בעבר נשמעה ביקורת על שירות בתי הסוהר בנושא בידוד אסירים, אבל מהנתונים החדשים עולה האפשרות כי משתמשים בכלי השנוי במחלוקת כצעד משמעתי ולא בהכרח כמוצא אחרון
מספר המקרים בהם אסירים בבתי הכלא בישראל נשלחו לבידוד הוכפל תוך שנתיים — מ–390 בשנת 2012 ל–755 בשנת 2014. כך עולה מדו"ח של ארגון רופאים לזכויות אדם, שמסתמך על נתונים של שהציג שירות בתי הסוהר במסגרת חוק חופש המידע, ומעיד על עלייה בשליחת אסירים לבידוד. לפי הדו"ח, ביולי 2015 הוחזקו 117 אסירים בבידוד, ושבעה מתוכם הוחזקו יותר מחמש שנים ברציפות בתנאים של נתק מהעולם החיצון וממפגש עם אנשים.
בעבר נשמעה ביקורת על שב"ס בנושא בידוד אסירים בדו"חות של מבקר המדינה והסנגוריה הציבורית. אבל מהנתונים עולה כי הנושא עדיין לא טופל. לאחר שישה חודשים בבידוד יחיד ושנה בבידוד זוגי, מחויבים בשב"ס לקבל את אישור בית המשפט להמשך השארתו של האסיר בתנאי בידוד, כמנגנון פיקוח. מהדו"ח עולה כי מחצית מהאסירים בבידוד לא הגיעו כלל לפיקוח בית המשפט.
בידוד אסיר בכלא בישראל מתאפשר בשלושה מצבים. בידוד עצורים במהלך ולצורכי חקירה, בידוד כענישה משמעתית, ובידוד בהליך שנקרא הפרדה. מדובר באקט שגם בית המשפט קבע כי הוא קיצוני ויש לעשות בו שימוש במשורה, רק כאשר לא ניתן למצוא פתרון אחר לבעיה. החוק מתיר לשב"ס להפעיל את הבידוד רק במקומות שבהם יש חשש לביטחון בית הסוהר, או חשש לפגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר.
השימוש בכלי זה מותר גם לשם שמירה על שלומם או בריאותם של הכלוא או של הכלואים האחרים, שמירה על ביטחון המדינה, מניעת אלימות או עבירות סמים. בידוד, משמעותו הרחקת האסיר משאר האסירים והשמתו בתא לבד או עם אסיר נוסף, במשך 23–24 שעות ביממה,
לתקופות הנעות מיום ועד תקופה בלתי מוגבלת, תוך ניתוקו מכל מגע אנושי משמעותי ואינטראקציה חברתית.
האסיר הביטחוני נמר (שם בדוי), שסיפורו מובא בדו"ח, נחקר בחודש מארס 2013 על ידי שב”כ בכלא קישון. חודשיים אחרי החקירה הוא הועבר לבידוד. התנאים של הבידוד "קשים ואינם מיועדים לבני אדם... מבקש לצאת מהבידוד לכלא רגיל ואין כל סיבה לבידוד מלבד האיומים של החוקרים בקישון שאיימו בבידוד אם לא אודה במה שרצו", העיד נמר.
שבעה קטינים בבידוד
הנתונים חושפים עלייה משמעותית במספר כניסות האסירים כל שנה לבידוד בהפרדה. כך לדוגמה, בשנת 2012 נרשמו 390 כניסות לבידוד, בשנת 2013 570 כניסות ובשנת 2014 755 כניסות לבידוד. העלייה החדה אינה מעידה בהכרח על עלייה במספר האסירים שנכנסים לתנאי בידוד, כי הסנקציה עשויה להיות מופעלת כמה פעמים בשנה על אותו אסיר. אבל עלייה זו מלמדת כי בשב"ס עושים שימוש בבידוד באופן תדיר, כאקט ענישה וריסון של אסירים ולא בהכרח כמוצא אחרון. עד חודש יולי 2015, 117 כלואים הוחזקו בתנאי בידוד. באוקטובר 2013 הוחזקו בבידוד 135 כלואים. ביוני 2012 הוחזקו בבידוד 121 כלואים. בנובמבר 2010 הוחזקו בבידוד 150 כלואים. בדצמבר 2006 הוחזקו בבידוד 131 כלואים.
הנתונים שהגיעו משירות בתי הסוהר מתייחסים רק לבידוד בהליך הפרדה. לשב"ס אין נתונים על החזקת כלואים בבידוד ענישתי, כך שהמספרים עשויים להיות גבוהים יותר, אך אין דרך לדעת בכמה, ללא קבלת נתונים משב"ס. ביולי 2015, מתוך 117 אסירים בתנאי בידוד, 85 היו כלואים בבידוד יחיד, כלומר: אדם הכלוא לבדו בתוך התא במשך 23 שעות ביממה ללא גישה לאדם אחר; לעומת 32 כלואים אשר הוחזקו בבידוד זוגי. 94 מהם היו כלואים המוגדרים כפליליים, לעומת 23 כלואים פלסטינים המוגדרים ביטחוניים.
אף שבמדינות שונות בעולם אסור להחזיק קטינים בבידוד, בישראל ביולי 2015 היו מוחזקים שבעה קטינים בתנאי בידוד באגפי הפרדה. בנווה תרצה הוחזקו באותה התקופה שתי נשים בתנאי בידוד. תשעה כלואים הוחזקו בבידוד באותה התקופה בעילה של שמירה על "ביטחון המדינה", רובם אסירים ביטחוניים. 33 כלואים הוחזקו בבידוד בעילה של שמירה על ביטחון בית הסוהר. 20 כלואים הוחזקו בבידוד בעילה של שמירה על המשמעת בבית הסוהר, מהם שתי נשים ושני קטינים.
מבין 117 הכלואים שהוחזקו בבתי הכלא בתנאי בידוד באגפי ההפרדה, שבעה היו, נכון לאותה תקופה, יותר מחמש שנים בחדר הסגור. שניים מהם היו לתקופה של שלוש עד חמש שנים, 34 אסירים ריצו את מאסרם בבדידות בין שנה לשלוש שנים. 74 האסירים הנותרים היו בבידוד בטווח זמן של יום עד שנה.
חשיבותה של ביקורת
בשנת 2013 נערכה ביקורת של הסנגוריה הציבורית בבית הכלא אשל בבאר שבע. נבחנו גם תנאי כליאת האסירים בהפרדה ובידוד. אז נמצא בדו"ח שעשרות אסירים בכלא אשל בבאר שבע מוחזקים בבידוד ממושך ובתנאי החזקה המנוגדים לחוק. צוות הבדיקה מצא כי 59 האסירים שהיו כלואים באותה עת באגפים השמורים של כלא אשל, הוחזקו הלכה למעשה לפי מדיניות של הפרדה מוחלטת. זאת, תוך התעלמות בוטה ממנגנוני הבקרה שקבע המחוקק באשר להחזקה בהפרדה. האסירים הוחזקו בתנאי הבידוד יותר משנה — אף ששהות כה ממושכת בהפרדה מחייבת, על פי חוק, אישור של בית המשפט המחוזי.
שנתיים לאחר מכן שוב פורסם דו"ח של הסנגוריה הציבורית. הפעם זו היתה ביקורת בבית כלא נווה תרצה. מהדו"ח עלה כי מרבית הכלואות המוחזקות באגף ההפרדה סובלות מבעיות פסיכיאטריות ומוחזקות בו בשל מצבן הנפשי.
בחלק מהתאים נמצאו מקקים, אריחים שבורים וקירות מתקלפים. באחד המקרים הגיעו המבקרים לתא ששהתה בו אסירה תחת השגחה רפואית, כדי למנוע ממנה להדביק את האסירות האחרות בכינים ובסקביאס. חרף זאת הושמה האסירה בחדר שאין בו אפשרות להתקלח, ללא סדין וללא אמצעים היגייניים.
קשה מאוד לדעת עד כמה רחבה התופעה של הבידוד ועד כמה קלים בשב"ס על ההדק בשימוש בבידוד אסירים. בעבר נמצא כי בחלק מהמקרים מנצלים את האגפים השמורים לכליאה בתנאי בידוד.
האגפים השמורים, בניגוד לאגפי ההפרדה, מיועדים להחזקת אסירים שיש חשש כי הם יפעלו בדרך אלימה או בניגוד לכללי בית הסוהר, או מחמת סיכון הצפוי להם. הם מופרדים מיתר האסירים ואינם משתלבים בפעילויות בבית הסוהר. אבל בתוך האגף שהם מוחזקים בו, האסירים רשאים לנהל אורח חיים רגיל. למעשה, הניתוק הוא בין כל אסירי האגף לשאר האסירים בבית הכלא. בדו"ח הביקורת שפרסמה הסנגוריה הציבורית ב–2013 נמצא כי האגף השמור בבית סוהר איילון בוטל לגמרי ונוצר במקומו אגף שמור שבפועל משמש כאגף הפרדה. אם כך, ההחזקה בחלק מהאגפים השמורים זהה במהותה ובתנאיה להחזקה בבידוד, אך אינה כפופה לביקורת בית המשפט כל שישה חודשים, משום שהאסיר אינו מוגדר אסיר בבידוד.
בידוד ענישתי מוטל על כלואים פליליים וביטחוניים כאקט משמעתי, כדי לייצר הרתעה ומשמעת. ישנה רשימה של 41 עבירות משמעת בכללי ההתנהגות של שב"ס בתוך כותלי הכלא. עבירה מספר 41 היא למעשה העבירה שמאפשרת לשב"ס לבודד אסיר בכל מצב, בשל "כל מעשה, התנהגות, אי סדר או הזנחה הפוגעים בסדר הטוב או במשמעת, אף אם לא פורטו בפסקאות הקודמות".
החמרת מצב נפשי
בכל הביקורות האחרונות שנעשו לבידוד והפרדה בבתי הסוהר נמצא, כי בשב"ס עושים שימוש בכלי הזה גם נגד אסירים הסובלים מבעיות נפשיות.
מדובר בכלי האסור במקרים רבים. למעשה, רופאים קבעו שהבידוד רק מחמיר את מצבו של החולה. בדו"ח של רופאים לזכויות אדם נמצא כי "בידוד אינו מהווה טיפול, נהפוך הוא, הוא מחמיר מצבים נפשיים קיימים, ואף עלול לגרום לבעיות נפשיות ולנזקים בלתי הפיכים. שב"ס ממשיך להשתמש בבידוד כלואים אשר סובלים מבעיה נפשית, כדרך להתמודד עם מצבם הבריאותי או כענישה על התנהגות שאינה בשליטתם".
בחוות דעת של פסיכיאטר מתנדב מטעם הארגון נכתב כי מצבו של מועתסם (שם בדוי), אסיר שסובל מבעיות נפשיות, הוחמר עקב הכליאה בבידוד.
"נראה כי הצורך בתנאי המאסר בהפרדה נובע מקושי להתמודד עם התנהגות הנובעת ממחלתו, בעוד המחלה אינה מטופלת בצורה אופטימלית. למעשה התנאים מהווים מעין עונש על המחלה ובאופן אבסורדי מחמירים את מצבו כיוון שהחוסר בגירויים מסביבתו וקשר עם אנשים אחרים יכולים לתרום למצב הפסיכוטי הפרנואידי המתמיד בו נמצא".
מהדי (שם בדוי), הוא אסיר פלילי שעבר אונס בבית הכלא ולאחר מכן הוחזק בבידוד כשנתיים. “ניסיתי להתאבד שלוש פעמים, אך נידונתי לחיים של סבל... הנהלת הכלא מתייחסת אליי כאדם מוזר, כאדם שיצא מהמערות", העיד מהדי.
"כל יום אני רואה את האדם שתקף אותי. אני רואה אותו בצלחת האוכל, בכוס שאני שותה בה".
תגובת קצין תלונות הכלואים בעניין בידודו של מהדי מחודש אוקטובר 2015, לפניית הארגון רופאים לזכויות אדם:
"מבדיקה שנערכה עולה כי האסיר שהה בבידוד מאחר וקילל את מפקדת האגף ואיים בפגיעה עצמית. האסיר שהה בתקופת הענישה בבידוד בתנאי הפרדה, והוחזר לאגף שמור". בדו"ח נכתב כי מהדי הוחזק באגף השמור כשנתיים ולאחר מכן הועבר לאגף רגיל. לטענתם, לאורך כל תקופת שהותו באגף השמור הוא לא הובא לפני שופט להארכת החזקתו בבידוד.
מניעת התאבדויות
פרשת דודו טופז, ששם קץ לחייו בבית הכלא, העמידה את שב"ס במרכזה של ביקורת ציבורית ותקשורתית בנוגע למידת האחריות של הארגון על חייהם של האסירים. בשב"ס נעשה הרבה מאוד בנושא ויש ניסיון לאתר את האסירים העשויים לפגוע בעצמם כבר בעת קליטתם. אבל כדי להימנע ממקרים של התאבדות אסיר, בשב"ס נוקטים גם צעדים מרחיקי לכת של בידוד, איזוק והפרדה למשך תקופות ארוכות מאוד.
בינואר השנה קבע בית המשפט המחוזי בלוד כי יש להפסיק את בידודו של אסיר המרצה עונש מאסר עולם על רצח ואיים בהתאבדות אם חופשותיו מהכלא לא יילקחו בחשבון על ידי שירות בתי הסוהר. בתגובה קבעו בשב"ס כי הוא בעל נטיות אובדניות והוחלט להכניס אותו לבידוד, כדי שלא יפגע בעצמו.
בניגוד לאסירים פליליים, בבידוד אסירים ביטחוניים בעילה של "שמירה על ביטחון המדינה" ההחלטה היא של גופי המודיעין ושירות הביטחון הכללי. ההחלטה על הארכת הבידוד מתקבלת פעמים רבות על בסיס ראיות חסויות, שאין לאסיר יכולת להתגונן מפניהן. לרוב בית המשפט מקבל את הבקשות. אבל גם במקרה זה הדברים נבחנים ושב"כ נאלץ לתת הסברים שלא פעם אינם מספקים.
בבית המשפט המחוזי בנצרת התקבלה לאחרונה החלטה על ידי סגן הנשיא, השופט תאופיק כתילי, לשחרר אסיר ביטחוני ממאסר בבידוד בניגוד לעמדת שב"כ. האסיר מרצה עונש מאסר של 12 שנים, על ניסיון רצח, עבירות נשק, חברות בארגון טרור, ומסירת ידיעה לאויב. במשך עשר שנים זכה האסיר לביקור אחד של בני משפחתו והוא אינו זכאי לשיחת טלפון או מפגש עם אסירים אחרים. בשב"כ טענו כי הוא אינו מתאים גם להפרדה זוגית ועליו להישאר כלוא בתנאי בידוד משום שהוא עדיין מהווה סכנה ביטחונית למדינת ישראל. "יש לזכור כל העת, כי החזקת אסיר בבידוד לפרק זמן ממושך הינה החריג ולא הכלל, שכן לאסיר זכות לקיום אנושי בסיסי ובכבוד, כאדם, גם בתוככי הכלא", כתב השופט בהחלטתו והוסיף: "מדובר במצב הגורם למצוקה רבה לאסיר. הבידוד החברתי בתוככי הכלא, בשילוב עם רמת קשר דלה ביותר עם קרובי משפחה מחוץ לכלא, יוצרים קושי נפשי וחברתי כבד". השופט הורה להעבירו לתא בתנאים מקלים יותר.
עו"ד עולא שתייוי, רכזת שינוי מדיניות במחלקת כלואים ומחברת הדו"ח, אמרה כי "אין חולק על כך שחובתה של מדינה, על כל מוסדותיה, להגן על הכלואים ולדאוג לבריאותם. במדינות רבות כבר הבינו שבידוד גורם רק לפגיעה בכלואים, וכי חובתם להטיל איסור על השימוש בו. ההחלטה להמשיך להשתמש בבידוד למרות נזקיו העצומים מעידה על כך שמטרת השימוש בו אינה השגת הגנה וביטחון לכלואים, כפי שהם טוענים, אלא אמצעי לחזק את שליטתם בכלואים ולדכאם".
משירות בתי הסוהר נמסר כי ״הנתונים המופיעים בדו״ח ערוכים בצורה מגמתית, תוך בלבול במושגים ובהגדרות ועל כן הוא אינו משקף את המציאות. צר לנו כי עורכי הדו״ח התעלמו מההערות וההבהרות שניתנו להם בעניין ובחרו לפרסם דו״ח מוטה ומטעה״.
בידוד ממושך - לא אנושי
"בידוד ממושך של כלואים יכול להוות עינויים, יחס או עונש אכזריים, לא אנושיים או משפילים, ולפיכך מהווה הפרה באמנה לזכויות אזרחיות ופוליטיות", קבעה ועדת האו"ם לזכויות אדם ב–1992. ב–1999 קבע בית המשפט האמריקאי באחת מפסיקותיו כי "בידוד בתנאים מסוימים מהווה יחס או עונש אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים כהגדרתם באמנה האמריקאית לזכויות אדם".
ב"פרוטוקול איסטנבול", אמנה בינלאומית שאושרה בשנת 1999 ועסקה בנושא העינויים, היתה התייחסות גם לשימוש בבידוד והשפעותיו על כלואים. ההצהרה קבעה כי השימוש בבידוד צריך להיות אסור באופן מוחלט כאשר הוא מהווה מנגנון המכוון להפעלת לחץ נפשי על כלואים, וכאשר הוא מהווה חלק מעונשם של אסירים שקיבלו עונש מוות או מאסר עולם. עוד נכתב כי יש לאסור אותו כאשר נעשה בו שימוש נגד אנשים שסובלים ממחלות נפשיות או קטינים מתחת לגיל 11.
ב–2009 מתחה ועדת האו"ם נגד עינויים ביקורת על השימוש שעושה ישראל בבידוד נגד כלואים פלסטינים, במטרה לעודד הודאות מקטינים ולהעניש על עבירות משמעת. הוועדה קבעה כי ישראל צריכה לתקן את חוקיה על מנת להבטיח שהשימוש בבידוד ייעשה במצבים חריגים ולתקופות קצרות.
מועצת זכויות האדם האמריקאית קבעה ב–2013 כי "המדינות החברות בארגון מדינות אמריקה חייבות לאמץ צעדים נמרצים וקונקרטיים לביעור השימוש בבידוד ממושך או בלתי מוגבל, ושבידוד לעולם לא יהווה כלי לגיטימי בידי המדינה, ושלעולם אין להשתמש בבידוד נגד קטינים או נגד אנשים עם מוגבלויות נפשיות".
בדצמבר 2015 אימצה העצרת הכללית של האו"ם את הנוסח המתוקן של כללי הסטנדרט המינימלי לטיפול באסירים. הכללים נקראו "כללי מנדלה", על שמו של נלסון מנדלה, אשר הוחזק 27 שנים בכלא, חלקן בבידוד. נקבע כי בידוד ממושך הינו בידוד העולה על 15 יום, וכי השימוש בבידוד ייעשה רק במקרים חריגים, כאמצעי אחרון, לתקופה הקצרה האפשרית.
בישראל ב–2010 קבע השופט העליון יורם דנציגר כי "הגשמת חירותו של אדם, חופש בחירתו ופיתוח אישיותו מוצאים את ביטוים, בין היתר, באפשרות הקיימת לכל אדם לממש את חופש הביטוי המוענק לו בפני מי שיבחר, מתי שיבחר והיכן שיבחר; באפשרות לממש את חופש התנועה המוקנה לו; להיפגש עם מי שרק ירצה; ובאפשרות לקיים תקשורת — מפגש, שיחה, מכתב, הודעת דוא"ל וכיו"ב — עם בני אנוש אחרים. כל אלו מבטאים הגשמה של האוטונומיה של הרצון הפרטי... אין ספק, אפוא, כי נדבך בקיומם של חיי אנוש בסיסיים הינו התקשורת, הביטוי והאינטראקציה של האדם עם העולם סביבו... זוהי הסיבה כי השמת אסיר בתנאי הפרדה, המגבילים את קשריו עם האסירים סביבו ועם גורמים מחוץ לבית הכלא, נעשית במקרים חריגים, בכפוף לקיומם של אינטרסים נוגדים המחייבים פגיעה כאמור, לתקופה מוגבלת ותוך פיקוח בית משפט על משך ההפרדה ועל תנאיה".
קרדיט לבעל הכתבה יניב קובוביץ - עיתון הארץ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה