. 

רורמונד היא היסטורית שראשיתה במאה ה-12 לספירה. היא השוכנת על שפך נהר הרור, יובל הנשפך לגדתו המזרחית של נהר המז וממזרח לה היא גובלת בגרמניה. מרכז העיר הוכרז כאזור לשימור.

האורחים יכולים לבחור שדרוג לאחת מארבע סוויטות – "הסוהר", "עורך הדין", "מנהל הכלא" ו"השופט". החדרים מצויידים בין השאר באינטרנט אלחוטי, והאורחים יכולים לסעוד במסעדת גורמה. כמו כן הם יכולים להתאמן בחדר הכושר או להתרווח בסאונה. המחירים בעונה הזו בין 162.50 ל-171.50 יורו לחדר/סוויטה ללילה.

הולנד אינה היחידה הממחזרת בתי כלא – זהו מנהג שרווח למדי במדינות הנורדיות. בתי כלא אחרים שהוסבו למלונות יוקרה נמצאים בהלסינקי, שטוקהולם, ואוקספורד. 

2 מיליארד שקל יושקעו בהרחבת שטח בתי הכלא

2 מיליארד שקל יושקעו בהרחבת שטח בתי הכלא

פסיקת בג"ץ להרחיב את שטח המחיה לאסירים תכניס את הרשויות לסחרור עם תוכנית לשחרר 3,000 אסירים, הפחתות של מאסרים והשקעות של מיליארדים. הרעיון לחנינה המונית ביום העצמאות ה־70 למדינה ירד מהפרק

משה גורלי: 06:4802.01.18

כ־3,000 אסירים ישוחררו וכ־2 מיליארד שקל יושקעו בשיפוץ ובבניית בתי כלא בישראל. תוכנית זו תוגש לממשלה בשבוע הבא בידי שרי המשפטים, האוצר וביטחון הפנים לקראת תקציב 2019. זו תהיה תוצאת פסק הדין שכתב המשנה לנשיאת בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין ביום פרישתו ביוני 2017, וכך הכניס את המדינה לסחרור. בג"ץ, בהרכב רובינשטיין והשופטים חנן מלצר ואורי שוהם, בחן את הצפיפות בבתי הסוהר ומצא ששטח המחיה לאסיר הוא בלתי אנושי — 3.16 מ"ר לאסיר, כולל שירותים ומקלחת. לכן קיבל בית המשפט את העתירות של האגודה לזכויות האזרח, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים רמת גן וארגון רופאים לזכויות אדם, והורו להגדיל משמעותית את השטח. יישום ההחלטה מתפצל לשתי אפשרויות דרמטיות: או שהמדינה תקצה סכומי עתק לשיפוץ ובניית בתי סוהר נוספים, או שמערכת המשפט תשנה מן הקצה את מדיניות הענישה — תשחרר יותר כלואים ותשלח פחות עבריינים למאסר בפועל.

ביום חמישי האחרון, הבהירה שרת המשפטים איילת שקד שהפתרון יהיה משולב: "אני חושבת שצריך לעשות זאת במקביל: קודם לצמצם את כמות הכלואים ואחר כך להרחיב את בתי הכלא.

זה סיפור נפיץ של כליאה מול כלכלה, משפט מול תקציב, אוצר מול פרקליטות. סיפור שמתכנס כרגע לתוכנית שבה יוקצו בכל שנה, ובמשך תשע השנים הקרובות, 200 מיליון שקל להקמת מתקני כליאה חדשים שיכילו כ־5,000 מיטות נוספות. כן ישוחררו כ־3,000 אסירים על פי מספר מתווים וחלופות מאסר. כל זאת במאמץ לעמוד ביעדים שקבע בג"ץ.

השופטים הורו למדינה להרחיב את שטח המחיה בשתי פעימות. עד מרץ הקרוב יוגדל השטח מ־3.16 כולל שירותים ומקלחת ל־3 מ"ר "מינימום יבש", בעגת שב"ס, כלומר לא כולל שירותים ומקלחת. עד דצמבר 2018 על המרחב לגדול ל־4 מ"ר "מינימום יבש", או 4.5 מ"ר כולל שירותים ומקלחת. ללא בניית בתי כלא נוספים, דורשת עמידה ביעד זה שחרור של כ־6,300 אסירים מתוך 19 אלף הכלואים. המדינה החליטה לשחרר חצי מהמספר ולרווח את שטחי המחיה עבור היתר.

כבר עתה ברור שהמדינה לא תעמוד במועדים שקבע בג"ץ (מרץ ודצמבר השנה) ותסתכן בבזיון בית המשפט, שממנו תבקש להימנע באמצעות בקשת ארכה שתנומק בוודאי ברצינות התוכנית שתוגש לממשלה. 

התשובה במטראז' 

"היכולים אנו, שופטי ישראל, להתעלם מן המציאות בשטח ולהמשיך לשלוח את המורשעים בפלילים לתנאי כליאה שאינם ראויים למחייתו של אדם?" תהה רובינשטיין בפסק הדין שמעורר במלוא חריפותו את השאלה האם ראוי ששופטים יטילו על המדינה הוצאה כספית, שלהערכת האוצר מסתכמת בכ־5 מיליארד שקל — באלטרנטיבה שבה יש הרחבת שטח המחיה ל־4 מ"ר, בלא התחליף של שחרור המוני של אסירים ואימוץ מדיניות ענישה חדשה שהפרקליטות והמשטרה מתנגדים לה. 

בספטמבר 2017 החליטה הממשלה להקים ועדה בראשות עו"ד עמית מררי המשנה הפלילי ליועץ המשפטי לממשלה שתמליץ על דרכים אופרטיביות להגשמת דו"ח ועדת דורנר שהציעה לבחון מחדש את מדיניות הענישה בכלים המקובלים בעולם לצמצום הכליאה.

נימוקי בג"ץ נגזרו בעיקר מהפרת זכות יסוד: "כבוד האדם", ובכל זאת, כפייה שיפוטית של זכויות שעולות הרבה כסף מחייבת זהירות רבה, כפי שנהג בג"ץ בעתירות דומות שנגעו להגדלת סל התרופות או קצבאות הקיום לקשישים. ואכן, מותר יהיה לשאול מדוע רווחת האסירים קודמת לניצולי שואה, נכים, חינוך, קצבאות ותרופות.

התשובה היא במטראז'. כאמור, השטח הממוצע לאסיר בישראל הוא 3.16 מ"ר, כאשר 40% מהאסירים מוחזקים במרחב קטן יותר של פחות מ־2.5 מ"ר. למשל במחנה עופר, במתקני מגידו, ניצן, רמות וקציעות. בשטח הזה כלולים מיטות, שטחי אחסון, שירותים ומקלחת. 

לפי נתוני שב״ס, ישראל נמצאת הרבה מתחת לרף הממוצע באירופה (8.8 מ״ר). לפי נתוני הצלב האדום, אף מתחת לנהוג במאוריציוס, קניה וסנגל. בפסק דין של בית הדין האירופי לזכויות אדם נגד איטליה מ־2013 נקבע כי החזקת אסירים בשטח מחיה הקטן מ־3 מ"ר מהווה הפרת איסור על ענישה אכזרית ויחס בלתי אנושי. נפסק שעל איטליה למצוא פתרון לבעיית הצפיפות בתוך שנה. הרף המינימלי שקבעה ועדת האו"ם נגד עינויים הוא 4 מ"ר נטו, וזה גם השטח ששופטי בג"ץ הורו למדינה להחיל עד סוף שנה זו.

כאמור, בישראל כלואים כ־19 אלף אסירים כשעלותו של כל אחד היא כ־10,000 שקל לחודש. שיעור הכליאה בישראל הוא 265 אסירים לכל 100 אלף תושבים כולל אסירים בטחוניים וכ־177 ללא הבטחוניים. שיעור זה גבוה מהקיים במדינות כמו ספרד (130) צרפת (103), איטליה (89), או גרמניה (78). ארצות הברית היא השיאנית העולמית עם 753 אסירים לכל 100 אלף תושבים.

למשרד האוצר יש קו ברור: הכליאה רעה לכלכלה. במשרד אימצו את דו"ח ועדת דורנר לרפורמה במדיניות הענישה: למשל צמצום מאסר עבריינים שאינם מסוכנים בעבירות רשלנות, תעבורה ומסים. הדו"ח קובע שמאסר ארוך אינו מרתיע, והוא דווקא מגדיל את הסיכוי שהמשוחרר יחזור לפשיעה. באוצר מוכנים לתקצב 200 מיליון שקל לתשע שנים לשיפוץ, ריווח ובניית בתי הכלא, אבל כחלק מתוכנית רחבה שתאמץ חלופות מאסר שמקובלות בעולם. והרשימה ארוכה: קנס יומי במקום מאסר לעברייני מס, איזוק אלקטרוני לעצורים, הארכת עבודות שירות למאסר של תשעה חודשים במקום שישה כמו היום, הפעלה יעילה יותר של מנגנון השחרור המוקדם, הגדלת ניכוי השליש לניכוי חצי במקרים המתאימים, הרחבת השימוש בשחרורים מנהליים. לצד כל אלה מוצע לחוקק חוק שיחייב שופט ששולח אדם לתקופת מאסר קצרה לנמק בגזר הדין מדוע לא בחר בחלופת מאסר. מנגנון נוסף הוא בתי המשפט קהילתיים, מודל אמריקאי שנבחן בישראל בהובלת ד"ר דניאלה ביניש (בתה של נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש). כרגע פועלים כפיילוט שלושה בתי משפט כאלה, ובימים אלה ממש אושרה הקמת שלושה נוספים. בתי משפט קהילתיים בוחנים את המעשה הפלילי בראי מצוקותיו האישיות, הכלכליות והבריאותיות של העבריין, ומנסים להתאים לו תוכנית שיקום כחלופה למאסר.

עונשי המאסר הוגדלו

אפשר לחשוד באוצר שגישתו השיקומית והחומלת נשענת גם על ההבנה שקיום פסק הדין להרחבת שטח המחיה של האסיר ל־4 מ"ר כרוך בהוצאות העתק. לעמדה השיקומית מצטרפת הסנגוריה הציבורית בראשות הפרופ' יואב ספיר שהדו"חות שלה על מצב הכליאה בישראל מזעזעים כל פעם מחדש. את הרוח האקדמית מספק הפרופ' אורן גזל־אייל, חבר בוועדת דורנר וכעת בוועדת מררי שמציג לאורך שנים מחקרים ומשנה סדורה לעניין התועלת המפוקפקת שבהחמרת הענישה.

לעומתם, הפרקליטות והמשטרה הם הסמן הנוקשה שדוגל בהחמרה. מצד אחד חוששת הפרקליטות להיקלע ל"ביזיון בית המשפט", שכרוך באי קיום פסק הדין במועד מצד שני היא גם מתנגדת בחריפות לשינוי מדיניות הענישה, במיוחד לנוכח המגמה בשנים האחרונות. החוק שנועד לקדם אחידות בענישה, באמצעות הבניית מתחמי ענישה, העלה את רף הענישה, ובהחמרה זו תומכת הרטוריקה המנחה של בית המשפט העליון.

במקרים של עבירות צווארון לבן למשל, הוגדלו משמעותית עונשי המאסר בפועל, אף שלא נשקפת כל מסוכנות מעבריינים אלה. כך נסקו עונשי המאסר בעבירות שוחד לכיוון שש שנים (חלק ממורשעי הולילנד); לשנתיים בעבירות שוק הון (דנקנר, בן זקן); ובעבירות הגבלים עסקיים ההחמרה היא מקנסות בלבד למאסרים בפועל של חודשים אחדים בשלב זה (רוזנהויז, קרטל הלחם). בפרקליטות סבורים שההרתעה היחידה לעברייני מס וצווארון לבן היא מאסר בפועל. 

קו נוקשה נוסף שמפעילה הפרקליטות היא התנגדות לשחרור מוקדם. כמו ההתנגדות לשחרורו של יונתן היילו, קורבן עבירות מין שהרג את האיש שתקף והתעלל בו. נגזרו עליו 12 שנות מאסר ולאחר שהנשיא ריבלין והשרה שקד הפחיתו מעונשו הגיע זמנו, לאחר שש שנות מאסר, להגיע לוועדת השחרורים ולהיתקל בהתנגדות הפרקליטות.

גם לשירות בתי הסוהר עמדות משלו. לצד השמחה בתוספת משמעותית לתקציב, האינטרס המרכזי שלו הוא הקטנה במעצרים ומאסרים לתקופות קצרות ש"מטרטרים" אותו במיוחד. בישראל 50 אלף מעצרים בשנה, מחציתם הם ל־72 שעות ופחות. בנוגע אליהם תומך שב"ס בחלופות - מחוץ למתקניו. למשל בהרחבת האיזוק האלקטרוני. כמו כן, תומך שב"ס בהגדלת עבודות שירות שיוטלו על נידונים לתשעה חודשים ולא רק שישה חודשים כמו היום. בנוסף תומך שב"ס ב"בתי מעבר", שאליהם יועברו אסירים שריצו לפחות מחצית מתקופת מאסרם. זאת, לפי המודל שהוצע בדו"ח דורנר לפיו ועדות השחרורים יוסמכו להורות על העברת אסירים למעין הוסטל שבהם יעברו הליכי גמילה, שיקום ורכישת כישורים שיאפשרו להם להשתלב בשוק התעסוקה.

לעומת זאת, מתנגדת נציבת שב"ס עפרה קלינגר להרחבת סמכותה לשחרור מנהלי גם לעבריינים שנידונו לשנת מאסר. כיום, סמכות זו קיימת בנוגע לאסירים שמרצים בין שלושה לשישה חודשים. האוצר מבקש להגדיל זאת לשנה.

ביחד עם נשיא המדינה, יושבת שרת המשפטים איילת שקד על ברז החנינות שיכולות גם הן להשתלב במאמץ להקלת הצפיפות. בשבוע שעבר הבהירה: "אין רעיון לתת חנינה גורפת כפי שפורסם. אני והנשיא יושבים על מתווה של חנינה בשנת ה־70 למדינה, אך זה משהו אחר".

בית המעצר אבו כביר בת"א יפונה והמדינה תשווק את הקרקע

בית המעצר אבו כביר בת"א יפונה והמדינה תשווק את הקרקע

המועצה הארצית העבירה לאישור הממשלה את תוכנית המתאר הארצית למתקני כליאה שתאפשר הקמת 8 מתקני כליאה חדשים בהתאם לצרכי הכליאה הצפויים לשנת 2040. בית המעצר אבו כביר יבוטל עם הפעלת אתר שורק.

שלומית צור13:1005.11.19

המועצה הארצית לתכנון ובנייה בראשות זאב בילסקי, החליטה היום (ג') להעביר לאישור הממשלה את תוכנית המתאר הארצית למתקני כליאה - תמ"א 24. התוכנית, מתעדכנת לראשונה מאז אישורה בשנת 1982. התוכנית כוללת בין השאר את פינוי בית המעצר אבו כביר בת"א.  

התוכנית מסמנת שטחים חלופיים למתקני כליאה חדשים שיוקמו באשכולות, כשכל אשכול יכלול עד ארבעה מתקנים, וזאת על מנת לתת מענה לעד 4,000 אסירים בכל אשכול, בהתאם לצרכי הכליאה ארוכי הטווח של ישראל לשנת 2040. אשכול כליאה מוגדר כמתחם הכולל מספר מתקני כליאה לסוגים שונים של אסירים, ברמות ביטחון שונות, לרבות בית מעצר ומתקנים משלימים כגון: תחנת משטרה ובית משפט.

כיום אחראי השב"ס על 30 מתקני כליאה, וכמחצית מהמתקנים הקיימים אינם מתאימים לתפקוד הנדרש מבחינת שטח לאסיר ותנאי מחיה. לנוכח מצבם הירוד של חלק ממתקני הכליאה וכחלק מהמענה הנדרש לעמידה בצרכי הכליאה בישראל לשנת 2040, העדר הרלוונטיות של חלק מהאתרים, והצורך לשפר את תנאי המחייה של האסיר, הוחלט לעדכן את תוכנית המתאר הארצית למתקני כליאה אשר אושרה בשנת 1982.

התוכנית מסמנת 4 אשכולות כליאה חדשים, כאשר שניים מהם יהיו בצפון, ושניים בדרום, ויחליפו את אלה הקיימים. באזור המרכז - בית המעצר תל אביב אבו כביר יבוטל, עם הפעלת אתר שורק, ועל הקרקע תתכנן המדינה שימושים שונים בהתאם לתוכנית המתאר של תל אביב תא/5000.

באזור הצפון, מוצעים שני אתרים חלופיים זה לזה: אתר שגיא, הסמוך לאזור התעשייה שגיא 2000 בעמק יזרעאל, ואתר כרמל בצומת עתלית על כביש מס' 4. אתר כרמל מוצע על בסיס מתקן כליאה קיים וכולל גם את הכלא הצבאי (כלא 6) שעתיד להתפנות. לאחר תחילת הפעלתו של אחד האתרים, מתוכננים להתבטל בתי המעצר דמון וקישון.

באזור הדרום מוצעים גם כן שני אתרים חלופיים, אשר רק אחד מהם מיועד למימוש: אתר פלוגות, הממוקם מערבית לקרית גת בסמוך לאזור תעסוקה מתוכנן, ואתר חרוב, הנמצא דרומית לקרית מלאכי. לאחר תחילת הפעלתו של אחד האתרים, מתוכנן להתבטל בית המעצר שקמה.

אתרים אלו נקבעו לאחר שנבחנו כ-80 חלופות, לפי לשיקולים כגון נגישות טובה, קירבה לאוכלוסייה, קירבה לבתי משפט ועוד. זאת, בהתאם למדיניות העכשווית המעדיפה הקמת מתקני כליאה סמוך לריכוזי אוכלוסייה לטובת לשיקום האסירים.

התוכנית הוכנה על ידי מינהל התכנון באמצעות האדריכלית דורית שפינט, ממשרד גורדון אדריכלים ומתכנני ערים.

ראש מטה הדיור הלאומי ויו"ר המועצה הארצית לתכנון ובנייה, זאב בילסקי ציין כי: "תוכנית המתאר הארצית למתקני כליאה תאפשר שיפור תנאי המחייה הירודים בבתי הסוהר לאור הגידול במצבת האסירים הפליליים בישראל. ללא קידום מתקני כליאה חדשים אנו עלולים למצוא עצמנו שוב ושוב במצב של שחרור אסירים עקב צפיפות ועל כן חשיבות רבה באיתור שטחים נוספים וקידום מתקני כליאה כחלק מהתוכנית האסטרטגית והכפלת האוכלוסייה בעשורים הקרובים".

השופטת גרסטל: "הפרקליטות חולה; חפים מפשע יושבים בכלא"

השופטת גרסטל: "הפרקליטות חולה; חפים מפשע יושבים בכלא"

נציבת הביקורת על התביעה בראיון ל"עובדה", לאחר שנאלצה להתפטר מתפקידה: "באמות-המידה הסובייקטיביות שלי - שי ניצן לא ראוי להיות פרקליט המדינה"

שירות גלובס 25/01/2017 

"הייתי שופטת 24 שנים וחשבתי הרבה דברים מאוד טובים על הפרקליטות. חשבתי שזה גוף של אנשים ישרים וחרוצים, שרואים את האינטרס הציבורי לנגד עיניהם, שלא יהיו מוכנים לעגל פינות, שהמדינה היא הלקוח שלהם" - כך אמרה אתמול לתוכנית "עובדה" השופטת הילה גרסטל, אחרי יותר משנתיים בתפקיד נציבת הביקורת על התביעה (קרי: הפרקליטות).

גרסטל, לדבריה, מרגישה כי הבועה שחייתה בה התפוצצה. "חבריי השופטים הזהירו אותי, אמרו לי שזה גוף מאוד כוחני שלא ייתן לי לעבוד. אבל אמרתי: זה לא יכול להיות".

לדברי גרסטל, "פרקליטת מחוז אמרה לצוות ביקורת שלה: 'אני עוסקת בתיקים ולא באנשים'. אמרתי שאני לא מאמינה שמישהו בפרקליטות חושב ככה". 

בנוגע לפרשת רומן זדורוב, שהורשע ברצח תאיר ראדה, טוענת גרסטל כי הפרקליטות הסתירה מבית המשפט מידע על בדיקות שקבעו כי החתך על צווארה של הנרצחת נגרם מסכין משוננת ולא מסכין יפנית - פרט שעשוי היה למוטט את טיעוני התביעה נגד זדורוב. "אני מעריכה שיש בישראל חפים מפשע שיושבים בבתי הכלא", אומרת גרסטל.  

בהמשך הראיון מספרת גרסטל על הרגע בו החליטה כי פרקליט המדינה חרג מסמכותו כאשר התערב למניעת קבלת משרה במכון לרפואה משפטית מד"ר מאיה פורמן, הרופאה שהעידה במשפט זדורוב. "הרגשתי שכולם מצופפים שורות כדי להגזן אחד על השני", היא אמרה ל"עובדה".

בנקודת הזמן ההיא חשפה גרסטל קשר אסור לכאורה בין רופא המכון לרפואה משפטית לבין הפרקליטות. לדבריה, "אני לא יכולה לדבר על זה, אבל לא ישנתי לילות".

גרסטל: "הרגשתי שבר, שבר עמוק באמון שלי בפרקליטות. זה גוף שיש בו היום משהו חולה, גם ברמה הניהולית וגם ברמה הערכית. אם אנשים מסוגלים ללכת למלחמה אישית כזו נגד נשיאת בית משפט מחוזי שבאה לערוך ביקורת בונה, איך הם מתנהלים מול

על הביקורת שמתחה עליה דורית ביניש, לשעבר נשיאת בית המשפט העליון, אמרה גרסטל: "שי ניצן גייס אותה, הוא בן-טיפוחיה, היא לא ידעה כלום על הנציבות. היא מעולם לא באה לשוחח איתי, לשאול מה אני בודקת, מה הסמכויות שלי, כלום כלום, כלום".

בתשובה לשאלה האם שי ניצן ראוי להיות פרקליט המדינה, ענתה גרסטל: "באמות-המידה הסוביקטיביות שלי  - לא". 

תגובת הפרקליטות: "צר לנו שהגברת גרסטל עסקה וממשיכה לעסוק בניהול קמפיין תקשורתי והעלאת טענות נגד הפרקליטות - לרבות העלאת השמצות אישיות מופרכות נגד פרקליט המדינה - שאלה מהן שהובאו בפני היועץ המשפטי לממשלה נדחו כליל. הגברת גרסטל יצאה גם נגד היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, גורמים בכירים שונים בפרקליטות ואחרים - דבר המעיד כשלעצמו על רצינות טענותיה.

"כשגרסטל הייתה בתפקיד, היא פעלה שוב ושוב תוך חריגה מסמכות ובניגוד לכללי הביקורת הבסיסיים. בסופו של דבר, לצערנו, היא איבדה בשל כך את האובייקטיביות הנדרשת לביצוע התפקיד ואת האמון בה, מה שהביא בסופו של דבר להתפטרותה. דבריה היום הוכיחו כמאה עדים כי אכן פעלה ממניעים אישיים ולא ענייניים. צר לנו על כך.

"היועץ המשפטי לממשלה התייחס לעניין בכנס של הנהלת הפרקליטות ואמר, בין היתר, כי יש לו אמון מלא בפרקליטים וכמובן בעומד בראש המערכת - פרקליט המדינה, וכי הביקורת שהושמעה בימים האחרונים היא חסרת אחריות וחסרת יסוד".

החוב הנוסף של האסירים

החוב הנוסף של האסירים 

השופטת ברק-ארז: "שב"ס צריך להתייחס למחירי השוק במכרז לשיחות טלפון מהכלא".  שופטת בית המשפט העליון התייחסה לעלות שיחות הטלפון מבתי הסוהר בדיון על עתירת אסיר נגד המחירים הגבוהים | העתירה נמשכה, לאחר שבשב"ס הודיעו כי בקרוב יצא מכרז חדש לשירותי טלפון | עלות כרטיס חיוג לאסיר - כ-60 שקלים ל-5 שעות שיחה 

מאת טל כרמון עדכון אחרון: 23.10.2019,

אסיר שעתר נגד שב"ס בשל העלות הגבוהה של שיחות טלפון מבית הכלא משך היום (רביעי) את העתירה, וזאת לאחר הודעת המדינה כי הנושא יוסדר במכרז חדש שיצא בקרוב. בקשת הערעור לבית המשפט העליון הגיעה לאחר שבית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה עתירה של אייל בן משה, אסיר פלילי המרצה עונש מאסר בן 61 חודשים ושוהה באגף השמור בבית הכלא "אשל". את האסיר מייצג עורך הדין מוטי אזולאי. טענת האסיר הייתה שהוא משלם מאות שקלים בחודש לקיים שיחות טלפון מהכלא. בדיון שהתקיים הבוקר (רביעי) בבית המשפט העליון על רשות לערעור טענו נציגי שירות בתי הסוהר כי ממילא ייפתח המכרז חדש בעוד כשנה.

השופטת דפנה ברק-ארז כתבה בהחלטתה כי "לאחר ששמענו את טענות הצדדים ובהמלצתנו חזר בו המבקש מבקשתו לאחר שנשמעה עמדת המדינה בעניין. המדינה הבהירה כי עם תום תקופת המכרז הנוכחי שמסדיר את שיחות הטלפון של האסירים, יפורסם מכרז חדש שתנאיו יביאו בחשבון את התעריפים העדכניים בשוק התקשורת (כמובן, בהתאם למכלול הנתונים המייחדים שירותי שיחות לאסירים)". לצידה של ברק-ארז ישבו בהרכב השופטים ג'ורג' קרא ודוד מינץ.

"בדיון שהתקיים היום הובהר על ידי שב"ס ובית המשפט ציין זאת בהחלטתו כי במסגרת פתיחת המכרז החדש יילקחו בחשבון מחירי השוק הנוגעים לעלות שיחות טלפון כפי שהם כיום" אמר עו"ד מוטי אזולאי בהתייחסו להחלטה. "מבחינתי, אין מדובר בסוף פסוק, ואני מתכוון לפנות לשב"ס ולגורמים נוספים, כבר היום, על מנת לוודא כי במכרז הבא לא יתאפשר חוסר הצדק המשווע, לפיו, אסירים יממנו מכיסם את הקמת המערכת, תפעולה והרווחים של חברת בינת ושב"ס (אשר משלשל לכיסו בחסות המכרז הישן מיליוני שקלים חרף קבלת תקציב של מיליארדים מהמדינה) וכי עלות השימוש בטלפון לאסירים תהיה מקבילה לעלויות של אזרחי ישראל או סוהרים". 

לעתירה שנדחתה שני חלקים מרכזיים: הראשון הוא עצם השיטה בה מימון מערכת הטלפונים מבוסס על תשלומי האסירים לשיחות הטלפון, והשני הוא התעריף הגבוה של השיחות.

ביחס למימון של המערכת הטלפונית מבוסס על תשלומי האסירים לשיחות הטלפון נכתב בעתירה כי, "מחוזה ההתקשרות עולה כי מימון מערכת 'שחף' על שלל יכולותיה נעשה במודל לפיו, תשלומי האסירים עבור דקות השימוש במערכת הם המממנים את הקמתה והפעלתה של המערכת למשך 10 שנים ואף את רווחיה של חברת בינת (אשר הינה חברה פרטית)…תשלומי האסירים עבור שימושיהם במערכת אף יותיר בידי המשיב ממון רב, ולא פחות מ- 16 מיליוני ש"ח, במסגרת חלוקת הרווחים עם חברת בינת מהפעלתה של המערכת, כאשר סכום זה נגבה כולו מתשלומי האסירים ובכללם תשלומי העותר".

מבחינת התעריף עולה מהעתירה כי "עלות כרטיס שיחות שחף הינו 50 ש"ח ל- 6 שעות שיחה, קרי מידי יום העותר משוחח 3 שעות בעלות בסך של 25 ש"ח כאשר העלות לקיום שיחות בחודש, לעותר שהינו אסיר באגף שמור, הינה בסך של 750 ש"ח. לעומת העותר, סוהר אשר משתמש בטלפון כ- 3 שעות ביום משלם את הסך של 13 ש"ח  לחודש".

שירותי הטלפון בשב"ס ניתנים על ידי חברת "בינת", שזכתה במכרז להפעלת השירותים לפני כשש שנים. העלות הגבוהה של שירותי הטלפון בבתי הכלא פורסמה לפני שלוש שנים בתחקיר שפורסם אצלנו בעיתון 'דבר'. בשנת 2013 הוכנסה לשירות בתי הסוהר מערכת טלפונים חדשה שהחליפה את מערכת הטלפונים הציבוריים של בזק. המערכת נקראת "שחף" ומופעלת ע"י חברת בינת, אחת מחברות התקשורת הגדולות בישראל, הנמצאת בשליטת חלוצי ההיי-טק הישראלי – יהודה וזוהר זיסאפל.

הייחוד של המערכת אותה ביקשו בשב"ס היא ביכולת הזיהוי הקולי של האסירים, שתאפשר מעקב והקלטה של שיחות שונות, בעיקר על מנת למנוע ביצוע מעשי פשע – אם זה במתן הנחיות אל מחוץ לכלא, ואם זה בניסיונות איום של עבריינים על נפגעי העבירות או עדים כנגדם. יתכן שההתמודדות עם הצורך הביטחוני הזה נדרשת, אך בעבר כבר הועלו שאלות לגבי מידת החוקיות של השימוש במערכת כה מתוחכמת, הנסמכת על דגימות קול של האסירים. סוגיה זו דורשת דיון נפרד.

עד 2013 אסירים תקשרו עם העולם החיצוני באמצעות כרטיסי טלכרט שנקנו בקנטינה בכלא. מחיר הכרטיסים היה מפוקח והתעריף נקבע במסגרת תקנות התקשורת. אך במערכת החדשה "שחף" התעריף גבוה באופן משמעותי ואינו מפוקח. כך, לדוגמה: אסיר המבקש לדבר כ-2,000 דקות שיחה ישלם כ-278 ש"ח. במערכת הטלפונים הציבוריים היה עליו לשלם כ-110 ש"ח, אילו היה מדבר בזמן "שפל", כלומר כאשר עלות השיחה נמוכה. כלומר התעריף הנוכחי גבוה ב-153% ממה שהיה עליו לשלם לפני השינוי. ההשוואה לעלות חבילת תקשורת סלולרית מקובלת, אשר עולה כיום, כאמור, כ-70 ש"ח לחודש, מדגישה עוד יותר את העלות הגבוהה עבור האסיר.

מעיני הנחקרים: כך נראים מבפנים חדרי החקירות במשטרה

מעיני הנחקרים: כך נראים מבפנים חדרי החקירות במשטרה

הפיכת אדם מהיישוב לחשוד בפשע היא חוויה מטלטלת. סדרת ריאיונות עם 45 נחקרים מספקת הצצה נדירה לתוך הדלתיים הסגורות: ללחץ, לפחד, ולעתים להשפלה. במשטרה מסבירים כי זו הדרך היחידה להגיע לאמת, אך יש הטוענים שההתמקדות בחשודים עצמם גורמת נזק. פרויקט מיוחד

דניאל דולב  /14/10/2019  

ב"ד, בן כ-60 ממרכז הארץ, נחקר לפני כשנתיים באזהרה בחשד לתקיפה ואיומים. הסיבה: ריב שבמהלכו תפס אדם אחר ואמר לו "אני אזיין אותך". הוא התלונן על האדם השני שהשתתף בוויכוח, שאף שלף במהלכו סכין, אך לבסוף מצא דווקא את עצמו מתמודד עם כתב אישום. "השפילו אותי, לקחו ממני DNA, טביעות אצבע", הוא מספר. "אם היום אני אראה רצח מול העיניים שלי - אני לא אתלונן במשטרה".

התחושות של ב"ד אינן חריגות. במהלך שנה האחרונה ריאיינו וואלה! NEWS והתנועה לעיתונות ציבורית 45 אנשים שעברו חקירות משטרה. מטרת הראיונות הייתה אחת - להבין כיצד נראים חדרי החקירות מעיניהם של הנחקרים. הממצא העיקרי הוא שעבור רבים מהם, מדובר בחוויה מפחידה או משפילה. לעתים הסיבה היא עצם הפיכתו של אדם מהיישוב לחשוד בפלילים, לעתים אלו תנאי החקירה או המתקן המשטרתי, ולעתים הגורם הוא התנהגות החוקרים.

"אדם שמזומן למשטרה ולא מורגל בזה, זה כבר אירוע לא נעים עבורו", מסביר סגן-ניצב גלעד בהט, ראש מדור חקירות באגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל. "כשאדם חשוד בביצוע עבירה פלילית, אי-אפשר לבוא אליו הביתה, לשבת בסלון על כוס קפה ולהגיד לו 'תשמע, אני חושב שאתה כך וכך, מה אתה אומר ומה מתאים לך'. חובתנו על פי חוק להגיע לחקר האמת, ולא מגיעים לשם על ידי ליטופים וקריאות שבח לאותו אדם. זה לא עובד. חקירה צריכה להיות בסיטואציה שאדם ידע שהוא צריך לומר את האמת והשוטר יוכל גם לבחון זאת עד כמה שניתן". 

עו"ד טל לויטס, מנהלת מחלקת מעצרים במחוז תל אביב של הסנגוריה הציבורית, רואה את הדברים אחרת. "חקירה היא אירוע קשה וטראומטי מבחינת הנחקר", היא אומרת. "ועל המשטרה מוטלת החובה לשמור על זכויותיו. החשש הגדול הוא שהפרת הזכויות, מלבד כמובן הפגיעה שלה בנחקר, עלולה להוביל אנשים להודות במעשים שלא ביצעו".

רוב משתתפי הפרויקט רואיינו כשהגיעו לדיונים בעניינם בבתי משפט השלום בתל אביב, ירושלים ובאר שבע. המשמעות היא כפולה - ראשית, מדובר באנשים שהתיק נגדם לא נסגר לאחר חקירתם, אלא הפך לכתב אישום. שנית, מדובר בעבירות פחות חמורות, שנדונות בבתי משפט השלום. אין בין המרואיינים כאלו שנחשדו בעבירות כאונס, רצח או שוד מזוין, למשל. המשתתפים נחשדו בעבירות כגון איומים, תקיפות קלות, עבירות סמים בכמויות קטנות או עבירות רכוש. 19 מהם העידו כי לא היה להם עבר פלילי לפני המקרה שאותו תיארו בריאיון.

המשתתפים הסכימו להתראיין בתנאי שזהותם לא תיחשף - גם בפני המשטרה - ולאחר שהוסבר להם כי הדבר לא יוכל להשפיע בשום צורה על ההליך המשפטי. בשל כך, לא ניתן היה לעמת את המשטרה עם טענות לגבי חקירות ספציפיות. 

19 מתוך 45 חשו מאוימים או מושפלים

"מתייחסים אליך כמו סמרטוט. זו תחושה של השפלה לאורך כל החקירה" 

גרושתו של י"ג, צעיר בשנות ה-20 לחייו מדרום הארץ, טענה כי בעט ברגלה במהלך ויכוח ביניהם. הוא נחקר בחשד ל"תקיפה סתם", קרי תקיפה שלא גרמה נזק. "החוויה של החקירה זוועתית", הוא אומר, "כבר כשפונים אליך, מרגישים שאתה הפושע הכי חמור בעולם, רואים אותך כעבריין מדרגה ראשונה". על החקירה עצמה הוא מספר: "החוקר הדליק סיגריה מולי, שאלתי אם אפשר גם והוא אמר לי 'לא, אם תדליק אני נותן לך אלף שקל קנס'. הוא לא רצה לתת לי לצאת להשתין. אחרי 20-30 דקות לא יכולתי יותר, אמרתי לו שאני משתין לו במשרד, רק אז הוא לקח אותי. הוא אמר לי 'אני יכול להרוס לך את החיים אם לא תגיד לי את האמת. אני יכול להחליט מה שאני רוצה'". 

"החוקר רוצה להראות את הכוח שלו", ממשיך י"ג. "דבר ככה, אל תגיד ככה, זה ניסיון להפוך הכול כדי שתגיד מה שהוא רוצה שתגיד, לא כדי לברר מה קרה באמת". עוד טען י"ג כי לא הסכים לחתום על טופס ההודאה הכתוב, משום שלדבריו חלק מהדברים שאמר עוותו, ורק לאחר שהתעקש הסכים החוקר לתקנם. נגד י"ג הוגש כתב אישום לאחר אותה חקירה, אולם כמה חודשים לאחר מכן החליטה המדינה לחזור בה וביטלה את האישומים נגדו לחלוטין.

רוב הנחקרים שהתראיינו סיפרו בצורה כללית יותר על חוויית החקירה. אחד מהם, בן 57 ללא עבר פלילי מיישוב מבוסס יחסית במרכז, נחקר בחשד לתקיפה ואיומים. "הרגשתי השפלה. זה לא נעים, החוקרים עוד לפני החקירה מתייחסים אליך כאילו אתה אשם", סיפר. נחקר אחר, בן 29 מאזור המרכז שנחשד באלימות כלפי חברתו, אמר: "מתייחסים אליך כמו סמרטוט". א"ס, בן 40, נחשד בעבירות אלימות במשפחה. הוא נחקר כבר כמה פעמים בעבר, ומספר שבאחת מחקירותיו הרגיש רע וסבל מבחילות קשות. לדבריו, החוקר חיקה אותו מנסה לא להקיא, מה שגרם לו "תחושה של השפלה לאורך כל החקירה". 

12 מתוך 45 המרואיינים ספרו שחשו מושפלים, ושבעה חשו מאוימים. אף שלעתים מדובר על תחושה סובייקטיבית של הנחקר, שעשויה להיות מועצמת על ידי ההלם שנגרם כתוצאה מזימון לחקירה, או כתוצאה מעצם המעצר עצמו, ולא בהכרח נובעת מהתנהגות החוקרים - מדובר על ממצא משמעותי. "עצם המעמד, הזימון לחקירת משטרה, עצם זה שמטיחים בך האשמות שאתה צריך לספק להן תשובות - זה מעמד שאנשים לא אוהבים להיות בו", מסביר סנ"צ בהט. "הוא מעמד לא נוח ואני מניח שזה גורם לאנשים לתגובות לא נעימות, וגם להקצין את ההרגשות שלהם". 

לגבי הנחקרים שחשו מאוימים, אמר בהט: "אני סבור שגם מי שאמר שהחוקרים איימו עליו, ייתכן שאמרו לו 'אם לא תשתף פעולה ותגיד את האמת, אתה יכול לשבת בכלא'. בעיניו זה יכול להישמע כאיום, אך אין בכך פסול, כיוון שהחוקר רוצה לשמוע את האמת ואי-אמירתה יכול לסבך את הנחקר. אנשים לא אוהבים לשמוע את זה, וזה יכול להישמע גם כאיום, אבל זו טענה שהיא נכונה. אם אתה משקר בחקירה - יש לזה השלכות". 

בשיטת המשפט בישראל - ההודאה אינה מספיקה להרשעה

"פגיעה בזכות ההתייעצות עם עורך דין עלולה להוביל למעצרים מיותרים ואף להודאות שווא"

"בהחלט בחקירות יש מקרים שחוקרים מרימים את הקול. זה מותר, ואין עם זה בעיה ככל שזה נעשה בצורה הוגנת ובצורה שמתאימה לחקירה", אומר בהט. "זה שאדם, בתחושה הסובייקטיבית שלו, הרגיש מפוחד ומאוים, אני בהחלט יכול להבין שאדם נמצא בסיטואציה לא נעימה ומפרש אותה בצורה כזו או אחרת. האם זה יכול לגרום לאדם להודות במשהו? התשובה היא שזה יכול לגרום לאדם להגיד את האמת, ובמקרים קיצוניים ונדירים אולי להגיד גם משהו שהוא לא עשה. לכן בשיטת המשפט הישראלית ההודאה כשלעצמה אינה מספיקה, וצריך דבר מה נוסף שמבסס את אשמתו של החשוד".

עו"ד לויטס מהסנגוריה הציבורית יוצאת נגד הדברים. "אני לא חושבת שהגישה של 'חקירה מנהלים בלחץ' צריכה להיות ברירת המחדל", היא אומרת. "צריך להשתמש בלחץ בתבונה, אבל אם התוצאה היא שבמרבית החקירות הנחקר נמצא בלחץ, הדבר יוצר קושי רב. אם השאיפה היא להגיע לחקר האמת - היא לא בהכרח תושג בדרך הזו, אלא להיפך - הלחץ עלול לגרום למצוקה אצל הנחקר שיכולה להוביל להודאת שווא, והאמת לא תושג".

אך לא כל הנחקרים התלוננו על החקירה. דווקא שני דרי רחוב מאזור המרכז, שנחקרו (בנפרד) על גניבת אופניים והסגת גבול, אמרו כי היחס אליהם מצד החוקרים היה הוגן. שניהם אף ציינו לטובה כי בתחנה שבה נחקרו היה מקרר שממנו יכלו לקחת כריכים באופן חופשי. גם א"צ מבאר שבע, שנחקר בחשד לאיומים, ציין כי היחס של החוקר אליו היה טוב, וכי הוא לא חש מאוים. "הוא אפילו הכין לי קפה, אם אני זוכר טוב", הוסיף. מה שהטריד אותו היה דווקא התנאים שבהם המתין לחקירתו. "מעכבים בן אדם ושמים אותו בתא כזה, לא בדיוק תא מעצר", הוא אומר. "זה מקום דוחה - סיגריות, טינופת, סירחון - אפילו בסרטים לא רואים דבר כזה. הייתי שם חמש-שש שעות עם עוד אנשים, ומעשנים שם ברמה שלא תיאמן. אי-אפשר לתאר את הסירחון. בן-אדם יכול לצאת משם חולה". 

אף שרוב הנחקרים אמרו כי השוטרים יידעו אותם על זכותם להתייעץ עם עורך דין לפני החקירה, כנדרש לפי החוק, רק שמונה מהם עשו זאת בפועל. מדובר בשיעור נמוך משמעותית מזה שהופיע בדוח השנתי האחרון של הסנגוריה הציבורית שהתפרסם בחודשים האחרונים, והראה כי לראשונה, יותר ממחצית מהעצורים בישראל מימשו את זכותם להתייעץ עם עו"ד. ניתן אולי להסביר את הפער בכך שרק מחצית מהנחקרים שהשתתפו בפרויקט היו עצורים בזמן חקירתם, ונחקר שאינו עצור אמנם זכאי להתייעץ עם סנגור, אך לא עם סנגור ציבורי במימון המדינה. בנוסף, ניתן לשער שהעובדה שמדובר בעבירות פחות חמורות הביאה את החשודים לחשוב שיוכלו להסתדר ללא עורך דין.

לדברי עו"ד לויטס, עורך דין עשוי להבין את הסיטואציה אחרת מהנחקר, ולסייע לו להעלות את הטענות שיכולות להועיל לו ברמה המשפטית. "פגיעה בזכות ההתייעצות עם עורך דין עלולה להוביל למעצרים מיותרים ואף להודאות שווא", היא מסבירה. "אנשים שמגיעים לחדר החקירות גם בתיקים קלים נוטים להיבהל - ודאי אם מדובר באנשים שלא חוו חקירה בעבר. אם היה עורך דין שנפגש אתם, מרגיע ומסביר להם את המצב החדש שאליו הגיעו ואת הזכויות שלהם, היה ניתן מצד אחד למנוע מעצר מיותר שפוגע בחשוד ולצמצם את החשש להודאת שווא מצדו, ומצד שני זה היה מסייע לחוקרים להגיע לחקר האמת. לא הייתי מקלה ראש בתיקים קלים, כי גם הם יוצרים כתם שיש לו השלכה משמעותית על האדם ועל העתיד שלו". 

לחץ בלתי הוגן על הנחקר

בחקירה עצמה, כשליש מהמרואיינים, 17 מתוך 45, טענו שהיו אזוקים בידיהם, ברגליהם, או בידיים וברגליים. לדברי סנ"צ בהט, "ככלל, השאיפה היא לא לכבול אדם בחקירה. עם זאת יש הרבה כללים מתי כן כובלים, והדברים מעוגנים בנהלים. למשל אם יש חשש שהחשוד ימלט או שהוא מסכן את החוקר. גם בהיבט הזה צריך להיות מאוד ער לחקירה הספציפית ולנסיבותיה".

עו"ד לויטס מעלה חשש כי השימוש באזיקים עלול ליצור לחץ נוסף על הנחקר, שממילא נמצא בסיטואציה קשה עבורו. "אמצעים כמו דינמיקה לא נעימה של החקירה, מסרים גלויים או סמויים שעוברים מהחוקר, מעצר או כבילה באזיקים ללא הצדקה, עלולים לפתוח פתח ליצירת לחץ בלתי הוגן על הנחקר, שיכול להוביל אותו לתת הודאת שווא, או לגרום לבלבול וחוסר ריכוז שכתוצאה ממנו הוא לא יעלה בפני החוקר טענות הגנה טובות שעומדות לזכותו".

לטענת עו"ד לויטס, הפתרון הוא לחשוב מחוץ לקופסה, או במקרה הזה, מחוץ לחדר החקירות. "הגישה הרווחת זה שנים רבות היא שהחשוד הוא מרכז החקירה, ואם המטרה היא להשיג הודאה מהחשוד, אז מכאן עלולות להתפתח אותן פרקטיקות שקיים חשש שיובילו להודאות שווא. החל מהתפיסה הבסיסית שחקירה לא אמורה להיות דבר נעים, ועד הפעלת לחצים של ממש". סנ"צ בהט, מהצד השני, מדגיש כי "החוקרים שומרים על רמות מאוד גבוהות של מוסר, אתיקה ושמירה על החוק. גם אם תמצא תיק אחד חריג, הכלל הוא שב-330 אלף תיקי חקירה מדי שנה במשטרת ישראל, נשמרים הכללים. אנחנו צריכים להגיע לחקר האמת, ואי אפשר להגיע לחקר האמת בלי לנהל חקירות. אי-אפשר לנצח גידול סרטני בלי ניתוח. זה לא עובד".

הפרויקט בוצע בשיתוף "התנועה לעיתונות ציבורית" - עמותה ללא מטרות רווח, שמטרתה לייצר עיתונות המערבת את הציבור בעשייה, בין היתר דרך שיתופי פעולה עם כלי התקשורת. בפרויקט השתתפו מטעם התנועה יעל אגמון נכט, יעל שוחט, יובל אלקלעי ויובל עומר. 

בעקבות בג"ץ: מספר הכלואים הפליליים בישראל הוא הנמוך זה 15 שנים

בעקבות בג"ץ: מספר הכלואים הפליליים בישראל הוא הנמוך זה 15 שנים

נתון זה נובע משורת צעדים להקלת הצפיפות בבתי הסוהר, שהואצו בעקבות החלטת בג"ץ בנושא. בשל לוח הזמנים הקצר, הועבר חוק המגדיל באופן משמעותי את תקופת השחרור המינהלי

יהושע (ג'וש) בריינר - 25.02.2019 06:02 

מספר הכלואים הפליליים בשירות בתי הסוהר ירד לראשונה מאז 2004 מתחת ל-10,000, כך לפי נתוני שירות בתי הסוהר (שב"ס). נתון זה כולל עצורים החשודים בפלילים, עצורים שכבר הוגש נגדם כתב אישום ואסירים המרצים את עונשם - כאשר האחרונים מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר. הירידה היא תוצאה של שורת צעדים להקל על הצפיפות בבתי הסוהר, שהואצו בעקבות החלטת בג"ץ שחייבה את המדינה לפעול בנושא. על פי החלטת בג"ץ, על המדינה להקציב מרחב מחיה של לפחות 3 מ''ר לכל אסיר עד לאפריל הקרוב, וביעד של 4.5 מ"ר לכל אסיר עד מאי 2020. 

בעקבות ההחלטה החלו שב"ס, משרד המשפטים, המשרד לביטחון פנים ומשרד האוצר לפעול להקטין את מספר הכלואים בבתי הסוהר הקיימים, ולצד זאת להקים בתי סוהר חדשים. בשל לוח הזמנים הקצר, נאלצה הממשלה להעביר את החוק המגדיל באופן משמעותי את תקופת השחרור המינהלי, המוענק לאסירים שנידונו לארבע שנות מאסר או פחות. 

בעקבות זאת, בסוף דצמבר 2018 שוחררו מבתי הסוהר ביום אחד 926 אסירים. בסך הכל, מיום כניסת החוק לתוקף ועד היום, שוחררו 1,450 אסירים, מרביתם כתוצאה מהקדמת שחרורם וחלקם האחר מריצוי מלוא עונשם ללא קשר לשינוי בחוק. 

בד בבד, באוקטובר עבר חוק המאפשר לשב"ס לבחון בקשות שחרור של אסירים שנידונו לשנת מאסר או פחות, ולשחרר בתנאים מגבילים מי שריצה שני שלישים מעונשו אם נקבע שהוא אינו מהווה סכנה לציבור. מאז אוקטובר שוחררו כך 247 אסירים. 

כתוצאה משתי ההחלטות מספר האסירים צנח בסוף 2018 ובתחילת 2019. לראשונה מאז 2004, שוהים בבתי הסוהר של שב"ס פחות מ-10,000 כלואים פליליים. שנת השיא היתה ב-2012, אז עמד מספר הכלואים ביום האחרון של השנה על 12,616. ואולם החל משנה זו, החלה מגמת ירידה משמעותית, ומספר הכלואים ירד בכמה מאות מדי שנה. 

עיקר הירידה היא באסירים, כלומר כלואים שעונשם נגזר. מדובר במגמה שהחלה בשנת 2013, שאותה ניתן לייחס לעונשי המאסר שגוזרים בתי המשפט. מגמה זו אמורה להתחזק באפריל, כאשר ייכנס לתוקף חוק חדש המתיר לשופטים להמיר תקופת מאסר של תשעה חודשים בעבודות שירות - כאשר כעת מותר להם לעשות זאת רק עד שישה חודשי מאסר. 

מספר העצורים השוהים במתקני שב"ס יורד אף הוא, אם כי בשיעורים נמוכים יותר. כך למשל בשנת 2007, עמד מספר העצורים על 3,103. בשנת 2012 טיפס מספרם ל-3,748, אולי מאז מספר הלך וירד, והגיע בדצמבר האחרון ל-2,884. מנגד, בחודשיים הראשונים של 2019 היתה מגמת עלייה בקרב עצורי המשטרה לצורך חקירה. 

"בהיבט החיובי, חשוב לציין שעוד לפני השינוי בחוק השחרור המינהלי היתה ירידה במספר הכלואים, דבר המעיד שכל מרכיבי המערכת - המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט - הבינו את נזקי הכליאה והצורך לצמצמה", אמר פרופ' אורן גזל אייל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. "מאידך, השחרור המינהלי נעשה בדרך הכי לא נכונה והכי מזיקה". 

הוא הסביר: "ראשית, ברור שחלק מהאנשים שרמת המסוכנות שלהם גבוהה ישובו לכלא תוך זמן קצר. שנית, נוצר בקרב נאשמים תמריץ שלא לנהל את משפטם אלא להודות על מנת להשתחרר מוקדם יותר ממעצר. שלישית, אסירים רבים מעדיפים לא לפנות לוועדת השליש או ליחידה למאסרים קצרים, כי ועדות השחרורים מטילות עליהם מגבלות שתקפות עד לתום תקופת המאסר המלאה. כך למעשה קיבלנו אסיר שגם נמצא יותר זמן בכלא, וגם, כשהוא משתחרר, אין עליו פיקוח". 

עבור האסירים הביטחוניים, שלא נכללו בחוק הקדמת השחרורים, הקימו בחודשים האחרונים בשב"ס אגפי אוהלים באזור כלא קציעות. בכיר בשב"ס אמר שהועברו לשם עד כה 888 אסירים, מתוך כ-5,400 אסירים ביטחוניים בישראל.