עיכוב יציאה מן הארץ לשם מניעת סיכול הגבייה (תיקון מס' 13) תשע"ב-2011
סעיף 8. (א) היה למנהל המרכז יסוד סביר להניח שהחייב עומד לעזוב את הארץ ולסכל בכך את גביית החוב או הליך לשם גבייתו, רשאי הוא לפנות לבית משפט שלום ולבקשו לצוות על עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ ועל הפקדת דרכונו או תעודת המסע שלו.
(ב) בית המשפט לא יתן צו כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם כן סכום החוב אינו פחות מהסכום שקבע שר המשפטים, ובית המשפט שוכנע כי יציאתו של החייב לחוץ לארץ עלולה לסכל את גביית החוב וכי לא ניתן להבטיח את גבייתו בדרך של מתן ערובה מתאימה, או בדרך אחרת.
(ג) תוקפו של צו עיכוב יציאה מן הארץ, לפי סעיף זה, לא יעלה על שנה, אולם רשאי בית המשפט, על פי בקשתו של מנהל המרכז, להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו.
(ד) היה החייב תאגיד, ניתן לבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ לפי סעיף זה נגד מנהל בתאגיד; בסעיף קטן זה, "מנהל בתאגיד" - מי שמשמש כמנהל הכללי של החברה, או בעלי המניות העיקריים שלה הרשומים אצל רשם החברות, ובכל תאגיד אחר - מנהלו הכללי, חבר ועד או שותף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה