תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין

בבית המשפט העליון בג"ץ     -   1892/14
בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק

העותרים:

1. האגודה לזכויות האזרח בישראל
2 . המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן
3 . רופאים לזכויות אדם
כולם ע"י ב"כ עוה"ד אן סוצ'יו ו/או עודד פלר ואח'

מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
רח' נחלת בנימין 75 , תל אביב 65154
טלפון: 03-5608185 , פקס: 03-5608165 , דוא"ל: anne@acri.org.il

וכן ע"י עו"ד סיגל שהב
מהקליניקות לזכויות אדם במרכז האקדמי למשפט ולעסקים
רח' בן גוריון 26 , רמת גן
מען למכתבים: ת"ד 852 , בני ברק, מיקוד 51108
טלפון: 03-6439911 , פקס: 03-6439966

- נ ג ד -

המשיבים:

1. השר לביטחון פנים
2 . נציב בתי הסוהר
3 . שרת המשפטים
ע"י פרקליטות המדינה, משרד המשפטים
רח' צלאח א-דין 29 , ירושלים
טלפון: 02-6466588 , פקס: 02-6467011

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין.

בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 4.3.2018 , מתכבדים העותרים להגיש את תגובתם לבקשת המשיבים לשינוי מועד קיום פסק הדין.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 1

סעיף 1. עיון בבקשת המשיבים מעלה את הרושם, כי לא הפנימו את העובדה שההליך הסתיים. לשיטתם אפשר להמשיך ולהציג בפני בית המשפט תכניות להקלה על הצפיפות בבתי הסוהר בטווח הרחוק, בדיוק כפי שעשו בתגובותיהם לבית המשפט כדוגמת הודעת העדכון מיום 2.4.2017 אשר צורפה כנספח לבקשה הנוכחית. חמור מכך, המדינה מבקשת מבית המשפט להשלים עם קיומה של מערכת כליאה שבה מרבית העצורים והאסירים שוהים בתנאי מחייה בלתי חוקתיים הפוגעים בליבת הזכות לכבוד למשך עשור נוסף.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 2

סעיף 2. פסק הדין הורה למשיבים לפעול על מנת לשים קץ לפגיעה המתמשכת "בזכות לקיום מינימלי בכבוד במובנה הבסיסי ביותר" (סעיף מז לפסק דינו של המשנה לנשיאה רובינשטיין) באמצעות העמדת שטח המחיה לכל אסיר על 4.5 מ"ר. בית המשפט הנכבד הקציב למשיבים 9 חודשים להעמדת שטח מחייה של 3 מ"ר לכל אסיר ועצור ו- 18 חודשים להעמדת שטח המחייה המינימאלי על 4.5 מ"ר (סעיף קכג לפסק הדין).

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 3

סעיף 3. המשיבים העלו שוב ושוב במהלך ההתדיינות טענות בדבר הנטל המשמעותי שצפוי מהיענות לסעד המבוקש בעתירה. כבוד המשנה לנשיאה רובינשטיין התייחס לטענות אלה, דחה אותן ומצא לנכון להדגיש בפסיקתו כי "השלכות הכרעתנו ברורות" )סעיף קכד לפסק דינו(. בנוסף, פירט בית המשפט הנכבד מספר אפשרויות העומדות בפני המשיבים למימוש פסק הדין "בלוח הזמנים ובנתון לצו המוחלט" (סעיף קכז לפסק הדין).

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 4

סעיף 4. מכך ברור, כי בית המשפט ערך בפסק הדין את האיזונים הדרושים בין המורכבות הגדולה שביישום פסק הדין והשלכותיו לבין הפגיעה המתמשכת בזכויותיהם של אלפי אסירים לתנאים מינימאליים של קיום בכבוד. לוח הזמנים שקבע בית המשפט משקף איזון זה.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 5

סעיף 5. כעת, חוזרים המשיבים על הטענות שהועלו על ידם זה מכבר במהלך ההתדיינות ונדחו בפסק הדין, ועל בסיסן הם מבקשים לשנות באופן דרמטי את הצו המוחלט. במקום להקצות 4.5 מ"ר לכל אסיר בתוך שנה וחצי ממועד מתן פסק הדין מבקשים המשיבים לעשות זאת בתוך 10 שנים, עד לשנת 2027 . ומה בעניין יישום אבן הדרך הראשונה בלוח הזמנים שקבע בית המשפט, הבטחת 3 מ"ר לכל אסיר ועצור עד חודש מרץ 2018 ? המשיבים מתעלמים משלב זה לחלוטין ואין בבקשתם כל התחייבות או אף צפי להעמדת שטח המחייה על 3 מ"ר. נזכיר, כי קיימת הסכמה במשפט הבינלאומי, אליה הפנה גם בית המשפט בפסק דינו (סעיפים נא-נח לפסק דינו של השופט רובינשטיין), כי החזקת אסירים מתחת ל- 3 מ"ר מפרה את האיסור על ענישה אכזרית, בלתי אנושית ומשפילה. בפועל, מבקשים המשיבים את אישור בית המשפט להמשיך ולהימנע מהבטחת סטנדרט מינימאלי כלשהו עד לשנת 2027 כך שלא תהיה כל מניעה להמשיך ולהחזיק אסירים בשטח של 2.5 מ"ר ואף למטה מכך במשך עשור נוסף, כפי שנהוג כיום בחלק גדול ממתקני הכליאה.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 6

סעיף 6. אין לקבל את הפער העצום בין לוח הזמנים שהקצה בית המשפט להפסקת הפגיעה הקשה בזכויות היסוד של אסירים ועצורים בישראל לבין זה שהמשיבים מבקשים כעת מבית המשפט לאמץ תחת פסק דינו. יפים לענייננו דברי השופטת (כתוארה דאז) נאור בעניין מגרון השני, שם התבקשה הארכה של שלוש שנים וחצי (לעומת שמונה חודשים) לפינוי המאחז הבלתי חוקי: "משך הזמן המבוקש עד הפינוי הוא בלתי סביר בעליל. די בכך כדי לדחות את הבקשה. מדובר למעשה בניסיון לשנות את האיזונים שנקבעו בפסק דין חלוט." (בג"ץ 8887/06 יוסף מוסא עבד א-ראזק אל- נאבות נ' שר הביטחון (החלטה מיום 25.03.2012 , ההדגשה הוספה)).

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 7

סעיף 7. ברי, כי בית המשפט הנכבד אינו אמור לבחון בשלב זה את סבירותה של התכנית שמוצגת במסגרת הבקשה שהגישו המשיבים. משום כך, נעיר על הדברים בקצרה ולמעלה מן הצורך, ונאמר זאת: התוכנית שמוצגת כעת לבית המשפט כפתרון ארוך טווח לבעיית הצפיפות היא תכנית "על תנאי" רצופה מכשולים והתניות.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 8

סעיף 8. כך, למשל, המשיבים טוענים ש"קיימת סבירות" כי כ- 1,800 מתוך 6,000 האסירים הדרושים כדי לקיים במלואו את פסק הדין יתפנו "כך יש לקוות" כבר בתוך כשנה ממועד "יישום החלטת הממשלה הלכה למעשה, על מרכיביה השונים" (סעיפים 6 ו- 31 לבקשתם). מתי צפוי יישום החלטת הממשלה? לא ברור. מהם המרכיבים השונים בהחלטה? אינספור התניות ומכשולים וביניהם, שלא יהיה שינוי במספר האסירים והעצורים; שיתקיים שיתוף פעולה שהינו הכרחי בין משטרת ישראל וגופי התביעה השונים; שתיקוני החקיקה הנדרשים ותקצובם יושלמו בכנסת; ולאחר מכן שתיקוני חקיקה אלו ייושמו על ידי הערכאות המשפטיות (סעיפים 6 ו- 31). בהקשר זה ראוי להזכיר, כי הצעת החוק להארכת עבודות השירות משישה לתשעה חודשים עברה בקריאה ראשונה כבר בנובמבר 2016 ועד היום עדיין לא התקדמה לשלבי החקיקה הבאים. על כל אלה יש להוסיף, כי לפי נתוני משרד ראש הממשלה 35% מהחלטות הממשלה אינן מבוצעות. 2 על חילוקי הדעות בקרב המשיבים אפשר ללמוד מכך, שהמשיב 1 , השר לביטחון פנים, לא חתם על הצעת ההחלטה שהוגשה לממשלה; עמדתו של היועץ המשפטי למשרד לביטחון פנים "לא התקבלה עד למועד הפצת חוות דעת זו" 3; ואפילו לבקשה זו שהגישו המשיבים לשינוי מועד קיום פסק הדין לא צורף תצהיר מאת המשרד לביטחון פנים, אלא תצהירים מטעם מזכיר הממשלה, משרד האוצר ושב"ס.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 9

סעיף 9. המשיבים מבקשים להלך אימים על בית המשפט הנכבד ולהציג בפניו שתי חלופות בלבד: מימוש תכנית שעיקרה בניית מקומות כליאה נוספים בתוך עשר שנים או "שחרור המוני של אלפי אסירים לקהילה... [ש] עלול לסכן את שלום הציבור בטווח המידי ...[ו] יש בו פגיעה קשה בגזרי הדין ובתכליות הענישה" (סעיפים 15 , 22 ו- 32 לבקשה). השימוש בהפחדה ובאיום סרק אינו ראוי והוא נטען בעלמא בלי שנעשה כל מאמץ לבסס טענה זו. בהקשר זה ראוי להזכיר את הערת בית המשפט לפיה "ניתן להפחית את שיעור הכליאה יחד עם הפחתת שיעור הפשיעה, בין היתר כיון שהפחתת שיעור הכליאה מפחיתה את שיעור העבריינות החוזרת (רצידיביזם)" (סעיף קכו). עוד יש להדגיש, כי בהתאם לנתוני המשיבים, 68% מסך האסירים נשפטים לתקופות הקצרות משנת מאסר (סעיף 21 לבקשה) ואשר ממילא צפויים להשתחרר בתוך פרק זמן קצר מאד ולחזור לחברה.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 10

סעיף 10. מלבד "שחרור המוני" של אלפי אסירים קיימות דרכים רבות אחרות שאפשר לנקוט בהן כדי להפחית את מספר האסירים והעצורים באופן מידי ולעמוד בהוראות פסק הדין בלי לסכן את שלום הציבור. כך, לדוגמה, הפחתת מספר המעצרים ושימוש בחלופות למעצר היא דרך פעולה מרכזית שהמשיבים נמנעו לחלוטין מלהזכיר בבקשתם, וזאת אף על פי שעצורים מהווים כיום 30% מכלל הכלואים הפליליים ואף שכבוד המשנה לנשיאה רובינשטיין התייחס מפורשות לדרך פעולה אפשרית זו בפסק דינו (סעיף קכה).

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 11

סעיף 11. מקומם במיוחד, שהמשיבים המתינו מלוא פרק הזמן שניתן להם לביצוע השלב הראשון של הצו המוחלט, הבטחת שטח מחיה של 3 מ"ר עד מרץ 2018 , מבלי שנקטו בפעולה כלשהי ליישום הדרגתי שלו. המשיבים ניצלו פרק זמן זה לגיבוש מתווה אחד ויחיד לטווח הרחוק מאד תוך וויתור מראש על ניסיון לציית לפסק הדין במועד שנקבע, ובלי שנקטו בצעדים כלשהם כדי להקל על הצפיפות. כך עולה בבירור מדבריו של יועמ"ש המשרד לביטחון פנים, מר יואל הדר, בדיון שנערך ביום 27.11.2017 בוועדת הפנים והגנת הסביבה: "אנחנו מעריכים שלא נעמוד במה שנדרש. אבל אנחנו צריכים להראות שקידה ראויה ולכן זה מה שאנחנו עושים כרגע... נראה שקידה ראויה ובתקוה שתהיה לנו תכנית לטווח הארוך... גם בשלב הביניים לא נעמוד". ואכן, מבדיקה שערך שב"ס בכלל מתקני הכליאה לקראת הגשת בקשה זו עולה כי לא חל כל שינוי בשטח המחיה הממוצע המוקצה לאסירים.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 12

סעיף 12. כבר ביום 19.12.2017 פנו העותרים ליועץ המשפטי לממשלה בעניין היערכות ליישום הצו המוחלט והבהירו, כי "בפועל, אין כל ביטוי מעשי לפסק הדין וברור כעת, כי במרץ 2018 לא צפוי שיפור כלשהו בצפיפות הקשה ממנה סובלים מרבית האסירים. עמדתנו היא, כי כבר כעת המדינה מפרה ומבזה את פסק הדין משלא מבוצעת כל פעולה לצמצום פער הצפיפות הקיים וכי חובה לנקוט בצעדי חירום מידיים כדי לממש את הוראות פסק הדין במועד". עוד ציינו העותרים, כי מאז מתן פסק הדין לא זו בלבד שלא חלה הקלה במצוקת הצפיפות, אלא שסביר להניח כי המצב אף הורע נוכח העלייה במספר העצורים ביחס לשנה שעברה. 5 פניית העותרים לא נענתה.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 13

סעיף 13. בית המשפט התייחס להתנהגות דומה של המדינה בעניין דאהריה, שעסק בהסרת מכשול שהוצב שלא כדין, שם הגישה המדינה בקשה לדחיית מועד ביצוע של ארבעה חודשים שלושה ימים לפני תום התקופה שהוקצבה לה להסרת מכשול הביטחון: "הנה התברר, כי המדינה המתינה משך כל תקופת הזמן שניתנה לה, נמנעה מלהסיר את המכשול... המדינה בחרה שלא למלא אחר צו בית המשפט ולבוא לפנינו לאחר תום התקופה בבקשה שמשמעותה שינוי פסק הדין. אין להשלים עם התנהגות זו" (בג"ץ 1748/06 ראש עיריית דאהריה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (החלטה מיום 24.07.2007 , ההדגשה הוספה)).

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 14

סעיף 14. על ההיתכנות לעמוד בהוראות פסק הדין ניתן ללמוד מההתמודדות של מדינות אחרות עם לוחות זמנים דומים לפתרון בעיית הצפיפות, כפי שציין כבוד השופט מלצר בפסק דינו: "בדרך זו אף נהגו מדינות שונות בעולם, לאחר שפסיקה של הערכאות העליונות הרלבנטיות לגביהן חייבה אותן לעשות כן (בצוים ובהנמקה דומים לאלה שבפסק דיננו)..." (סעיף 8 לפסק דינו של השופט מלצר).

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 15

סעיף 15. בקליפורניה, לדוגמה, התמודדו עם פסיקת בית המשפט העליון מ- 2011 באמצעות שתי רפורמות עיקריות: האחת, חקיקה מ- 2011 שהעבירה את האחריות לניהול כליאה של עבירות בדרגות חומרה נמוכות triple non offenses- non serious, violent or sexual) ( מבתי כלא מדינתיים למחוזיים ולפיקוח של שירות מבחן. החקיקה הועברה בתוך חודשיים ונכנסה לתוקף לאחר שבעה חודשים.

שנתיים לאחר מימוש הרפורמה הזו פחתה אוכלוסיית הכלואים בכ- 25,000 איש. הרפורמה השנייה, היא חקיקה מ- 2014 אשר הפחיתה את הענישה על מספר עבירות סמים ורכוש )באמצעות שינוי סיווגן מעבירות מסוג felony ל- misdemeanors ( ואפשרה גם לאסירים שכבר מרצים את עונשם בגין עבירות אלה לעתור בבקשה לגזור מחדש את דינם. חקיקה זו הביאה לירידה של כ- 10% במספר האסירים בתוך שנה. 

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 16

סעיף 16. גם איטליה התמודדה עם פסיקה של בית הדין האירופי לזכויות אדם מ- 2013 באמצעות רפורמה חקיקתית מהירה (חלק מהחוקים עברו בתוך שמונה חודשים ממועד פסק הדין). בין היתר נקבעו בחקיקה: הארכת משך הקיצור המוקדם של המאסר בגין התנהגות טובה (מ- 45 ל- 75 ימים לכל 6 חודשי מאסר); הרחבת המקרים שבהם ניתן לגזור תקופת מבחן במקום מאסר (מאסרים של עד 4 שנים במקום עד 3 שנים); מאסר בית במקום כליאה לנאשמים שעונשם עד 18 חודשים; הפחתת הענישה על עבירות סמים מסוימות.

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 17

סעיף 17. הונגריה התמודדה עם פסיקה דומה של בית הדין האירופי לזכויות אדם מ- 2015 שדרשה מענה לבעיית הצפיפות בתוך שנה באמצעות בניה מאסיבית של מקומות כליאה לצד מהלכים שנועדו להפחית את מספר הכלואים: בין ינואר 2015 לנובמבר 2015 נוספו 899 מקומות כליאה; החל מאפריל 2015 אפשרו לאסירים שנדונו בעבירות קלות להשתחרר לביתם לריצוי ששת החודשים האחרונים של מאסרם תחת מעקב אלקטרוני; בתוך שנה עלה אחוז מעצרי הבית שאושר על ידי בית המשפט מ - 2.3% ל- 3.6% וגם אחוז הבקשות למעצר בטרם משפט ירד מ- 2.79% ל- 2.37%. 

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 18

סעיף 18. ראוי לציין, כי בית המשפט האירופי לזכויות אדם נוהג לפסוק באינספור תיקים פיצויים לאסירים ממדינות שונות שהוחזקו בשטח מחיה הנמוך מ- 3 מ"ר. כמו כן, בעקבות פסיקת בית הדין האירופי לזכויות אדם בעניין איטליה, נחקק באיטליה ב- 2014 חוק שמאפשר לאסירים המוחזקים בשטח נמוך מ- 3 מ"ר להגיש בקשה לקיצור תקופת מאסרם וכן מאפשר לאסירים שהוחזקו בתנאים כאלה להגיש תביעה אזרחית לפיצוי. גם הונגריה חוקקה הסדר המאפשר לאסירים המוחזקים בצפיפות לתבוע פיצוי נזיקי כמענה לפסיקת בית הדין האירופי לזכויות אדם בעניין זה. 

תגובה מטעם העותרים לבקשה לשינוי מועד קיום פסק הדין - סעיף 19

סעיף 19. "לא נפריז אם נאמר, כי שטח מחיה פיסי של אסיר מהוה אחד מצרכיו הבסיסיים ביותר, הקיומיים. חיוני מכל בחינה כי יתקיים שטח שבו יוכל האסיר לחיות את חייו במגבלות הנובעות ממאסרו. ענייננו בליבת כבוד האדם, בגרעין הזכות" (סעיף לט לפסק הדין). ועוד: "ענייננו כאמור בליבת כבוד האדם ובהגשמתה של הזכות לקיום מינימלי בכבוד במובנה הבסיסי ביותר" (סעיף מז לפסק הדין).

העותרים יבקשו כי בית המשפט הנכבד לא ייתן למשיבים היתר להוסיף ולפגוע בליבת כבוד האדם.

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ  1892/14

לפני:   

כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין

כבוד השופט ח' מלצר

כבוד השופט א' שהם

העותרים:

1. האגודה לזכויות האזרח בישראל

2. המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן

3. רופאים לזכויות אדם

נ  ג  ד

המשיבים:

1. השר לביטחון פנים

2. נציב בתי הסוהר

3. שרת המשפטים

עתירה למתן צו על תנאי


תאריך הישיבה:                        י"ב בשבט התשע"ז (8.2.17)

בשם העותרים:                        עו"ד אן סוצ'יו; עו"ד עודד פלר; עו"ד סיגל שהב

בשם המשיבים:                       עו"ד רן רוזנברג; עו"ד ראובן אידלמן

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף א'

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

סעיף א. עתירה זו עניינה תנאי הכליאה של אסירים ועצורים בישראל, ובפרט נוגעת היא לשטח המחיה אשר מוקצה לכל אסיר ועצור. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף ב'

רקע

 סעיף ב. בעית הצפיפות במתקני הכליאה אינה חדשה עמנו. היא מלוה אותנו לפחות מזה ארבעה עשורים. לאורך השנים הוקמו ועדות שונות שדנו בנושא, וביניהן הועדה לבירור נושא הפשיעה בישראל משנת 1978 (ועדת שמרון), ועדת חקירה לבדיקת המצב בבתי הסוהר משנת 1981 (ועדת קנת) והועדה לבחינת דרכים להקלת הצפיפות בבתי הסוהר משנת 1987 (ועדת קרפ) (לפירוט והרחבה ראו דוח שנתי 43 של מבקר המדינה – לשנת 1992 ולחשבונות שנת הכספים 1991 345–346 (1993)). למן הקמתה לפני למעלה משני עשורים עוסקת בסוגיה אף הסניגוריה הציבורית, במסגרת דו"חותיה העתיים בדבר תנאי הכליאה בישראל (ראו, למשל, דו"ח הסניגוריה הציבורית בנושא הצפיפות במתקני הכליאה משנת 2013, להלן דו"ח הסניגוריה הציבורית). ממצאי הדו"חות השונים שפורסמו מעלים, כי הצפיפות – אשר על עצם קיומה דומה כי אין עוררין – נובעת ממצוקת מקום במתקני הכליאה, מחד גיסא, בשילוב עם עליה מתמשכת בשיעורי המאסרים והמעצרים, מאידך גיסא. יוטעם, כי בעשורים האחרונים אמנם הוקמו בתי סוהר ומעצר חדשים, וחזקה על שירות בתי הסוהר שהוא עושה מאמצים בנידון, גם כי לא יתכן חולק שאסירים שתנאיהם טובים אף נטייתם לחריגות התנהגותיות תפחת. אולם מגמה ברוכה זו לא הביאה – עדיין – בסופו של היום הנוכחי, להגדלה משמעותית בשטח המחיה הממוצע המוקצה לכל אסיר ועצור, העומד מזה 25 שנים לערך על כ-3 מ"ר לאדם, כיום 3.16 מ"ר – והכל כמות שיתואר להלן. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף ג'

סעיף ג. המחוקק נדרש לסוגית הצפיפות בבתי הכלא בשנת 2012, במסגרת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 42), תשע"ב-2012 (להלן תיקון מס' 42), הקובע – בין היתר – בסעיף 11ב(ב) לפקודה, כי "אסיר יוחזק בתנאים הולמים שלא יהיה בהם כדי לפגוע בבריאותו ובכבודו". סעיף דומה קיים כבר משנת 1996 בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן חוק המעצרים) בנוגע למתקני מעצר; נזכור, כי חוק המעצרים נחקק בכנפי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ורוח חוק היסוד שורה עליו. תיקון מס' 42 אימץ לתוכו את תקנות בתי הסוהר (תנאי מאסר), תש"ע-2010 (להלן תקנות בתי הסוהר), הקובעות בתקנה 2(ח) הסדר דומה לזה שבתקנה 3(ה)(3) לתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תנאי החזקה במעצר), תשנ"ז-1997 (להלן תקנות המעצרים), ולפיו: 

"השטח הממוצע לאסיר בתא לא יפחת מארבעה וחצי מטרים רבועים; חישוב השטח האמור יהיה לפי השטח שבין קירות התא, לרבות שטח השירותים, הכיור והמקלחת, ככל שישנה מקלחת בתא, ומחולק במספר המיטות שבתא" (ההדגשה הוספה – א"ר). 

תקנה 8 לתקנות בתי הסוהר, הקובעת הוראת תחולה (וזאת, בדומה לתקנה 3(ה) סיפא לתקנות המעצרים, המקבילה), מורה כי:

"(א) תקנות אלה יחולו על בנייה קבועה; בתקנה זו, 'בנייה קבועה' – מבנה שלא ניתן לניידו ממקום למקום.

(ב)   תקנות משנה (ד), (ו) עד (ח) בתקנה 2, יחולו על מקומות מאסר שתכנון בנייתם החל לאחר יום התחילה [יוני 2010 – א"ר], וככל הניתן גם על תכנון השיפוץ של מקומות מאסר קיימים" (ההדגשות הוספו – א"ר).

הנה כי כן, על פי המצב הנורמטיבי הקיים מתקני כליאה חדשים שייבנו מחויבים לספק לכל אסיר ועצור שטח מחיה של 4.5 מ"ר לפחות. ודוקו – לגבי מתקנים קיימים קובעות הוראות חקיקה אלה, כי תקן של 4.5 מ"ר לאסיר יוחל עליהם במסגרת תכנון השיפוץ בלבד, וזאת אך במידה שיתאפשר הדבר ("ככל הניתן").

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף ד'

סעיף ד. נתונים עדכניים מטעם מינהל התכנון בשירות בתי הסוהר (להלן שב"ס) מלמדים, כי שטח התא הממוצע לאדם האסיר בישראל עומד כיום על 3.16 מ"ר. במסגרת זו, כ-21% מן האסירים מוחזקים בתאים שבהם שטח התא הממוצע לאסיר גדול מ-4.5 מ"ר; כ-18% מוחזקים בתאים שבהם שטח התא הממוצע לאסיר נע בין 4 ל-4.5 מ"ר; וכ-61% מוחזקים בתאים שבהם שטח התא הממוצע לאסיר קטן מ-4 מ"ר, ושני שליש מאלה – כ-40.5% מכלל האסירים – מוחזקים בתאים שבהם שטח התא הממוצע לאסיר קטן מ-3 מ"ר (ראו הודעה משלימה מטעם המדינה מיום 3.4.17, בפסקה 32). יצוין, כי חישוב שטח המחיה כולל את שטח התא כולו, לרבות מיטות וארונות, וכן את שטחי השירותים והמקלחת, ככל שאלה נמצאים בתוך התא. לשם הבהירות נצביע כבר כאן, כי העתירה טוענת לשטח של 4 מ"ר לפחות ללא שטח השירותים והמקלחת, ואילו התקנה 2(ח) הנזכרת מדברת ב-4.5 מ"ר לרבות שטח השירותים, הכיור והמקלחת. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף ה'

סעיף ה. הנה עיקר העתירה שלפנינו. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף ו'

טענות העותרים

סעיף ו. ביסוד העתירה מונחת הטענה, לפיה שטח המחיה המסופק כיום למרבית האסירים והעצורים פוגע בזכותם לכבוד, לשלמות הגוף והנפש ולפרטיות באופן שאינו מידתי, ובלא הסמכה חוקית מפורשת. כן נטען, כי מדובר בפגיעה מעבר לנדרש בזכותם של האסירים והעצורים לחרות, אשר עולה לשיטת העותרים כדי ענישה אכזרית, בלתי אנושית ומשפילה. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף ז'

סעיף ז. כתוצאה מן הצפיפות השוררת בבתי הסוהר והמעצר בישראל, כך נטען, שטח המחיה אשר מוקצה לכל אסיר – כ-3.16 מ"ר בממוצע – קטן מכדי לספק את צרכיו הבסיסיים ביותר. לא זו אף זו, העותרים סבורים כי הבטחת תנאי מחיה ראויים מצריכה לבחון גם נתונים נוספים מעבר לגודלו של שטח התא גרידא, כגון מספר השעות שבהן רשאי האסיר לשהות מחוץ לתאו, מספר האסירים המוחזקים בתא, גודל השטח מחוץ לתא שאליו יש לאסיר גישה, משך המאסר, ועוד. אשר על כן נטען, כי שטח המחיה בתא משפיע במיוחד על איכות חייהם של האסירים המצויים באגפים הסגורים, והמהוים כ-50% מכלל השוהים במתקני הכליאה. אסירים אלה זכאים לצאת מן התא במשך שעות בודדות מדי יום, ומשכך הם שרויים בתוך התא למעלה מ-20 שעות ביממה; בו הם אוכלים את ארוחותיהם, עושים את צרכיהם, מתקלחים, ומבלים את שעות הפנאי שלהם. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף ח'

סעיף ח. לטענת העותרים, שטח המחיה אשר מוקצה לאסיר בישראל בממוצע רחוק מן הסטנדרט המקובל במדינות המערב, אשר נע בין 6 ל-12 מ"ר לאסיר, וכן מן השטח המינימלי הראוי על פי עמדת שב"ס עצמו, העומד על 6.5 מ"ר ובא לידי ביטוי בתכנית המתאר הארצית לבתי הסוהר (להלן תמ"א 24 או התמ"א). עוד מציינים העותרים, כי שטח זה קטן אף מן התקן אשר נקבע בתקנות המעצרים ובתקנות בתי הסוהר לגבי מתקני כליאה חדשים, העומד כאמור על 4.5 מ"ר לפחות לכל אסיר ועצור. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף ט'

סעיף ט. בנוסף לשטח המחיה המוקצה לכל אסיר, מצוין כי הצפיפות בבתי הכלא והמעצר מתבטאת אף במספר האסירים או העצורים המצויים בתאים. במסגרת זו מפנים העותרים לנתוני שב"ס, לפיהם כ-85% מכלל האסירים מוחזקים בתאים של 4 אסירים ומעלה, ומתוכם כ-43% חולקים את תאם עם 8 אסירים נוספים. זאת, חרף אמת המידה שנקבעה בתקנה 3(ה)(2) לתקנות המעצרים ובתקנה 2(ז) לתקנות בתי הסוהר לגבי מתקני כליאה חדשים, ולפיה לא יהיו בכל תא יותר מ-4 מיטות. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף י'

סעיף י. עוד נטען, כי הצפיפות בבתי הכלא פוגעת גם בנגישות לשירותים המוצעים לאסירים ובזמינותם. ככל ששוהים במתקן אסירים רבים יותר לעומת ייעודו המקורי, כך מתחלקים השירותים אשר מסופקים בו – קרי, סיוע סוציאלי, טיפולים רפואיים ונפשיים, מסגרות חינוך ושיקום, וכן התשתיות הציבוריות השונות במתקן, כגון חדר האוכל וחצר הטיולים – על פני מספר גדול יותר של נפשות. העותרים טוענים, תוך הפניה למחקרים אקדמיים שפורסמו בתחום ולדו"חות מטעם הסניגוריה הציבורית בדבר התנאים במתקני הכליאה בישראל, כי כל אסיר אכן מקבל פחות מן המשאבים המוצעים לכלל אוכלוסית השוהים בכלא, כפועל יוצא מן הצפיפות. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף יא'

סעיף יא. לגישת העותרים, התשתית הנורמטיבית הקיימת נעדרת סטנדרט המחייב את המשיבים לספק לאסירים ולעצורים שטח מחיה מינימלי מוגדר. זאת, שכן תקנות המעצרים ותקנות בתי הסוהר מתיחסות אך למתקני כליאה עתידיים, ומשכך אינן מסדירות את שטח המינימום המגיע לכל אסיר ועצור אשר מוחזק בישראל כיום. אדרבה, נטען כי מאז שנקבע התקן של 4.5 מ"ר ביחס לתאי מעצר בשנת 1997, לא חלה כל התקרבות לאותו סטנדרט ושטח המחיה של עצורים נותר כשהיה. כן טוענים העותרים, כי אף מאמצי הבינוי הענפים שנעשו בעשורים האחרונים, שבמסגרתם הוקמו שמונה בתי סוהר חדשים ושופצו אגפים רבים במתקנים קיימים, שיפרו את בעית הצפיפות אך במעט – בין היתר, נוכח הגידול המתמיד בשיעורי המאסרים – כך ששטח המחיה הממוצע לאסיר עלה מ-2.9 מ"ר בשנת 1992 ל-3.16 מ"ר בלבד כיום. גם אמצעים אחרים אשר ננקטו בשנים האחרונות להקטנת הצפיפות, כמו למשל שחרורים מינהליים, לא תרמו – כך נטען – להרחבה משמעותית של שטח המחיה המוקצה לכל אסיר. העותרים סבורים, כי בהיעדר נורמה מחייבת בדבר שטח המחיה הראוי שיש לספק לכלל האסירים והעצורים במתקני הכליאה בישראל כיום, ממשיכה אוכלוסיה זו לשהות בתנאי מחיה בלתי נסבלים ללא פתרון נראה לעין. עוד נטען, כי תכניות קיימות למזעור הצפיפות במתקני הכליאה אינן מספקות כשלעצמן, וזאת אף אם אלה תקבלנה את האישורים והתקציבים המתאימים.   

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף יב'

סעיף יב. למצב הצפיפות הקיים השפעה עצומה על חייהם של האסירים והעצורים, כך נטען. שטח המחיה המצומצם יוצר דוחק ומחנק בתאים, מגביל עוד יותר מן ההכרח את תנועתם של האסירים והעצורים המוחזקים בהם, מגביר את החיכוכים ביניהם ואת המתח הנפשי שבו הם שרויים, מחריף את הפגיעה בפרטיותם, וגורם להיגיינה ירודה ולעליה בתפוצת מחלות. מצוקות אלה הופכות, לשיטת העותרים, את השהיה בתאים ל"בלתי אנושית". טענה זו נתמכת בתצהירים אשר נגבו משישה אסירים ועצורים ממתקני כליאה שונים ברחבי הארץ, בתצהירים מטעם עובדים בכירים לשעבר בשב"ס, ובדו"חות הסניגוריה הציבורית שנזכרו מעלה. כן נטען, תוך הפניה לספרות מחקרית בתחום, כי מעבר להשפעה הישירה על חייהם ובריאותם של האסירים, משליכה הצפיפות בבתי הכלא אף על שלום הציבור, נוכח הפגיעה ביכולתו של האסיר להשתקם בתנאים אלה. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף יג'

סעיף יג. נוכח האמור, גורסים העותרים כי נפגעת זכותם החוקית של אסירים ועצורים לתנאי מחיה הולמים. זכות זו מעוגנת בסעיף 11ב לפקודת בתי הסוהר ובסעיף 9(א) לחוק המעצרים, בהתאמה, המקימים חובה שלפיה יוחזקו אסירים ועצורים בתנאים הולמים שלא יהיה בהם כדי לפגוע בבריאותם ובכבודם. מוטעם, כי הזכות לשטח מחיה הולם עומדת לכל אסיר ועצור אף מכוח המשטר החוקתי, מאחר שהיא נגזרת מן הזכות לכבוד. כן נטען, כי החזקת אסירים ועצורים בשטח המחיה האמור פוגעת בזכויות יסוד נוספות שלהם, וביניהן הזכות לשלמות הגוף והנפש, הזכות לפרטיות, והזכות לחירות, אשר נפגעות לשיטת העותרים בנסיבות אלה בעוצמה העולה על הנדרש. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף יד'

סעיף יד. עוד נטען, כי תנאי המחיה שבהם מוחזקים מרבית האסירים והעצורים בישראל מנוגדים גם לכללי המשפט הבינלאומי, נוכח החובה להבטיח שטח מחיה הולם והאיסור על השתת ענישה אכזרית, בלתי אנושית או משפילה. לעניין שטח המחיה ההולם מפנים העותרים לסעיף 10(1) לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות משנת 1966, הקובע כי: "אנשים שנשללה חירותם ינהגו בהם ברוח אנושית ומתוך התחשבות בכבודו העצמי של האדם". בהקשר זה נזכרים כללי האו"ם משנת 1955, אשר קובעים את הסטנדרטים המינימליים לטיפול באסירים (Standard Minimum Rules for the Treatment of Prisoners) ומציינים במסגרת זו במפורש את הזכות לשטח רצפה מינימלי, וכן כללים דומים אשר אומצו על-ידי מועצת האיחוד האירופי בשנת 1987 (European Prison Rules). 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף טו'

סעיף טו. לטענת העותרים, שטח המחיה הממוצע לאסיר בישראל נמוך מן הסטנדרט המקובל במדינות דמוקרטיות, ואף מן הרף המינימלי אשר נקבע על-ידי ועדת האו"ם נגד עינויים, העומד על 4 מ"ר ללא שטח השירותים והמקלחת. משכך, החזקת האסירים והעצורים בישראל בשטח מחיה של כ-3 מ"ר לאדם בממוצע (וזאת, כולל שטח השירותים והמקלחת, וכאמור כיום עסקינן ב-3.16 מ"ר) עולה – כך נטען – כדי ענישה אכזרית, בלתי אנושית או משפילה, כהגדרתה לפי סעיף 7 לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות. לעניין זה מובאות בעתירה מספר פסיקות מבתי משפט ברחבי העולם, שבמסגרתן נדונו עתירות דומות כנגד הצפיפות בבתי כלא שונים. כך, למשל, מצוין פסק דינו של בית הדין האירופי לזכויות אדם משנת 2013 (Torreggiani v. Italy, no. 43517/09, ECHR 2013, להלן עניין Torreggiani), שם נקבע כי החזקת אסירים בשטח מחיה הקטן מ-3 מ"ר לאדם מהוה כשלעצמה הפרה של האיסור על ענישה אכזרית ויחס בלתי אנושי, ונפסק שעל איטליה למצוא פתרון לבעית הצפיפות בתוך שנה. עוד נזכרת פסיקה של בית המשפט העליון בארצות הברית משנת 2011 (Brown v. Plata, 131 S. Ct. 1910, להלן עניין Plata), העוסקת במערכת הכליאה בקליפורניה. במסגרת זו נדרש בית המשפט לפגיעה בזכויות האסירים נוכח תנאי הצפיפות בבתי הכלא, וחייב את המדינה להפחית את מספר הכלואים בכ-40,000 אסירים בתוך שנתיים. כן מפנים העותרים לפסק דינו של בית המשפט החוקתי בפולין משנת 2008 (נזכר על-ידי בית הדין האירופי לזכויות אדם ב-Orchowski v. Poland, no. 17885/04, § 85, EHCR 2009, להלן עניין Orchowski), שבמסגרתו בוטלה חקיקה אשר איפשרה להחזיק אסירים בשטח הקטן מ-3 מ"ר, והוקצבה לרשויות הכליאה תקופה של 18 חודשים לשם הגדלת מתקני הכליאה. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף טז'

סעיף טז. נוכח האמור נתבקש איפוא צו על תנאי בזו הלשון: 

"א. מדוע לא יבטיחו בתוך זמן סביר לכל אסיר ועצור (להלן 'אסיר') שטח מחיה הולם בתא וינקטו את הצעדים הבאים לשם כך:

1.    קביעת שטח המחיה ההולם לאסיר;

2.    הכנת תוכנית שתקבע את דרכי הפעולה להשגת שטח מחיה הולם לאסיר;

3.    קביעת לוח זמנים בטווח סביר למימוש התוכנית שתקבע.

ב. מדוע לא ינקטו באופן מיידי בצעדים הדרושים על מנת להבטיח לכל אסיר שטח מחיה של 4 מ"ר (ללא שטח השירותים והמקלחת) הדרוש למניעת ענישה אכזרית, בלתי אנושית או משפילה".

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף יז'

עמדת המשיבים 

סעיף יז. המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות, בנימוק שאין היא מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה.  

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף יח'

סעיף יח. בראש וראשונה מצוין, כי אמת המידה לשטח התא המינימלי לכל אסיר ועצור נקבעה זה מכבר על-ידי המחוקק הישראלי במסגרת תקנות בתי הסוהר ותקנות המעצרים, וזו עומדת על 4.5 מ"ר. אשר על כן, מתייתר – לדידם של המשיבים – הסעד הראשון המתבקש בעתירה. בצד האמור מוטעם, כי ההסדר שבתקנות, ולפיו יחול הסטנדרט על מתקני כליאה חדשים וככל הניתן על תכנון שיפוצם של מתקנים קיימים, מבטא את האיזון אשר קבע מחוקק המשנה בין הצורך בהגדלת שטח התא הממוצע לאסיר, מזה, לבין השקעת המשאבים הנדרשת לשם הרחבה מידית של כלל מתקני הכליאה, מזה. משעוגנה אמת המידה האמורה בחקיקה הראשית מתוקף תיקון מס' 42, הנה פעולות המדינה שבהתאם לה, הן לגבי בנייתם של מתקנים חדשים והן באשר לשיפוץ מתקנים קיימים, נעשות – כך נטען – מכוח הדין. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף יט'

סעיף יט. אשר לסעד השני, שעניינו בהבטחה מידית של שטח מחיה בהיקף של 4 מ"ר לכל אסיר, גורסים המשיבים כי אין עילה משפטית להיעתר למבוקש. נטען, כי אמת המידה הראויה שנקבעה לשטח המחיה לאסיר – דהיינו, 4.5 מ"ר, בכפוף לאיזון האמור בין בנייתם של מתקנים חדשים לשיפוץ, ככל הניתן, של מתקנים קיימים – מבטאת את מכלול השיקולים הצריכים לעניין. לא ברי, לשיטת המשיבים, מנין גוזרים העותרים את החובה לקבוע סטנדרט חלופי תחת הכרעתו של מחוקק המשנה, אשר עוגנה כאמור בחקיקה ראשית. כן מוטעם מטעם המדינה, כי הבטחת שטח תא ממוצע של 4.5 מ"ר לכל אסיר – הסטנדרט שנקבע כאמור על-ידי המדינה – על אתר, תחייב בינוי מתקני כליאה חדשים בהיקף נרחב, ריווח מקומות כליאה קיימים והוספה של למעלה מ-1,300 תקני כוח אדם; וזאת, בעלות המוערכת בכ-2.7 מיליארד ₪. היעתרות לסעד המתבקש משמעה שינוי סדרי העדיפויות התקציביים של הממשלה, המעוגנים בחוק התקציב, וזאת בסוגיה שהמחוקק נדרש אליה – כאמור – באופן ספציפי. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף כ'

 סעיף כ. יתר על כן נטען, כי ישנו מתח אינהרנטי בין שני ראשיה של העתירה, המקשה אף הוא על קבלתה. כך, הראש הראשון נוקט במונחי שסתום ("זמן סביר", "שטח מחיה הולם"), בעוד אשר הראש השני מבקש לקבוע סטנדרט קונקרטי בתוך פרק זמן מידי. לא זו אף זו, לטענת המשיבים לא נוסחו סעדים אלה באופן המשקף את מהותם המשפטית המדויקת, הואיל ונטועים הם במישור החוקתי – נוכח הדרישה המגולמת בהם לשנות מן ההסדר הקבוע בחקיקה ראשית – ולא במישור המינהלי, כפי שעשוי להשתמע מלשון העתירה. נטען, כי משלא הוצגו טעמים לביטול התקנות הרלבנטיות מחמת אי חוקתיותן – אין מקום להיעתר למבוקש. בנוסף גורסים המשיבים, כי במסגרת ראשה השני של העתירה מתבקשת למעשה התערבות חריפה אף יותר – קרי, קביעת סטנדרט חלופי לזה שקבעה המדינה, ולוח זמנים בצדו, העולה כדי חקיקה שיפוטית. מוטעם, כי הזכויות החוקתיות של האסירים והעצורים אינן מוחלטות אלא יחסיות, ומכאן נובע הצורך לאזן את הקנייתן אל מול שיקולים נוגדים, כגון מגבלות התקציב, רמות הביטחון של מתקני הכליאה, ועוד, כמות שכבר עשה המחוקק בענייננו. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף כא'

סעיף כא. לבסוף טוענים המשיבים, כי יש לנקוט משנה זהירות ביחס להשואה שמבקשים העותרים לערוך בין מדיניות הכליאה בישראל לבין הנעשה במדינות אחרות. על דרך הכלל, כך נטען, מהוה המשפט המשוה לכל היותר מקור השראה, ובהתאם נתון למחוקק מרחב תמרון חוקתי פרטיקולרי הנובע מן ההסדרים הנורמטיביים הייחודיים הנהוגים במדינה. דברים אלה נכונים בפרט מקום בו נדונה שאלת חוקתיותו של הסדר חקיקתי ספציפי, ובמיוחד שעה שעסקינן בסעד אשר ההיעתרות לו כמותה כחקיקה שיפוטית. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף כב'

סעיף כב. העותרים, בתגובה, סבורים כי אין להלום את טענת המשיבים לפיה התקן אשר נקבע בתקנות – דהיינו, שטח מחיה של 4.5 מ"ר לאסיר במתקני כליאה עתידיים שייבנו – מייתר את הסעד הראשון המתבקש בעתירה, שעניינו קביעת סטנדרט בעבור כלל האסירים והעצורים. נטען, איפוא, כי תקנות בתי הסוהר ותקנות המעצרים אינן רלבנטיות לשאלת תנאי המחיה ההולמים לאסירים ולעצורים כיום, ומכאן הצורך בקביעתו של סטנדרט קונקרטי – כמוצע בעתירה – אשר יוחל באופן מידי. כן מוטעם, כי היעתרות למבוקש אינה מצריכה לשנות מן המצב הנורמטיבי הקיים.

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף כג'

ההליך שלפנינו

סעיף כג. נתאר בקצרה את השתלשלות ההליכים מאז הגיעה העתירה לפתחנו. ביום 13.7.15 התקיים דיון ראשון, בפני הנשיאה מ' נאור והשופטים ח' מלצר וצ' זילברטל. במהלך הדיון עידכנו באי כוח המשיבים בדבר תכנית נרחבת לבינוי בתי סוהר חדשים, אשר יש בכוחה, לשיטתם, לספק מענה לסעדים המתבקשים בעתירה. בתום הדיון הוחלט ליתן למשיבים פרק זמן של ארבעה חודשים להגשת הודעת עדכון בנושא. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף כד'

סעיף כד. ביום 8.1.16 – לאחר מתן ארכה – הוגשה הודעה מעדכנת. ראשית עידכנו המשיבים כי הושגה הסכמה בין משרד האוצר לבין המשרד לבטחון פנים, ולפיה יוכפל התקציב השנתי של שב"ס לשנת 2016 בנושא הבינוי, לטובת הוספת 200 מקומות כליאה חדשים. שנית נאמר, כי עד למועד גיבוש תקציב המדינה לשנת 2017 ייבחנו – באור חיובי – פתרונות ארוכי טווח אשר מיועדים להביא להגדלת השטח הממוצע המוקצה לאסיר בתא, וזאת תוך בחינת חלופות, כגון בינוי מתקני כליאה חדשים ושיפוץ אגפים במתקנים קיימים. שלישית צוין, כי במסגרת דיוני תקציב המדינה לשנים 2015–2016 סוכם על מתן תוספת בסך 86 מיליון ₪ לשב"ס לצורך הרחבת מערך השיקום והחינוך של אסירים, במסגרת תכנית ליישומו של תיקון מס' 42. המשיבים סבורים כי מהלך זה צפוי להביא לצמצום תופעת העבריינות החוזרת (רצידיביזם), ומשכך להקטנת מספר הכלואים במבט צופה פני עתיד. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף כה'

סעיף כה. ביום 25.1.16 התקיים דיון שני בעתירה, בפני אותו הרכב. בפתח הדיון הטעימו באי כוח העותרים, כי עמדת המשיבים משקפת היעדר הפנמה של חומרת הבעיה המונחת על הכף, ומחייבת מתן צו על תנאי לשם השגת התקדמות בסוגיה. באי כוח המשיבים, מצדם, טענו כי דרישת העותרים להגדלת שטח המחיה של כל אסיר בבת אחת היא דרמטית, ומצריכה הירתמות תקציבית משמעותית. נוכח עמדתם העקרונית של המשיבים, לפיה העתירה אינה מקימה עילה להתערבות שיפוטית, הטעימו באי כוח המדינה כי אין מקום להיערכות תקציבית מעבר לזו שעודכן לגביה. בתום הדיון ניתן צו על תנאי כמבוקש וכנזכר בפסקה ט"ז מעלה. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף כו'

סעיף כו. ביום 7.9.16 הוגש כתב תשובה מטעם המשיבים. במסגרת זו חזרו על עמדתם, שלפיה אין להיעתר לסעדים המתבקשים מחמת היעדר עילה. כן נאמר, כי למן הגשתה של העתירה נעשתה התקדמות משמעותית בפעילות המשיבים למען שיפור תנאי המחיה של האסירים והעצורים בישראל, שיש בה כדי להוציא את העוקץ מן הטענות אשר מועלות במסגרתה. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף כז'

סעיף כז. בהמשך לכך הוצגה שורת צעדים שננקטו כאמור לשם שיפור תנאי המחיה של אסירים ועצורים. ראשית צוינה תמ"א 24, שאושרה על-ידי הממשלה ביום 7.3.82, ובמסגרתה נקבעו הוראות להקמת בתי סוהר חדשים בשישה מתחמים ברחבי הארץ; כן נזכר שינוי מס' 3 לתמ"א זו מיום 8.6.15, הקובע כי ניתן יהיה להוסיף לתכנית בתי סוהר נוספים באישור המועצה הארצית לתכנון ולבניה. על פי הוראות התמ"א, לפחות 75% מתאי המאסר אשר ייבנו צפויים לאכלס אסירים בודדים וגודלם לא יפחת מ-6.5 מ"ר, בעוד שיתר התאים מיועדים לשלושה אסירים, ולכל אסיר שטח מחיה של 5 מ"ר לפחות. שנית הוצגה תכנית עקרונית רב-שנתית להגדלת השטח הממוצע לאסיר בתא, אשר הוכנה על-ידי שב"ס בתקופה שלאחר הגשת העתירה (להלן התכנית העקרונית). התכנית מתמקדת בבנית מתקני כליאה חדשים, מחד גיסא, ובסגירתם של מתקנים ישנים ובעלי סטנדרט מחיה נמוך, מאידך גיסא. התכנית אושרה על-ידי המשיב 1 והוצגה בפני הממשלה, ונטען כי יישומה צפוי להוביל לשיפור משמעותי בתנאי המחיה של אוכלוסית האסירים, לרבות הגדלת שטח התא הממוצע לאסיר. שלישית צוינה תכנית שב"ס ליישום תיקון מס' 42, שתקציבה לשנים 2016–2018 עומד על סך 86 מיליון ₪, ובמסגרתה מושם דגש על שיפורם של שירותי הטיפול, השיקום, הרפואה והחינוך המוצעים במתקני הכליאה. רביעית נזכרה החלטה 1840 של הממשלה ה-34 מיום 11.8.16 (להלן החלטה 1840), הקובעת שורה של צעדים לייעול מדיניות הענישה ושיקום האסירים בישראל, וביניהם: הרחבת המודל של בתי המשפט הקהילתיים, במטרה לצמצם ענישה בדרך של מאסר; הצעה להסמיך בחקיקה את בתי המשפט להורות על ריצוי עונשי מאסר לתקופה של עד תשעה חודשים בדרך של עבודות שירות (תחת שישה חודשים כיום); והקצאתם של 75 תקנים נוספים של איזוק אלקטרוני לרשות לשיקום האסיר בעבור אסירים ברישיון. חמישית ציינו המשיבים, כי במסגרת גיבוש תקציב המדינה לשנים 2017–2018 הוסכם בין המשרד לבטחון פנים לבין משרד האוצר על הקמת קרן בינוי בשירות בתי הסוהר, אשר בשנת 2018 תעמוד על 20 מיליון ₪ בבסיס התקציב השנתי של שב"ס, והחל משנת 2019 ואילך תעמוד על 60 מיליון ₪. לסיכום עניין זה נטען, כי הצעדים אשר נמנו – הנעשים, כאמור, בנתון לאיזון המגולם בהוראת התחולה הקבועה בתקנות – מספקים מענה למלוא הסעד הראשון המתבקש בעתירה. 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף כח'

סעיף כח. ביום 25.9.16 הוגשה תגובה מטעם העותרים. נטען, כי אף שיש לברך על שורת הצעדים המפורטת בתשובת המשיבים, אין באמור כל התחייבות להגדלת שטח המחיה של אסירים ולוא בסנטימטרים בודדים, ומקל וחומר גם לא במסגרת סד זמנים מוגדר. אשר למהלך הפחתתו של מספר הכלואים באמצעות חלופות כליאה, סבורים העותרים כי אין בדבר ערובה להגדלת שטח המחיה לאסירים בלא שזו הוגדרה מראש כתכלית העומדת בפני עצמה, תוך קביעתו של סטנדרט קשיח ותכנית מסודרת להשגתו. כך, למשל, נטען כי מנגנון השחרור המינהלי – אשר מופעל משנת 1993 – לא הביא עד כה כשלעצמו לשיפור בתנאי המחיה של אסירים. אף הצעדים שעניינם במזעור הרצידיביזם ושינוי מדיניות הענישה אינם צפויים, לדידם של העותרים, להביא להפחתה משמעותית במספר הכלואים. המדובר, כך נטען, בתכניות הנוגעות למספר מצומצם ביותר של אסירים, ועל כן אין בהן כדי להגדיל את שטח המחיה המוקצה לאוכלוסית הכלואים בכללותה באופן המניח את הדעת. בנוגע לעדכוני המשיבים בדבר תכניות לבינוי מתקני כליאה חדשים ושיפוץ מתקנים קיימים, סבורים העותרים כי אף אלה אינן יכולות לספק מענה לבעית הצפיפות, בהיעדר קביעה מראש של שטח המחיה המינימלי העתיד להיות מוקצה לכל אסיר ועצור לכשיבואו התכניות לידי מימוש. כן נטען, באשר לתכנית העקרונית, כי תשובת המשיבים נעדרת פירוט בדבר יעדיה הקונקרטיים, טווח הזמן המתוכנן להשלמתה או תקציבה המשוער; פירוט אשר נדרש, לדעת העותרים, למען הערכת השפעתה הצפויה בפועל על שטח המחיה של אסירים ועצורים.