ג'וקים בתא, השפלה בדרך לדיון וספגטי עם נקניקיות

הכתבה פורסמה באתר חדרי חרדים - 18:15 - 24/08/2016

 

מה קורה כאשר אברך חרדי נכנס לראשונה בחייו למעצר. איך הדברים נראים מבפנים. אברך שעבר את התהליך בטור מיוחד ל"בחדרי" - ההשפלה בשכונה, החקירה, הג'וקים בתא, הסיוט בדרך לדיון, "החוליה" והחב"דניק עם האוכל הכשר - יומן מעצר.

 

לאחרונה אנחנו שומעים לצערנו על יותר ויותר אנשים מאנ"ש שמבלים בחדרי החקירות במשטרה ובתאי המעצר. אז מה קורה כאשר אברך חרדי נכנס בפעם הראשונה בחייו למעצר. איך הדברים נראים מבפנים, מה התהליך שעוברים.

 

אברך שעבר לאחרונה את התהליך הכואב הזה כותב ל"בחדרי חרדים" על הקשיים שחווה כל עציר בבית המעצר – ההשפלה בניידת בשכונה החרדית, החקירה, הג'וקים בתא המעצר, הציפייה לבוקר והסיוט בדרך לדיון בבית המשפט.
 

יומן מעצר 

 

זה היה קשה, זה היה סיוט שאני שמח שנגמר, אבל עד שזה הסתיים עברתי דרך מפותלת. אז נתחיל מההתחלה.

 

אני ורעייתי נמצאים כעת בהליכי גירושין. ערב אחד, בסביבות השעה 23:00, היא הגישה תלונת שווא נגדי על אלימות במשפחה. ברגע שהיא התקשרה למשטרה הבנתי שאני עומד לבלות את הלילה במעצר. הכנתי תיק, המתנתי לשוטרים, בעוד אני משחק עם בני הקטן.

 

שוטר שהוזעק לביתנו המשותף שאל אם אני יודע 'למה אנחנו פה' ואמרתי לו שאני מניח שהוא כבר יסביר לי. השוטר לקח אותי לניידת, שם הושבתי צמוד למג"בניק שישגיח עלי. מדובר בשכונה חרדית כך שהסיטואציה בה אני יושב בניידת במשך דקות ארוכות בתוככי השכונה הייתה לא נעימה כלל וכלל.

 

השוטר דיבר עם רעייתי, חזר אליי והודיע לי שאנחנו הולכים לתחנה. בדרך לתחנה הוא הסביר לי מה עומד לקרות לי. מדובר בשוטר ותיק. לדבריו, פעם היו שולחים את הבעל לכמה ימים מחוץ לבית, אבל בשנים האחרונות לא לוקחים במשטרה סיכונים ולכן הוא מחוייב לקחת אותי לתחנה ולהביא אותי בפני חוקר.
 

"אתה תבלה את הלילה במגרש הרוסים" 

 

"אני אומר לך כבר עכשיו שיחליטו לעצור אותך ואתה תבלה את הלילה במגרש הרוסים" הוא אמר לי. "אני לא מאמין שהפעלת אלימות אבל אין מה לעשות, אלו הכללים, אחרי הסיפורים שקרו (בעלים שרצחו את נשותיהם וכדו') אף קצין לא יסכן את הדרגה שלו בשבילך". בזמן הזה עדיין לא הייתי עצור.

 

נלקחתי לתחנה, שם המתנתי כחצי שעה לחוקר. במהלך הדרך כבר עדכנתי קרוב משפחה במה שקרה ועדכנתי את הבוס שלי שלא אגיע למחרת לעבודה. הבנתי שאת הלילה הזה אני הולך לבלות במעצר.

 

נכנסתי לחקירה, שם הסבירו לי שאני רשאי להתייעץ עם עורך דין ולשמור על זכות השתיקה. החוקר לקח ממני טביעות אצבע, דגימת DNA. שאלתי אותו אם אני חייב לתת דגימה, הוא אמר לי שאם אני לא אתן הוא יעשה זאת באמצעות רב פקד שיכריח אותי. החקירה מתחילה.. היא טענה שהפעלתי נגדה אלימות, מה שבפועל לא קרה. החוקר עימת אותי עם הטענות של רעייתי ושאל אותי אם אני מסכים לעימות עם רעייתי. הסכמתי. עכשיו מגיע שלב הבדיקות המקיפות - אם עד עכשיו נלקחה ממני טביעה של אצבע אחת מכל יד, עכשיו נלקחו ממני טביעות כל האצבעות מכל הכיוונים. בנוסף לנתוני גובה, משקל, צבע, צילום פרופיל הראש שלי מכל הכיוונים וכו'.

 

לאחר מכן המתנתי בחוץ, ממתין לשיחה של החוקר עם קצין להחלטה בענייני. אז הוחלט לעצור אותי, ואז, ישר אזיקים על הידיים ויציאה למגרש הרוסים. מגיעה לי שיחת טלפון אחת וסוכם שאעשה אותה במהלך הנסיעה. התקשרתי שוב לקרוב משפחתי ועדכנתי אותו שאני בדרך למעצר במגרש הרוסים.

 

אני מגיע למגרש הרוסים, ממתין לקצין שיחתום על פקודת המעצר שלי. מגיע הקצין, מתיישב בניידת ושואל אותי מה קרה. הסברתי לו את הדברים והוא הודיע לי שאני עצור. ביקשתי הרחקה במקום מעצר, אך הוא סירב ואמר לי שאני יופיע למחרת בפני שופט.

 

הכניסו אותי למעצר. אני מגיע לקבלה, והסוהר במקום מיד אומר "אלמ"ב - אלימות במשפחה, רק ביממה האחרונה היו 10-15 כמוך". במקום היה גם ערבי שנכנס למעצר והסוהר התחיל ברצף קללות כלפיו.

 

לקחו ממני את כל החפצים האישיים - ארנק, טלפון. הכל הוכנס לשקית אטומה. סופרים בדיוק כמה כסף הכנסתי ואת כל הפרטים, אחד לאחד, עם מה בדיוק נכנסתי למעצר. בודקים בדיוק כמה מפתחות היו ברשותי, כרטיס קופת חולים כרטיס אשראי וכו', ואז שוב טביעות אצבע וצילום מחדש. את התמונה שלי העבירו לסוהר שמחזיק כרטיסיות עם תמונות של כל האסירים עליהם הוא אחראי.

 

עברתי לחדר המתנה לבדיקה גופנית. סוהר נכנס וביקש ממני להתפשט, כשאני נשאר עם בגדיי התחתונים בלבד, בכדי לוודא שלא הברחתי שום דבר אסור למעצר. לאחר מכן חזרתי לקבלה, כל זאת כשהשוטר שהגיע לביתי עדיין איתי ומלווה אותי בכל התהליך. לאחר מכן נכנסתי לרופא ששאל אותי אם אני לוקח כדורים כלשהם או שאני חולה במחלה.

 

לילה עם ג'וקים
 
לאחר הביקור אצל הרופא נלקחתי לכיוון התא. השעה כבר 3 בלילה. אף אחד לא הסביר לי מה קורה ואתה נמצא בחוסר ידיעה מוחלט. מכניסים אותך לתא, סוגרים את הדלת ובזה נגמר הסיפור.

 

הדליקו את האור כשנכנסתי כאשר שאר האסירים כבר ישנים, שניים מהם התעוררו וקיבלו את פניי. במקום אני רואה כעשרה דרגשים, מתוכם שלושה פנויים. ברגע הראשון לא קלטתי למה נפלתי.

 

אחד האסירים שהתעורר אמר לי תעלה לדרגש ולך לישון. אני עולה למיטה, אני רואה מזרן קרוע, בלי סדין. רק שמיכה מצמר (אנחנו בשיא הקיץ) אפילו כרית לא הייתה לי. השתמשתי בשמיכה ככרית ונשכבתי לישון. לאחר מכן התברר לי שהם מספקים סדין חדש, מגבת וכרית, אבל באותו הזמן לא ידעתי שאני יכול לבקש את הדברים הללו.

 

לא הצלחתי להירדם. ניסיתי להבין מה קורה איתי, איך הגעתי לפה. התא היה מלא בג'וקים ולכן בחרתי את המיטה העליונה. אתה אפילו לא מתחיל להילחם עם הגו'קים כי אין שום סיכוי מולם. סופר את השעות עד הבוקר. כל חצי שעה עובר סוהר עם פנס שבודק שהכל תקין וכולם במקומותיהם.

 

בשעה 5.30 העירו אותנו לספירה כללית. אני קם ומתארגן. סוהר נכנס לתא ומקריא את השמות של אלו שאמורים לעלות לבית המשפט. האסירים כבר ערים, ואני מתחיל לקלוט מי האוכלוסייה שאני הולך לבלות איתה את שאר היום: שני אתיופים, חרדי חבדניק (שלאורך תקופת המעצר שמר על תענית דיבור), מסורתיים, חילונים וכו'. עם ישראל.

 

מתחילים להתארגן, חלקם נכנסים להתקלח, לצחצח שיניים וכו', הסוהרים נתנו לאסירים מברשות שיניים שלא הספיקו לכל דרי התא, ואני לא הייתי מאלו שהצליחו לקבל. מדובר בעצירי ימים שלא מאורגנים עם שום דבר מהבית, נשארים אם אותם הבגדים שהגיעו לאורך כל הזמן. אחד מהם הגיע עם פיג'מה ועם זה הוא גם הלך למשפט.

 

אני הולך לכיור, שותף פנים, ומבקש משותפי לתא להתנגב במגבת שלו, הוא אישר לי. הסוהרים דופקים על הדלתות, "להזדרז, אתם יוצאים למשפט". אני ממתין עם כל יתר אסירי התא שיוציאו אותנו למשפט.

 

לאחר מכן הסוהרים פותחים את הדלת ומוודאים שכל מי שאמור לצאת למשפט יוצא. אנו הולכים במסדרון, מחלקים לכל אחד אוכל - פרוסות לחם, גבינה, מלפפון - ואז מעמידים אותנו לאיזוק. מבקשים מכל האסירים לעמוד עם הפנים לקיר ועם רגליים מפוסקות.
 

הסיוט בדרך לבית המשפט 

 

אני כבר מבין שאני הולך לעבור חוויה מאוד לא נעימה. בשלב הראשוני אוזקים אותי עם שרשרת ברגליים, שמו לי אותה צמוד מידי. העדפתי לא לומר כלום. לאחר מכן ביקשו ממני להסתובב ולהושיט ידיים. נאזקתי.

 

עד אז החזקתי את האוכל ביד, אבל החלטתי לוותר עליו, מפני שלא היה נוח לתפוס את זה ביחד עם האזיקים. לאחר מכן נלקחנו למרפסת פנימית בתוך מגרש הרוסים ששם ממתינים כל האסירים שיקחו אותם לבית המשפט.

 

תוך כדי ההמתנה כולנו אזוקים בידיים וברגליים, אין מקום לשבת, רק רצפה קרה ורטובה. חלק מהאסירים בחרו ללכת הלוך וחזור בחצר וחלקם התיישבו על הרצפה, ממתינים ללקיחתם למשפט.

רבע שעה לאחר מכן מודיעים לנו 'אתם זזים לבית המשפט'. כל דלת שנפתחת מוודאים שדלת מקבילה סגורה, זהו כלל ברזל בבית המעצר. אנחנו ממתינים סמוך ל"פוסטה" - משאית האסירים שאמורה להוביל אותנו למצער.

 

ניגש אלי סוהר ומושך אותי מהאזיקים בצור משפילה ומעלה אותי לתוך ה"פוסטה". כל האסירים מועלים אחד אחרי השני, אני נכנס לתוך משאית גדולה עם ספסלים מברזל. מרגיש כמו עדר בהמות שנכנסות למשאית משא.

 

מסתכל סביבי, רואה שרוב האסירים הם בני מיעוטים. בשלב זה אני לא יודע אם הם במעצר מסיבות ביטחוניות או פליליות, דבר שמאוד מלחיץ לכשעצמו. ממתינים רבע שעה בתוך המשאית בכדי שיוכלו לקחת אותנו לבית המשפט השלום בירושלים שממוקם במרחק של 100 מטר מבית המעצר.

 

ואז מגיע הסיוט הגדול באמת. אנחנו מגיעים לבית המעצר, מובילים אותנו לתוך תא בגודל של שלוש מטר על שלוש מטר, שבו אמורים לשהות כ-17 אסירים בהמתנה למשפטם. אין מספיק מקום לכולם לשבת על הדרגש מאבן. חלקם עומדים, חלקם מתיישבים על הרצפה. הייתי מברי המזל שהצליחו לקבל מקום לשבת על הדרגש.

 

הסוהרים מבקשים מכל האסירים להתקרב לדלת בכדי להוריד לנו את האזיקים מהידיים - את האזיקים מהרגליים הורידו לנו לפני הכניסה לתא. כשאני חוזר למקומי אני מבין שהמקום שלי נתפס. לא עולה על דעתי אפילו לבקש ממנו לתת לי את המקום שלי בחזרה. אני מתיישב על הרצפה, צמוד לבחור צעיר שנראה מפוחד מאוד מכל התהליך.

 

תוך כדי ההמתנה מסביר לי שותפי לתא, שאין שחרור במקום, גם אם בית המשפט יורה על שחרורי, עדיין אצטרך לחזור בחזרה לבית המעצר.

 

מחלקים שוב פעם ארוחת בוקר לאסירים - פרוסות לחם, גבינה ומלפפון. אחד האסירים מבקש מהסוהר לתת לנו תפילין. הסוהר חוזר אחרי דקה עם תפילין, והאסירים היהודיים מניחים תפילין ומתפללים בתורם.

 

תוך כדי ההמתנה מתחילים האסירים להפשיר ולדבר אחד עם השני. חלק לא מבוטל מהאסירים הם בני מיעוטים שעצורים בגין עבירות פליליות. בהתחלה עוד היה צחוקים בין האסירים, ואז התחיל השלב שבו אסיר יהודי חשב שהאסיר ערבי מסתלבט עליו, התחילו צעקות ואיומים הדדיים, עד שהאסירים האחרים הסבירו לניצים שלא משתלם לשבת עוד תקופה ארוכה במעצר ובפועל הם רוצים להשתחרר.
 

האסירים מריעים 

 

הסוהר ניגש לתא, צועק בשמי, אני ניגש לדלת, "אתה עולה עכשיו למשפט". אני מושיט את ידי דרך הצוהר בדלת, הידיים נאזקות, התא נפתח, אני יוצא ממנו, הסוהר מבקש ממני לעמוד עם פנים לקיר. אני מסתובב, נאזק ברגליי. ניגשים אליי שני סוהרים מצוות נחשון שמובילים אותי לאולם המשפט. הסוהר תופס אותי מהאזיק ומושך אותי לאורך הדרך - אקט משפיל מאוד.

 

עולים במעלית, נכנסים לאולם המשפט. הסוהר מוריד ממני את האזיקים מהידיים, אני מתיישב בצד ולידי עומד הסוהר. באולם המשפט יש כרגע דיון על ערבי שהמשטרה מבקשת מבית המשפט להאריך את מעצרו. עורך דינו טוען טיעונים לשחרורו, בעוד שנציג המשטרה מנסה לשכנע את השופט שיש עדיין פרטים מסויימים בחקירה שטרם הסתיימו ושחרורו אמור לשבש את החקירה.

 

תוך כדי הדיון ניגש אלי עורך דין מטעם הסניגוריה הציבורית, "אני מייצג אותך, אנחנו יכולים להסכים על צו הרחקה מהבית?". השבתי לו בחיוב. הוא פנה לנציג המשטרה ואמר לו שאני מסכים להרחקה. נציג המשטרה ביקש 30 יום, העו"ד אמר לו שיש לי ילד קטן ולא אפשרי שאני יורחק פרק זמן כזה ארוך מהבית. לבסוף הסכימו על 21 ימי הרחקה.

 

המשפט של העצור שלפני מסתיים, השופט מחליט להאריך את מעצרו ביומיים. עוברים אלי. עורך הדין נעמד ואומר לשופט 'הוסכם ביננו לבין התביעה על הרחקה למשך 21 יום', ומסכם גם שאני אוכל לראות את הילד באמצעות צד שלישי. השופט מאשר את ההסדר. עורך הדין מבקש מהשופט לאשר לי חמש שיחות טלפון בתא - דבר שהתברר לי כחשוב לאחר מכן. סוכם שאני אשוחרר בערבות של צד שלישי על סך של 5,000 שקל.

 

מסתיים הדיון, מחזירים אותי בחזרה לתא עם יתר האסירים הממתינים למשפט. האסירים שואלים אותי מיד מה הוחלט? השבתי להם שחרור בערבות. הם מריעים לי על הצלחתי במשפט ומקווים בשביל עצמם שהשופט יורה על שחרורם.

עובר הזמן, אסירים הולכים ושבים ואני ממתין שייקחו אותי בחזרה למעצר בכדי שאוכל להרים טלפון לקרוב משפחתי בכדי שייגש לתחנת המשטרה לחתום לי על הערבות.
 

ה"חוליה" 

 

אחד האסירים, שגם הוחלט לשחררו למעצר בית, מסביר לי שאנו נצטרך להמתין עכשיו כמה שעות עד שיסתיים משפטם של יתר האסירים. אני תמה על כך שאנו רחוקים מרחק של מאה מטר מבית המעצר ובכל זאת ממתינים בתנאים שאפילו גרועים יותר מהמעצר. העצור מסביר לי שאם יתמזל מזלנו יהיו שני סבבים של לקיחת עצורים לבית המעצר, שעה לאחר מכן התברר שאכן הוחלט לעשות סבב מוקדם של לקיחת עצורים שהסתיים משפטם לבית המעצר.

 

אנו שוב נאזקים בידיים וברגליים, סוהרים מעלים אותנו ל"פוסטה", ממתינים רבע שעה שכל האסירים יועלו. סוהר עולה לאחר כמה דקות, סופר שכולם נמצאים ומורה לנהג להתחיל לנסוע.

אחד העצורים לידי, בחור צעיר עדין נפש שלא מורגל בסיטואציות מעין אלו, דופק את האזיקים בכסאות הברזל – השופט החליט להאריך את מעצרו ביומיים – מבקש ממני בתחינה שאפנה בטלפון לאמו שתביא לו סיגריות, בגדים וכו' לתא, ובנוסף שתאמר לארוסתו לבטל את התלונה נגדו. אני אומר שאעשה זאת בחפץ לב, לגבי הגשת התלונה אני מעדיף שלא להיות מעורב.

 

מגיעים למגרש הרוסים, שוב עוברים את השרשרת הבירוקרטית ונכנסים לתא המעצר. אני פונה לסוהר בבקשה לתת לי את שיחות הטלפון שהשופט הורה לתת לי בכדי שאוכל להתקשר לקרוב משפחתי שילך לחתום ערבות.

 

תוך כדי ההמתנה לשיחה, מוגשת ארוחת הצהריים על ידי אסירים אשר שפוטים כבר. האסירים קוראים להם "חוליה". בתפריט הצהריים - ספגטי ונקניקיות טבעול.

 

חברי לתא, החבדניק, מקבל ארוחת מהדרין בחמגשית. ניסיתי לבקש מ"החוליה" שייתנו לי ארוחת מהדרין, חזרו אלי לאחר כמה דקות ואמרו שנגמר. בלית ברירה החלטתי שאני אוכל לפחות מהספגטי, לא היתה שום אופציה אחרת.

 

אני מנסה לתור אחר מזלג או כפית בכדי לאכול. מסתבר שכל אסיר אמור לשמור את הכפית - מזלגות לא מחלקים מחשש... - ולאכול איתה את כל הארוחות. אני נעמד בחלון כיתר האסירים וצועק "חוליה", "חוליה", התחננתי אליו שיארגן לי כפית בכדי שאוכל לאכול בצורה מכובדת. אמר לי שאין כרגע כפיות, לאחר בקשה חוזרת ונשנית, הוא עשה מאמץ מיוחד והביא לי את הכפית. התיישבתי לאכול את הספגטי שהיה עשוי בצורה סבירה.

 

סיימתי לאכול, אני שוב קורא לסוהר שייקח אותי לטלפון בכדי שאוכל לצלצל, הסוהר התרצה ולקח אותי לשיחת הטלפון המיוחלת.

 

מחייג לקרוב משפחתי, אני שומע שהוא באמצע טקס מאוד חשוב. מבקש ממנו שילך עכשיו לתחנת המשטרה ויחתום לי ערבות. אני מסביר לו שכל עוד שמישהו לא חותם לי ערבות אני אשאר במעצר. קרוב משפחתי אומר לי שהוא יעזוב הכל וילך לתחנה המשטרה. אני מודה לו על כך.
 

מסכת סנהדרין בתא המעצר 

 

מנצל את הזמן הזה בכדי להרים טלפון לעורך דיני, אך לא היה מענה. אני בוחר שלא לממש בשלב זה את חמשת השיחות שמגיעות לי, ומשאיר לעצמי את האפשרות להתקשר שוב אם יהיה צורך.

 

השיחה מסתיימת, אני מוחזר לתאי, וממתין לשחרורי. אחד העצורים שגם ממתין לחתימה בערבות, מסביר לי שכל התהליך הזה אמור לקחת שעה וחצי. עובר הזמן, ממתין שעתיים, העצור שאיתי נלקח לשחרור מהמעצר ואני ממתין בכיליון עיניים לשחרורי.

 

פותח גמרא מסכת "סנהדרין", מתחיל ללמוד: גמרא, פרוש רש"י ותוספות על הסוגייה, איך נבחר דיין חדש לסנהדרין, איך מדרגים דיינים חדשים לפי חשיבותם.

 

שעתיים נוספות עוברות, מבין שאני בחריגה רצינית מהזמן שאמרו לי שאני אמור להשתחרר. חוזר לחלון התא בייאוש ומבקש מהסוהר שייתן לי שיחה נוספת בכדי לוודא שאחי הלך לחתום על הערבות.

 

הסוהר מסביר לי שאמתין לאסירים אחרים שעדיין לא קיבלו את השיחה שלהם, אני מנסה להתחנן ולהסביר, אך כל תחנוני היו לריק. החלטתי שאעמוד בחלון וכל פעם שסוהר יעבור, אני אטריד אותו בבקשה לשיחת טלפון. הסוהר התחיל להתעצבן שאני משגע אותו, אך לפי מה שהבנתי מהאסירים, הוא לא יכול לעשות כלום. אם יש החלטה של שופט שמגיע לי חמש שיחות טלפן הוא חייב לממש אותם.

 

עובר פרק זמן נוסף, הסוהר מתרצה ולוקח אותי לשיחת טלפון נוספת, אני מתקשר לאחי, הוא אומר לי שיצא לחתום ערבות בזמן שהתקשרתי, ושאמרו לו בתחנה שייקח שעה וחצי עד שאני ישוחרר.

 

בדרך חזרה לתא, הסוהר מסביר לי שאמורים לשלוח פקס לבית משפט עם החתימה על הערבות, ובית המשפט שולח בחזרה אישור לשחרור ושבשעות אחר הצהריים הפקידים בבית המשפט, אוכלים צהריים וכל בקשה שמוגשת בזמן הזה תצטרך להמתין עד ש"הוד מעלתם" יסיימו לאכול. אני מתרעם על כך, אך מבין שאין ברירה אלא להמתין.

 

חוזר בחזרה לתא, נשכב על המיטה, סופר את הזמן שנמשך כמו נצח. סוהר קורא בשמי, ניגש לחלון, מודיע לי שאני משתחרר.

 

אני מובל לחדר הקבלה, מגיש להם את המסמך שמאשר את החפצים שנלקחו ממני. מקבל את השקית, מוודא שהיא אטומה כמו שקיבלו אותה, מוודא שכל החפצים שם.

 

ממתין עוד כמה דקות נוספות, הדלת נפתחת ואני נפלט החוצה, בוהה בשמש מתקשה להאמין שהסיוט נגמר.

הממשלה תנסה לצמצם את מספר האסירים הכלואים בישראל

הממשלה תנסה לצמצם את מספר האסירים הכלואים בישראל זאת, במסגרת תקציב המדינה שאושר הלילה. אחת הסיבות היא העלות הגבוהה שבאחזקת אסירים בכלא, שגבוהה ביותר מפי 4 מעלות אחזקת אסיר בשיקום.

 

מאת כתבת עיתון גלובוס דליה דורנר 12/08/2016  12:06

יום היסטורי למערכת אכיפת החוק. בפעם הראשונה, קיבלה היום (ו') הממשלה החלטה לנסות ולצמצם מספר האסירים הכלואים בישראל. במסגרת תקציב המדינה שאושר הלילה בממשלה אושר פרק שלם העוסק במדיניות הענישהבישראל ומבוסס על מסקנות הוועדה לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים בראשות שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) דליה דורנר.

בהחלטת הממשלה נקבע כי הממשלה מאמצת את עיקרי המלצות הוועדה. עיקר השינויים שנקבעו בתקציב:

 

תוקם יחידת מחקר במשרד המשפטים שתלווה מחקרית יוזמות חדשות בתחום הענישה והשיקום, תסביר את מדיניות הענישה לציבור באמצעות פרסומים על רמות הענישה והאפקטיביות שלה, תאסוף מידע ותבצע מחקרים על מדיניות האכיפה בדגש על ענישה. היחידה תונחה על ידי ועדה מייעצת לענייני ענישה שתכלול 14 חברים ביניהם שופטים בדימוס, ונציגים של הפרקליטות, הסניגוריה, לשכת עורכי הדין האקדמיה ועוד.

 

כל הצעת חוק המבקשת להחמיר בענישה, או לקבוע עבירות חדשות, תועבר קודם כל למחלקת המחקר לחוות דעת בדבר האפקטיביות של החוק המוצע לצמצום הפשיעה, העלות שלו, וקיומם של אמצעים מידתיים יותר להשיג את תכליתו. חוות הדעת תועבר לוועדת השרים לחקיקה, והממשלה תשקול אותה בהחלטתה.

 

בכל חצי שנה יוקם בית משפט קהילתי נוסף עד שבאוקטובר 2018 יהיה בית משפט קהילתי אחד בכל מחוז.

בתי המשפט יוסמכו להמיר מאסרים של תשעה חודשים ומטה בעבודת שירות (במקום שישה חודשים ומטה כיום) ונציבת שב"ס תוסמך לקצר בשליש את עונשם של עובדי שירות שנדונו לשלושה עד תשעה חודשי עבודת שירות.

 

 (מדובר הוראת שעה הקבועה עד שנת 2020 שתלווה במחקר מלווה). ההצעה קובעת כי בסיס התקציב של שב"ס יקטן עקב כך, מתוך הנחה שהוראה זו תביא לצמצום במספר האסירים (וזה בהחלט עניין לדיון מקיף נפרד).

 

לפי נתוני שירות בתי הסוהר (שב"ס), נכון ל-2015 היו כלואים בישראל 12,232 אסירים פליליים שיכולים להגיש בקשה לשחרור מוקדם אחרי שריצו שני שליש מתקופת מאסרם. כמות האסירים בישראל ביחס למדינות אחרות היא גדולה. לפי נתוני שירות בתי הסוהר, בעוד שבארץ ישנם 147 אסירים על כל 100 אלף תושבים, בשבדיה מדובר על 57 אסירים על כל 100 אלף תושבים ואילו בהולנד ובאיטליה 75 ו87 בהתאמה. שיאנית הכליאה היא ארה"ב שבה 698 אסירים על כל 100 אלף תושבים. עם זאת, גם בארה"ב נמתחת היום ביקורת רבה על הקלות הבלתי נסבלת של הכליאה במדינה.

 

אחת הסיבות לביקורת היא העלות הגבוהה שבאחזקת אסירים בכלא. על-פי הדוח השנתי של הרשות לשיקום האסיר לשנת 2015, עלות אחזקת אסיר בבית סוהר בארץ גבוהה ביותר מפי 4 מעלות אחזקת אסיר בשיקום בקהילה במהלך תקופת השחרור על-תנאי. בעוד שעלות אחזקת אסיר בכלא ישראלי היא כ-120 אלף שקל בשנה בממוצע, עלות אחזקתו כאסיר על-תנאי ברישיון מחוץ לכלא היא כ-28 אלף שקל בשנה בלבד. המשמעות הכלכלית של השחרור המוקדם ממאסר היא אם כן, גדולה מאוד מבחינת המדינה.

ועדת דורנר קמה כדי לבחון את מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים. בוועדה היו חברים משפטנים מובילים כמו פרופ' מרדכי קרמניצר, פרופ' אורן גזל-אייל, המשנה ליועמ"ש רז נזרי, נציבת שירות בתי הסוהר רב-גונדר עפרה קלינגר וכאמור, השופטת דורנר. הוועדה ישבה על המדוכה במשך כ-4 שנים ובנובמבר 2015 פרסמה דוח שבו קראה להקל באופן שיטתי בענישה, להפחית במאסרים ממושכים ולבחון חלופות למאסר בדמות עבודות שירות בקהילה.

 

הוועדה מצאה, בין היתר, כי בעשורים האחרונים קיימת ירידה חדה בשיעור ההחלטות לשחרור מוקדם בישראל. בשנת 1990 שוחררו שחרור מוקדם 2402 אסירים, שהם 63.2% מהאסירים שהדיון בעניינם הסתיים באותה שנה בוועדות שחרורים. לעומת זאת, מנתונים לגבי השנים 2010 עד 2012 שאספה מנהלת מחלקת החנינות במשרד המשפטים עלה כי שיעור ההחלטות לשחרר הוא 33% מתוך ההחלטות המהותיות בבקשות לשחרור מוקדם.

מערכת הכליאה בישראל היא מהמחמירות בעולם - אך זה לא עוזר נגד הפשיעה

כל אסיר ישראלי עולה למדינה כ–120 אלף שקל בשנה, ואסיר חוזר עולה 3.1 מיליון שקל, יתרה מכך, האסירים מאבדים בכלא את היכולת לחיות חיים נורמטיביים, פרופ' אורן גזל־אייל מציע לשנות את התפישה, ולהשתמש בחלופות למאסר מלא

 

כתבתה של טלי חרותי סובר 14.07.2016 08:00 כתבת themarker

 

האם אתם חושבים שמערכת אכיפת החוק בישראל רכה מדי? הנה כמה נתונים שעשויים להפתיע אתכם: על כל 100 אלף תושבים - כלואים 256 איש, כולל אסירים ביטחוניים ומסתננים. בהולנד, לעומת זאת, מספר הכלואים לכל 100 אלף איש הוא 75, ובשוודיה - 57 בלבד. גם אם מנכים מהנתונים את מספר האסירים הביטחוניים והמסתננים, מספר האסירים הפליליים בישראל הוא 147 לכל 100 אלף תושבים - מספר כפול או משולש לעומת צפון אירופה.

 

בדרום אירופה המספרים דומים יותר לישראל: 120 אסירים על כל 100 אלף תושבים ביוון (עדיין פחות מישראל), או 141 בספרד. בקצה השני של סקלת הכליאה נמצאת רוסיה - עם 468 אסירים על כל 100 אלף תושבים, ובארה"ב, חובבת הכליאה הגדולה בעולם, מוחזקים בכלא לא פחות מכ–700 אסירים על כל 100 אלף איש.

 

למספרים האלה יש משמעויות כלכליות. אסיר ישראלי עולה למדינה כ–120 אלף שקל בשנה (10,000 שקל בחודש). מבדיקה כלכלית שערך באחרונה אגף התקציבים במשרד אוצר עולה כי כל אסיר חוזר (שנכלא יותר מפעם אחת), ולמעשה כ–41% מכלל האסירים הם כאלה - עולה למדינה 3.1 מיליון שקל, הכוללים את עלויות הכליאה וגם את התרחקותו משוק העבודה, נזקי העבריינות ועוד.

 

העלויות האלה נראות גבוהות במיוחד כששומעים את החדשות האחרונות מספרד, לפיהן שחקן הכדורגל ליאו מסי, שנמצא אשם בהעלמות מס בסך 5 מיליון יורו, נידון ל–21 חודשי מאסר. אלא שבספרד, מאסר של עד 24 חודשי מאסר ניתן להמרה במאסר על תנאי. בישראל מסי 
היה נכנס לכלא, ועלויות הכליאה הישירות שלו, בתוספת תוכניות שיקום, היו מגיעות לכ-250 אלף שקל.

"גם אולמרט לא חשב על משך הזמן שייכלא"

 

בעשור וחצי האחרונים חל זינוק במספר האסירים הכלואים בישראל. ב–2002 היו כלואים כ–11 אלף איש, לרבות אסירים ביטחוניים ומסתננים. עד 2015 זינק המספר לקצת יותר מ–20 אלף אסירים. העלייה החדה ביותר היא במספר האסירים הפליליים, שגדל בכמחצית לכ–12 אלף איש - בעוד מספר האסירים הביטחוניים פחת מ–9,600 ב–2006 לפחות מ–6,000 ב–2015, ומספר המסתננים הכלואים נותר ללא שינוי ניכר מאז 2009, כ–2,000 איש.

"יש אווירה ציבורית שדורשת החמרת ענישה", אומר פרופ' אורן גזל־אייל, סגן דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה וראש המרכז לחקר הפשיעה. "כך נוצר מצב שבעוד המערכת בישראל נתפשת כרכה - בפועל היא אחת המחמירות בעולם המערבי".

 

לריבוי הכלואים היה עשוי להיות אפקט מועיל, אם הוא היה מרתיע, אלא שלדברי גזל־אייל, רוב המחקרים מראים שאין אינדיקציה לכך שהחמרה בעונשי המאסר בפועל מייצרת את אפקט ההרתעה המבוקש. "ניתן לשפר את ההרתעה אם ייתפסו יותר אנשים, מכיוון שאז יהיו יותר שוטרים ברחובות", הוא אומר, "אבל אם העונש על עבירה הוא שנתיים, ארבע או שש שנים בכלא - אין לכך השפעה על הסיכוי שאדם יבצע עבירה.

 

אדם שדוקר לא אומר לעצמו בלהט הרגע: 'עבור שנתיים זה שווה, אבל עבור ארבע שנים - לא'. גם בעבירות צווארון לבן משך המאסר (להבדיל מעצם המאסר) לא הוכח כמשחק תפקיד. כשאולמרט לקח כסף כזה או אחר הוא היה בטוח שלא ייתפס, או שכנע את עצמו שהוא בכלל לא עובר על החוק. הוא לא חשב על משך הזמן שיישב בכלא אם ייתפס".

 

"המאסר אמנם מרחיק אנשים מסוכנים מהחברה", אומר גזל־אייל, "אך במקביל, בכלא נוצרות נורמות עברייניות שלא בהכרח היו טבועות באסיר קודם לכן. בנוסף, הוא מאבד את היכולת לחיות חיים נורמטיביים מחוץ לכלא, מה שמסביר לא מעט מהרצדיביזם (חזרה לכלא) - 41% מהאסירים חוזרים לכלא, והתהליך הזה הוא כאמור יקר. בנוסף, משפחת האסיר הופכת לענייה יותר, כך שלעתים גם היא מהווה נטל כלכלי על המדינה, מתקרבת בעצמה לפשיעה, ושוב חוזר אותו מעגל חברתי וכלכלי יקר".

הפתרון שמציע גזל־אייל אמנם כולל את הרחקתם של העבריינים המסוכנים מהחברה וענישתם, אך לאו דווקא בבית כלא. "חלק נכבד מהאסירים בישראל הם אנשים לא מסוכנים, למשל, אלה שנכלאים על גרימת מוות בתאונת דרכים", הוא אומר. "לא מדובר בעבריינים שעתידים לחזור על העבירה. עתה נשאלת השאלה אם לא כדאי שישלמו את חובם לחברה בדרך אחרת - אפקטיבית יותר, ויקרה פחות".

 

עדיף שהכסף יושקע בענישה שיקומית

 

לפי נתוני שב"ס, כיום יושבים בכלא כ–1,400 אסירים לתקופה שאינה עולה על שנה, ועוד 1,500 לתקופה של עד שנתיים. 117 אסירים נידונו לשלושה חודשים בלבד או פחות, ועוד 355 אסירים - למאסר שבין שלושה חודשים לחצי שנה.

בסך הכל, כ–3,000 אסירים מרצים עונש של עד שנתיים. "חלקם אמנם מכורים לסמים ולא מסוגלים להשתקם, ויש גם אחרים שסביר להניח שישובו לכלא מסיבות אחרות, אך את אלה שלא סביר שיחזרו - ניתן להעניש באופן אחר", אומר גזל־אייל. "יתרה מזאת, אם נוותר על מאסר של אלה שלא היו צריכים להיכנס לכלא ונקצר בשליש את המאסר של אלה שהמסוכנות שלהם לא גבוהה - אפשר, להערכתי, לצמצם בשליש את מספר הכלואים בישראל. אולי לא נהיה דנמרק, אך אין סיבה להיות אחת המדינות הכולאות ביותר בעולם המערבי".

 

היתרון הכלכלי ברור, לדבריו: "אם אכן יצומצם מספר הכלואים, ייחסכו באופן ישיר כחצי מיליארד שקל בשנה, שיוצאים כיום על כליאה לא אפקטיבית, וחלקם יכול להיות מושקע בענישה שיקומית. חשוב לציין שהעלות האמיתית של הכליאה המיותרת גדולה בהרבה מחצי מיליארד שקל, מכיוון שהיא לא כוללת את עלויות הפגיעה ביכולת לעבוד ולהתפרנס, לשלם מסים, לא להידרדר לקו העוני, ולשוב להיות אזרח מועיל. אפשר לערוך את השינוי הזה בישראל ללא שינוי דרמטי במערכות הקיימות".

 

לדברי גזל־אייל, אין תשובה ברורה לשאלה אם תוכניות השיקום עובדות, ואי אפשר לצפות להצלחה מלאה בשיקום – אך ברור כי הכליאה מזיקה. "בשנות ה–70 היתה תחושה שמרבית התוכניות נכשלות", הוא אומר.

 

"אך מחקרים עדכניים יותר מראים כי תוכניות המותאמות טוב יותר לעבריין ולבעיות שלו - בשונה מתוכניות שיקום כלליות שבנויות על מתכונת אחת לכולם - מצליחות להקטין שיעורי רצידיביזם ולשפר את יכולת ההשתלבות של מבצע העבירות בחברה".

 

גזל־אייל מודה ששיקום הוא לא פלא, אך מסייג: "אנחנו יודעים היטב מה לא עובד - כלא. משך המאסר לא משפיע בצורה מובהקת על ההרתעה. כליאה בוודאות מזיקה, מגדילה רצידיביזם, 
פוגעת ביכולת החזרה של העבריין לחיים נורמליים ומחמירה את קשיי הבסיס שאתם הוא מתמודד (עוני, התמכרות, אלימות ואימוץ נורמות התנהגות עברייניות)".

לכן, לדבריו, "צמצום הכליאה מוצדק, גם אם אף תוכנית שיקום לא עובדת, פשוט כי התוכניות החלופיות לא גורמות לאותו נזק שהכליאה גורמת. הוא היה מוצדק אפילו אם החלופות היו גרועות כמו כליאה - כי אם כבר התוצאות גרועות, אז לפחות שיהיו זולות יותר".

 

גזל־אייל קורא לערוך מחקרים שילוו תוכניות שיקום כדי ללמוד את יעילותן, ולערוך בהן התאמות.

 

מבית משפט קהילתי עד קנס יומי

 

המודלים השונים של הענישה השיקומית, המתקיימים כולם בקהילה, כבר פועלים בהצלחה בגרמניה, אוסטריה, הולנד ומדינות סקנדינוויה, והוזכרו בדו"ח ועדת דורנר, שהוגש לפני כחצי שנה. בראש הוועדה עמדה השופטת בדימוס דליה דורנר, ואת עבודתה ריכז גזל־אייל. הוועדה ישבה על המדוכה יותר משלוש שנים.

 

אחד המודלים האפשריים הוא שימוש נרחב יותר בעבודות שירות. "האפשרות להמיר מאסרים של עד שישה חודשים בעבודת שירות יצרה אבסורד", אומר גזל־אייל. "שופטים מעדיפים כליאה, ולכן מאריכים את תקופת המאסר לשבעה־תשעה חודשים, שלא מאפשרים את ההמרה, וממלאים את בתי הכלא.

 

"ועדת דורנר המליצה לשנות את החקיקה עבור האסירים שלא ניתן להם תהליך שיקום - שכן שירות בתי הסוהר לא מנסה לשקם אסירים שמאסרם קצר משנה - כדי לעודד שופטים להעדיף עבודות שירות במקום מאסרים קצרים. כך, תקופת עבודת השירות תוכל להיות עד תשעה חודשים במקום שישה כיום, ועובדי השירות שיימצאו ראויים לשחרור יקבלו קיצור שליש, כמו אסירים רגילים.

"מקרים שכיום מטופלים באמצעות מאסר בן פחות משנה, יועברו למסלול עבודות שירות. זו ענישה שאדם שלא עומד בתנאיה הולך לכלא, אך הוא יכול להמשיך לקיים את חייו במסגרות נורמטיביות.

 

"במקרים אחרים, עדיף שעבריינים שאינם מסוכנים יגיעו לבתי משפט קהילתיים, שמייצרים מעטפת סוציאלית שלמה, המטפלת בנסיבות החיים של העבריין ה'קל' שלא נכנס לכלא כל זמן שהוא בתוכנית השיקום, או במערכי שיקום וליווי כמו הוסטלים לעברייני רכוש או נרקומנים. המקומות האלה יכולים להיות סגורים או חצי סגורים, אך יגבירו את הסיכוי לאי־חזרה לחיי פשע עם השחרור. האלטרנטיבה כיום (כלא) - לא יעילה להם, ולא לחברה".

 

כלי אחר שאינו קיים בישראל, ומושת על עבריינים "קלים" במדינות אירופה, הוא קנס יומי. קביעת גובה הקנס נעשית באמצעות בדיקת כושר השתכרותו של העבריין, וכמה חודשי מאסר היו נדרשים - והקנס נקבע בגין תקופה השקולה לימי המאסר. "בגרמניה זה עובד כתחליף למאסרים קצרים", אומר גזל־אייל.

 

איך אנחנו יודעים שזה מרתיע?

 

"גם היום שופטים יגידו שכסף מרתיע מאוד, ומכל מקום - אין לנו כל בסיס לטענה שמאסר מרתיע יותר".

 

ומי שאין לו כסף?

 

"הקנס יהיה נמוך יותר, ומי שעדיין לא יוכל לשלמו יידרש לבצע שירות לתועלת הציבור. בהולנד למשל, יש טבלת המרה: ממירים את התשלום בשעות שירות לתועלת הציבור, ומי שלא עושה גם את זה - נשלח לכלא. בשיטה הזאת, האדם לא רק אינו הופך לרחיים על צוואר המדינה - הוא אף משלם לה. זאת כמובן רק כאשר מדובר בעבריינים לא מסוכנים, הנשפטים לתקופות קצרות".

 

פתרון נוסף הוא אזיקים אלקטרוניים. לדברי גזל־אייל, לבתי המשפט וועדות השחרורים מוקצים כ–750 אזיקים אלקטרוניים, אך רק מחציתם פעילים. לעומת זאת, בחו"ל כבר יש אזיקים המאפשרים לדעת איפה נמצא המפוקח בכל רגע. "כך למשל, בעל אלים יוכל ללכת לעבודה, לפרנס את עצמו ואת ילדיו, אך לא יתקרב לאשתו, ואם ויתקרב - הכלא שם תמיד", אומר גזל־אייל.

 

כלי אחר שהציעה ועדת דורנר עבור אסירים שריצו שנים ארוכות בכלא לא קיים כיום, ויצר לא מעט התנגדות בוועדה: הוסטלים או בתי מעבר, המיועדים לאסירים שנשפטו לתקופה ארוכה, ועונשם קוצר בשליש בגין התנהגות טובה - ואליהם יגיעו שנה לפני שחרורם.

 

"בבית מעבר כזה ניתן יהיה לפקח על האסיר, ולהכשיר אותו בצורה הדרגתית לחזרה לחברה. שם ניתן יהיה להקנות לאסיר הרגלי תעסוקה ולסייע לו במציאת עבודה, והכל בתוך הקהילה, כשבמרבית שעות היממה הוא בהוסטל", אומר גזל־אייל.

"בית מעבר כזה יקטין את הסיכוי לחזרה לכלא. מהפן הכלכלי זה גם פתרון זול יותר: חודש בהוסטל עולה 3,000 שקלים לאסיר, לעומת חודש בכלא שעלותו 10,000 שקל. זוהי לא רק ענישה אפקטיבית התורמת לטווח הארוך, אלא גם חיסכון בכסף".

 

אתה חושב גם שצריך להעלות את מספר האסירים שמאסרם מקוצר בשליש.

 

"בהחלט. בעבר שני שלישים מהאסירים זכו לקיצור תקופת מאסרם. כיום שיעורם ירד דרמטית, ורק שליש מהם זוכים לקיצור כזה בוועדות השחרורים. הקריטריונים לשחרור מוקדם הוקשחו משמעותית, וגם אסירים שהיו יכולים להשתחרר על פי הקריטריונים המחמירים הנהוגים כיום, לא זוכים לכך פעמים רבות בשל תפקוד לקוי של מערך השחרור המוקדם.

"הרשות לשיקום האסיר למשל, מתקשה לעמוד בעומס ולהציע תוכניות שיקום לכל האסירים המתאימים. חלק מהאסירים שוכרים משקמים פרטיים שיציעו להם תוכנית שיקום, שבאמצעותה הם מבקשים לשכנע את ועדת השחרורים לקצר את עונשם.

 

"זהו מצב שבו רק אסיר שיכול להרשות לעצמו זוכה ליהנות מתוכנית שיקום פרטית כזאת, ובגלל שאין למדינה משאבים לממן תוכניות שיקום, האסירים נשארים בכלא, ואנחנו משלמים את עלות הכליאה, הגבוהה מעלות תוכנית השיקום".

למה נכון להרחיב את מספר האסירים שיוצאים לחופשי לפני תום תקופת מאסרם?

 

"כשאסיר זוכה לשחרור מוקדם הוא עדיין מוגדר אסיר, ולכן עדיין מחויב בפיקוח. כך, ניתן להתנות את שחרורו בתנאים, ובדרך זו לסייע לו להשתקם. אם מחכים שהוא ירצה את מלוא תקופת מאסרו, אז ביום שחרורו הוא משתחרר בלא כל פיקוח או שיקום, ולמדינה אין זכות לדרוש ממנו יותר דבר".

 

הכלים שאתה מציע נשמעים הגיוניים ואפקטיביים, ובכל זאת לא הרבה משתנה.

 

"זה קורה בעיקר בגלל מאבקי כוח בין הגורמים השונים המטפלים באסירים. אין כיום גורם שמשלב את חלופות השיקום והענישה.

 

"שב"ס אחראי על תקופת הכליאה אך לא על השיקום אחריה, הרשות לשיקום האסיר אחראית על האסירים שמשתחררים, שירות המבחן עוסק בפיקוח ושיקום על נאשמים בתחילת ההליך ועל נידונים שלא נשלחו למאסר - וכל הגופים האלה צריכים לעבוד בתיאום עם התביעה המשטרתית, הפרקליטות, ועדות השחרורים ובתי המשפט. הגופים האלה לא תמיד מדברים באותה שפה.

 

"באגף התקציבים כבר הבינו את החשיבות החברתית־כלכלית של שיקום האסירים, אבל העובדה שאין גורם מטפל אחד מעלה את השאלה: אם יינתן תקציב - למי בדיוק הוא יינתן, ומי ערב שאכן ינוצל בצורה נכונה?"

 

איך זה עובד במדינות אחרות שהבינו שכליאה אינה תמיד העונש הכי יעיל?

 

"במדינות מסוימות העבירו את כל שרשרת הטיפול באסיר למשרד המשפטים, או המשרד לביטחון פנים. אך גם לכך חסרונות רבים, כי השיקום לא עומד בראש סדרי העדיפויות של גופים אלה".

 

על מה אתה היית ממליץ?

 

"הרבה יותר תקציבים לגוף שיקומי אחד, שיהיה אחראי גם על השחרור המוקדם, וגם על החלופות למאסרים קצרים ולמעצרים. נראה לי שהגוף הזה צריך להיות שירות המבחן למבוגרים במשרד הרווחה. הוא צריך להיות מסוגל לטפל במערך גדול וחזק של הוסטלים ומסגרות שיקומיות שונות, כמו גם על עבודת השירות (שכיום נמצאת באחריות שב"ס), שיקום האסירים (שכיום נמצא ברשות לשיקום האסיר) וצווי המבחן והטיפול שכיום מטופלים בשירות המבחן.

 

"חוליה חשובה נוספת שאסור לשכוח הם השופטים. אם הם לא יבינו את חשיבות צמצום השימוש במאסרים - הם ימשיכו למלא את הכלא באנשים שאולי עדיף שלא היו מגיעים אליו בכלל".

 

"1,000 אסירים שלא יחזרו לכלא יחסכו 3 מיליארד שקל"

 

"זוהי הפעם הראשונה שבה אגף תקציבים באוצר מדבר על שיקום אסירים באופן כה אקטיבי. האגף היה שותף לוועדת דורנר, ונציגיו ישבו בדיוניה.

 

המדיניות המוצהרת כיום היא כי יש לצמצם את מספר הנכנסים לכלא, ובעיקר את מספר החוזרים אליו. אם נצליח למנוע חזרה של 1,000 אסירים בלבד, נחסוך לקופת המדינה כ–3 מיליארד שקל", אומר אמיר לוי, הממונה על התקציבים במשרד האוצר.

 

לשם כך הוכנה תוכנית אסטרטגית, שהעיקרון הראשון בה כולל העברה של 200 מיליון שקל במהלך כמה שנים לחיזוק מספר אנשי החינוך, העובדים הסוציאלים והסוהרים בבתי הכלא. כמו כן, יפעיל אגף תקציבים חברה חיצונית שתציע תוכניות שיקום, ותתוגמל על פי הצלחתה מול הצלחות השב"ס.

 

עיקרון נוסף הוא תמיכה בכלים פחות מוכרים, כמו בתי המשפט הקהילתיים.

 

בנוסף, אגף התקציבים תומך בהעברת הרשות לשיקום האסיר - שתקציבה לאחר שהוכפל הוא 28 מיליון שקל בלבד בשנה - למשרד לביטחון פנים, כדי שתנוהל בצמוד לשב"ס ובעזרת תקציבי המשרד, ולא באופן עצמאי ומוחלש כפי שהיא מנוהלת כיום.

יותר עבודות שירות, פחות מעצרים קצרים - ומחלוקת על עתידה של הרשות לשיקום האסיר

 

במסגרת אישור חוק ההסדרים המליצה הוועדה הבוחנת על העברת רש"א, שכיום היא רשות עצמאית, מפיקוח של משרד הרווחה לפיקוח של המשרד לביטחון פנים, כדי לאפשר רצף של טיפול מהכלא לתוכניות השיקום.

 

כתבתה של טלי חרותי סובר 31.07.2016 17:14 כתבת themarker

 

ועדת השופטת דורנר לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים הגישה את המלצותיה בנובמבר 2015, אחרי שלוש שנות עבודה. בין היתר המליצה הוועדה להפחית את מספר הכלואים ולהקדיש כלים רבים יותר לשיקום אסירים באמצעות עבודות שירות בקהילה. רוב ההמלצות ייכנסו לחוק ההסדרים הקרוב.

בנושא הרחבת השיקום בקהילה ממליץ האוצר בחוק ההסדרים להרחיב את פיילוט בתי המשפט הקהילתיים. כיום קיימים שניים בלבד (ברמלה ובבאר שבע). החל ב–2017 יוקם בית משפט קהילתי אחד בכל חצי שנה — ועד סוף 2018 יפעלו בישראל שישה בתי משפט כאלה.

בתי המשפט הקהילתיים מאפשרים להחליף ענישה של עבריינים, בעלי נסיבות חיים קשות, בשיקום, ומסייעים להשיב אותם לחברה בעזרת גופי הרווחה. תוכנית הטיפול כוללת תחומים רבים ופרטניים, החל בתוכניות גמילה ועד הכשרה והשמה במקום עבודה. התוכנית מתקיימת במקביל לעונש התלוי ועומד שגזר בית המשפט. העונש מופעל אם העבריין לא מסיים את התוכנית. בארה"ב הביאה התוכנית לירידה מרשימה בשיעור החזרה לפשע, הגבוה במיוחד בגילים צעירים.

סעיף נוסף בחוק ההסדרים קובע כי יש לחזק את תוכנית סיכונים מופעלת כיום במשרד הרווחה, אבל במתכונת מצומצמת, כך שתקציבה אינו מאפשר כיסוי מלא של הבעיות. כמו כן, יועברו תקציבים נוספים לטיפול בשיקום נוער עברייני לרשות לשיקום האסיר (רש"א). לפי חוק ההסדרים, תקציבים אלה יועברו לאחר דיונים שיתקיימו בין אגף התקציבים לגורמי הרווחה. אלה יגבשו תוכנית להקמת הוסטלים ובתי מעבר שחסרים כיום, וכן כלים נוספים לטיפול בצעירים בסיכון, במטרה שלא ישובו לכלא.

סעיף אחר שאמור להיכנס לחוק ההסדרים ירחיב את האפשרות להמרת מאסר בעבודות שירות משישה חודשים, כפי שהמצב כיום, לתשעה חודשים. בנוסף, ניתן יהיה להפחית שליש מתקופת העונש בשל התנהגות טובה גם למי שנשלח לעבודות שירות. הכלי קיים כיום רק עבור זמן כליאה. המטרה היא לצמצם את השימוש במעצרים קצרים שעלותם גבוהה, אך האפקטיביות שלהם נמוכה.

 

המלצה נוספת של ועדת דורנר כוללת הקמת מחלקת מחקר חדשה, שתשב במשרד המשפטים, אבל תהיה כפופה לוועדה מייעצת שבה יהיו לברים אנשי משפט, רווחה ואקדמיה, שיקבעו אילו מחקרים תערוך.

נושא מרכזי נוסף שעליו צפוי להתקיים דיון במסגרת אישור חוק ההסדרים, הוא העברת רש"א, שכיום היא רשות עצמאית, מפיקוח של משרד הרווחה לפיקוח של המשרד לביטחון פנים, כדי לאפשר רצף של טיפול מהכלא לתוכניות השיקום. לצעד זה צפוי להתנגד שר הרווחה, חיים כץ. ואולם השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, בשיתוף האוצר ושירות בתי הסוהר (השב"ס), ינסו לדחוף למימוש הדבר. כיום רש"א היא גוף מוחלש שאינו מדבר באופן יעיל עם גורמי האכיפה, בין היתר, נוכח העובדה שהוא פועל מול שני משרדים שונים. באוצר חושבים כי קורת גג אחת, כמו גם חיזוק תקציבי, יהפכו את פעילות רש"א לאפקטיבית יותר.

הטיפול הרפואי באסיר - הורדת הפקודה והנספחים

1. להורדה יש ללחוץ על הקישור

2. לאחר ההורדה ללחוץ על הפקודה ולהדפיס את הנספחים הרצויים.

http://www.f2h.co.il/lvuqvzdaghu

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 1

כללי

מס' הפקודה: 04.44.00

 

סעיף 1. אסיר יהא זכאי לסל השירותים הרפואיים הבסיסי הניתן על-ידי קופת חולים הכללית למבוטחיה, אשר יינתן בישראל, באיכות סבירה ובזמן סביר והכל בכפוף לשיקול דעת רפואי ובמסגרת מקורות המימון העומדים לרשות שב"ס.

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 2

כללי

 

סעיף 2. א. בכל בית סוהר יפעלו: מרפאה כללית, מרפאת שיניים וחדר חולים בכפוף לאילוצים הפיזיים של המתקן (מקום מתאים).

ב. בכל בית סוהר יהיה צוות רפואי קבוע שיכלול רופא, רופא שיניים, סייעת, אחראי מרפאה, אחים ו/או חובשים.

ג. הרופא הכללי ורופא שיניים יבקרו בכל בית סוהר באופן סדיר בהתאם לתוכנית העבודה שתוכן על ידי רופא מחוזי באישור קרפ"ר.

ד. רופאים מומחים יבקרו בבית הסוהר בהתאם לקביעת יח' רפואה.

ה. בכל מרפאה יהיה ציוד ומכשור רפואי לזמני שגרה ומצבי חירום, בהתאם לתקן שנקבע על ידי יח' רפואה וכמפורט בנוהלי יח' רפואה.

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 3

מסדר חולים

 

סעיף 3. הרופא יקיים מסדרי חולים בעת ביקוריו הסדירים בבית הסוהר. במסדר החולים יתקבלו אסירים לפי רשימה שהוכנה על ידי חובש תורן, וכן אסירים שמחמת מצבם הרפואי צריכים להיבדק על ידי רופא.

בשעת מסדר החולים יהיה נוכח אחראי מרפאה או חובש.

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 4

התיק הרפואי

 

סעיף 4. א. לכל אסיר ינוהל תיק רפואי.

ב. בתיקו הרפואי של האסיר ירשום הרופא תלונותיו, ממצאי הבדיקה הרפואית, האבחנה, דרך הטיפול וכל בדיקה רפואית שהרופא ימצא לנכון לדרוש לבצע. הוראות הרופא יירשמו ביומן פקודת רופא בכתב ברור לגבי כל אסיר בנפרד, ויאושרו בתום מסדר החולים בחתימת ידו של הרופא ובחותמתו.

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 5

הסמכות הרפואית ביחידה בהעדר רופא

 

סעיף 5. א. טיפול רפואי יינתן לכל אסיר הנזקק לו, בהתאם להוראת הרופא.

 

ב. טיפול רפואי יינתן לכל אסיר הנזקק לו, בהתאם להוראת רופא. בהיעדר רופא ביחידה, אח/חובש הם הסמכות הרפואית העליונה ביחידה.

ג. בהיעדר רופא, כל המלצה רפואית של אח/חובש כמוה כהוראה מחייבת עד בוא הרופא או אחראי המרפאה.

ד. במקרים בהם יש צורך לפנות חולים/נפגעים ואין רופא ביחידה, לאח/חובש ישנה סמכות עליונה וקובעת את דחיפות הפינוי, צורת הפינוי וקדימותו.

כמו כן, יקבע באם הפינוי ייעשה בליווי אח/חובש או בלעדיו, וזאת תוך התייעצות עם רופא היחידה/מחוז/תורן. במקרים בהם קיימת סכנה מיידית וממשית לחיי האסיר, יעשה הפינוי קודם ולאחר מכן ידווח על המקרה.

 

ה. אח/חובש רשאים להחליט באם יינתן הטיפול על ידם, או שיש צורך לפנות את החולה/נפגע למתקן בו נוכח רופא, או להזמין החולה לרופא בעת מסדר חולים , הכול עפ"י שיקול דעתם והמצב בשטח.

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 6

בדיקה רפואית לאסיר/עצור חדש

 

סעיף 6. א. עצור המתקבל לבית מעצר וכן אסיר המתקבל ישירות למרכז אבחון, ייבדק ע"י החובש תוך 24 שעות מקבלתו וע"י רופא בית הסוהר תוך 48 שעות מקבלתו.

ממצאי הבדיקה יירשמו בתיקו הרפואי של האסיר.

 

ב. לא נבדק האסיר ע"י הרופא ביום קליטתו בבית הסוהר, ייבדק על ידי חובש, ובביקורו הקרוב של הרופא בבית הסוהר ייבדק האסיר על ידו. במידת הצורך ועל פי שיקול דעתו יפנה החובש, בהעדר רופא, להתייעצות עם רופא מחוזי. אסירים המתלוננים על בעיות רפואיות יבדקו בשעת קבלתם.

ג. בעת הבדיקה, יברר רופא היחידה האם האסיר היה בטיפול רפואי כלשהו בעבר. התברר שאכן היה בטיפול רפואי ועפ"י שיקול דעת הרופא יש חשיבות לטובת האסיר לקבלת פרטים רפואיים מאותו מוסד, יבהיר זאת לאסיר ויבקשו לחתום על טופס ויתור על סודיות רפואית בשני עותקים. עותק אחד מהטופס יצורף לפניית רופא היחידה למוסד הרפואי ועותק שני יתוייק בתיקו הרפואי.

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 7

בדיקה רפואית לעצורים לימים

 

סעיף 7. א. עצור לימים בעת קבלתו לבית מעצר ייבדק על ידי חובש תוך 48 שעות ובביקור הקרוב של הרופא ייבדק על ידו כמפורט בסעיף 6 ב'.

ב. לכל עצור ימולא טופס בדיקה ראשונית לאסיר (נספח א').

ג. במקרה ומדובר בעצור חולה או עצור המקבל טיפול תרופתי קבוע יתייעץ החובש עם רופא היחידה/ המחוז, על המשך הטיפול.

 

ד. בקבלה לא יבוצעו לעצור בדיקות ל HIV ו-א.ק.ג.

 

ה. לא יינתן לעצור לימים טיפול במתדון כטיפול חדש. במידת הצורך יינתן טיפול סימפטומתי (תרופתי) בלבד בהתאם למצבו של העצור.

ו. במקרה והעצור טוען שטופל על ידי מתדון במרכז של משרד הבריאות יפנה החובש למרכז המתדון באזור מגוריו של העצור לקבלת אישור על כך (ראה נספחים ב,ג).

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 8

בדיקה רפואית לאסיר המתקבל מבית סוהר אחר

 

סעיף 8. א. אסיר המתקבל מבית סוהר אחר ייבדק תוך שבועיים מעת קבלתו על ידי רופא בית הסוהר, למרות זאת במידה ומדובר באסיר חולה אשר נימצא במעקב רפואי ומטופל בתרופות יש להביאו לבדיקה רפואית תוך 48 שעות.

ב. הבדיקה תתבצע בהתאם לסעיף 4.א.

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 9

בדיקה רפואית לאסיר החוזר מחופשה

 

סעיף 9. א. אסיר החוזר מחופשה או המוחזר לבית הסוהר לאחר בריחה, באחריות קב"ט היחידה להעביר את האסיר למרפאה לבדיקה על ידי רופא או חובש.

ב. במרפאה תיערך לאסיר בדיקה לאיתור: חבלות גופניות, התנהגות מוזרה ובדיקת מצבו הכללי של האסיר.

ג. את הבדיקה יש לתעד ביומן (בבדיקת רופא- יומן רופא, בבדיקת חובש- יומן אירועים).

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 10

בדיקה רפואית לאסיר לפני שחרור

 

סעיף 10. א. בדיקה רפואית של אסירים העומדים להופיע בפני ועדת השחרורים בתום שני שליש ממאסרם, תשמש כבדיקה לפני שחרור. זאת, במידה וועדת השחרורים החליטה לשחרר את האסיר.

ב. אסירים אשר אינם עומדים בפני ועדת שחרורים וכן אסירים אשר לא שוחררו על ידי ועדת השחרורים, ייבדקו תוך חודשיים לפני תום מאסרם על ידי רופא.

ג. אסירים חולים וכן אסירים אשר במשך תקופת מאסרם היו מאושפזים בבתי חולים או קיבלו טיפול רפואי אינטנסיבי במרפאת בתי הסוהר, ייבדקו ימים ספורים לפני שחרורם על ידי הרופא שיכין לאסירים אלו טופס סיכום מצב רפואי שיפרט הטיפול שהאסיר קיבל בבתי הסוהר ומצבו הרפואי כיום. הטופס יוכן בשני עותקים- עותק אחד יימסר לאסיר במעטפה סגורה חתומה ועותק שני יתויק בתיקו הרפואי.

ד. אחראי המרפאה אחראי לקבל ממשרד הרישום רשימת האסירים המשתחררים, לצורך בדיקתם על ידי הרופא לפני השחרור.

ה. ממצאי הבדיקה לאסיר לפני שחרור ירשמו בתיקו הרפואי של האסיר.

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 11

אשפוז אסיר בחדר חולים בבית הסוהר

 

סעיף 11. א. ב חדר חולים יאושפז אסיר לפי שיקול דעת רופא בלבד. בהיעדר הרופא מהיחידה, אחראי המרפאה או חובש משמרת תורן יתייעץ טלפונית עם הרופא או עם רופא מחוז או רופא תורן מר"ש. האסיר ייבדק על ידי הרופא לא יאוחר מ- 48 שעות מיום אשפוזו.

ב. אין לאשפז אסירים בחדר חולים ללא סיבה רפואית.

ג. הוצאות אסיר חולה מחדר חולים - באישור רופא בלבד.

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 12

מתן תרופות לאסירים

 

סעיף 12. א. תרופה לאסיר בבית הסוהר תינתן על ידי הצוות הרפואי בלבד.

ב. קבע הרופא תרופה ומינון, תרשם ההוראה בתיק החולה ביומן הטיפולים. החובש יפעל בהתאם להוראות הרופא ובחתימת ידו. ביומן הטיפולים יש לרשום כל תרופה הניתנת בציון שם התרופה ומינונה המדוייק.

ג. תרופות מסוג טוקסיקה יינתנו בהוראות רופא בלבד. בעת חלוקת התרופות ישגיח החובש וידאג שהאסיר אכן בלע את התרופה.

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 13

 

בדיקה רפואית לאסירים בתאי בידוד והפרדה

 

סעיף 13. א. ככלל, לפני כניסת אסיר לתא בידוד או הפרדה ייבדק על ידי רופא היחידה ובהעדרו על ידי חובש (בהתייעצות טלפונית). במקרה בו לא ניתן היה לבצע הבדיקה במועד כאמור, יש לבצעה לא יאוחר מ- 48 שעות ממועד כניסתו של האסיר לתא האמור.

ב. הבדיקה תכלול בדיקת לחץ דם, דופק ובדיקת נוספות על פי בקשת הרופא, ראה נספח ד'.

ג. בטופס בדיקה רפואית לאסיר יירשום החובש את הסימנים החיוניים, אבחנה והגבלות, תוך התייעצות עם הרופא.

ד. העתק ממצאי הבדיקה וההתייעצות הטלפונית יתויקו בתיק האסיר לאחר חתימת רופא היחידה על טופס בדיקה רפואית לאסיר המוחזק בתנאי בידוד/ הפרדה (ראה נספח ד').

ה. אחראי מרפאה/חובש יבקר מדי יום בתאי בידוד והפרדה. הרופא יבקר לפחות אחת לשבוע בתאי בידוד והפרדה, לבדיקת מצבם של האסירים.

ו. לכל אסיר בהפרדה תיערך בדיקה רפואית על ידי רופא כללי בתדירות של אחת לחודשיים.

במידת הצורך, יפנה הרופא את האסיר לבדיקות נוספות.

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 14

עיון אסיר במידע רפואי

 

סעיף 14. ככלל, זכאי אסיר לעיין במידע רפואי נוגע לו, ואשר מוחזק ברשות בתי סוהר בכפוף לחוק זכויות החולה וחוק חופש המידע.

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 15

טיפול שיניים

 

סעיף 15. כל אסיר זכאי לקבל טיפול שיניים בכפוף לנוהלי יח' רפואה.

א. טיפול השיניים יכלול טיפול משמר, טיפול כירורגי וטיפול פרוטטי, הרכבת שיניים חלקיות או שלמות מאקריל. לכל אסיר/ עצור יבוצע מיפוי חלל הפה.

ב. טיפול השיניים לא יכלול התקנת כתרים ו/או גשרים ותותבות יצוקות.

ג. עצורים זכאים לטיפול עזרה ראשונה בלבד.

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 16

טיפול רפואי באסירות הרות ותינוקות

 

סעיף 16. א. רופא בית הסוהר, אחראי כי אסירות הרות, יעברו את כל הבדיקות הדרושות ויקבלו טיפול מתאים, לרבות תזונה מוגברת לפי הצורך לפני הלידה ואחריה.

ב. בטיפול והבדיקות יבוצעו בבית הסוהר בתחנה לטיפול באם ובילד, ובבית חולים חוץ בהתאם לצורך הרפואי.

ג. תינוק הנולד בבית הסוהר במהלך תקופת מאסר האם, או תינוק המגיע עם אימו לבית הסוהר, יקבל את כל הטיפול הרפואי הדרוש לרבות תזונה מתאימה וחיסונים.

ד. הצוות הרפואי יעקוב אחר מצבו של התינוק. במקרה של מחלה, על פי שיקול דעת רופא היחידה יוזמן רופא ילדים לבית הסוהר.

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 17

ביקורי רופאים פרטיים אצל אסירים המקבלים טיפול רפואי

 

סעיף 17. שירות בתי הסוהר יאפשר על פי נוהלי יח' רפואה ובכפוף לחוק זכויות החולה, ביקורי רופאים פרטיים במקצועות רפואיים ופרא-רפואיים אצל אסירים לצורך בדיקות או טיפולים רפואיים על חשבונם של האסירים.

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 18

תלונות אסיר על טיפול רפואי

 

סעיף 18. אסיר רשאי להתלונן על הטיפול הרפואי שניתן לו בשירות בתי הסוהר. האסיר יגיש תלונתו במעטפה סגורה למנהל האגף. מנהל האגף יעביר התלונה תוך 72 שעות לרע"ן רפואה כללית. תשובת רע"ן רפואה כללית תועבר לאסיר במעטפה סגורה באמצעות מנהל האגף.

הטיפול הרפואי באסיר - סעיף 19

גורם ביצוע

סעיף 19. בבית הסוהר- רופא היחידה, אחראי מרפאה

במחוז- רופא מחוזי

במטה- קרפ"ר.