מה עושים עם כל האסירים הישראלים החפים מפשע
חלק 8. פרויקט החפות הראשון נולד בניו יורק בראשית שנות התשעים, ביוזמתם של עורכי הדין בארי שק (שהיה אחר כך חבר בצוות ההגנה של או.ג'יי סימפסון) ופיטר נויפלד. הם האבות המייסדים של הרעיון, וההצלחה המסחררת שלהם הביאה להעתקת המודל למדינות רבות נוספות. היום כמעט בכל מדינה בארצות הברית פועל פרויקט חפות, לעתים כמחלקות ייעודיות בתוך הסנגוריה הציבורית של המדינה, לעתים במסגרת פקולטות למשפטים, לעתים כארגונים עצמאיים. שק ונויפלד קיבלו את הכבוד לשאת את דברי הסיום של הכנס, ומנו את ההישגים הרבים של השנה האחרונה: כך וכך מזוכים, כך וכך מדינות שביטלו את עונש המוות, כמה מדינות ששינו את הדרך שבה עורכים מסדרי זיהוי או משווים טביעות אצבע, מדינות שקבעו כללים חדשים לחקירה ולתיעוד חזותי שלה, או אמות מידה חדשות לשימור ראיות ביולוגיות, או זכויות לנאשמים לעריכת בדיקות ועוד ועוד. בליל הסיום של הכנס, באחד הברים בפורטלנד, הופיעה להקה שכל חבריה מזוכים. "The Innocence Project rocks!", קרא הסולן בעוד בארי שק מפזז על הבמה לקול תשואות הקהל.
למחרת, בטיסה הארוכה לישראל, קראתי את ספרו החדש של המשפטן פרופ' בועז סנג'רו, "הרשעת חפים מפשע בארץ ובעולם: גורמים ופתרונות".
בהתבסס על מחקרים שונים, סנג'רו מעריך שכ־5% מהאסירים בישראל הורשעו בטעות. המשמעות של ההערכה הזאת היא שבכל רגע נתון יושבים בבתי הסוהר בארץ יותר מאלף חפים מפשע. גם אם לא מקבלים את החישוב שלו, גם אם המצב טוב פי עשרה מכפי שסנג'רו מעריך, עדיין מדובר בעשרות אנשים שחייהם נהרסו לשווא.
מדוע בארץ אנחנו לא עדים למאמץ דומה לתקן את הטעויות האלה? במאמר שפורסם בשנה שעברה בכתב העת "מעשי משפט" מנתחות אפרת פינק, אז מנהלת המחלקה למשפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית, ורתם רוזנברג, אז עורכת דין במחלקה, את הסיבות העיקריות לכך: היעדר סמכויות נאותות שיאפשרו לגוף מוסדי ייעודי לבדוק טענות בדבר הרשעות שווא; השמדת חומר ומוצגים לאחר תום המשפט או פשוט אי־שמירה נאותה עליהם; הגבלת הזכות של הנאשם וההגנה לעיין בחומר ולבדוק מוצגים לאחר תום המשפט; והגבלת האפשרות לקבל מידע מעדים לאחר תום המשפט.
הדוגמה של עובדיה שלום ממחישה חלק מהקשיים. ב־1997 הורשע שלום ברצח שמואל לוינסון, ברוב דעות של שני שופטים; השופט השלישי סבר שיש לזכותו. לפני כעשר שנים הוא פנה לסנגוריה הציבורית. כדי לבדוק את טענותיו ביקשנו לערוך בדיקות דנ"א ולהשוות את הממצאים שנותרו בזירת הפשע לפרופיל הגנטי של שלום וכן למאגר המשטרתי, שמא יימצא עבריין אחר. ואולם המדינה סירבה במשך שנים לאפשר לסנגוריה לערוך בדיקות כאלה. רק לאחר שעתרנו לבג"ץ והתברר שגם אלמנת הנרצח אינה מתנגדת לבדיקות, הסכימה המדינה לקבלת העתירה ובית המשפט הורה להעביר את המוצגים לבדיקה. אלא שאז התברר כי גרב הניילון שחבש הרוצח ונותר בזירה נעלם. הסבירות שאפשר להפיק פרופיל גנטי מגרב הניילון שכיסה את פניו של הרוצח גבוהה ביותר, אבל פשוט אי אפשר היה למצוא את הראיה שהיתה יכולה להכריע את שאלת אשמתו או חפותו של שלום. ממצאים אחרים מהזירה שכן נשמרו נשלחו למעבדה מוסכמת בארצות הברית, ואנו מחכים כעת לתוצאות. בשבועות האחרונים חלה שלום, והוא מאושפז כעת בבית חולים לאחר התקף לב. יש לקוות שטענותיו העקביות לחפותו יתבררו במהרה.
בכנס השנתי האחרון של הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין, בדצמבר, אמר שופט בית המשפט העליון ניל הנדל כי ייתכן שבישראל יושבים חפים מפשע בכלא, וקרא ליישם את פרויקט החפות בארץ. גם אם המהלך בחיתוליו, הוא מהלך בלתי נמנע, מחויב המציאות. למרות המגבלות הקשות, הסנגוריה הציבורית פועלת בשנים האחרונות בכמה מישורים כדי לאתר ולתקן הרשעות שווא. בין השאר יצרנו שיתוף פעולה עם קליניקה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, שבה סטודנטים עובדים על התיקים במודל דומה למקובל בארצות הברית. פרויקט נוסף הוא שיתוף פעולה עם משרדי עורכי הדין המובילים בארץ אשר מסייעים בבדיקת הפניות. בימים אלה אנחנו משלימים גם את הליך ההצטרפות לרשת החפות העולמית. יש לקוות כי המערכת המשפטית תפגין פתיחות גדולה יותר לאפשרות ששגתה ותהיה נכונה לבדוק זאת. לעתים הרשעה שהיתה מוצדקת לשעתה מתבררת מאוחר יותר כטעות בשל ראיות חדשות. אין לחשוש מכך, ואין לראות בכך סימן לחולשה. להפך, מערכת חזקה מכירה בטעויות העבר ומנסה להשתפר באופן שיצמצם את הסיכון להרשעות שווא בעתיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה